אור ברסלב
הכוח השלישי החולייה הראשונה

הכוח השלישי

החולייה הראשונה

המגדלור

"וטוב שכך." אמרתי. "התכוונתי לפני הכול להפנות שאלה על מהות החיים – הסיבה, הייעוד, המטרה; אבל כפי שהבנתי, חיפשת, יעקב, אבל לתשובה לא זכית."

"איזו מין שאלה מטופשת זו?" התערב יצחק לשיחה. "כולנו יודעים מהי המטרה!"

"בבקשה, אני סקרן לשמוע." אמרתי.

"המטרה בחיים היא... אה... להיות, להתקיים, לשרוד!"

"כלומר, שחיי האדם עלי אדמות מסתכמים בקיום לשם קיום, הישרדות, כפי שביצורי הטבע?" שאלתי.

"ודאי שלא." אמר יעקב. "לאדם נחוץ הרבה יותר."

"בסדר גמור. נכון." אישרתי. " אם כך הבה נציג את השאלה בדרך אחרת: מהו הדבר הנחוץ לנו בחיינו?"

יצחק עיוות את פניו. "גם זה ברור, ואין צורך לשאול! אושר, הצלחה, כסף ועוד כהנה וכהנה! אני רוצה ללכת, יעקב! מספיק לי עם השטויות האלה!"

"הייתי בכל זאת מעוניין לשמוע את ה'כהנה וכהנה' לפני עזבכם, אם כך תחליטו, בבקשה." התעקשתי.

"אני נשאר." הכריז יעקב בפני יצחק ופנה אליי. "אפשר אפוא למנות אין-ספור דברים נוספים, אברהם: ביטחון, אהבה, בריאות, שלווה, שלימות ועוד. לְמה בדיוק אתה חותר..?"

"הייתכן שישנו גורם אחד שורשי המביא לכל אשר מניתם ולא מניתם, ואליו אנחנו מתאווים?" השבתי בשאלה.

שניהם שקטו והביטו בי בפליאה לרגע קט, עד אשר התרעם שוב יצחק. "אתה השתגעת לגמרי!"

"זאת נראה בהמשך." הצעתי. "אך תחילה הבה נחזור להבנה שאליה הגיעו המדענים: העולם נברא. הם אינם יודעים מדוע וגם לא את אשר קדם לכך. הבריאה למעשה כפי שתראו היא אך חוליה ברצף שרשרת אירועים שהתרחשו לפני כן."

"אירועים לפני הבריאה?!" התפלאו שניהם. "אבל התורה הרי מתחילה בבריאה!"

"הדברים יהיו ברורים מאוחר יותר. תרשו לי, ידידיי." ביקשתי. "אני רוצה להביא אתכם לשורש השורשים, כפי שאמרתי, החוליה הראשונית ביותר שאותה עלינו להבין היטב כי בה הסיבה וההכרח לתולֶדֶת החוליות שבהמשך, וכן את החוקים והכללים הבסיסיים שעל פיהם מתנהלת המציאות, ואז נוכל לדון מחדש על ההשערה הידועה שהמציאות נוצרה מרצף אירועים מקריים ואבולוציוניים, כפי שגם טענת יעקב. על מנת שהאדם יבחר נכונה עליו לדעת ולהבין את מטרת הבריאה, וסיבת היותו עלי-אדמות. עליי להדגיש, שכל אשר אומר אינם דעתי הפרטית, אלא מובאים במקורותינו, דהיינו, בתנ"ך וכן בדברי חכמינו זיכרונם לברכה, תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף י"ב עמוד א' "אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. אטו חכם לאו נביא הוא? הכי קאמר: אע"פ שניטלה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה. אמר אמימר וחכם עדיף מנביא שנאמר "ונביא לבב חכמה" מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול". וכדאי מאוד לבדקם אחד לאחד. עד כאן בסדר?"

"לא! לא בסדר! די!" צעק יצחק בייאושו. "אתה מטמטם ומבלבל לי את השכל!"

"תירגע יצחק." ביקש יעקב. "תנסה להקשיב גם אתה. סליחה, אברהם", התנצל ועיניו פקוחות לרווחה.

"לא אירע דבר, יעקב." אמרתי. ופתחתי בהסבר: "היה מצב שבו כל המציאות המוכרת לנו וגם זו שאינה מוכרת לנו, לא הייתה קיימת כלל. היה רק אחד הממלא את הכול, ונכנה אותו לשם ההבנה, הכוח החיובי האין-סופי, שנקרא על ידינו בשם הבורא. הערה: איננו מסוגלים להבין את מהותו של הבורא כלל אלא אך את השפעותיו ולכן כשאנו באים לדבר על הבורא זהו רק על הנהגותיו. הקדמת תיקוני הזהר "לית מחשבה תפיסא בך כלל" וכו'. טבעו של כל כוח חיובי הוא נתינה, הטבה, השפעה חיובית, מתוך אהבה כנה. וראה לעניין זה: תלמוד עשר הספירות של הרב אשלג חלק א' פרק א' סעיף א'. דרך ה' להרמח"ל חלק ראשון תחילת פרק שני. ולכן הגדרתו היא: 'הפלוס'. אנו משתמשים במושגים של פלוס מינוס ונייטרל לציבור הרחב כשלמעשה זה רק משל להבנת העניין.

אולם לא היה למי להעניק את אותו שפע אין-סופי, כי זולתו לא היה קיים דבר. ועל כן ברא מעצמיותו – אפשרות שאין אנו מסוגלים להבין כיצד – את הכוח השלילי, המינוס, המקבל, שהוא יחידה מלוכדת של הנשמות שלנו, של כולנו. במילים אחרות – כולנו הרכבנו יחד נשמה כוללת אחת שהיוותה את המינוס, דהיינו את הכוח המקבל. והיות שהמינוס, החסר, תלוי בפלוס – היינו תלויים בבורא, הנותן, אשר מילא אותנו באורו, אור אשר העניק לנו תחושה עילאית של מלאות תענוג וסיפוק שלא ניתן לתיאור. עליי להדגיש שאהבה אבסולוטית שררה בינינו, ובינינו לבין הבורא."

"כשאתה אומר אור – למה בדיוק אתה מתכוון?" שאל יעקב.

"מובן שזה לא האור הגשמי המוכר לנו. שהרי המאורות נבראו רק ביום הרביעי, כפי שציינת." השבתי. "האור שאני מתכוון אליו הוא רוחני, שורשי."

"כיצד ניתן לדעת שנכון הדבר?" שאל יעקב. "שהרי המדע אינו מכיר בקיומו?"

"אל-לו לאדם לומר 'מה שאינו נראה אינו קיים'. אזכיר לך, יעקב, שאך לפני דורות ספורים לא היה למדע מושג לגבי חלק מהאנרגיות המוכרים היום; ואם מישהו, באופן תיאורטי, היה מעז להצהיר על קיומן, היה נחשב בעיניהם כהוזה. אותו המדע גילה אותן, והוא מוסיף לחשוף את גווניהם הנוספים, הניתנים למדידה. לדוגמא: קרינת איקס, קרינת רדיו, אינפרא אדום, אולטרא סגול, ועוד. קיימות אנרגיות מטאפיזיות הידועות לעת-עתה ברפואה האלטרנטיבית, למשל. מעבר אליהן קיימות רבות נוספות עד אין-סוף.

האור הראשוני, היסודי שאנו דנים בו נשגב ומתעלה על כולם לאין-שיעור וגם מוציא לפועל את כולם, ולמעשה את כלל המציאות. מאמר הויכוח להרמח"ל סימן ס"ב. הוא המזון, האנרגיה לנשמה. בלעדיו בלתי אפשרי הקיום. למדע אין את הכלים המתאימים לגלותו."

"אם כך אני מבין שכוונתך שגם כעת בלתי אפשרי בלעדיו; אבל הרי הדבר אינו הגיוני!"

"כן, זה שטויות! אל תשמע לו יותר!" צעק יצחק, וחידש את השלכת האבנים לעבר הבקבוק.

"הדבר הגיוני ביותר, חברים, כפי שיבואר, אם תרשו לי, וגם אציג את הדרכים הנכונות כדי להשיגו." הבטחתי.

"אם אנחנו זקוקים לבורא לקבלת האור, כדבריך, מסתבר שגם הוא זקוק למישהו שברא אותו, כדי לקבל ממנו! למה אתה מתחמק מלהזכיר זאת?!" התריס יצחק.

חייכתי. "רגילים אנו, במסגרת העולם הזה, המוגבל, למצב שלכל דבר חייב להיות משהו שקדם כדי להביאו לידי מציאות. אבל עלינו לחשוב – עד להיכן? שהרי חייבת להיות נקודת התחלה, הלא כן? ונקודת ההתחלה היא הבורא עצמו."

"א... אבל..!" פלט יצחק ונאלם.

"בסדר, המשך." ביקש יעקב.

"לכאורה המצב של הבורא הנותן ואנחנו המקבלים נראה אידיאלי, אבל רק לכאורה ומיד תבין מדוע. כעת אציג מספר דוגמאות היכולות להבהיר את המשך דבריי: ראה נא - כשמיכל, בקבוק, כוס וכד' הם ריקים – הם המינוס, המקבלים, ויש למלא אותם. אבל כשהם מלאים – יכולים הם אך לתת. דוגמא נוספת: אם יעניקו לאדם חסר-כל את כל אשר הוא חפץ בו, לאורך זמן, ייתכן שבימים הראשונים ירגיש נפלא, אבל יגיע זמן ויחוש תחושת אי נוחות – כי אין לו דבר-מה כדי להשיב ולהחזיר. מוכר גם הסיפור על שתי האחיות – האחת בריאה והשנייה נכה. האחות הבריאה טיפלה בנכה במסירות ובאהבה רבה. אבל הגיע הזמן שבו האחות הנכה, דווקא, החלה לשנוא את הבריאה. אבסורד? בכלל לא. פשוט מאוד לא היה לה דבר כדי להחזיר." כמו שכתוב בירושלמי (ערלה פרק א' הלכה ג') מי שאוכל מה שאינו שלו, מתבייש להסתכל בפניו של הנותן. ראה עוד למגיד מישרים להבית יוסף פרשת בראשית דיבור המתחיל אור ליום השבת י"ד טבת. וראה עוד תלמוד עשר הספירות, חלק א', הסתכלות פנימית, אות ו'. וכן בספר חיי עולם להסטייפלר פרק כ"ו דיבור המתחיל "וככה תראה" וכו'.

יצחק נד ראשו לשלילה, והתרווח על הספסל. "הה! אני מכיר אישית אנשים שיהיו מוכנים עד סוף ימיהם להיות תלויים באחרים ולנצל זאת בלי שום נקיפות מצפון! וזה כולל את כל הדתיים הלומדים בישיבות ובכוללים, ולא תורמים דבר למדינה: לא בצבא, לא בעבודה ולא בכלום! הכיצד תסביר זאת?!" הוא עיוות את פניו והשליך אבן אחת בחזקה יתרה, ופגע בבקבוק אשר נפל ארצה והתנפץ.

"קל לדבר שלילי כפי שקל לקלקל ולהרוס. עוד נגיע אליהם בהמשך, ואז אסביר." הבטחתי. "אבל לעת עתה, הרשה לי להמשיך. המצב הזה של הבורא שנתן והנשמות שקיבלו, נקרא עולם האין-סוף. ושם תחילה היינו המושפעים, המקבלים. אבל משהתמלאנו באורו הייתה באפשרותנו אך להשפיע ולתת; שוב מתוך אהבה שהיא המניע השורשי, וכך רצינו, בדומה לדוגמאות אשר הבאתי לעיל. לא יכולנו להחזיר לבורא, שהרי הוא אינו זקוק לדבר, ולבטח לא לדבר שהוא עצמו נותן. גם לא יכולנו להעניק זה לזה, שכן כולנו יחד הרכבנו נשמה כוללת, כי כששורה האהבה - קיים האיחוד. ואף אם היינו נפרדים – הלא קיבלנו די והותר מהבורא. וכך, הגענו למצב שבו חשנו בתחושה נוראה הנקראת 'נהמא דכסופא', או 'לחם של בושה'; כלומר – הבושה מהבורא בשל אי-היכולת להחזיר. ועל כן אמרנו 'די! אנחנו אמנם זקוקים לאור, אבל לא מוכנים לקבלו בלי היכולת לזכות בו על ידי פעולות ומעשים חיוביים מצדנו!' שימו לב – כאן נבראה זכות הבחירה החופשית שלנו ראה בספר דרך ה' חלק א' פרק ג' בתחילתו. טעם זקנים (וורנר) תחילת פרק שלישי דיבור המתחיל "כשהקב"ה רצה לברוא העולם" וכו'. אורות ישראל להראי"ה קוק פרק א' סעיף י"ג דיבור המתחיל "אי אפשר להפרד... יש הכרח טבעי" וכו'. שכל כך הרבה פילוסופים מתחבטים בה. הבחירה החופשית סותרת את מושג הדטרמיניזם. הדטרמיניזם הוא טענה פילוסופית הקובעת כי כל פעולה, החלטה או מחשבה אנושית נקבעת בשל רצף אירועים קודמים. למושג זה יש קשר לתחומים רבים, ביניהם המדע, הדת והפילוסופיה של המוסר.

הסירוב שלנו, למעשה, גרם לבריאת כוח שלישי, הכוח המתנגד, מצד אחד, וגם המבקש את האור מצד אחר, כי אי אפשר להתקיים בלעדיו, ועל כן הוא הניטראלי, והוא המקשר בין שני הכוחות האחרים: הפלוס (הבורא) והמינוס (הנשמות). בשפה הקבלית נקראים שלושת הכוחות קו ימין, קו שמאל, קו אמצע. התנגדנו לקבלת האור בחינם, ועל כן הוא חזר לבורא. דבר זה נקרא 'הצמצום השני' ראה בספר עץ חיים שער ח' פרק א' אות י"ט ובפירוש הכרם שלמה. ; כלומר, האור צמצם את כמותו בנו עד למינימום הדרוש לקיומנו. מעשה זה גרם ל'טריפת הקלפים למשחק חדש בעל כללים חדשים': נוצרו העולמות הרוחניים (שעליהם נעמוד אולי בעתיד, מאחר שאין הם העיקר בשיחתנו כרגע, שגם היא כללית ביותר בכל מקרה. גם איני מציע הסברים על הצמצום הראשון הדברים מפורסמים ומוכרים למעשה בתורת הצמצום שהוא מושג יסודי בקבלה העוסק בתהליך שקדם לבריאת העולם אשר במהלכו פינתה האלוהות מקום על מנת לאפשר קיומה של מציאות מחוצה לה. מושג הצמצום פוּתח במיוחד בתורת האר"י ובמשנותיהם של ממשיכי דרכו, אם כי הוא בעל מקורות קדומים יותר. כמו גם לא על נושאים מתלווים נוספים כגון 'שבירת הכלים', סיבות נוספות לבריאת המציאות כולה, ועוד. הרוצה לדעת יכול פשוט לקרוא במקומות המתאימים, בהדרכתו של אדם המבין בזאת). ראה הרצאתו של הרב זמיר כהן "יסודות חכמת הקבלה על-פי הפתח אליהו". וכן הרצאתו של הרב יוסף בן פורת "חכמת הבריאה".

אומר אך בקצרה שתחילה נברא עולם האצילות, אחריו עולם הבריאה, בהמשך אליו עולם היצירה, שהם רוחניים, ולבסוף עולם העשייה, הגשמי, שכשמו כן הוא – בו ניתן לעשות, לעמול, להעניק וכו'. קדמו לכל אלה עולמות קדומים, נעלמים וגבוהים יותר, אבל אנו נתמקד בעולם העשייה. בעולם זה, העשייה, או 'המלכות' כפי שהוא גם נקרא, נבראו כל מערכות הכוכבים הידועים והלא ידועים למדע עדיין."

"ובכללן עולמנו זה." השלים יעקב. "ובו הצומח, החי ואדם וחווה."

"כמובן. באדם וחווה היו כל הנשמות הקיימות, שנפרדו מהם בהמשך וחיו בגופים אחרים בהוולדם." הסברתי.

"ובראשיתם – בקין והבל." הוסיף יעקב.

"וכן בנשותיהם." ציינתי, ופניו הביעו את תדהמתו.

"נשותיהם?!"

"נכון. לקין והבל היו תאומות. לקין אחת, ולהבל שתיים. זו אחת הסיבות אשר גרמו לקין לקנא בהבל." בראשית רבה בראשית פרשה כ"ב אות ג'.

"אם כך, מדוע אין הדברים מצוינים בתורה?!"

"התורה שבכתב מצמצמת במילים, כדי שאנחנו נתמה ונחקור. וכעת הבה ונחזור לנקודה שבה פתחנו.

צדקת יעקב כשאמרת שהאור נחוץ לנו גם עכשיו למעשה. אנו כמהים להשיגו כעת, בכל רגע ורגע, כי הוא אשר מביא לכל הדברים שהזכרתם ויותר.

תוכן העניינים

הכוח השלישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה