אור ברסלב
הליכות אליהו על השולחן ערוך שו"ת הליכות אליהו חו"מ › סימן ז

הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין

שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן ז

סימן ו

שם ו' ע"ב תוד"ה בד"נ כו' הקשה הר"א מאורליינש דהא קרובים נפ"ל סנהדרין כ"ז מלא יומתו כו' וד"מ גמרינן מיניה כ"ח ע"א ממשפט אחד א"כ ה"נ נילף ממונות מנפשות להך מלתא דעדות מיוחדת, ונראה דע"כ האי קרא לאו בד"מ קאי כו' דלשבועה מיהא איתיה עכ"ל, ונראה בהסבר דבריהם כיון דקיי"ל דבד"מ לא בעינן דוקא דיני עדות רק דבידיעה בלא ראיה מוציאין ממון א"כ אם ידוע שפלוני חייב לזה ממון בודאי מוציאין ממנו והא דקרובים פסולים אף שלא נחשדו להעיד שקר אפקעתא דמלכא הוא וגזה"כ ואין עליהם שם עדים כלל ואינם נאמנים אבל הא דעדות מיוחדת פסולה כיון דשם ע"א יש על כל אחד לחייב שבועה א"כ מחזקינן לכל אחד מהעדים שהעיד אמת א"כ איך נוכל לאמר שאין כאן שנים לגבות ממון כיון שיש לפנינו שנים עדים שמעידים שפלוני חייב לזה ממון, והלא בודאי לא נוכל להניח את זה לשבע כיון ששנים מעידים שהוא נשבע בשקר ובשעה שהוא נשבע הלא המה שנים כשרים שנאמנים המה לכל עדות שבעולה, ולא נאמר משפט אחד רק היכא שבד"נ אינם נאמנים אבל הכא בעדות מיוחדת שפסולים בד"נ לענין זה משום שהתורה לא האמינתם שהרי ע"כ מחזיקין אנחנו שכ"א אומר אמת מדרמינן שבועה על המחוייב (ויעויין ברש"י סנהדרין פ"א שכונסין אותו לכיפה ע"פ עדות מיוחדת והיינו ע"כ משום שמחזיקין הדבר לאמת שאל"כ לא היה מכניסין אותו לכיפה על פיהם) וא"כ שפיר לא נוכל ללמוד מקרא דמשפט אחד לפסול עדות מיוחדת בממון אבל בהך דלא יומתו אבות כו' דפסלין שני אחים דאין כאן עדות כלל דהתורה לא האמינה שני אחים להעיד כאחד אף אם נאמר דלא בטלה העדות לענין ממון וע"א יש כאן כמו לר' יוסי דס"ל בעדות ממון ל"א נמצא אחד מהם קרוב ופסול בטלה כל העדות:

ולפ"ז י"ל דגם שני אחין שהעידו מחייבין אותו שבועה דלכה"פ ע"א יש כאן מ"מ שפיר ניליף ממשפט אחד אשר אין כאן שנים עדים ואין מצטרפים להיות שנים דהתורה לא האמינה את השני וגם לזה אנו דנין משפט אחד שלא יצטרפו שני אחין להעיד בעדות אחת, ומיושבת בזה הקושיא שהבאנו במק"א לפי דברי התוס' מנ"ל לר"י דשני אחין אין מצטרפין להעיד בד"מ הלא מהך קרא דמשפט אחד לא נוכל למילף כיון דלדידיה י"ל דחמורה שבועה דלכה"פ ע"א הוי כנ"ל, והא דלר"י לא ילפינן בד"מ נמצא אחד מהם קרוב ופסול בטלה כל העדות יעויין בתוס' דף ו' ע"א ד"ה אמר ר"י פי' בקונטרס כו' דא"כ ד"מ ניליף ממשפט אחר כו' לכך פי' ר"י כו' אבל בד"מ ובשנים נמי כי נמצא אחד מהם קרוב או פסול השני אינו בטל לגמרי דחייב לו שבועה לכך שלשה נמי כו' ולכאורא אין הבנה לדברי התוס' דאכתי קשה ניליף ממשפט אחד דנמצא קרוב או פסול אין כאן שני עדים וגם בשנים תבטל העדות ולא יהיה חייב שבועה כמו שהדין לרבי דבנמצא א' מהם קרוב או פסול אף חיוב שבועה אין כאן, לכך י"ל דר"י ס"ל דלענין חיוב שבועה לא שייך למילף ממשפט אחד כיון דנאמנות ע"א לא מצינו בד"נ, ומשו"ה בשנים אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול מ"מ נשאר ע"א לענין חיוב שבועה, א"כ בשלשה אם נמצא אחד מהם קרוב או פסול נשארו שנים לחייב שבועה ממילא חייב ממון כי במקום שע"א מחייב שבועה שנים מחייבין אותו ממון, כי לא נוכל להשביעו במקום שני עדים כנ"ל: אלא שעדיין צ"ע אם לר"י בשני אחין נוכל לחייב שבועה את הבע"ד דע"כ לא שמענו אלא בנמצא אחד מהם קרוב או פסול להבע"ד ואין כשר אשר עדות הכשר לא בטלה ומחייב שבועה. אבל בשני אחין שהלא א"י ע"פ מי לחייב לא נוכל לחייבו שבועה ואפ"ל כן בכונת הסמ"ע דעדים המכחישין בחקירות אינם כלום אף לחייב שבועה יעויין בסי' ל' ויעוי' בנוב"י סי' מ"ו ח' אה"ע מ"ש שהוא כנמצא אחד מהם קרוב או פסול וזהו נגד המבואר בתוס' ב"ב מ"א ובסנהדרין כ"ט דכיון דמכחישים זא"ז לא שייך נמצא אחד מהם קרוב או פסול, אבל לפי הנ"ל ניחא דהלא אין אנו יודעים ע"פ מי לחייב שבועה, ואף דבע"א לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה מ"מ עדות מבוררת בעינן:

אך זה אינו אלא לפום רהיטא, אבל באמת נראה דלר"י חייב שבועה דעכ"פ ע"א איכא, ומכש"כ אם באו בזא"ז, אך באופן זה י"ל דג"כ נתקיים בד"מ לא יומתו בעדות בנים כי השני לא מהני מידי לשבועה, ובהעידו בב"א י"ל דגם לשבועה ל"מ אבל בעדות מיוחדת לא שייך זאת דהלא עדות שניהן כשרים ונוכל לחייב ע"פ שניהם: גם זאת ניתן לבאר דהכא במכות הכונה עדות מיוחדת היינו על מעשה אחת, אך אחד רואה מחלון זה ואחד רואה מחלון זה ואינו שייך לפלוגתת ריב"ק ורבנן:

תוכן העניינים

הליכות אליהו על השולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה