אור ברסלב
הליכות אליהו על השולחן ערוך שו"ת הליכות אליהו חו"מ › סימן ד

הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין

שו"ת הליכות אליהו חו"מ · סימן ד

סימן ג

(שם בסעי' הנ"ל) אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ואם קבלו כו' וחוזרין ומגידין בפניו ואם שנו כו' הולכין חר העדות השניה כו' אע"פ שהגידו בראשונה ע"פ החרם כו' ועי' בסמ"ע הטעם דכל שלא בפניו אין מדקדקין בעדותן ה"ה אם הגידו בראשונה. ע"פ השבועה יעוי"ש. והנה באמת הוא מפורש במשנה שבועות ל"ב השביע עליהם ד' וה' פעמים חוץ לב"ד כו' אר"ש מה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות, ונראה דלר"מ דס"ל דמושבע מפי עצמו חייב אף שלא בב"ד ע"כ במושבע מפי אחרים איירי אבל לחכמים דס"ל דמושבע מפי עצמו ג"כ א"ח אלא בב"ד מצי איירי גם במושבע מפי עצמו:

אבל צ"ע דא"כ יהיה הדין בשבועות העדות שלא יהיה חייב אלא בפני התובע והנתבע והא דנקט המשנה עד שישמע מפי התובע היינו שהשבועה בעינן מפי התובע אבל הכפירה בודאי בעינן בפני התובע והנתבע דאל"כ הוי כמו חוץ לב"ד וזה פשוט להנך פוסקים, אבל צ"ע דהלא שבועה שאין אנו יודעים ל"ה חוץ לב"ד שבועה כלל לעבור על הכפירה ששם, אבל אם העד אומר שבועה שכך וכך היה המעשה י"ל דהוה כמו שבועת ביטוי דשבועת העדות הוה אם לא יגיד, אך באמת זה ליתא דאם נשבע על שקר הרי הוה בכלל אם לא יגיד האמת, וכל שבועת העדות אנן קיי"ל כרבא שבועות כ"ה דבשבועת העדות אין כאן שבועת ביטוי כלל:

וצ"ע לדעת הרמב"ם דס"ל בפ"ט ובפ"י מהל' שבועות דבהשביע חוץ לב"ד בעינן שיאמרו העדים אמן ואז חייבים בכפירה בפני ב"ד ולפ"ז ע"כ בהשביע עליהם ד' וה' פעמים חוץ לב"ד ע"כ איירי באמרו אמן, א"כ תיקשי לאביי דס"ל בשבועות כ"ה שם דבשבועת העדות איכא ג"כ שבועת ביטוי אם היה חוץ לב"ד א"כ האיך אמרינן מפני שיכול לחזור ולהודות הלא כיון שאמרו אמן הוי גם שבועת ביטוי כדאי' בדף כ"ז ע"ב א"כ האיך אמרינן מפני שיכול לחזור ולהודות הלא כיון דנתחייב משום שבועת ביטוי שוב א"י לחזור ולהודות דהלא יפסלו ואפ"ל דכיון שיהיה חיוב שבועת העדות כשיבואו לב"ד ויכפרו שוב אין כאן שבועת ביטוי,: אך דלפ"ז יהיה צ"ע בדברי רש"י שבועות שם שכתב בהדיא דחייב משום שבועת ביטוי חוץ לב"ד והלא יהיה שבועת העדות כשיכפור בפני ב"ד (והא דבעינן שישמע מפי התובע היה נראה דוקא בשבועה מפי אחרים אך באמת אף בנשבע מפי עצמו צריך שיתבענו התובע ולפ"ז צ"ל דמ"ש רש"י חוץ לב"ד לאו דוקא אלא העיקר שלא תבעו התובע להעיד גם י"ל כיון שלא יהיו פסולים להעיד דהלא אינם נפסלים ע"פ עצמם נאמנין בעדותן ול"ש אין אדם משים עצמו רשע שלא נאמין להם בעדותם עתה וצ"ע בזה) ובדעת רש"י נראה דחייב משום שבועת ביטוי על אמירתו חוץ לב"ד שלא יהיה חייב בה משום שבועת העדות אף אם בעת שיכפור בב"ד יהיה חייב משום שבועה ההיא בעצמה:

ויש להסתפק אם אדם שנשבע חוץ לב"ד בלא כונה להעיד שכך וכך היה המעשה אם נאמן אח"כ להעיד אם אינו נחשב כנוגע. דלכאורה מה אם אמרינן עביד אינש לאחזוקי דבורו יעוי' בסי' ל"ג בש"ך ס"ק ט' ומכש"כ לקיים שבועתו שלא יהיה חשוב בעיני הבריות לעבור על השבועה ואפשר דע"כ אינו חייב על שבועת ביטוי בשבועת העדות רק היכא דהיו מדברים בדבר ענין הגדה בפני ב"ד אבל אם לא היו מדברים מענין עדות והגדה בפני ב"ד אפ"ל דחייב משום שבועת ביטוי (ויעוי' בר"ן נדרים ח' דאף היכא דליתא בלאו והן לאו מיהא איכא אך שאר פוסקים חולקים והדברים ארוכים):

וביותר יהיה מקום לספק זה אם בעת שנשבע היה קרוב ופסול דלכאורא הוה שבועות אף שהיה כשר בעת הראיה ופסול בשעת שבועה אם נאמן אח"כ להגיד בעת שנתרחק, ויש לדייק מלשון הרמב"ם פ"י מהל' שבועות לענין המשביע שתי כתי עדים וכתה אחת היו קרובים בנשותיהם ונתרחקו אח"כ אבל יש לדחות ויעוין בלשון רש"י שבועות כ"ה ע"ב ונ"מ שהיה קרוב או פסול דמשמע דלרבא אינו חייב אף קרוב ופסול משום שבועות ביטוי וצ"ל כמו שכתבתי למעלה דהיינו אם בקש ממנו שיגיד בתו"ע והוא אומר א"י ונשבע דבכה"ג ס"ל לרבא דחידוש הוא שחידשה תורה וא"ח משום שבועת ביטוי אף קו"פ אבל אם שלא בדרך עדות בודאי חייב ק"ש דהא איתא בלאו והוה שבועה מעליא ובמק"א כתבתי מזה:

תוכן העניינים

הליכות אליהו על השולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה