אור ברסלב
הליכות אליהו על השולחן ערוך השמטות חידושים מחלק אה"ע

הליכות אליהו על השולחן ערוך· רבי אליהו הלוי פיינשטיין

השמטות חידושים מחלק אה"ע

שו"ת הליכות אליהו חו"מ

מ"ש כ"ת בדברי הרמב"ם לענין קריבה בג"ע האיסור בחיי"ל גם ביישוב הסתירה לענין בעל ולא קידש מפט"ו מהל' א"ב לדבריו שבפ"א מהל' נערה, כל דבריו נאמרים בהשכל וסברות ישרות, והישוב בסתירת דבריו נראים יותר נכון מכל מה שראיתי שנאמרו בזה, וכדי שלא להוציא חלק ראיתי לכתוב איזו הערות קצרות בענינים אלו, ע"ד האיסור בחיי"ל יעוי' בסה"מ בהשגת הרמב"ן שכ' דהנאה בערוה אסירה כמו ח"ש יעוי"ש והדבר צריך הסבר, גם ראוי להסתפק להרמב"ם קריבה של ג"ע אם הוא איסור מצד עצמו או אינו אסור רק אם הוא יכול להביא לידי ג"ע:

ולכאורא יש להוכיח דאינו אסור מצד עצמו מדמותר אב עם בתו ובן עם אמו, גם מדאמרינן עולא הוה נשיק לאחותו אבי חדייהו כו' ועי' בתוס' בשבת שם והא דאמרינן בכתובות אי דמיא עלייכו ככשורא כו' ואם היה איסור מצ"ע היה כזה אסור, אבל אף אם נאמר דפי' הכתוב לא תקרבו כדי שלא לגלות ערוה א"א לאמר כן דהיכא דליכא חשש גילוי ערוה מותר דזה יהיה תלוי במחלוקת ת"ק ור"י אם מותר למלך להרבות ובלבד שלא יסירו את לנו והרמב"ם פסק כת"ק דאסור בכל גוני (והמחור בדעתו דלא דריש טעמא דקרא לא היכא דכתיב ולא היכא דלא כתיב דלא כר"ש ודלא כר"י רק כת"ק דר"י ומיושב סתירת דבריו מהל' טוען לדבריו שבהל' מלכים (ואף די"ל דזהו היי כמו דכתיב שלא ויעוי' ביומא ע"ב דאין זה רק אם יהיה הטעם לציווי בפ"ע אבל לא לדרוש טעמא דקרא) וצ"ל דא דאיסור קריבה הוי איסור בפ"ע ואף אם לא יבא לידי ג"ע אסור והא דמותר במקום שאין לבו נוקפו למד מזה הרמב"ם דאין איסור קריבה רק משום דנהנה מהערוה והיכא דלא נהנה אין המעשה גופה איסור כמו שדייק בלשונו ונהנה בקירוב כו' אע"פ שאין שם תאוה ולא הנאה כלל ולפ"ז יפה הקשה השעה"מ על הא דאמרינן ביבמות אם עשה דוחה ל"ת שיב"כ עשה דיבום היה דוחה איסור אחותו הלא לא הוה בעדנא לענין ל"ת דקורבה:

ומ"ש דלא הוה ערוה כלל כיון דמותר לבא עליה [עי' בס' בית הלוי] לדעתי ליתא דהלא עדיין היא ערוה רק בעת הביאה יהיה דוחה ל"ת גם למ"ד מצות צ"כ אם לא יכון רק להנאתו אין כאן קיים העשה ויעוי' בתוס' פסחים ק"ז ע"ב מ"ש לחד תירוצא דבאוכל פסח לשם אכילה גסה לא יצא ידי אכילה למ"ד מצות צ"כ הרי דל"א כיון דמתעסק בחלבים ועריות חייב כן לענין לצאת וכן מוכח ברמב"ם ובפסחים קי"ד שם דאין לחלק ודוחק לאמר דמרור שאני דאין כאן הנאה, ולפ"ז אם מכון להנאה ולא למצוה אין כאן תשה ובל"ז נ"ל דאף אם לא בעינן כונה למצוה אם מכון להנאה אסור והוה כמו אי אפשר וקמכון דקיי"ל כרבא דאסור ואף דבכה"ג ליכא למ"ד דחייב דע"כ לא קמחייב רבא במנחות ס"ד רק במכון לצוד דגים והעלה דגים ותינוק דבדגים ליכא שום התירא ויעוי' ביומא פ"ד ע"ב לענין פק"נ אם מכון להעלות דגים ותינוק דמהרי"ף והרמב"ם והרא"ש משמע דלכון אסור והר"ן הביא הירושלמי דאף מכון מותר וכתב הר"ן דמשום פק"נ התירו חכמים ולפ"ז נראה דיהיה תלוי בפלוגתת אביי ורבא בא"א ולא קמכון ואין ראיה מן הירושלמי דיהיה מותר לכון לכתחילה לדידן דקיי"ל כרבא וכר"ש ולזאת נ"ל דקושית השעה"מ לק"מ:

בנוב"י סי' פ"א רצה ה"ג מוהר"ן בעל תפארת צבי לאמר דביבמה לשוק לוקה דוקא בקידושין דלא כה"ג בעל נוב"י ע"ש ועיין ביבמות צ"ז ע"א ותיפוק ליה משום יבמה לשוק משמע דבביאה לחוד איכא לאו דהתם הלא דודתו לא תפסי בה קידושין ולפלא שלא העירו בזה מהגמ' הנ"ל: לשיטת הר"י בתוס' גיטין ע"ח ע"א דבכל גט צריך דעת האשה דלא תהא משלחה וחוזרת צע"ג למה צריך בגיטין טעמא שחוב הוא לה הלא תפ"ל דמשלחה וחוזרת ואפ"ל זאת בכונת הירושלמי שהביא התוס' הגע עצמך היה עבדו של קצין היתה אשתו של מוכה שחין לית לך אלא כהדא אילו היה המוכר עבדו כו' אילו המגרש אשה שלא מדעתה שמא מגורשת היא פירוש ע"י אחר ואפ"ל עוד בדעת הירושלמי דהוא טעם דבעבד לא אזלינן לרבנן בתר דעת אבל באשה צריך דעת:

(עירובין ט"ו ע"ב) תוד"ה ע"מ שלא תלכי לבית אביך תימא דהא מת אביה לא חשיב תו בית אביה כו' ועי' בתו"י ושמא כיון דבשעת גירושין אינו יודע שימות אביה קודם, ותמוה מה שכתב מכל חיי פלוני דהוי כריתות ויש לומר בכונת התו"י לסברת הריטב"א כיון דלבית אביה לעולם אסור והא דמותרת לאחר מיתת אביה משום דאין כאן בית אביה עיי"ש וס"ל להתו"י דאפ"ה אם היה ידוע שימות אביה קודם היה מיקרי כריתות אבל דלבית אביה לעולם אסור וא"כ לשון התנאי אין כאן כריתות ואי משום דבאמת מ"מ תהא מותרת הלא אין זה ידוע משו"ה אין זה כריתות ויש להאריך בזה בסוגיא בפ"ק דיומא י"ג ובתו"י שם:

שייך לחידושים על ב"ק. (מ"א ע"ב) ע"פ (בעלים מודה בקנס כו' וע"כ דקאי גם על ע"א דע"כ איירי במודה או שותק עין בתוס'. ולכאורא צ"ע דאם כופרא כפרה למה יגרע מאמר לו ע"א אכלת חלב עין בכריתות פ' אמרו לו וצ"ל דאף דהוי משום כפרה מ"מ כיון דלחבירו הוא הו"ל דין ממון ובזה י"ל דברי הרמב"ם דפסק דממשכנין ובדף מ' הוא בעיא דלא איפשיטא דבאמת כיון דלחבירו הוא יש לו דין ממון:

(מ"ב ע"ב) אבל הכא דמעיקרא בר קטלא הוא ל"צ קרא אע"ג דשחטיה עין בפירש"י וצ"ע דלפ"ז נצטרך לחלק גם בע"פ ע"א או ע"פ בעלים אם היו עדים ולא באו אפי' מת אחד מהם או שניהם וי"ל דמזה יצא להרמב"ם בפ"ו ה"ג דכשהשור בסקילה אינו חיב בכופר עד שיסקל ולפיכך קודם שנגמר דינו עדיין מזיק בסקילה והפי' כאן בגמ' דכיון שהשור בסקילה ל"צ קרא דאם עבר ושחטו דבכה"ג שהשור בסקילה אין משלם כופר עד שיסקל: (מ"ג ע"א) רש"י ד"ה או גיורת כו' ומתו שניהם כו' צ"ע לקמן מ"ט דלפ"ז אין כאן קושיא על רבה כיון דאיירי שמתה גם האשה וצ"ל דפי' כן לפי האמת דאיירי שחבל בה בחיי הגר ומת הגר לפ"ז יש לפרש ברייתא כפשטה אף לרבה וצ"ע, עיין בפ"ד מה' חו"מ דלהראב"ד אף לרבה דוקא אם אין יורשים זכתה האשה אבל אם יש יורשים שייך דמי ולדות ליורשים ולפ"ז הפי' אם אין בעל נותן ליורשים אף אם אין בעל בשעת חבלה ושפיר הקשה הגרע"א על קושית הגמ' גרושה נמי תפלוג בדמי ולדות וא"ל דלמסקנא הפי' הוא כך דאם בס"ד היה פשיטא להגמ' דדוקא בחיי הבעל שייך להבעל מנ"ל דבמסקנא אינו כן וי"ל דמכאן יצא לו להרמב"ם דבאמת אם מת הבעל שייך דמי ולדות לאשה ולא ליורשים:

עיין ברמב"ם פ"י מה' נ"מ דפסק כר"י דחייב בכופר ובל' של עבד שלא בכונה וכן פסק בפ"ד מה' סנהדרין דמשלם כופר ע"פ עצמו עיי"ש והא דאין חייב מיתה ע"פ בעלים אף דפסקינן בסנהדרין י' דאין אדם קרוב אצל ממונו. עיין ברש"י דף מ"ג שכתב דילפינן מכמיתת בעלים כך מיתת השור וכשם שהם אינם חיבים ע"פ עצמם ועיין בתוס' מ"א ע"ב:

(מ"ד ע"ב) ואכתי צרורות נינהו כו' דקאזיל מיניה מיניה עין בפירש"י ועין בר"מ פ"י הל' י' דהשמיט הך דקאזיל מיניה וי"ל דהרמב"ם יפרש הקושיא ואכתי צרורות ואם אין העדאה לצרורות מה יועילו העדים ועין לעיל מ"ש בדעת הר"מ דהשמיט האיבעיא דהעדאה לצרורות ועין עוד במ"ש פ"ב דהזכיר השינוי בהכנסת ראשו והצנוף היה כדרכו ה"ז שינוי גמור כקרן ואינו שייך להאיבעיא והכא ג"כ דהחיכוך של בני אדם הוא השינוי אבל הנפילה היא כדרכה בודאי שייך העדאה וא"ש ועדיין צ"ע בדברי הראשונים שם:

נתכון להרוג את הבהמה כו' עיין ברמב"ם פי"א מהל' נ"מ ה"ט ובמ"מ שהרמב"ם פסק דנתכון להרוג זה והרג את זה חיב ועין בפ"ד מהל' רוצח שמבאר דעתו דפוסק כר"ש דלא כהכ"מ ועיין בל"מ פ"א מהל' חו"מ והא דפסק כאן כסתם מתניתין ולא תליא זה בזה וסיוע להר"מ מלשון הגמ' כאן הא נתכון להרוג את זה כו' מתני' דלא כר"ש דתניא ר"ש אומר אפילו נתכון להרוג את זה כו' מלשון דתניא משמע דברייתא דר"ש הוא לענין שור שהמית את האדם דאילו לענין אדם שהרג משנה היא בפ' הנשרפין וכן משמע עוד יותר מלשון הגמ' מ"ט דר"ש דא"ק השור יסקל כו' כמיתת הבעלים כו' דלא שייך כאן כלל מ"ט דר"ש אם לא מכח מימרא דר"ש בעצמו אבל סתם מתני' אתיא אף כר"ש דהתם וזהו מוכרח לדעתי ועין בש"מ ומה שהקשו דגם רבנן בעי טעמא דכמיתת הבעלים לפטור נתכון להרוג את הבהמה כו' עין בתוספתא ובחסדי דוד:

מ"ה ארבעה נכנסו תחת הבעלים כו' מועדין נהרגין ומשלמין את הכופר כו' עין ברמב"ם פ"ד מה' נ"מ ה"ד ונוסח שלפנינו תמוה ועין בכ"מ ול"מ אך הנוסחא שהביא הכ"מ מתשובה שהשיב לחכמי לוניל ג"כ תמוה שהשמיט דין הכופר לגמרי ונראה דלפניו היתה הגי' שמרוה שמירה פחותה ש"ח פטור והבעלים חייבין אפילו המיתה את האדם וש"ש כו' חייבין וא"ש לישנא דאפילו היינו לאפוקי מפירש"י ד"ה כלתה ליה שמירתו כו' דהא סגי ליה בשמירה פחותה ובעי כפרה משמע דס"ל דש"ח פטור מלהחזיר שור לבעלים אבל כופר חיב ועדין צ"ע שלא כתב הכ"מ חיובא דכופר דשומר ועין בסמ"ע סי' שצ"ו. עין לעיל גבי שור האצטדין ולכאורא קשיא לפ"ז למה מכיש נחש דלרבנן המכיש פטור והנחש בסקילה עין לעיל כ"ג ע"ב הלא הוה כמו שור האצטדין ועיין בתוס' ד' כ"ד ע"ב ועיין ברמב"ם פ"ו מה' נ"מ ומוכח דפליג על התוס' ופי' שור האצטדין לא שהאדם רוצה להמיתו רק השורים מנגחים זא"ז ולא לפטור מן ההיזק רק דל"ה מועד ופטור ממיתה ולפ"ז הלא למה יגרע השיך את הנחש מאצטדין לזאת נראה דהרמב"ם והעומדים בשיטתו יפרשו נחש מעצמו מקיא לא למעוטי דאינו עומד בין שניו רק שני דברים קאמרי למעוטי מדר"י דלר"י ארס בין שניו עומד ובהשכתו דוחק את הארס להנישוך ולרבנן הנחש מקיא הארס מבין שניו וגם מעצמו היינו דלאו בר השסה הוא רק מעצמו מטבעו הוא מזיק ולאו בר השסה הוא ובזה ניחא לישנא דמעצמו שלכאורא מיותר אבל לפי הנ"ל אמרו זה לישב הקושיא מאצטדין וכן דייקא לישנא דהרמב"ם להמעין בדבריו:

(נ' ע"א) בחופר לאושין כו' הר"מ השמיט כ"ז ונראה דס"ל דהוא כר"י דכל המקלקלין ברה"ר ברשות פטור עין לעיל ו' ע"א והרמב"ם פסק כת"ק דחיב כריב"י ועין בשו"ע סי' ת"י סעיף ז' ובסמ"ע ובט"ז ובש"ך שם: (נ"א) בור של ב' שותפין כו' במאי קא מפליגי ראב"י סבר יש ברירה כו' ורבנן סברי אין ברירה רש"י ד"ה האי מדידיה כו' ול"ה שני שואל כו' משמע דלרבנן הוי שואל וצ"ע למאן דסברי דאינו נעשה שומר עד שיעשה קנין במאי נעשה שומר ויש סעד מזה דבשוכר ושואל אף בשימוש קנה ועיין בסי' ר' והדברים ארוכים. ולכאורא יש להעיר מהא דאין דין שמירה לקרקעות אבל באמת לענין ניזקין אינו שייך לדיני שמירה בחיוביהן ופטוריהן ורק כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו וממילא גם לענין שמירה בבעלים י"ל דחייב בנזק ככל שומר רק אם שומר בעי קנין הלא לא נתחייב בשמירה וצ"ל כנ"ל:

רמב"ם פי"ב מה' נ"מ הל' י"ח היה חופר כו' בתוך הבור כו' מקול החפירה ומתה כו' מאחריה כגון שנבעתה וחזרה על עקבה לאחור ונפלה ומתה פטור שנ' ונפל כו' נפלה לפניה מקול החפירה חוץ לבור ומתה אין ב"ד מחייבין אותו ואם תפס כו' ואם נפלה מאחריה חוץ לבור ומתה או הוזקה פטור בעל הבור וכבר תמהו המפרשים והשיג הראב"ד ע"ז ע"ש. ועוד יש לדייק דבנפל לבור או לפניה חוץ לבור דייק דוקא ומתה ובפטור דלאחריה חוץ לבור כתב ומתה או הוזקה והנראה דהרמב"ם יפרש הא דאמרינן אלא ה"ד לאחריה כגון דנתקל בבור ונפל לאחורי הבור חוץ לבור היינו דוקא דנפל לאחוריה ונשמר בזה מקושית התוס' כ"ח ע"ב ונ' ע"ב ע"ש גם ס"ל ז"ל דמיעוט דדרך נפילה י"ל גם אליבא דשמואל דס"ל לחבטו אבל זה דוקא במיתה כמו מיעוט דאדם:

ובזה מיושב הא דחילק בין הוזק למיתה גם שור פיקח דס"ל דפטור דפקח אינו משום דהיה לו לזהר דבמיתת השור לא מהני לפטור בעל הבור כמ"ש המלחמות אלא הטעם משום דל"ה דרך נפילה ומשו"ה אינו פטור רק במיתה ממיעוט הכתוב גם ס"ל להר"מ ז"ל דהא דנתקל בבור ונפל חוץ לבור אינו רק מריבוי הכתוב בבור דבכל גונא חיבה תורה אף על התקלה ומשו"ה בנפל שלא כדרך נפילה פטור בין על המיתה בין על ההיזק אבל בנפלה על פניה הוי ספק אם הבור גרם או קול הכריה ומשו"ה כתב דדוקא אם תפס והא דהכורה פטור י"ל דל"ה אלא גרמא:

עין ברשב"א בשם ר"ח ומשמע דס"ל דהכורה ג"כ חיב אם חפר שלא ברשות אף אם אינו חיב מטעם בור ולכאורא מ"ש מלקמן דף צ"א כמ"ש רש"י וי"ל דהתם פטור משום דאיהו אבעית אנפשיה אבל בשור אין לפטור מטעם זה כמו שכתבתי בשם המלחמות:

(נ"ג ע"ב) תוד"ה לענין כופר כו' בזאח"ז צ"ע דאכתי ל"ה רק לריב"ב ובמק"א הארכתי:

(נ"ו ע"ב) רש"י ד"ה אלא תחתיו דשומר ואזלי בעלים ומשתעי דינא בהדי שומר כו' צ"ע דה"ל לאמר ואזיל ניזק כו' וצ"ל דאזיל בשיטת הראב"ד פ"ד מה' נ"מ הל' י"א שהשיג על הר"מ וכ' דלענין נזקין ל"ש דין שומר שמסר לשומר ואם בעלים מפטרי במסרו לשומר גם בזה נפטר שומר ראשון ואין הניזק יכול לאמר אין רצוני כו' ולפ"ז צ"ל דפירש"י במתני' הוא לפי הס"ד וצ"ע:

לוח המפתחות:

חידושים על הרמב"ם:

חלק אה"ע:

סימן א' בענין קטלנית:

סימן ב' לחכם אחד ע"ד אשה שהגידו הרופאים שאם תתעבר תמות אם רשאית לשמש במוך:

סימן ג' בענין הנ"ל ע"פ ד' הרמב"ם פ"ז מה' תרומות ה"ז:

סימן ד' מישב קו' הטו"א ר"ה כ"ח לענין מצות פו"ר בגר:

סימן ה' מישב קו' הרביד הזהב פ' אחרי על הבה"ג:

סימן ו' באיש שרצה לקיים פו"ר ושאל פי רופא ובקש לראות זרעו על המבחן לידע רפואתו אם רשאי להוציא משום עשה דפו"ר:

סימן ז' שבת ד' מישב הקושיא על תי' הרשב"א בקושית התוס' בחציה שפחה:

סימן ח' תשובה תק"ע בדבר ענוגה שלפי דברי סופר הראטע נהרג בעלה במלחמה, יבאר הדין ע"פ שיטות הראשונים בסוגיא ומסיק ע"פ כל: סימן ט' בדבר עגונה שבעלה נפצע במלחמה ואח"כ מת בבית החולים ומשרתי בית החולים על ידי הפאטאגראפיע שביד האשה, יבאר דין הכר ע"י פאטאגראפיע ומסיק להתירא:

סימן י' בענין עגונה שבעלה גרשם בחשבון ההרוגים במלחמה:

סימן י"א בשו"ע סי' י"ז סי"ח בענין הוחזקו. דיני קידושין:

סימן י"ב במעשה קידושין שעשה נבל אחד מעשה קידושין לבתולה שלא מדעתה וכשמעה לשון הקידושין זרקה לארץ את הטבעת וגם קודם לכן לא סגרה את ידה באופן דלפי שי' המהרי"ט לא מקרי נתינה. יבאר ד' התוס' בכתובות ויפלפל בהגדות העדים ע"פ תשובות החכ"צ והתשב"ץ:

סימן י"ג בלעז קידושין שבקשה הנערה להשאיל לה השבעת ועל דעת זו התחיל לתת על אצבעה אח"כ אמר לשון הקידושין שהנערה לפי דבריה לא ו ובשהגידו לה מה עשה בכתה בדמעות שליש ר מעשה הקידושין לא היה רק ע"א. יבאר אי לישנא את מקודשת חשיבא בזמננו לישנא ברירא ויבאר דא בדשב"ע בלא אתחזק איסורא גם יבאר סוגיא דכנסי סלע ע"פ ד' המהרי"ט והגרע"א:

סימן י"ד בריטב"א גיטין כ"ז לענין ע"א בדשב"ע בלא אתחזק איסורא: סימן ט"ו עוד בענין הנ"ל:

סימן ט"ז באה"ע סי' ל"ה לענין עד שיש לו הנאה:

סימן י"ז קידושין ס' לענין לשמה בשט"ק:

סימן י"ח בהא דאין העבד נעשה שליח לקבל גט:

סימן י"ט קידושין כ"ג בענין מי איכא מידי:

סימן כ' בענין הנ"ל:

סימן כ"א מישב קו' האחרונים בענין המקדש חיי"ל בטעות:

סימן כ"ב לענין דו"ח בעדי קידושין:

סימן כ"ג כתובות פ"ח, ישוב ד' הראב"ד בהשגותיו על הרי"ף:

סימן כ"ד בשכ"מ שצוה לכתוב גט לאשתו ואשתקל מלוליה מחמת כובד החולי ומת בו ביום אך גסיסה לא נראו בו עד אחר נתינת הגט, יבאר באריכות היטיב דיני הכ"מ:

סימן כ"ה בחרשת אי מצי לגרשה או לישא אשה על אשתו ע"פ היתר ק' רבנים:

סימן כ"ו עוד בענין הנ"ל. יבאר דיני חרש וחרשת לענין גירושין, קידושין ומו"מ:

סימן כ"ז בענין שמות גיטין:

סימן כ"ח ג"כ בשמות גיטין:

סימן כ"ט בגט מומר שיש בו כמה ריעותות שכ' בו צירל במקום צירא וגם ביטול השליחות ע"י השליח ב':

סימן ל' בשליח שלא נתן לגירושין:

סימן ל"א בשליח קרוב:

סימן ל"ב בענין המזכה גם לאשתו במקום יבם:

סימן ל"ג בענין אונס בגיטין:

סימן ל"ד יבאר ספק החכ"צ בכונת חליצה. חלק חוה"מ:

סימן א' סנהדרין קי"א. בענין חולקין עיר אחת לשני שבטים:

סימן ב' בד' המח"א לענין קרוב ונתרחק לפטור מש"ה גם בסכות ד' לישב קו' הגרע"א:

סימן ג' בחו"מ סי' כ"ח:

סימן ד שם:

סימן ה' במכות ה':

סימן ו' במכות ו':

סימן ז' שם:

סימן ח' בב"ק ע"ג:

סימן ט' בחגיגה ב':

סימן י' שם בענין הנ"ל:

סימן י"א ג"כ בענין הנ"ל באופן אחר:

סימן י"ב בד' הרמ"ה לענין עד אומר תנאי, גם יישב קו' הגרע"א בשבת נ"ה:

סימן י"ג בד' בעה"ת לענין בשלו הן שמין, גם בב"ק ה' לענין אי שתקת: סימן י"ד בד' הרי"ף גיטין לענין תן כזכי גם בד' י"ג שם:

סימן ט"ו לענין הליחות בתרומה:

סימן ט"ז בנתה"מ סי' קצ"ה. גם לענין משיכה, גם יתרץ קו' הגר"ע ב"מ ס':

סימן י"ז לענין המתחיב לעשות דבר אם נאמן לומר נאנסתי ועל מי להביא ראיה:

סימן י"ח לענין מי שמכר ביתו שהיה בטוח באחריות משרפות ונשרף למי שיכין דמי אחריות:

סימן י"ט בענין מכר שהמוכר התחיב א"ע להעמיד העצים על הנמל והופסדו קודם ההעמדה:

סימן כ' בב"מ כ"ב לענין סימנים:

סימן כ"א בב"ב קמ"א:

סימן כ"ב בענין צואה ויבאר דיני הודאות:

סימן כ"ג בענין ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא:

סימן כ"ד בענין אפטרופוס שלוה מעות יתומים על רבית בלא משכנות: סימן כ"ה בחו"מ סי' רצ"ג:

סימן כ"ו בשומר קרקעות אם ישנו בשמירת נזקין:

סימן כ"ז בענין דמי סרסרות:

סימן כ"ח בענין הסכסוך שבין הכוללים קאסוב, מאטוניא, וויזניצא ובין כולל דראהאביטש:

סימן כ"ט בענין קלב"מ:

סימן ל' בב"ק ק"ה לענין גזל ג' אגודות:

סימן ל"א בגיטין ל"ט:

סימן ל"ב בב"ק פ"ח:

סימן ל"ג לענין צרורות:

סימן ל"ד חידושים על ב"ק:

סימן ל"ה לענין מציל את חבירו:

סוף הספר

תוכן העניינים

הליכות אליהו על השולחן ערוך

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה