אור ברסלב
הליכות אליהו על השולחן ערוך שו"ת הליכות אליהו חו"מ › סימן טז

הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין

שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן טז

סימן טו

עי' בנתיבות סי' קצ"ה שהקשה על הא דמבואר בסעי' ג' שם דשלא בפני הקונה ל"ק ושניהם יכולין לחזור בהם ובסי' רל"ה סעי' כ"ג ובסעי' ד' דזכה שלא בפני הלוקח א"י המוכר לחזור בו רק הלוקח ובנתיבות תי' ע"ז דיש חילוק בין אמר לו זכה דאי זכה הלוקח בין שלא אמר לו זכה רק הזכה לו בקנין גרידא ועדיין צ"ע מקטן שקנה בסי' רל"ה הנ"ל דלא אמר לו זכה ועכ"ז לא יכול הלוקח לחזור בו:

ונראה לחלק בין לא דבר עם הלוקח מאומה דאז גם המוכר יכול לחזור בו דאין כאן קנין כלל אבל אם עשה מקח עם הלוקח ופיסוק דאם יזכה לו ע"י אחר אז מהני בקנין לגבי המוכר דא"י לחזור בו וכן דייקא לישנא דסי' רל"ה וסי' קצ"ה הנ"ל. ובזה יש מקום לתרץ קושית הקצוה"ח סי' רע"ה שהקשה על הא דאמרינן דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כוונת קונה מיו"ד סי' קל"ב היה הא"י מודד אע"פ שהא"י הגביהו בשעה שמודד לא הוה לקנות רק למדידה הרי בעי כונת קנין וכ' ע"ז דהא דמהני ד"א מקנה גבי קטן משום זכיה הוא וא"כ ל"מ בא"י דאין זכיה לא"י ועי' במהרי"ט ח"מ סי' כ"א שכ' טעם אחר על הא דד"א מקנה דהוי כמו זוכה לו ע"י אחר. ולפי הנ"ל ניחא:

לענין משיכה דאינו אלא קנין דרבנן צ"ע אם הגבהה במטלטלין הוה דאורייתא או דרבנן וראיתי להרב בס' קה"י שהביא בשם המח"א בהשמטות (ואנכי לא מצאתי זאת במח"א) שכ' דהגבהה כולו בידו הוה דאורייתא מדין ידו והגבהה בדבר גדול שאינו מגביה אלא מקצת, ול"ה כולו בתוך היד ל"ה דינו רק כדין משיכה א"כ פשוט דאינו קונה גם בא"י רק מטעם ספק ובנ"ד בהבכור כיון דלא היה הגבהה רק במקצת היד אינו אלא כמו משיכה והוי ספק בכור, ועיין בענין זה בירושלמי גטין פ"ב ה"ג ר"ז בעי כו' או דילמא שניא הכא ונתן בידה עד שיהיה כולו בידה ועיין בשירי קרבן שם שהקשה האיך מסתפק הירושלמי במסירה וממעט מידו הלא גם בחצרו קנה ע"ש ובאמת הטעם פשוט דחצרו אתרבי מטעם ידו עין בב"מ ובגיטין אבל בקנין אחר מסתפק הירושלמי שפיר דלה מטעם יד והכתוב מקפיד על קנין שיהיה מטעם יד. עכ"פ משמע מהירושלמי בהדיא דיד ל"ה דווקא עד שיהיה כולו בידה. ואף דקנין מסירה הוה מדרבנן י"ל בדעת הירושלמי כשיטת הפוסקים דבמתנה ומציאה לכו"ע משיכה דאורייתא וה"ה שאר קנינים:

שוב ראיתי דהדין מוכרע מגמ' דע"ז ע"א ואס"ד משיכה בעכו"ם קונה כו' סוף סוף כי מטא לאוירא דמנא קניא ופירש"י דקנו עכו"ם בהגבהה אי דנקט ליה לכלי בידי' ה"נ ש"מ דאף הגביה עכו"ם אינו קונה רק אם משיכה בעכו"ם קונה אף אם נאמר דחצר קונה דאמרינן עוד ותקני ליה כליו ש"מ כליו של לוקח כו' ל"ק לוקח ועיין בתוס' שם ע"א ד"ה פרדשני כו' ואור"י דאפילו למ"ד אינה קונה כו' אבל במציאה ומתנה דליכא כספא כ"ע מודו דקנה במשיכה או בהגבהה:

וראיתי להרמב"ן בפי' החומש שכ' בפ' משפטים על קרא דגונב איש דבעינן שיכניסו לרשותו מקרא דונמצא בידו שכ' הרמב"ן דבהגביהו על כתיפו סגי דבידו הוא הרי דבהגבהה הוי כידו ועי' בתוס' סנהדרין פ"ה ע"ב לזאת נראה פשוט דבהניחו על ידו או על כתיפו מיקרי בידו אך אם הגביה בראש החפץ והגביהו מן הקרקע ול"ה כולו על ידו הגבהה כזאת דינה רק כמו משיכה ובזה מתפרש גם הירושלמי וא"כ אם הניח הגט על היד לכו"ע הוי כולו בידה אף לשיטת הירושלמי ולא כמו שראיתי להגרע"א בתשובה שרצה להוכיח מהירושלמי דבעינן שיהיה טמון בידה דאין כונת הירושלמי כנ"ל ובזה א"ש גם מ"ש הרמ"א בסי' קל"ו ונוהגין לקפל הגט שיהיה נכנס כולו בידה דזה אינו אלא מצד מנהג אבל לא ע"פ דין וזה ודאי כהפתחי תשובה באה"ע סי' קמ"ג שכ' דלהירושלמי מדאורייתא בעינן שיהיה כולו בידה דמבואר מהרמב"ן ובתוס' סנהדרין דלא כנ"ל:

(ב"מ ט' ע"ב) ד"ה ספינה כו' הכא חצר משום יד אתרבאי והוי דומיא דיד וימינת נייחא וממטו לה עם גופה כו' והקשה הגרע"א דא"כ הגוף עצמו מהלך אמאי מהני נותן הגט על ראשה ואמאי לא מהני בנותן בידו של עבדה כו' והעלה בצע"ג וכן הקשה בשבת ה' ע"ב שכתבו שם התוס' כדבריהם בב"מ. ונראה דלק"מ ע"פ שיטת רש"י דהא דחצר מהלכת לא מהני היינו משום דחצר כתיב דלא נייד ושאני מקרקעי דלא נייד וכן נראה פשטות דברי רש"י דכאן ויותר מבואר ברש"י גיטין כ"א והוא מסוגיא דב"ק י"ב ולפ"ז שפיר היכא דאיהי קא נייחא ומיא הוא דקא ממטי לא מיקרי נייד:

תוכן העניינים

הליכות אליהו על השולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה