הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין
שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן י
(שם ד' ע"א) תוד"ה לא נצרכא כו' אך קשה הכא משמע בח"ע לפי משנה אחרונה חייב כו' ואילו בגיטין ריש השולח דף מ"ב אבעיא להו בחצי עבד אם יש לו קנס כו' והתם לפי מ"א קאי כו' ויש לדחות דע"כ לא מחייבי ליה הכא אלא משום דעומד לכוף את רבו כמאן דשיחרר דמי אבל התם כיון דמית איגלאי מלתא דל"ה עומד לשיחרור כו', והדברים תמוהים דהלא התם רצה הגמ' לפשוט מהא דהפיל את שינו וסימא את עינו יוצא בשינו ונותן לו דמי עינו ואס"ד דחביל ביה אחרינא לרביה בעיא לשלומי כו' ולדברי התוס' הלא ע"כ לא קא מיבעיא ליה אלא בנגחו ומת דאיגלי מלתא דל"ה עומד לשיחרור ויעויין בגיטין מ' דאף במעוכב ג"ש כייפינן ליה לרביה: וכבר עמד בזה השעה"מ בהל' חגיגה ומה שתירץ דאם בשכבר נשא שפחה או רצונו לישא שפחה אין כופין ממילא לא מיקרי עומד לשיחרור יעוי"ש אבל באמת לא משמע כן מלשון הרשב"א והר"ן ולאו מטעם איסור שפחה ובת חורין הוא הכפיה רק מטעם דאיפקע ממונו ויעוי' בגיטין מ' אר"י פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה היורשים כופין אותם לשחררה ויעוין בר"ן כיון דפקע ממונם משו"ה כופין את היורשים הרי מפורש דאף בשפחה כיפין במעוכב ג"ש וה"ה בכל מעוכב ג"ש כיון דפקע דין ממון כופין לשחרר, וכן משמע פשטות לשון הרמב"ם פ"ח הל' י"ד ופ"ט הל' ו' עיי"ש: אשר ע"כ נ"ל דלק"מ ובפשוטו ניחא דהלא הכא איירי קודם שנגמר דינו וכדמשמע הלשון יוצא בשינו ונותן לו דמי עינו, והנה כבר חקרו התוס' ב"ק ל"ג ע"ב הלא כל דיני קנסות קודם שנגמר הדין אין שום חיוב האיך ס"ד דישלם לו דמי עינו ותי' משום דאיגלאי מלתא למפרע ואין שייך זה אלא בגוף השעבוד שכיון שנגמר דינו בב"ד איגלי מלתא למפרע והופקע ממנו השעבוד למפרע אבל הלא פשוט דאין שייך זאת על הא דעומד לכפיה והוי כמשוחרר מחמת דהב"ד כופין אותו לשחרר כיון דכ"ז שלא עמד בב"ד אין כאן כפיה אדרבא יוכל להודות ולפטור ושפיר פשיט הגמ' דאפילו בכה"ג לאו אדון הוא וזה פשוט וברור ולחנם נתחבטו בזה: