פרק ז' - האדם ניכר בלבושו · איסור לבישת בגדים מהודקים
וכאן המקום לעורר שעל פי המבואר בפוסקים (באהע''ז סימן כג סעיף ו) יש איסור ללבוש מכנסיים או בגדים פנימיים צרים ודחוקים לגוף שעלולים לגרום לחימום ומכשול חמור בעוון ז''ל ח''ו (חכמת אדם כלל קכז סעיף ז , ואוצר הפוסקים אהע''ז סימן כג אות כ). וכבר צווחו והתריעו על כך גדולי דורנו שליט''א (הגר''ש וואזנר שליט''א במכתב שהובא בספר טהרת השבת כהלכתה עמ' קעח, והגר''מ קליין שליט''א בשו''ת משנה הלכות ח''ט סימן רסח, והגר''מ גרוס שליט''א בספרו אום אני חומה ח''ב עמ' שה, והגר''י רצאבי שליט''א בשו''ת עולת יצחק ח''א סימן קמח). ובפרט שאין דרכם של עם ישראל ללבוש מלבושים שעשויים ליוהרא ופריצות אלא בגדים המורים על ענוה וצניעות (קצור שו''ע סימן ג סעיף ב) .
אמנם אם הבגדים לא דחוקים על בשרו, מעיקר הדין מותר ללובשם, אולם ממידת הצניעות שהיו המכנסיים רחבים מעט יותר ממידת גופו שלא תבלוט צורת הגוף (שו''ת עולת יצחק שם). שכן ידוע כי הבלטת האברים הוא חוסר צניעות וגורם להרהורים רעים אצל הרואים אפי' כשהם מכוסים, ושומר נפשו ירחק מכך (כמבואר בכיוצ''ב בשו''ת הרדב''ז ח''ב סימן תשע). ועל כן נהגו הצנועים והתלמידי חכמים מטעמי קדושה וצניעות ללבוש מכנסים רחבות שאינן סמוכות ודחוקות לבשר (רש''י והמאירי נדה דף יג:).
וראוי ליראי ה' לנטות בלבושם ובשאר ענייניהם לדרך היותר צנועה כמנהג החברים [בני התורה ויראי ה']. והפרישה החיצונה [מלבושם הצנועה של בני תורה ויראי ה'] אינה סימן יפה על פנמיותו של האדם (החזו''א בקובץ אגרות ח''ג אות קנב).