פרק ה' - הרעות הנגרמות מהסלסול בשערו והקישוט בבגדיו · גידול השיער לנוי ויופי הוא דבר מתועב ודרך שחץ וגאוה
גידול השיער כנגד פניו לנוי וליופי נעשה לאדם כסרסור לדבר עבירה, ויש לאסור לעשות כן לגדר ולסייג (הגר''ח פלאג'י ברוח חיים יו''ד סימן קעח סק'''ד). וגידול השער לנוי וליופי הוא דרך שחץ וגאוה (הב''ח יו''ד סימן קעח, ומחצית השקל או''ח סימן כז סק''ד, ומשנ''ב, וכה''ח שם). ודבר זה הוא מכוער ומתועב וראוי לכל ירא שמים להתרחק מכך (חתן סופר ח''א שער הטוטפות סימן כז בהערה). והוא דרך הקלי דעת שאינם חשים לעשות כדת של תורה ופסולים הם מלהיות שליחי ציבור, כיון שאינם חוששים לאיסור ''ובחוקתיהם לא תלכו'', ואינם חוששים לחציצה בתפילין של ראש ולחשש ביטול מצות עשה דאורייתא. וכל זה מורה על קלות דעת במצוות וחוסר יראת שמים (שו''ת קרן לדוד גרינוולד סימן כב). והרבה בחורים נכשלים בזה ויש להוכיחם אולי ישמעו וישובו (החיד''א בברכי יוסף יו''ד סימן קעח סק''א).
אין ספק שגידול בלורית מכוער הוא מצד עצמו, ויש להתפלא בפרט על אותם בחורים שעוסקים בתורה יום ולילה, ומסלסלים בשערותיהם, למה אין יכולים להגמל מזה. ואין להתפלא על אלו שמנהג אבותיהם בידיהם והרגילו אותם מנעוריהם על זה, אבל השגחתי וראיתי שישנם גם כאלו שאין לתלות במנהג אבותיהם, אלא הרגילו את עצמם ללכת דוקא עם הכובע בחודו של הראש והבלורית מגולה במקום המח והנשמה שצריך להיות מכוסה. ומה יתן ומה יוסיף להם דבר זה שהרי גם יופי אינו מוסיף, וזה עצמו אומר הרבה שדבר זה אינו מצד הקדושה. ואף [שלדעת כמה פוסקים] אין כאן חשש מצד חציצה בתפילין, מכל מקום בודאי שאין בזה נקיון כפים שעל זה נאמר ''מי יעלה בהר ה' ''.
ומדברי הגמ' (נדרים דף ט:) במעשה של הנזיר (הנ''ל עמ' לח) שהיה מתגאה ביופיו, מוכח שאף שאותו נזיר לא היה הולך בבלורית, ויתכן שקווצותיו סדורות היו דוקא בפאות, מכל מקום התגבר עליו יצרו כדי להחטיאו. ומי יכול לומר זכיתי לבי, וכבר אמרו שאדם יכול ליכשל בגאוה אפי' ע''י מטפחת אף. והלא על דבר זה נגזרה גזירה על אותה צדקת לשבת בקובה של פרוצות לפי שדקדקה בפסיעותיה שיהיו יפות (כמובא בגמ' ע''ז דף יח.) ודי בזה להמתלמד. וכבוד ה' מתרבה ביחוד בתקופה זו [ע''י שנמנעים מגידול השיעור וקישוט הבגדים] שע''י כך הכרת פניהם ענתה בם שהם מזרע קודש ברוך ה'. (הגר''ב זילבר זצ''ל בספרו בית ברוך על החיי אדם עמ' שלו)
כל אברך או בחור ירא שמים, הגאה ביהדותו יזהר לא לגדל את שערו ליופי שהוא דרך שחץ וגאוה וקלות דעת. וכל אדם יר''ש שמבין [את חומרת הדבר], משתדל להסיר הפגם הזה מהר מעליו ככל שאפשר לו. וכל אדם צריך ליזהר בזה וכ''ש בני תורה. ובזכרוני כשנכנסתי פעם פנימה לכ''ק האדמו''ר מבעלז זצ''ל ביקש ממני להגיד ולפרסם שאביו זצ''ל דעתו שיש בזה חשש איסור דאורייתא, וכנראה נתכוון לצאת ידי חובת מחאה לאותם אנשים שמקילין בזה. (הגר''מ שטרנבוך שליט''א בשו''ת תשובות והנהגות ח''ד סימן מב)