אור ברסלב
הכוח השלישי רכישת הידע

הכוח השלישי

רכישת הידע

לב האמת

"תלוי באדם המדובר. אך יש להתחיל. הלימוד הוא השלב הראשון. אחריו מגיע תור חשבון הנפש, ולבסוף הביצוע. השינוי שבו עשוי להתחולל בִין רגע, או בהדרגה. כשהאדם המונע על ידי החמדנות מבין זאת, הוא שואל את עצמו – האם אכן שווה לרמות את האחרים לתועלת עצמו? כי, הרי, כמה זמן ימצא כאן בעולם הזה? לצמיתות? וודאי שלא. בסך הכול כ-70-80 שנה. אם נחסיר מכך את שנות הילדות והזקנה, וכן את שעות השינה (שליש מחיינו!) ועוד כהנה וכהנה, נקבל, נטו, הרבה פחות מכך שנים שאכן הוא יכול לפעול ולהשפיע – לטובה או לרעה - על פי בחירתו. על כן עלינו לנצל כל רגע בתבונה.

החיים לא קלים הם בכל מקרה, גם בלי שנקשה אותם זה לזה. הלא עדיף להיטיב איש עם רעהו בזמן הקצר אשר לנו, לכולנו, כל זמן שאנו מסוגלים, כל עוד אנו פעילים?"

"אם כך, על האדם לא לרצות עבור עצמו כלל?!" זעק יצחק.

"וודאי שעליו לרצות, אם בממון מדובר או דבר אחר, אך לא למען עצמו בלבד. כי כשהוא חושב אך בדרך זו, אזי אין גבולות לחמדנותו. לו היה באפשרותו, היה כובש את העולם כולו. והרי ידועים לנו אירועים מעין אלו לאורך ההיסטוריה." אמרתי.

"הדברים שהעלית נשמעים הגיוניים אבל אנו נכשלים בביצוע." טען יעקב.

"הסיבה היא שקיים שלב שעליו לעבור תחילה, והוא – לימוד הנושא. וכדי ללמוד עליו לרצות לדעת, תחילה. ומוטב בשנות עלומיו. בלעדי כך עשוי האדם להגיע אך מאוחר מדי למסקנות הנכונות – בערוב ימיו. השכל כושל בגיל צעיר אבל הכוחות בשלים. השכל בשל בגיל מאוחר אבל הכוחות כושלים."

"הבעיה היא שהרוב אינו מעוניין לדעת. הדעה הרווחת היא שבעולם זה, יש אך לשמוח לבלות וליהנות." אמר יעקב.

"ואף להתהולל." הוספתי. "נכון. בלעדי הידע האדם עסוק ברדיפה אחר דברים אלה, ומוכן אף לשלם סכומים נכבדים להשגתם. בהגיעו לאחרית ימיו הוא מגלה, בהביטו לאחור על שנות חייו שפעל ועשה הרבה, אבל בסיכומו של דבר התהלך סחור סחור, ולמעשה ביצע מעט מאוד מהלכים משמעותיים." הצבעתי לעבר מגרש קטן בתוך הגן ובו ילדים קטנים ישבו במכוניות חשמליות אשר סובבו במעגלים ובכל פעם חזרו לנקודת ההתחלה. "והרי אשר מתאים לילדים לא יאה למבוגרים. הנשמה היהודית מחפשת רוחניות ביתר שאת משאר האומות, בלי שהאדם הממוצע יהא מודע לכך בעצמו, ועל כן יחפש 'לפצות' את עצמו ב'אלטרנטיבה' הזמינה – החומריות והשתוקקות יתרה. ישנם אנשים בעלי מודעות גבוהה יותר, אבל ככל שהוא מתרחק, מסיבה זו או אחרת מתורתנו, הוא נוטה לפנות לתורות הזרות להשלמת החוסר. אם אך יאפשר לעצמו לבדוק את אשר לנו יופתע לטובה, שכן יידע בביטחון שדרך זו הִנָּה עצם מהותו."

"וזאת יגלה בדרגת הסוד, הלא כן?"

"כפי שציינתי כל הדרגות חשובות." השבתי. "לגבי דרגת הסוד אומר כעת דבר שאולי יפתיע אתכם: אף אם האדם תיקן את כל אשר היה עליו לתקן וגם למד תורה, אבל אך בדרגות הפשט, רמז ודרש – יהא עליו לחזור בגלגול, ראה בשער המצוות לרבי חיים ויטאל זיע"א בתחילתו. וכן הרב יהודה אשלג, בתלמוד עשר ספירות בהקדמת פי חכם. כדי להשלים את החסר. שהרי גם דרגת הסוד היא חלק מהתורה, כפי שאמרתי. עלינו לעסוק גם בדרגה זו, ולפחות ב'טעמי תורה'. הלימוד בדרגת הסוד מושך אור רב, וחשוב ביותר בדורות האחרונים, ובדור זה במיוחד." ספר לשם שבו ואחלמה ספר הדעה חלק א' דרוש ה' סימן ג' אות ד' (עמוד 76) דיבור המתחיל "וכן עד"ז האריז"ל אשר הוא גילה" וכו'.

"עם כל הכבוד ל'טעמי התורה', לא קל, אברהם, בתקופה זו, הרצופה בפיתויים מכל הסוגים והכיוונים, לבחור בעשיית הנכון; וגם לא תמיד הנכון הוא הנכון, וזאת מגלים לפעמים מאוחר יותר, ולעיתים אף מאוחר מדי." טען יעקב.

"קל לתרץ, מאשר לאמץ דרך ארץ. האדם לא יטעה אם ילך בדרך שהתורה מכתיבה, יעקב." אמרתי. "כי הבורא, שברא ויצר את הכול יודע מה הנכון לנו. הרי חושינו והגיוננו מטעים אותנו."

"תמיד..?"

על השביל פסעו להן שתי נערות הלבושות בבגדים צנועים, כיאה לאלו אשר חונכו בבית בעל ערכים דתיים. יעקב ויצחק לא טרחו הפעם להביט לעברן, אלא אך לעוות את שפתותיהם קלות.

"אתם יודעים לבטח שביערות ובג'ונגלים חיות תרבויות מאוד מפותחות, נאורות, מתקדמות. האנשים שם חיים במערות או בבקתות קש, ובעזרת חניתות הם צדים את טרפם." אמרתי.

"מפותחות?! נאורות?! מתקדמות?!" התפלאו השניים. "הלא הם פרימיטיביים!"

"לא ולא." התעקשתי. "חלק מהשבטים גם מהלכים להם עירומים כביום היוולדם, ואף מזדווגים אלה עם אלה בלי אבחנה."

יצחק משך בכתפיו. "דבר אשר מחזק את אשר אמרנו – פרימיטיביים!"

"חשבו שנית." ביקשתי, ושמתי לב שחיוך דק המבשר הבנה עולה על שפתי יעקב. "פרימיטיביים – או סופר-מודרניים? הלא הם עברו מזמן את דרך החשיבה בעולמנו כאן הנראה בעיניכם כ'עולם הנאור', 'המודרני', 'המתקדם', שהרי הדעה הרווחת בקרב רובנו היא שככל שיצמצמו בבגדים ויהיו מתירניים – כך ייחשבו למודרניים יותר. מה דעתכם?"

תגובה לא נשמעה מפיהם, מאחר ששקעו שניהם בהרהורים.

"בערך בתחילת שיחתנו הצבעת, יצחק, לעבר העלמה אשר התהלכה כאן בלבוש חושפני. הלא תסכימו אתי שבעיני שוכני היערות ייראה לבושה כצנוע ופרימיטיבי?"

הנהון קל בראשם בישר את הסכמתם.

"בדורות הקודמים הלבוש היה צנוע, כדוגמת שתי הנערות שעברו לידנו כרגע. כיום הרוב דוגלים בדרך החופשית והפרובוקטיבית. 'האדם יצא מזמן מהמערות, המחשך, צרות האופק', אמרת, יעקב. אבל הרשו לי לשאול – הייתכן שבסגירת מעגל אנחנו דווקא חוזרים לשם..?"

"אתה קצת מגזים, אברהם!" התריס יצחק.

"דווקא לא כל כך, יצחק." אמר יעקב לאחר חשיבה קצרה. "דברי אברהם הסבו את דרך חשיבתי באופן שלא שיערתי. למעשה, את דרכי אנשי הג'ונגל והמערות אכן חזרנו ליישם בדרכים שונות, בלי שנהיה ערים לכך."

"נו באמת, יעקב." מחה יצחק. "בבקשה! תן לי דוגמא אחת!" התגרה.

"השפה הבוטה והגסה, האלימות, חוסר הכבוד העצמי ולזולת, הניצול, האנוכיות ועוד. גם מקומם של חלק מסוגי המוסיקה ה'מודרנית' יתאים יותר ליערות האפלים ולא לעולם האדם התרבותי."

"המוסיקה?!" התפלא יצחק. "מה יש לך נגד המוסיקה?!"

"חלק מסוגי המוסיקה, אמרתי, יצחק." הדגיש יעקב.

ניחשתי את כוונתו, אבל ביקשתי ממנו להבהיר והוא נאות.

"כשנכנסים למועדון ריקודים, למשל, נראה לנו שהגענו למקום מאוד נאור, חדשני, תרבותי, זוהר; אבל למעשה – זו אשליה והסוואה על האמת. כי הרי אם נעצור לרגע ונביט מהצד, נבחן ונשאל את עצמנו – מהם הדברים ההופכים את האירוע ל'עכשווי', נגיע למסקנות שלא ימצאו חן בעיני חלק מהאנשים: האורות הצבעוניים המוקרנים והנעים לסירוגין, הזיקוקים והנצנצים, העשן המשוחרר מהמכשירים ושאר האפקטים, וגם הבגדים הססגוניים של המפעילים וכן של הרוקדים, השתייה החריפה, הרעש האיום והמחריש אוזניים הבוקע מהרמקולים: הבסים העבים וההולמים הגורמים ל'עסוי לב', וכנגדם הטרבלים הדקים והצורמים; 'מנקבי תוף האוזן'. אבל אם נבטל את כל אלו ונשאיר רק את המוסיקה נטו הרי היא תישמע זהה בדיוק רב לזו אשר בג'ונגלים, או של האינדיאנים הרוקדים להורדת גשמים והדומים להם. גם הקפיצות ועיוותי הגוף של הרוקדים – כשלהם. מכאן, שאם נכניס את אנשי היערות למועדון מעין זה, הם ימצאו את עצמם בבית..."

"אבל מה פסול, בעצם, בלבוש חושפני?" שאל יצחק. "הלא המתלבשת כך שובה את עיני כל!" הוסיף בהצביעו לעבר עלמה בחלפה.

"נכון." הסכמתי. "אבל עליי לשאול – כשהגבר רואה אישה הלבושה כך – האם לדעתך מתעורר בו הרצון להכירה כדי לדעת את חכמתה, השקפותיה, מעלותיה וכדומה?"

יעקב הרהר לרגע טרם השיבו במקום יצחק. "אכן, רק מחשבה אחת, בלתי צנועה, לצערנו, עוברת בראשו... עליי להודות שלאישה הלבושה בצניעות, יש חן מיוחד..."

"כפי שלא ניתן להשלים את הרוחניות על ידי החומריות, כך גם לא ניתן להשלים את הפנימיות על ידי החיצוניות." הדגשתי.

"אבל מנגד, אברהם, קח בחשבון שאולי ישנן מהמתלבשות כך, המבקשות להרגיש טוב עם עצמן." שיער יעקב.

"כן, שמעתי נשים הטוענות כך." אמרתי. "אבל, אם הן עושות זאת עבור עצמן, מה דעתכם שאישה שכזו תתלבש, תתאפר ותתבשם בביתה, ביחידות, ותביט בעצמה במראה..?"

"אכן נשמע מגוחך..." הודה בחייכו.

"סוכך השקר עושה את מיטב יכולתו להאריך את ימיו." סיכמתי.

"לפי דבריך הבנתי שאתה פוסל מכל את הלבוש החושפני. מהי הסיבה?" הסתקרן. "אני מצפה לתשובה בפן המעמיק יותר."

"אסביר." אמרתי. "ידוע שיש לאכול בצנעה; כלומר, להשתדל שלא לעיני האחרים. מדוע?"

"הרי הדבר ברור, כי ייתכן שישנם אנשים רעבים המביטים ומצטערים על שאין ידם משגת." ראה מסכת כתובות דף ס"א עמוד א' דיבור המתחיל "אמר רב יצחק בר חנניא... הכל משהין בפני השַמש" וכו'. אמר יעקב.

תוכן העניינים

הכוח השלישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה