אור ברסלב
הלבוש והקישוט מזוית יהודית פרק ה' - הרעות הנגרמות מהסלסול בשערו והקישוט בבגדיו › אין התורה מתקיימת במי שמתגאה ומתקשט ביופיו

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

פרק ה' - הרעות הנגרמות מהסלסול בשערו והקישוט בבגדיו · אין התורה מתקיימת במי שמתגאה ומתקשט ביופיו

בני התורה צריכים ליזהר ביותר מסלסול השיער וקישוט הבגדים מפני חילול ה'

אמר רבי חנינא בר אידי למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב ''הוי כל צמא לכו למים'', לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכים למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה. ואמר רבי אושעיה למה נמשלו דברי תורה לשלשה משקין הללו במים ויין וחלב, דכתיב ''הוי כל צמא לכו למים'', וכתיב ''לכו שברו ואכלו, ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב'', לומר לך מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו.

כמעשה שאמרה בתו של הקיסר לרבי יהושע בן חנניה אם חכמה מפוארה כיצד יתכן שתהיה בכלי מכוער? [כלומר מי שיש בו חכמה מפוארה כמוך צריך גם להיות בכלי מפואר דהיינו נאה בחיצוניותו]. אמר לה רבי יהושע במה אביך הקיסר מניח את היין? אמרה לו בכדי חרס. אמר לה כל העולם מניח את היין בכלי חרס וגם אביך מניח בכלי חרס והרי הוא קיסר!? אמרה לו אלא במה יניח את היין אם לא בכדי חרס? אמר לה כיון שאתם אנשים חשובים תניחו את היין בכדי זהב. אמרה לאביה שיצוה להעביר את היין לכדי זהב וכך עשו, ולאחר זמן החמיץ היין. שאל הקיסר את ביתו מי אמר לך לעשות כך, אמרה לו רבי יהושע. הלכו וקראו לרבי יהושע שיבוא אל הקיסר, שאלו הקיסר מדוע אמרת לביתי לעשות כך? אמר לו רבי יהושע כיון שהיא אמרה לי שלא יתכן שחכמה מפוארה תהיה בכלי מכוער, אני השבתי לה אדרבא, שהרי היין משתמר דוקא בכלי חרס מכוער ולא בכלי זהב, ואף התורה מתקיימת בי יותר מאשר הייתי נאה (תענית דף ז. - ע''פ פירוש רש“י).

[מקשה הגמ'] והרי יש אנשים נאים שהם מלומדים בחכמה? [מתרצת הגמ'] אותם נאים שהם חכמים, אם היו שונאים את היופי היו תלמידי חכמים ביותר, כיון שאי אפשר לנאה להשפיל דעתו ובא לידי שכחה (גמ' שם ע''פ פירוש רש''י ותוס'). אמנם בודאי אין זה תלוי בטבע הבריאה שיהיה מי שאינו נאה תלמיד חכם יותר מן הנאה והיפה, אלא הכונה אם היו שונאים את היופי ולא היו מגיסין דעתן ומתגאים מחמת יופיין היו תלמידי חכמים יותר ממה שהם עכשיו (מהרש''א בנדרים דף נ: ד''ה תורה). ואדרבה מי שהוא בעל מראה נאה מטבעו, ובכל זאת מתגבר על יצרו ואינו מתעסק בקישוט גופו ובגדיו וסלסול בשערו יכול לזכות למעלות רוחניות גדולות ונשגבות (הגאון רבי אליהו הכהן מאיזמיר זצ''ל בספר מדרש תלפיות ענף בעלי מראה).

[ומה שמצינו אצל אבותינו ואמותינו וכן בנביאים הראשונים שהיו בעלי תורה וחכמה וגם בעלי יופי וצורה , נאמרו על כך כמה ביאורים, כמבואר ביערות דבש להגר''י איבשיץ (ח''א דרוש ד ד''ה צאו וראו), ובראש דוד להחיד''א (פרשת מקץ ד''ה והנה עמ' קלו) ועוד].

רבים מגדולי האומה הוזכרו בתורה לשבח, במראם הנאה. למשל, על רחל נאמר ''ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה'', וכן על דוד המלך ''והוא אדמוני עם יפה עיניים וטוב ראי''. וכך על עוד רבים אחרים. והדבר אינו מובן, הלא נאמר ''שקר החן והבל היפי, אשה יראת ה' היא תתהלל''. מדוע אם כן יש להזכיר את היופי כמעלה? אולם לא לחינם הטביע הבורא בטבע האדם להתפעל מיופי. תכלית האדם בעולם הינה להגיע לשלמות הרוחנית, בכוחות עצמו. משום כך האדם שואף בתוככי נשמתו לשלמות. היופי אינו אלא ביטוי של שלמות וההתפעלות מהיופי נעוצה בהתפעלות משלמות. אלא שאחרי הכל, היופי החיצוני הינו שלמות חומרית וזמנית.

אדם המשקיע רבות ביופיו החיצוני משום שרואה בו יעד חשוב, מזניח בהכרח את עולמו הרוחני הפנימי, וכלפיו מכריז הפסוק ואומר: ''שקר החן והבל היופי''. אבל כאשר יראת השמים ניצבת במרכז חייו של יפה התואר, הוא אינו מתגאה ביופיו ונזהר שלא להיכשל באיסור ושלא להכשיל אחרים, הרי עליו או עליה נאמר ''אשה יראת ה' היא תתהלל'' – גם ביופיה, כלומר, היא תתהלל גם במה שהוזכר בתחילת הפסוק כשקר וכהבל. שהרי יופי שלמותה החיצונית, אינו אלא מוסיף על שלמות היופי הפנימי ואף משמש ככלי להעצמת עולמו הרוחני הפנימי. אצל אדם כזה, היופי הוא אכן מעלה הראויה לשבח, בהיותו משלים את מכלול מעלותיו.

נמצאנו למדים, אדם שמחשבתו אינה מתעסקת במראהו החיצוני, מסוגל להתרכז בעוצמה בדברי חכמה ובעולמו הרוחני הפנימי. ולכן היופי החיצוני פוגע בדרך כלל בחכמתו ובגדולתו האמיתית של האדם. לפיכך, התורה משבחת את שרה אמנו שהייתה בת מאה כבת עשרים – לנוי, וכך היו שאר גדולי וגדולות האומה שנשתבחו ביופיים. לפי שעל אף יופיים החיצוני, כל ריכוזם היה רק בבניית עולמם הרוחני. (הרה''ג זמיר כהן שליט''א בספרו מפתחות לחיים עמ' 158)

יש כאלו אשר שמים ליבם וראשם בעניין המלבושים שיהיה כפי המוד''ע [האופנה], ודבר זה מוכיח על חוסר יראת שמים ובדרך זו לא יתכן להצליח בלימוד. ואפילו שלמראית העיין נראה שדווקא בחורים כאלו [ששמים ליבם וראשם במלבושים] יש להם כביכול שם בישיבה, אבל בודאי לא יתכן שיהיה להם הצלחה אמיתית בלימוד, כי מי שאין בו יראת שמים, במשך הזמן יורד ג''כ בהבנת התורה וכל עתידו הוא להפך מאותם אנשים אשר התורה היא חלקם בחיים וממלא את כל ישותם. לכן אין להתפעל מאלה שמדברים בלעג על מי שאינו עושה כמעשיהם, וצריך לברוח ולהתרחק מהנהגה זו שהיא בניגוד למה שבן תורה צריך להיות, ועם ישראל נגאלו בזכות שלא שינו את מלבושם ובזכות זה נזכה ליגאל בב''א. (הגאון רבי אהרון לייב שטיינמן שליט''א במכתב, הובא בספר תפארת בחורים מאמר ג)

תוכן העניינים

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה