אור ברסלב
הלבוש והקישוט מזוית יהודית פרק ד' - האיסור להתבשם כדי להתקשט ולהתנאות

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

פרק ד' - האיסור להתבשם כדי להתקשט ולהתנאות

פרק ג' - איסור הסתכלות במראה לצורך קישוט גופו וסלסול בשערו

המבשם עצמו כדי להתקשט ולהתנאות עובר על איסור ''לא ילבש''

מובא בגמ' (שבת דף נ:) שיש אומרים שמותר לאדם לגרד מכה או לכלוך שעל בשרו מחמת צערו [וכן אם מתבייש ללכת כך בין הבריות (תוס' שם)]. אמנם אם עושה כן רק בכדי לייפות את עצמו אסור [משום ''לא ילבש גבר שמלת אשה'']. וכן אסור לאדם לרחוץ את עצמו ב''ברדא'' [תערובת של הדסים ופרחי נוי ריחניים ושורשי עשבים המשמשים כחומר ניקוי], משום שבזה מייפה את עצמו ואסור משום ''לא ילבש''. ויש אומרים שמותר לאדם אף לרחוץ את עצמו ב''ברדא'' לנקיון גופו, ואפי' שמתנאה ע''י כך, שכן שנינו: רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו משום שנאמר ''כל פעל ה' למענהו'' [שהאדם רוחץ עצמו לכבוד קונו, לפי שנברא בצלם אלוקים שנאמר ''כי בצלם אלוקים עשה את האדם'', ולכן אין בזה משום לא ילבש עכ''ל].

ומבואר מדברי הגמ': שמותר לאדם לעשות פעולות שכוונתו בהם לנקיון גופו או משום צערו או בושתו ללכת כך בין הבריות. ואם כוונתו לייפות את עצמו יש אוסרים משום ''לא ילבש'', ויש מתירים: א) כיון שאינו דרך קישוט אלא דרך רחיצה ונקיון הגוף (הריטב''א שם). ב) וגם מכיון שכוונתו לכבוד קונו להיות נאה ונקי בגופו ובגדיו, מכיון שאנו בניו של הקב''ה ונבראנו בצלם אלוקים (כנ''ל בפרק א), וכן כשהולך בין הבריות [בפרט ת''ח] שצריך להיות נקי ומסודר בגופו ובגדיו שלא יתגנה בין הבריות ולא יתחלל שם שמים על ידו ח''ו (המאירי שם). אמנם אם עושה פעולות שהם דרך יופי וקישוט ואין כוונתו באחד מהסיבות הנ''ל [משום כבוד קונו, או כבוד הבריות, או לצורך נקיון רפואה וכדו'] אלא מטרתו רק להתקשט ולהתייפות כדרך הנשים אסור משום ''לא ילבש'' (הגר''א בביאורו לשו''ע יו''ד סימן קנו סוף אות ו, והחפץ חיים בקונטרס תפארת אדם פ''ו בהערה, והחכם הר''ר מאיר בין הר''ר אליהו בספרו נחלת אבות הנ''ל עמ' מג, וכ''מ מהדרכי משה יו''ד סימן קנו אות א).

ולפי''ז יוצא שמותר לאנשים להשתמש במשחה או קרם [כגון משחה לפצעי בגרות, וכן קרם גילוח או קרם למניעת יובש בעור וכדו'] אף שיש בהם ריח טוב - כיון שעיקרם לרפואה. וכן מותר להשתמש בסבון או שמפו ריחני, וכן בבושם או דאורדורנט ריחני כדי להעביר או למנוע ריח זיעה - כיון שעיקרם לנקיון (שו''ת אז נדברו ח''ד סימן לז, שו''ת באר משה ח''ד סימן קיט-קכ, שו''ת משנה הלכות חי''ב סימן עג, שו''ת חיי הלוי ח''א יו''ד סימן נה, שו''ת אבני ישפה ח''ד חיו''ד סימן צ, לבוש מלכות עמ' קנט).

אמנם אם מתבשם רק בשביל להתקשט ולהתנאות ולא לצורך נקיון או רפואה וכדו' עובר על ''לא ילבש'' כיון שכן דרך הנשים (צפנת פענח על הרמב''ם הל' דעות פ''ה הל' ט. ושו''ת מהר''ם שיק יו''ד סימן קעג ד''ה והנה). ויש אומרים שבמקומות שגם הגברים רגילים להתבשם בשביל ריח טוב ולאו דוקא לצורך נקיון, אין בזה איסור ''לא ילבש'' [אם מתבשם באופנים המותרים הנזכרים להלן], כיון שאין דבר זה מיוחד רק לנשים, וכמ''ש הפוס' (ביו''ד סימן קנו ס''ב) לענין הסתכלות במראה, והוא הדין בזה (שו''ת משפטי עוזיאל ח''ב סימן כה, שו''ת עשה לך רב ח“ח סימן נ, מאור ישראל ברכות דף מג:, שו''ת מעין אומר ח''ב עמ' צה, שו''ת רבבות אפרים ח''ד סימן רכב, שו''ת אבני ישפה שם, שו''ת אמרי הלכה ומנהג סימן לד, לבוש מלכות שם).

ומ''מ אף במקומות שנוהגים כן, תלמידי חכמים ובני תורה נוהגים להימנע מלהתבשם [אם אינו לצורך נקיון או רפואה וכיוצ''ב] וכמ''ש הפוס' (ביו''ד סימן קנו ס''ב) לענין הסתכלות במראה, והוא הדין בזה (הרב ערוגת הבושם בספרו הכנה דרבה אות יג, שו''ת רבבות אפרים שם, שו''ת באר שרים ח''ו סימן נט, שו''ת אמרי הלכה ומנהג שם, שו''ת עולת יצחק ח''ב סו''ס רלו, שו''ת חיי הלוי שם).

אמנם כל האמור שמותר להשתמש בתכשירים הריחניים הנ''ל (סבון, שמפו, משחה, קרם, בושם, דאורדורנט וכדו') הוא דוקא: א) באופן שנותנם על גופו בצורה עדינה. ב) דוקא בתכשירים שרגילים גם האנשים להשתמש בהם, או שהם מיוחדים לשימוש האנשים בלבד. אבל אם נותנם על גופו בצורה מופרזת באופן שהריח נודף למרחוק, וכ''ש אם התכשירים (הנ''ל) מיוחדים לנשים בלבד - בודאי אסור לאנשים להשתמש בהם משום איסור ''לא ילבש'' ובפרט שיש בזה גם גירוי היצה''ר (הרב ערוגת הבושם שם, שו''ת באר משה שם, שו''ת אז נדברו ח''ח סימן סח, שו''ת קנין תורה בהלכה ח''ו סימן עו, שו''ת משנה הלכות שם, שו''ת באר שרים שם, שו''ת אמרי הלכה ומנהג שם, לבוש מלכות שם).

ויש לעורר על מה שנשתרבב מזמן בין בני שחץ שרוחצים או סכין עצמם בסבון שריחו נודף למרחוק, ונתפשט מנהג זה אפילו אצל אנשים שנראים בחיצוניותם כיהודים כשרים ונאמנים. אמנם יהודי כשר – נפשו קצה בריח כזה יותר מריח זוהמא ולכלוך, ויש בזה איסור לא ילבש גבר שמלת אשה (כמבואר ביו''ד סימן קפב). ואף שנשתרבב המנהג הרע הזה גם בין האנשים, מכל מקום לא נתפשט המנהג אלא בין בני שחץ בלבד, ועוד שאפי' שיש אנשים שנהגו כן, מ''מ התלמידי חכמים נמנעים מכך (כמבואר בכיוצ''ב ביו''ד סימן קנו וסימן קפב).

ובפרט שיש כמה וכמה טעמים נוספים גלויים ונסתרים לתעב ולשקץ הדבר הזה שאין להעלותם על הספר, על כן חלילה לעשות כמתכונתם ולאחוז בדרכיהם, ויש לאסור דבר זה באיסור גמור ולהשגיח גם על הילדים והצאצאים שלא לנהוג כמנהג בני שחץ הנ''ל ח''ו. ולדעתי ריח הנ''ל הוא יותר מגושם מריח צואה, וההרחקה ממנו היא ענף ממצוה של ''יתד תהיה לך על אזנך כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך וכו' והיה מחניך קדוש'' (הרב ערוגות הבושם זצ''ל בספרו הכנה דרבה אות יג).

ואסור להריח ריח של אנשים שמבשמים עצמם וכוונתם לתאוות ועבירות (המאירי ברכות דף מג:) והוא בכלל ''לא תנאף'', והמריח ריח זה עושה פגם בנשמתו (הרב טהרת הקודש מאמר שמירת הברית פ''ד).

אמנם אפילו באופנים הנ''ל שמותר להתבשם ואין בזה איסור ''לא ילבש'', מ''מ תלמיד חכם לא יצא מבושם לשוק [לרשות הרבים] משום גנאי, שמא יחשדוהו שכוונתו לעבירה ח''ו (ברכות מג:). ודוקא שיוצא מבושם בבגדיו או בשערו, אבל בגופו מותר כיון שכוונתו לנקיון גופו, והזיעה מעבירה את ריח הבושם (הרמב''ם הל' דעות פ''ה הלכה ט והמפרשים שם).

אמנם נחלקו הפוסקים בכוונת הרמב''ם: יש אומרים שדוקא במקום שחשודים - גנאי לת''ח לצאת מבושם לשוק, אבל במקום של ישראל כשרים אין חשש (לחם יהודה, ועבודת המלך על הרמב''ם שם, ושו''ת גינת ורדים סימן ג אות טז, ומהרי''ץ בשו''ת פעולת צדיק ח''ג סימן רכו). ויש אומרים אף במקום שלא חשודים - גנאי לת''ח לצאת מבושם לשוק. א) כיון שיש בזה גירוי היצה''ר, ב) שמא יפתוהו לעבירה ח''ו, ג) שמא יחשדוהו שכוונתו למצוא חן בעיני הנשים (מחצית השקל או''ח ריש סימן קנו, והגר''נ כץ בעל סמיכת חכמים בספרו קדושה וברכה על הגמ' ברכות שם, וכ''כ סדר משנה, ואוצר המלך, ושפת המלך, וספר שם טוב על הרמב''ם שם, ושו''ת קנין תורה בהלכה ח''ו סימן עו).

ובני תורה דינם כתלמידי חכמים בענינים אלו (כנ''ל עמ' יב). וכן כל אדם ראוי לנהוג כתלמיד חכם בענין זה אלא שתלמידי חכמים יזהרו בזה ביותר (ארבעה טורי אבן על הרמב''ם פ''ה מהלכות דעות ה''ח, וספר קדושה וברכה שם).

וכבר ידוע כי עוון חילול ה' הוא חמור ונורא מכל העוונות (ירושלמי נדרים פ''ג ה''ט) ואין לו כפרה אפילו ע''י יסורים, אלא רק אם יחזור בתשובה ויקדש ש''ש ויעסוק בתורה כל ימיו (שערי תשובה שער ד אות טז). ויש לדעת כי עוון חילול ה' נמדד ביחס למה שהעם מחזיקים ומחשיבים את האדם. וכיון שמחזיקים את בני התורה ושומרי התורה והמצוות כאנשים שאמורים לשמש דוגמא חיובית יש ליזהר בכל הענינים שיש בהם חשש חילול ה' (מסילת ישרים פרק י''א והחיד''א בספרו דבש לפי מערכת ח אות טו''ב).

ובפרט בדורות הללו צריכים זהירות גדולה ושמירה יתירה מחילול ה' כי בעוונותינו הרבים רבו המתפרצים שנפשם שוקקה לדבר תועה על תלמידי חכמים ועל יראי ה' וחושבי שמו, ואפילו אם יהיו כל מעשיהם כמלאך ה' צבאות ולא יכשלו בשום דבר קטן או גדול יחשדוהו במה שאין בו ויפערו פיהם להיות מלעיבים במלאכי האלוקים, ועל כן יש להשתדל בכל עוז ותעצומות להתרחק מדברים הגורמים חילול ה' (הגר''א פאפו זצ''ל בספרו פלא יועץ ערך חילול ה').

ובפרט בדורינו חייבים אנו להתנהג כראוי ולהיות הגונים מכל רבב ושמץ של עוולה, כדי להקהות את עוצמת ההסתה הפרועה המשתוללת בחוצות, ובכדי לקדש שם שמים עד שכל הרחוקים משמירת תורה ומצוות יכירו וידעו שאין כמו יהודי שומר תורה ומצוות הליכות והנהגות ישרות מידות טובות ויר''ש טהורה (הגר''י זילברשטיין שליט''א, טובך יביעו ח''ב עמ' שג בשם הגרי''ש אלישיב שליט''א).

העולה מן האמור: מותר לאדם לעשות פעולות שכוונתו בהם לנקיון גופו או משום צערו או בושתו ללכת כך בין הבריות. ולכן מותר לאנשים להשתמש במשחה או קרם [לפצעי בגרות, וכן קרם גילוח, או קרם למניעת יובש בגוף וכדו'], אף שיש בהם ריח טוב, כיון שעיקרם לרפואה. וכן מותר להשתמש בסבון או שמפו ריחני, וכן בבושם או דאורדורנט ריחני כדי להעביר או למנוע ריח זיעה כיון שעיקרם לנקיון. אמנם אם מתבשם רק בכדי להתקשט ולהתנאות ולא לצורך נקיון או רפואה וכדו' אסור משום לא ילבש כיון שכן דרך הנשים.

ויש אומרים שבמקומות שגם האנשים רגילים להתבשם [בשביל ריח טוב, ולא רק לצורך נקיון] אין בזה איסור ''לא ילבש'' [אם מתבשם באופנים המותרים הנ''ל], כיון שאין דבר זה מיוחד רק לנשים. ומ''מ אף במקומות שנוהגים כן, תלמידי חכמים ובני תורה נמנעים מלהתבשם בכל מקום, אם אינו לצורך נקיון או רפואה וכדו'.

אמנם כל האמור שמותר להשתמש בתכשירים הריחניים הנ''ל (סבון, שמפו, משחה, קרם, בושם, דאורדורנט וכדו') הוא דוקא: א) באופן שנותנם על גופו בצורה עדינה. ב) דוקא בתכשירים שרגילים גם האנשים להשתמש בהם, או שהם מיוחדים לשימוש האנשים בלבד, אבל אם נותנם על גופו בצורה מופרזת באופן שהריח נודף למרחוק, וכ''ש אם התכשירים (הנ''ל) מיוחדים לנשים בלבד - בודאי אסור לאנשים להשתמש בהם משום איסור ''לא ילבש'' ובפרט שיש בזה גם גירוי היצה''ר.

אמנם אפילו באופנים הנ''ל שמותר להתבשם ואין בזה איסור ''לא ילבש'', מ''מ תלמיד חכם ובן תורה לא ראוי שיצא מבושם בבגדיו לרשות הרבים משום ''הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו''.

תוכן העניינים

הלבוש והקישוט מזוית יהודית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה