הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן יג
בעה"ת ש"ד ח"ח הביא ראיה דקיי"ל דבשלו הן שמין מהא דב"מ ס"ו ע"ב מהא דאי טרפי לה מיניה מגבית לי מעידי עדית א"ל כו' מעידית מגבינא לך כו' אתא בדקא שקיל לעידי עידית כו' ויעוי' בשערי משפט סוף סי' ק"ב דנתקשה בהבנת ראיה זו הלא התם לא חייב א"ע בעידית שלו אלא משום שהיה לו עידי עידית, אבל האמת הברור הוא שהבעה"ת מפרש סוגית הגמ' כשיטת הרב ר' פנחס הובא בש"מ שם, דהך שקיל ליה לעידי עדית היינו דנעשה זיבורית ותו ה"ל זיבורית בינונית ובינונית עדית ועדית עידי עדית וממילא גבי מבינונית דהו"ל עדית והעדית הו"ל עידי עדית דבתר גוביינא אזלינן יעוי"ש, ושפיר הביא הבה"ת ראיתו דבשלו הן שמין דאי בשל עולם הלא לא נשתנה העידית למיהוי עדי עדית וזה ברור ובזה יתיישב השמטת הרי"ף והרמב"ם הך דינא דכיון דקיי"ל דבשל עולם הן שמין אין מקום להך דינא:
(ב"ק ח' ע"א) תוד"ה מכרן לאחד בבת אחת מיבעיא השתא לא אסיק אדעתיה טעמא דאי שתקת דאפילו בשטר אחר יכול לכבוש השטר ולהחזיר הזיבורית לבעלים כו' והוא דחוק מאד, ונראה דבאמת אין זה סברא כלל לאמר אי מהדרנא באופן שימכור בחזרה קרקע לבעלים הראשונים דא"כ גם אם לא קנה רק עדית יאמר אי שתקת ואי לא מהדרנא זיבורית משלי לבעלים דכך יכול להקנות שדה שהיה שלו מעולם כמו שדה שקנה, לזאת צ"ל דלא קאי הגמ' רק למ"ד אותיות נקנות במסירה דאליביה אמרינן בב"ב קע"ג דבחזרת השטר קנה המוכר השדה בחזרה ולפ"ז הוי כאילו לא קנה הלוקח השדה מעולם כיון דבזה שהחזיר שטרו יקנה השדה לבעלים הראשונים וחזרה לידו:
ויתיישב הלשון מהדרנא שטרא דזיבורית למריה ול"א אהדר שדה דזיבורית דבזה הדבר תלוי ולא בשטר אע"כ כנ"ל דלא נוכל לאמר רק באופן שבחזרת השטר תוחזר השדה ואין זה אלא אם קנה בזא"ז דמסתמא קונה כ"א בשטר בפ"ע אבל אם קונה בב"א דמסתמא קנה בשטר אחד ול"ש סברא דמהדרנא שטרא ושפיר קאמר הגמ' לאחד בבת אחת מיבעי וזהו כונת רש"י שכ' אילימא בבת אחת בשטר אחד למה זה דקדק בשטר אחד ולא בשעה אחת דבזה הדבר תלוי, אע"כ כנ"ל דכל קושית הגמ' היתה מזה דבשטר אחד אין כאן סברא דמהדרנא ושפיר הקשה לאחד בבת אחת מיבעיא:
ובזה מיושב מה שהקשו על הרמב"ם דהביא הך דנזקין גובה מעידית והשמיט תירוץ הגמ' דביתמי עסקינן דבלא"ה הלא יוכל לאמר מהדרנא אבל לפי הנ"ל א"ש דהרמב"ם ס"ל דא"י לאמר סברא דמהדרנא רק היכא דהמקח בטל מעיקרו כגון באבדה לו דרך שדהו בכתובות ק"ז דהלא הוה מקח טעות כיון שנמצא מקצת שדה שאינו שלו והוא קנה כל השדות בבת אחת, משו"ה שייך לאמר סברא דאי שתקת וא"ל מהדרנא היינו שיבטל המקח, וכן הכא דקאי למ"ד אותיות נקנות במסירה מיקרי שפיר ג"כ ביטול מקח כנ"ל אבל הרמב"ם דפסק כמ"ד אין אותיות נקנות במסירה שפיר ליכא סברא דמהדרנא והשמיט הך תירוצא דביתמי. [ובמק"א עשיתי סמוכין לזה דרב ששת דאיירי הכא ס"ל דאותיות נקנות במסירה והואיל שהוא באורחא רחיקתא השמטתי], ועיין בתוספתא דאיירי בה ר"י ור"ש גם בסיפא איירי בה רשב"ג דס"ל בהדיא ב"ב קל"ג לאוקימתא דרבה ואביי אותיות נקנית במסירה, גם י"ל דלמ"ד למפרע הוא גובה יוכל לטעון מק"ט כמו בנמצאת גזולה ויש להאריך בזה: