אור ברסלב
הכוח השלישי שני שבילים

הכוח השלישי

שני שבילים

החולייה הראשונה

ישנה דרך נכונה וישנה לא נכונה להשגת האור. הנכונה היא אחת המתפצלת לשני מישורים מקבילים: המצוות שבין האדם למקום ובין האדם לחברו, כפי שנבאר בהמשך אם תרצו. בדרך זו אנו זוכים בו ללא תחושת ה'לחם של בושה'. הגענו מרצוננו לעולם הזה, לעולם העשייה כדי לעבוד, לפעול, לעשות לשם השגתו, להבדיל מאשר בעולם האין-סוף שם ניתן בחינם. שהרי ה'אדם לעמל יולד', משפט שהזכרת יעקב. מזאת ניתן להבין, מדוע מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' חשובה כל כך. אתה, הוא ואני, כולנו למעשה אחד. לכן שכשאתה עוזר לאחר אתה בעצם עוזר לעצמך. הנתינה, העזרה, ההתחשבות והכל על בסיס אהבה כנה, מביאה לידי אחדות ושלמות. הדגשתי לפני-כן שבעולם האין סוף הייתה אהבה אבסולוטית בינינו, ובינינו לבין הבורא. כשזוכרים זאת, אין אפשרות שננהג אחרת גם כעת. הדבר נעשה בטבעיות."

"שוב, דברים לא ברורים ולא הגיוניים, אברהם." סתר יעקב. "שהרי אם כולנו נשמה אחת מכאן נובע שאם האדם פוגע באחר הוא מזיק לעצמו למעשה; וגם שהאדם אינו עושה טובה לאחר כשהוא פועל למענו, כי לשם כך הגענו לכאן! דבר נוסף – ישנם רבים, ואני ביניהם, שאינם מקיימים מצוות, ומוסיפים לחיות בשלמות בכל המובנים! הכיצד תסביר זאת?!"

"טבען של תשובות להוליד שאלות חדשות, שהרי לעולם לא יימצא ענף ללא מסעפים. אנו אך בשלב ההתחלתי, יעקב, ועל-כן הרעיונות נשמעים תמוהים, ובייחוד כשמוצגים בפעם הראשונה ולכן עדיף להרחיב את הדיבור לאחר הבנת מושגים יסודיים נוספים." השבתי. "לחלק מהתשובות אתה תגיע בכוחות עצמך."

"בסדר, אמתין."

"אני לא! נמאס לי! אני הולך, יעקב!" הכריז יצחק אבל נשאר במקומו.

"אמשיך בדבריי ברשותכם." ביקשתי. "העולם נברא עבורנו. זו זכות גדולה, ועלינו להיות ראויים לכך. היא גם אחריות גדולה, ועל כן יש לרכוש את הכלים הנכונים לפעולות הנכונות, למען האחרים ולמעננו אנו, כפי שנבאר בהמשך. לכל אחד מאתנו יש דבר מה – רוחני או גשמי שלאחר חסר, ולהפך. ההיגיון אומר שהיות ששורשינו מאדם וחווה כולנו היינו צריכים להיות דומים, ואין הדבר כך. אנו גם שונים זה מזה ברצונות, ביכולות, בכישרונות וכו', וכולם חשובים. העולם הזה וכל אשר בו הִנּוֹ כלי להשגת האור; כלומר האמצעי, ולא המטרה עצמה. המטרה הסופית היא לחזור לעולם האין-סוף, כיחידה של נשמה כוללת אחת, לאחר גמר התפקיד בעולם הזה ובעולמות הגבוהים האחרים בלא שנחוש את תחושת 'הלחם של בושה', כי עבדנו כאן כדי להשיגו ביושר. הנה, הסברתי בקיצור רב, אבל די בנאמר כדי לספק תשובה על החידה שהמדענים חוככים בדעתם מזה זמן רב – כיצד ולמה נוצרו החיים."

"עבור הנשמה. על פי אשר אמרת עד כה, אכן?"

"כמובן. החלוקה רחבה יותר מכך וכוללת יחידות שונות המשלימות זו את זו ונקראות נר"ן ח"י שהן ראשי תיבות של נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. הנושא רחב ביותר ודורש לימוד מעמיק ולכן נפסח עליו כעת." ראה ספר שערי קדושה לרבי חיים ויטאל חלק ג' שער א' דיבור המתחיל "עוד הקדמה אחרת" וכו'.

"בסדר, אצפה לכך בהמשך, או לפחות על הוכחת קיומה של הנשמה. לפני שאתה ממשיך, האם אתה מוכן להסדיר את הסתירה שבין דעת המדענים והתורה לגבי גיל היקום? שהרי לדעת המדע הוא קיים מיליארדי שנים, והתורה אומרת שאך אלפי שנים בודדות!"

"הזמן התחיל מאז הבריאה, או במפץ הגדול על-פי המדע. ידוע לנו שהיקום מתרחב. כלומר, מיקומן של הגלקסיות משתנה מרגע לרגע. וכבר אמרנו שהזמן, החומר והמרחב קשורים זה בזה ומכך גם משפיעים זה על זה.

כעת אשאל. האם לדעתך הזמן נשאר כפי שהיה בעת התהוותו ועד היום, או שהשתנה לאורך ההיסטוריה הקוסמית ומוסיף להשתנות?" סיבות נוספות: א) ראה בתלמוד בבלי מסכת חולין דף ס' עמוד א' דיבור המתחיל "דאמר ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו" וכו'. ב) יומו של הקב"ה כאלף שנה כמו שכתוב בתהילים פרק צ' פסוק ד' "אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" וכו'. ג) וכן ראה מדרש רבה בראשית פרשה ג' פסקה ז' "א"ר אבהו מלמד שהיה בורא עולמות ומחריבן" וכו'.

"התשובה נראית בבירור!" אמר יעקב ועיניו נאורו. "כלומר... אין סתירה בין הדברים! מדהים!" הוא נעצר לרגע כדי להרהר.

"נכון. וכך גם אין סתירה בעניינים רבים אחרים." אמרתי.

ומהי הדרך הלא נכונה לקבלת האור, כפי שגם טענת?" נשאלה השאלה המתבקשת.

"כאן הדרכים הן רבות, אבל כולן יכולות להגיע עד כדי התבססות על עיקרון שורשי אחד: אנוכיות." השבתי.

"אנוכיות?! מביאה לאור?! הייתכן?! לאחר כל אשר אמרת?!" הועלתה התמיהה הצפויה והפה נשאר פעור.

"נשמע מפליא, אבל לאחר שיתקבל ההסבר בהמשך הדבר יהיה מובן מאליו." אמרתי. "הדברים שהעליתי הם הבסיס של הסוד, או הקבלה, כפי שגם נקרא מושג זה. 'קבלה' מלשון כיצד לקבל את האור באופן הנכון."

דממה פתאומית השתררה כשסיימתי את דבריי, והבנתי שיש ליעקב צורך להרהר בדבר. אבל הפליאה אותי העובדה שגם לא נשמעה הערה בוטה כלשהי מיצחק. אך רק לזמן קצר.

"הבל הבלים!" הוא נשא את קולו ואמר. "העלית כאן תיאוריה יפה, שלא תוכל להוכיח! למה לי להאמין?"

"נכון, יצחק, שלא אוכל להוכיח כרגע, אבל אם אזכה להזדמנות להבעה בהמשך, אצליח." אמרתי. "ידוע שעל-פי כלל שורשי ניתן לנחש את התוצאה שתהיה. באופן זה קל הביצוע. קשה יותר הדרך ההפוכה – להוכיח את הכלל על-פי התוצאות המתקבלות. המהלך דורש מאמץ יתר, אבל אין הדבר בלתי אפשרי, ותיווכחו בכך בעצמכם. הדברים מבוססים כמובן על העומקים שבתורה."

"הה!" גיחך יצחק. "אם אמנם ישנם עומקים בתורה, מדוע רק הדתיים עוסקים בה? למה לא כולם? שהרי תסכים איתי שאין הם טיפשים!"

יעקב הנהן בראשו. "יש משהו בדברי יצחק. הכלל לא רק שלא עוסק בה, אלא שחלקם אף שוללים."

"את הסיבה הראשית אבטא במילה אחת – המצפון." אמרתי. "בפנימיותנו אנו יודעים את האמת, את הנכון לעשייה."

"אהה! אתה רואה? המצפון יודע שהדרך אינה נכונה!" צהל יצחק.

"להפך, יצחק, ותכף תראה זאת, אם תרשה לי להמשיך." ביקשתי. "לעיתים, עשוי האדם, בגלל הכמיהה לדבר או לדרך שבחר לשלול, לגנות ולזלזל, ובכך להצדיק את מעשיו, כדי להשקיט את מצפונו. תכונה זו עשויה להתפתח עוד בילדותנו. הילד עשוי לומר על המורה ש'אינו טוב' בגלל שביקש ממנו לנהוג כיאות, להקפיד בהכנת השיעורים וכדומה. הוא כמובן יודע שהמורה צודק, אבל הרי הוא מעדיף לשחק, לבלות וליהנות. המצפון הוא כמצפן המורה לרב החובל את הנתיב הנכון לספינתו, ומתריע כשיסטה. ואף אם יתעקש רב החובל ביהירותו לסתור ולדחות את אשר רואות עיניו על גבי המצפן וישיט את הספינה על-פי הגיונו המוטעה בלבד – הלוא בליבו הוא יודה על האמת. במצפון צפון המצפן על-כן עלינו להבין היטב: לא שהדברים אינם נכונים, אלא שהם יותר מדי נכונים, כפי שתראו בהמשך. מכאן, שבני האדם עשויים לדחות לא רק את השקר אלא שגם את האמת מהסיבה הפשוטה: שכן אם יודו שאכן הם האמת – הדבר יגרום להפרכת דעותיהם עליהן התבססו ובהן דגלו בקנאות, גמרא מסכת סנהדרין דף צ"ג עמוד א' דיבור המתחיל "כה אמר ה' צבאות" וכו' בעניין שני נביאי השקר אחאב וצדקיה שאע"פ שנתפסו על שקרם, היו מוכנים להכנס לכבשן האש ולהשרף שם ולא להודות על האמת. ראה עוד במסכת סוטה דף ז' עמוד א' משנה דיבור המתחיל "היו מעלין" וכו', כמה שלבים הייתה אותה אישה עוברת לפני שמשקין אותה מי סוטה כדי שתודה. והיו נשים שהיו מוכנות לשתות ולשאת בתוצאות ולא להודות על האמת. ויחייב אותם לפעול בכיוון זה, ונדמה להם שיהיה עליהם לוותר על הרגלים קיימים, בתחומים שונים, על-כן יתרצו באומרם, לדוגמא, 'איני רוצה להיות כמו הדתיים העושים את המעשים השליליים', וכך יעדיפו שלא לשמוע ואף להשתיק את המדבר בנושא זה. לעיתים, החשש מפני האמת חזק מהחשש מפני השקר.

קשה לאנשים בעלי אידאולוגיה מסוימת לשנות את דעתם, אף אם מוטעית היא, שכן בגלל ה'כבוד' יאחזו בה בחירוף נפש. אבוי לאיש המשקר לאחרים. נכון, אבל אבוד האיש המשקר לעצמו. לעומתם מוכרים גם האנשים החיים ללא אידאולוגיה ברורה ויציבה, וייסחפו כהנה וכהנה כנוצה ברוח, וכך נמשכים הם אחר הבילויים הסתמיים, כילדים הנשבים בקסמי השוקולדים והצעצועים. ספר דרך אמונה פרק י"א אות רצ"א.

ישנם אנשים שטבעם להירתע ומכך לדחות רעיונות הזרים להם, בדומה לנמנעים מלטעום מאכלים שאינם רגילים בהם; וגם האלה שלא מוכנים בשום פנים לקבל מרות, כלומר, שלא יורו להם כיצד לנהוג, כי חייבים הם לחוש שהם בשליטה; וישנם גם סיבות רבות אחרות. על-כן חלקם יעדיפו להתאמץ וללמוד על התרבות והדת של עמים אחרים, שהרי אין סיבה שילכו בדרכם; ואף יצטטו את דברי חכמיהם, אבל את אשר שלנו – יזניחו. הפועל היוצא מכך – אף על פי שברצונם לדעת ולהבין את האמת – הם יאמצו אותה אך אם היא תתאים לאמת שלהם. והרי קל יותר לשלול, ואף לא יבחלו להשמיט מילים מהכתוב בתנ"ך ובדברי חז"ל או לשנותם. לדוגמא: לפסוק 'שלח את עמי' ישנה מילה נוספת חשובה: 'ויעבדוני'. ספר שמות פרק ז' פסוק ט"ז והלאה. בדומה לכך גם בהמשך למשפט "בית יעקב לכו ונלכה" (ביל"ו) ישנן שתי מילים: "באור ה' ". כעת אשאל: המוכר לכם הביטוי 'איש איש באמונתו יחיה'?"

"כן, בוודאי."

"היכן כתוב?" שאלתי. ושניהם נאלמו.

"לא מופיע כך בשום מקום, אלא שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'. ספר חבקוק פרק ב' פסוק ד'. לאחר סילופים מעין אלה לא רחוקה הדרך להעלאת רעיונות מעוותים לגבי סיבת הימצאותנו בעולם, מוצאו של האדם, ייעודו, מהותו של הבורא, קיומו או אי קיומו וכיוצא באלה."

"היש ביכולתך להציג דוגמא?"

"כן! תוכיח לנו שאנחנו חושבים לא נכון!" אמר יצחק בנחישות.

על הדשא שמולנו השתעשע ילד עם כלבלב.

"מה דעתך, יעקב," פניתי אליו. "האם הכלב בדרגה גבוהה מהאדם?"

"הכלב יותר מהאדם?! " הוא התפלא. "מה פתאום?!"

"על פי הקריטריונים שעליהם הצבעת לפני כן הבנתי שכנראה זו דעתך." חייכתי. "הרשה לי לצטט את דבריך: 'האדם הוא בעל דרגות המודעות, הכלים והחושים הטבעיים הגבוהים ביותר מכל היצורים הקיימים על פני כדור הארץ. אם הבורא אכן היה קיים הייתי חש אותו'."

"ואני עדיין חושב כך." אישר יעקב.

"אבל וודאי ידוע לך שהכלב, כדוגמא במקרה זה, ניחן בחושים מפותחים יותר מהאדם – השמיעה והריח."

"אתה לא מתכוון ברצינות ש..?!" נדהם יעקב.

"הישמר! הוא עוד ישכנע אותך להאמין שכן!" הזהיר יצחק בקראו.

"לא, ברור שלא." הרגעתי אותו. "רבות מהחיות ואף הצמחים ניחנים ביכולות שאין לאדם. אבל דבר זה אינו הופך אותם לנעלים על האדם. החלוקה היסודית הִנָּה – הדומם, הצומח, החי, והמדבר – האדם. ספר הכוזרי מאמר ראשון אות ל"א-מ"ג. אף בדרגה של הכלב, בשמיעה ובריח, אין אתה יכול להתחרות, ואתה רוצה לראות את הבורא הכל יכול שברא אותנו? עיין בגמ' חולין דף נ"ט עמוד ב' דיבור המתחיל "אמר ליה קיסר" וכו'. שהרי הוא באין-ספור דרגות גבוה יותר מאתנו! ואין לו לא גוף ולא דמות הגוף או גשמות כלשהי שתוכל לראות או להיאחז בה. אוסיף הסבר, ומלכתחילה אדגיש שגם הוא נועד לשׂבר את האוזן בלבד: למעשה אנו נמצאים, אפשר לומר, 'בתוך' הבורא, ש'עוטף' אותנו ואת המציאות כולה במהותו, וגם נמצא בתוכנו ובמציאות כולה. זהר פרשת פנחס ברעיא מהימנא אות רכ"ו "איהו סובב על כל עלמין וכו' איהו ממלא כל עלמין". וכן זהר פרשת פנחס ברעיא מהימנא אות תקס"ג "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. מכאן ניתן להתקרב להבנה כיצד הוא נמצא בכל מקום."

"דבריך אך מחזקים את אשר אמרתי, אברהם," העיר יעקב. "אם הוא נמצא בכל מקום, ואף 'עוטף' אותנו, כדבריך, היינו חשים ויודעים זאת בדרך זו או אחרת."

מטוסי קרב סילוניים עברו מעל ראשנו במהירות רבה. אנחנו כמו גם האחרים סביבנו נשאנו את עינינו לעבר השמיים ועקבנו אחריהם בהתפעלות.

"מהו הגורם הבסיסי הנחוץ למטוס כדי להמריא, לנסוק ולטוס אנחנו הרי יודעים, הלוא-כן?" שאלתי.

"האוויר, כמובן." הייתה התשובה.

"אנחנו מודעים לקיומו של האוויר, שהוא גשמי אף-על-פי שאיננו רואים אותו באמצעים רגילים." הצבעתי לעבר ציפורים אשר התעופפו סביבנו. "האם לדעתכם הציפורים מכירות את המושג 'אוויר' ומבינות שהוא זה אשר מסייע למעופן? האם הן מכירות את תורת האווירודינמיקה?"

"אני בספק רב." חייך יעקב, "יש לשער שהן זוקפות את היכולת רק לעצמן."

הנהנתי בראשי. "עלינו להבין שכפי שאנו נושמים את האוויר שאיננו רואים אך תלויים בו, כך איננו רואים את הבורא אבל כן תלויים בו. אילו יכולנו לראות או למדוד אותו בדרך כלשהי, הוא היה הרי גשמי, והוא לא. כעת, לאחר ההסבר, אתה מבין עד כמה הרעיון שהעלית – לחוש את הבורא - אבסורדי, הלא כן?"

יעקב הרהר לרגע טרם השיב. "כ...כן עליי להודות שכן... הטעות הייתה בדרך ההשקפה."

"יפה. נכון. השגיאות לבני האנוש והנכונוּת לבוראם. מכאן אפשר להסיק את המסקנה הבלתי מעורערת: הקביעה שקיום הבורא תלוי בחושינו מתבטלת. מה דעתכם?"

"אכן נכון..." אמר יעקב בלחש.

"לפני שאציג את הטיעון השני הרשו לי לשאול: האם הדברים שאמרתי עד עתה מתחילת שיחתנו היו נהירים לכם דיים? האם הבעתי את עצמי באופן מספק?"

"כן, בהחלט." מיהר יעקב להשיב.

"זה עדיין לא אומר שהסכמתי עם כל אשר אמרת, שתדע לך!" נפנף יצחק באצבעו. "אבל להבין – הבנתי! אני לא טיפש!"

"מעניין..." אמרתי. "כי לא השקעתי כל מחשבה בדבריי, למעשה. מילותיי יצאו מפי מעצמן, ללא רצוני, תכנוני, השקעתי. מבחינתי דיברתי סתם 'ג'יבריש'; וראו זה פלא! הבנתם אותי!"

"איזו שטות אתה אומר פתאום עכשיו?!" קצף יצחק. "איך מילים יכולות להופיע כך סתם ללא כוונה?! רק הכסיל יאמין לך!"

יעקב חייך מתוך הבנה. "מה בדיוק אתה רוצה להגיד בזה, אברהם..?"

"אפילו האדם, בעל המוח המצומצם חייב לומר את דבריו לאחר חשיבה, אחרת וודאי הוא שה?נוֺ מעורער בנפשו. ואם אך בגוף הקטן הזה מדובר – הכיצד ייתכן והמציאות המורכבת כולה, על כל תכולתה, במורכבותה המופלאה והסדר המופתי המדהים – יכולה להיבנות כך סתם, מלא כלום, בעצמה, באופן אקראי, אגבי, סתמי, 'אבולוציוני', ללא מטרה מוגדרת כפי שטענת, יעקב, תחילה? צדקת, יצחק. אכן, רק הכסיל יאמין לכך, כי דווקא זה יכול להיות פלא. החכם מבין שלכל דבר שהוא, היה מישהו שהוציא אותו לפועל והביא ליישומו. כך במעשי בני האדם, וכך, בפועל יוצא הבלתי מתערער במעשי הבורא – מסקנה שאליה הגיעו גם גדולי מדעני העולם, יהודים וגויים כאחד. ראה בספר המהפך של הרב זמיר כהן נספח ב' "המדענים מדברים" בעמוד 306. וכן באתר הידברות ראה מאמריו של הרב יהושע ענבל "מדע או מיתוס"."

המתנתי ואפשרתי זמן לחשיבה מצד שותפיי לשיחה, והמשפט הצפוי אכן נשמע.

"גם על כך אני מסכים אתך." אמר יעקב. "אמור נא לי – כיצד מגדירים את הבורא?"

"האם יש באפשרותנו להגדיר את הזמן, המרחב והחומר?" העליתי שאלה.¬

"למדענים יש ההשגה אך לגבי השפעותיהם, אבל לא על מהותם." השיב יעקב.

"יפה." אמרתי. "הם עובדה; כלומר – אנחנו יודעים על קיומם, תלויים בהם, ומושפעים על ידם. מכאן אתה יכול להבין את הקל וחומר לגבי הבורא, שהוציאם לפועל. הוא אמת, הוא קיים, ואנחנו תלויים בו, ומושפעים על ידו. והיות שהתורה ניתנה לנו על ידו, עלינו לבטוח בה.

עלינו להרהר היטב ולהפנים דבר חשוב:" הדגשתי. "אם אנחנו מפנים עורף לתורה אנחנו משחקים לידי רודפי עם ישראל לאורך הדורות, שהרי זהו הדבר אשר לחצו עלינו שנעשה – שנתכחש ליהדותנו. הם גם לא בחלו בדרכים איומות ואכזריות – הרציחות, הפוגרומים, שריפת ספרי התורה והדומים להם. אילו הם חיו היום – היו שמחים וצוהלים בראותם את אלה המתרחקים מהמסורת, שאבות אבותינו כה שמרו עליה בחירוף נפש."

"אכן, נכון" אמר יעקב, לאחר שתיקה קלה. "נניח שאני מסכים אתך לגבי התורה שבכתב. למה התורה שבעל-פה כל-כך חשובה? שהרי בני-אדם כתבו אותה!"

"דעה מוטית מובילה לדעה מוטעית, יעקב. משה קיבל בהר סיני מהבורא לא רק את התורה שבכתב, אלא שגם את התורה שבעל-פה, הכוללת את הקבלה. ספרא פרשת בחוקותי פרק ח' אות י"ג. כמו-כן ראה הרצאתו של הרב שלמה שוואקס "תורה שבעל-פה" באתר הידברות. תורה זו נרשמה בהמשך אף היא ע"י חכמי עם ישראל מסיבות שונות. התורה שבכתב היא כ'ראשי פרקים'; והתורה שבכתב מפרטת. בלעדיה לא היינו יכולים לדעת כיצד להכין את התפילין, למשל, ושעלינו להשתמש בהם רק בששת ימי החול, ובדומה לכך גם לגבי כלל המצוות, וגם את ה'למה', שכה חשוב גם לך, יעקב."

"ששת ימי החול שהעלית הזכירו לי את שאלתי בתחילת שיחתנו: אם הבורא אכן כל יכול, הכיצד זה שהיה זקוק לשישה ימים לבריאת העולם? למה לא ברגע אחד?" שאל יעקב.

"גם לי יש!" התפרץ יצחק. "אם הוא כל יכול, האם הוא יכול לברוא אבן שהוא אינו יכול להרימה?! הא?! מה תאמר על כך?!"

"אענה תחילה ליצחק, ברשותך, יעקב." בקשתי. "התשובה היא – ודאי שכן. ראו את האבנים הגדולות אשר הוצבו ברחבת הדשא. האם מישהו מאתנו מסוגל להגביה, ואפילו מעט, את האחת מהן?"

"מובן שלא." הזדרזה להגיע התשובה הנחרצת.

"אבל שאלתו של יצחק הייתה לגבי הבורא..." החל יעקב להעיר ופסק לחשיבה. "אהה... הבנתי..."

"אני לא!" קרא יצחק. "מה בכלל הקשר?!"

"הרי אור הבורא נמצא בכל אחד ואחד מאתנו." הסביר יעקב.

"נו?!"

"הבורא הגביל את אורו בנו. ואם איננו מסוגלים, יוצא, בדרך עקיפה..."

"יותר מכך." אמרתי. "אור הבורא נמצא הרי גם באבן עצמה. ולכן, לכאורה נראה, שהוא אינו יכול לשאת את עצמו..."

"זה עדיין לא עונה על השאלה!" זעק יצחק בהיכנסו לדבריו.

"הבורא אינו גוף גשמי כלשהו שנפרד מכל דבר שתצביע עליו, יצחק." הסברתי. "על-כן השאלה הלא חכמה הזו, הנובעת מראיה לקויה נופלת מלכתחילה. רק ראִיָה בריאה תעיד כראָיה. וכעת לשאלתך, יעקב."

תוכן העניינים

הכוח השלישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה