הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן יח
מעלת כבוד כהרב הגאון כו' וכו':
אם כי מתרחק אנכי מלהשיב בדיני ממונות ובפרט במקום ששני ת"ח מדיינים זה עם זה, עכ"ז מפני כבודו כי רב הוא לא אוכל להיות מסרב לו. כעת הנני להשיבו וגם זה לא לפלפולא רק בקצרה האיך הדין נוטה לדעתי אם כי היה כאן מכר כפי הכתוב בח"י המוכר והמדובר היה שהמוכר מחוייב להעמיד על הנמל והופסדו העצים קודם ההעמדה:
הנה בשטר שבין רי"ס ובין הקונה שלו אינו מבואר כלל על מי חלה ההעמדה שמבואר שמכר לו מחצה מהעצים שקנה מר' אהרן ובנו על המקח שקניתי ומשמע שהיינו שיעמיד ר"א על הנמל ג"כ, לזאת צריכים אנחנו לידע האיך היתה הקניה מר"א ובנו אם היתה ההעמדה על הנמל תנאי בהמכירה או שהיתה המכירה בלי תנאי וההעמדה היתה חיוב בפ"ע, ובאופן השני היה ג"כ תלוי אם הופסדו כל העצים או שההפסד לפי חשבון, והדבר הזה הוא ענין שענפיו מרובים וסובל אריכות במחלקות הראשונים בגיטין פ' האומר וברש"י ותוס' ואכ"מ. כפי הנראה היה המקח קצוב סך ארבעה עשר רו"כ על הנמל ובאופן הראשון שהיה תנאי בהמכירה שיעמיד על הנמל פשוט שכ"ז שלא נתקיים התנאי האחריות על המוכר וכהסכמת הפוסקים שאונס ל"מ שהתחייב ואונס רחמנא חייביה לא אמרינן ובררתי בעז"ה הענין באריכות ואכ"מ ויעוי' בת' רע"א סי' קל"ד ופשוט. ושטר שהיה כתוב על אופנים אלו ואופן אחד הוא חיוב העמדה הוא תנאי שבממון שכתבו האחרונים שנהגו שלא להצריך תנאי כפול ובנידון דידן משמע שלא היה המדובר מהמקח העצים ביער ומסכום מקח ההעמדה בפ"ע רק שקצבו המקח כך וכך על הנמל בודאי כל שלא נתקיים ההעמדה לא נתקיים גם המקח מהעצים ויעוי' בסי' רי"ח ובסי' קפ"ב ובסי' פ' ובשאר מקומות מחלוקת הרשב"ם והרמב"ם והרבה ראשונים ובאחרונים שם והענין סובל אריכות הרבה ולא באתי כעת לידי מדה זו אבל הדין פשוט כיון שהמקח היה קצוב על הנמל כ"ז שלא קיים להעמיד על הנמל האחריות על המוכר:
ומ"ש כתר"ה מת' ב"ש שהביא ראיה מסי' רי"ג סעי' י"ג בהג"ה הספר לא ראיתי אבל לדעתי אייתי ראיה לקניה, המעיין בת' הרשב"א יראה דלא אתי עלה אלא שלא נאמר כיון שבירר האפטרופוס הוה כמו שנתקיים המתנה ע"ז כתב דכ"ז שלא נתנו לידו עדיין לא נתקיים וההפסד הוא לפי חשבון ואין זה שייך לנ"ד אבל כבר כתבתי שבנ"ד אילו היה הדין עם המוכר הראשון האחריות חלה עליו כ"ז שלא העמיד על הנמל וממילא גם הדין שבין רי"ס והקונה שלו כאשר היה המדובר שהמקח הוא על הנמל ההעמדה על רי"ס היה הדין ג"כ עם הקונה לזאת כעת שאינו מבואר בהשטר בפירוש ע"ד ההעמדה אפ"ל הכחשה ביניהם בגוף המכירה אם היתה שותפות או מכירה ודן מעכתה"ר בזה מהדין שהובא בשו"ע בסי' מ"ה ס"א ס"ח והוא מת' הרשב"א והביא כתר"ה בשם ת' מהרא"ע לחלק בין אם הוא כת"י סופר או כת"י הבע"ד גם לחלק בין אם דבר בפירוש יעוי' במיוחסות סי' ע"ד ובת' הרשב"א סי' תתקפ"ה וסי' תרס"א כיון שהרשב"א אתי עלה מדין נאמנות ודומה דבר זה לשליש והנה בענין שליש המבואר בסי' נ"ו כ' באריכות להכריע דבד"מ אינו דומה לגט שבאיסור אמרינן שגמר בדעתו שיהיה כפי הגדת השליש:
ומה שהקשו מדין ברירה לדעתי אין זה דומה אף לע"מ שירצה אבא כיון שיודע שהוא שליח לקבלה גמר בדעתו לשם גירושין גם בשליח להולכה גמר בדעתו לכך כיון שיודע שביד השליש לתנו לה אבל בממון אין זה רק נאמנות והרבה יש להאריך בזה ואם האמין לבע"ד בעצמו בודאי ל"א שהקנה לו רק שהוא נאמנות וממילא שיש כאן חיוב שבועה ודינו של הרשב"א בודאי הוא באופן שאינו טוען רק שלא ידע מה כתוב בשטר בזה ל"ש חיוב שבועה כלל רק שהאמין והתחייב על כל מה שכתוב ואין חילוק בין אם התחייב על כל מה שכתב הבע"ד בעצמו או הסופר אם שניהם מודים גופא דעובדא היכי הוה אבל אם יש הכחשה שאחד טוען שאינו אותו וכתבו יותר ממה שהגידו לו בודאי תלוי אם הוא שטר בעדים או כ"י שא"נ לאמר פרעתי או אמנה גם כאן אינו נאמן הלוה אבל להשביעו בודאי שיכול להשביעו שהלא לא התחייב רק על מה שהגידו לו ואף אם היתה הכחשה בסכום המעות שכתוב בשטר בפירוש יותר ממה שהגיד הלוה והוא אומר שהאמין ולא קרא והיה יכול לקרות יכול לאמר שלא חשדתיו בשקרא וסמכתי עליו ובודאי יכול להשביעו ע"ז ואין כאן מחילה ולא התחייבות ודומה לזה בס' רלב"ח ויעוי' בסי' רל"ב אף אם יכול להבחין אם היה המדובר בפירוש יעוי' במח"א ואכ"מ:
ובנ"ד אין כאן הכחשה במה שכתוב בשטר בפירוש שאף אם היה מכר לא שותפות יוכל לאמר שהיה תנאי ביניהם שאינו מקבל עליו אחריות המוכר הראשון רק אם לא יתן המוכר הראשון העצים יהיה ההפסד על הקונה השני כפי חלקו והוה כמו שטוען על כת"י תנאי היה בדבר ואם הוא נאמן לאמר פרעתי נאמן לאמר תנאי היה בדבר ואם הוא נאמן לאמר פרעתי בענין כזה כ"ז שלא היה ידוע ההפסד לא היה נאמן דהוי כמו בתוך זמנו כ"א היה אפשר לאמר חזרתי ולקחתי ובדין נאמנות בכ"י לדעתי אין לדמות כת"י זה לשטר חוב וח"כ שכתבו האחרונים כיון שאינו מבואר חיוב ההעמדה עכ"ז הרי כתב גם הרמ"א שהכל לפי הענין לזאת אם הדבר ידוע שהמוכר הראשון היה מחויב להעמיד על הנמל וידוע לכל מההפסד תהיה השבועה על הקונה השני אחר שישליש רי"ס המעות, כי כן כתבו האחרונים אפי' במקום שהדין פשוט שא"י להשביעו רק לאחר הפירעון:
ובנ"ד בודאי יוכל להשביעו כיון שטענתו הוא אינו עיקר מה שכתוב בשטר בפירוש וגם בטענת פרעתי וחזרתי ולקחתי היה אפשר לאמר שנאמן בשבועה רק כיון שהדברים נראים שלא רצה לעשות עסק עם המוכר הראשון גם הלא כפי המבואר במכתב מעכ"ת דבר שלא היה ברשותו כלל ומסתמא ג"כ ידוע לכל שאין להמוכר הראשון עצים כלל לבד מה שמכר לאחר מקודם ומכירה השניה לר"י סופר היה שלא בהסכם הקונה האחר והמכירה בטילה ואינו בא ע"ז רק מחמת התנאי שאינו מקבל עליו אחריות המוכר הראשון בודאי שהוא נגד הכת"י ויהיה נאמן הקונה מר"י סופר בשבועה ומחמת טרדותי קצרתי גם אין רצוני להתהדר בפלפולים בשאינם נצרכים להלכה וגם מה שכתבתי רק למען לא להשיבו ריקם: