אור ברסלב
הכוח השלישי לב האמת

הכוח השלישי

לב האמת

הצד האחר

"גם זה הרחוק ביותר מהאכפתיות כלפי הזולת, כלומר, היודע רק לקחת, ואף אם מדובר בביצוע הפשעים החמורים ביותר לשם ההשגה, יודע עמוק בלבו שהדרך הנכונה הִנָּה הדרך החיובית, כי הנשמה יודעת את האמת. ספר חידושי אגדות למהר"ל מפראג על מסכת נידה דף ל' עמוד ב' "דרש רבי שמלאי למה הולד דומה" וכו' ועיין בפירוש המהר"ל דיבור המתחיל "ואמר אין לך ימים" וכו'. בשפה המודרנית מכנים זאת שלא במדויק ה'תת-מודע' " השבתי, "להוכיח זאת אסביר בשני אופנים. א) הוא עשוי להמציא תירוצים על בחירתו בדרך שלילית: 'בגלל חינוך לא נכון מצד ההורים'. 'האשמה הִנָּהּ בילדותי העגומה שידעה אך חוסר וזלזול', 'השפעת הלחץ החברתי', 'לא מכבדים אותי' וכו' המביאים אותו לנהוג בשיטת 'אנצל לפני שינצלו אותי', וכך לאמץ את המשפט 'החזק אוכל את החלש'."

"הנה אני האמנתי במשפט הזה, ולא סבלתי בילדותי בכל דרך שהיא, וגם לא מלחץ חברתי." אמר יעקב.

"ייתכנו סיבות אחרות, וישנן כאלה לרוב." אמרתי. "הבה ונמשיך. כעת אני מגיע ל: ב) הכול יתנהל כשורה כשהוא מצליח לנצל את האחרים. אך אבוי! כשהוא קולט שהאחר עושה זאת לו – הוא נלחם בחירוף נפש על זכויותיו. גמרא מסכת סוטה דף ח' עמוד ב' דיבור המתחיל "במידה שאדם מודד מודדין לו". יש והאדם יחרוג מאמונתו, ובכך יפריך את אמינותו."

יצחק פרץ בצחוק "הוא מתכוון אליך, יעקב, ולאשר אמרת למנהל שלך שישב במשרדו הממוזג, בעוד אתה מתייגע בחום השמש."

"א... אבל זה לא דומה ל..." החל יעקב להסביר את עמדתו ונעצר.

"הרשה לי לשאול אותך, יעקב." ביקשתי, "האם אתה מאמין בהוגנות?"

"כמובן." מיהר להשיב.

"אם כך, למען ההוגנות, הדרך הייתה אמורה להיות דו-סיטרית. הלא כן?" שאלתי. "כלומר, גם לקבל את ניצולך על ידי החזק ממך בכניעה ואף בהבנה."

"מה אוכל לומר..." הסמיק יעקב. "הצדק עמך... אבל הרי תסכים איתי שלפעמים אנו חייבים לנהוג כך, אף אחד אינו רוצה להיחשב 'פראיר'."

"העלית את המילה 'להיחשב'." אמרתי. "הסבר לי אותה בבקשה."

"שלא יראו אותי כמפסידן."

"כלומר, שדעת האחרים עליך היא החשובה ולא הדבר הנכון לעשייה?" שאלתי.

"אבל כך נוהגים כולם, וכך גם אני!" העיר יצחק. "לא ייתכן שכולם טועים!"

יעקב הנהן בראשו בהסכמה. "ולכן אני לא בטוח שכל בני האדם מאמינים בפנימיותם שיש להיטיב עם האחרים ולא לנצלם. שהרי ייתכן מאוד שישנם כאלה שגם תירוציהם להתנהגותם השלילית, כפי שהעלית, הם למען הצטדקותם כלפי האחרים בלבד, ובתוך תוכם הם מאמינים אחרת; כלומר, שיש לנהוג בדומה לאשר לטבע."

"אם כן, למה לתרץ, אם 'הדרך הטבעית' היא הנכונה?" שאלתי. תשובה לא התקבלה ועל כן המשכתי. "בתחילת השיחה שאלתי אותך, יצחק, מדוע אתה נוהג לתרום ולעזור לאחרים, אבל לתגובה לא זכיתי, עדיין. אולי אזכה בהמשך, לאחר שתענה על השאלה לעצמך תחילה." אפשרתי לשניהם להרהר בדבר למספר רגעים טרם הוסיפי, "עלינו לברר היטב מהי ה'פראייריות' בדיוק ומהיכן היא נובעת, בשורשה. אך תחילה, הבה נדון במה שנהוג בטבע, שאתם כה דוגלים בדרכיו ונשווה לאשר אמרת, יעקב, במילה אחת בתחילת השיחה. המילה הייתה 'למה'. זוכר?"

"ודאי." אישר יעקב. "בכל דבר יש לדעת את הסיבה."

"האינך מבחין בסתירה כלשהי בדבריך?" הקשיתי.

"סתירה?! במה?!" הוא התפלא.

"אסביר." אמרתי. "האדם אכן מעוניין לדעת את ה'למה' בכל נושא, להבדיל מהחיות. התכונה טבועה בנו מהרגע שאנו נולדים, ולכן אחת המילים החשובות שהילד מבטא היא 'למה', שהרי הוא סקרן להבין ולדעת כמה שיותר על העולם אליו הגיע, את הסיבות, הכללים שבו וכדו'. להבדיל מהאדם אין טבען של החיות, שנוצרו כדי לשרת את האדם, ספר בראשית פרק א' פסוק כ"ח "...ורדו בדגת הים ובעוף השמים" וכו'. וראה בספורנו על פסוק זה וכן בספר הכתב והקבלה. ראה הרצאתו של הרב אהרון לוי "המוסר האנושי מול המוסר האנושי" (חקירה נגדית), וכן גם הרצאתו "המוסר האנושי במבחן" – ארגון ערכים. לשאול שאלות כלשהן – מרוממות ומעמיקות, כגון למה נברא העולם, למה הן עצמן נבראו, וכדומה להן; ואף לא שאלות פשוטות, וטוב שכך, אחרת היו מעלות שאלות אחרות. לדוגמא: הסוס היה שואל 'למה ארשה לאדם לרכוב על גבי? אני לא פראייר!' הפרה הייתה שואלת 'למה עליי להסכים ללקיחת החלב שלי על ידי האדם?' "

יצחק נכנס לשיחה. "גם לי יש – התרנגולת הייתה שואלת 'למה שאתן את הביצים שלי לאדם שיעשה מהן שקשוקה?!' "

התאפקתי מלצחוק והבחנתי שכך גם יעקב, אבל לא בהצלחה יתרה.

יצחק הבחין בזאת. "אני פשוט אוהב שקשוקה..." אמר ומשך בכתפיו.

"זה בסדר, יצחק, וכך גם אני." אמרתי. "הדוגמא שהבאת יפה מאוד. כעת אמשיך ואשאל: היש הבדל בין זה השואל 'למה' (האדם), לבין זה אשר אינו שואל (החיה)?"

הנהון שני הראשים היווה את התשובה.

"אם כך, הרי לא ייתכן שהאדם יאמץ את דרך החיה, אשר לא מתחשבת או דואגת לחברתה, כפי שגם לא תאמץ החיה את דרך האדם בכל דבר שהוא, אחרת הדברים היו מסתבכים. הבורא, בחוכמתו, חסך זאת מהחיות, המשמשות כאמצעי עבורנו, וחלילה לנו לרדת לרמתן. אנחנו נעזרים בחיות למטרות שונות ורבות, שאת חלקן העלינו זה עתה. אין הדברים מסתכמים בזאת שכן אנו אוכלים גם את בשרן. וכעת יעקב, עליך להסביר לי לאחר חשיבה עניינית: האם על האדם כן להתחשב באחרים, כשצריך, ואף אם ייחשב לפראייר; או באפשרות השנייה – לנהוג כלפי האחרים כפי שמתאים בטבע, דבר אשר יחייב, בשל ההוֹגנוּת, את קבלתנו בהבנה ובכניעה גם כשהאחרים, בני האדם, בעת שהם חזקים מאתנו, ינהגו בנו בדומה, כי 'החזק שורד'. אל למגן על זכויותיו לעגן זכויות עמיתיו."

יעקב הרכין ראשו. "אכן נשמע אבסורד, אשר אמרתי."

"כעת, כשהגענו להסכמה, אציין נקודה חשובה, שעל כולם לדעת ולהגות בה." הדגשתי. "צ'ארלס דארווין, אבי תיאוריית האבולוציה, הוא זה אשר הביע את הטענות שהעלית – 'החזק אוכל את החלש', 'החזק שורד', והדומים להן; ודבריו השפיעו על גיבוש הדעה של הנאצים שאמרה שיש להשמיד את החלשים." ספר המהפך 2 "מהאבולוציה ועד הנאציזם" עמוד 292. וכן ראה הרצאותיו של הרב זמיר כהן "אבולוציה על קצה המזלג". וכן "בריאה מול אבולוציה".

"בא לומר לך מה ששקר קטן מסוגל לחולל..." אמר יעקב בלחש.

"לשקר אין רגליים, כך נאמר, אבל מסתבר שמסוגל הוא להצמיח זרועות ארוכות, מאוגרפות, אימתניות ומשחיתות." סיכמתי.

"מחריד לחשוב על כך." הצטמרר יעקב ואמר. "אבל, אברהם, כיצד ניתן לדעתך להאשים אדם שנניח ועבר קשיים חמורים או אף בהתעללות בילדותו, סובב בחברה רעה, הושפע מהתנהגות שלילית מצד ההורים וכד' בעת שמבצע פשעים? ייתכן שגם הגֶנים הרעים משפיעים ויוצרים דחפים שליליים!"

"אם כך, האם לדעתך יש לשחרר את כל מבצעי הפשעים השונים הכלואים בבתי הסוהר? לאחר שיחתנו הארוכה, התשובה נהירה לך, יעקב, כמדומני; שהרי על-פי הרעיון שהעלית, כל אחד מהם יוכל להציג טענה מצדיקה. האומנם עלינו לבטל את המערכת המשפטית?" שאלתי, והפיות נאלמו.

"הזכרת את המילה 'גֶנים', יעקב." המשכתי והפרעתי לו בהרהוריו. "ואכן בגֶנים שלנו - לא הגשמיים, אלא שהרוחניים, אם אפשר לכנותם כך, אנחנו מודעים לאמת ולנכון לעשייה."

"אם הבנתי אותך נכון, אברהם – האדם נולד עם הרצון להיטיב עם האחרים, האכן?" שאל יעקב.

"בהיות הנשמה חלק מהבורא עצמו, הטוב והמטיב, התכונה אכן מוטבעת בנשמתו גם בהיותו תינוק, אך במצב זה מובן שאין באפשרותו להגשימה, ולכן מעשיו יבטאו את ההפך. לאורך הגיל הרך היא הולכת ומתפתחת אבל האנוכיות עדיין שולטת בו יותר, שהרי הוא תלוי במבוגרים. עלינו ההורים, בהדרגה ובסובלנות, לעוררו ולעודדו לצד החיובי להענקה; ויש באפשרותנו לזאת, אחרת הוא ימצא דרכים חלופיות לנתינה. זו אחת הסיבות שהילדים כה משתוקקים לחיות הבית, ומבטיחים שיטפלו בהם במסירות. ומאחר שאין הם בשלים דיים למשימה הכבדה בשלמות – נופל הנטל על ברכי ההורים, בדרך כלל. על-כן טוב נעשה אם נאפשר לילדינו לבוא לעזרתנו, במידת יכולתם, בניקיון וסידור הבית, במטבח, בדאגה וטיפול באחיהם הקטנים וכדומה; ואנחנו גם נשמח אותם בהכנת שתייה כלשהי עבורנו, למשל. רבים הם שלא יודעים כלל זה; וישנם המגזימים בהענקה לילדיהם ועל-כן כשגדלים הילדים עשויים הם לנהוג בדרך ההפוכה – בלקיחה, מההורים כמו גם מאחרים, ונעשים לאגואיסטים ואף יגלו שנאה כלפי ההורים ויביעו זאת בתירוצים מופרכים ומגוחכים, מבלי שיבינו הם עצמם מדוע."

"עד כדי כך?!"

"היזכרו בדוגמא שהבאתי תחילה על השנאה שחשה האחות הנכה כלפי זו הבריאה, והסיקו מסקנות." ביקשתי.

"הבנתי..." אמר יעקב. "עולה בראשי השאלה בהתייחסותי לדבריך הקודמים: מתי עלינו אכן לוותר לאחרים? שהרי לא ייתכן שנכון יהיה לנהוג בדרך זו בכל המקרים, הלא?"

באמצע רחבת הדשא שלידנו נקוותה שלולית מים. אנשים עקפו אותה והמשיכו בדרכם.

"יכלו הם, כמובן, להתעקש שלא להיות 'פראיירים' ולחצותה לאורכה, בטענה שזו חוצפה השלולית שתעכבם; אבל אזי היו מזדהמים לחינם. בדומה לכך עלינו לנהוג לפעמים." הסברתי.

"לכן עלינו ללמוד. כשלומדים יודעים אנו כיצד להשתמש בכלים באופן הנכון בכל מצב נתון: מתי להתעקש ומתי לוותר. ובמקרה שמוותרים אין זה נעשה מתוך פראייריות אלא מתוך בחירה נבונה וחכמה. במילים אחרות – לא מתוך חולשה וכניעה אלא דווקא מעמדת כוח ושליטה. לאחר ההסבר המפורט שפרסתי, הרשו לי לספר מקרה שבו הייתי נוכח ולאחר מכן אבקש שתביעו את דעתכם: האב הטיף לבנו – 'לך בדרך הישרה, בני, ואל תיגרר אחר פשעים כלשהם, כי יהיה מאוד חבל שתסתבך עם החוק ואולי אף תמצא את עצמך מאחורי הסורגים'. וכעת, הביעו נא את תגובותיכם."

יצחק גירד את קדקודו. "משהו לא נראה לי, אבל אני לא יודע בדיוק מה..."

"ודאי שהמילים שהאב בחר להתבטא בהן אינן נכונות." אמר יעקב. "כי הבן יכול להסיק, לצערנו, שלגנוב, למשל, זה מותר, אלא שחוקקו שלא בצדק, שאסור. כלומר, הוא יראה את הבעיה בחוקים, בשוטרים, בשופטים."

"יפה. נכון ביותר." שיבחתי. "הבן הצעיר אף עשוי להאמין שהוא חכם יותר מאנשי החוק ולא ייתפס; ובפועל יסתבך חזור והסתבך ויתדרדר לפשעים חמורים יותר."

"הנה אפשרות לא שקולה נוספת לאימוץ המשפט 'החזק שורד'. הוא אכן עשוי להאמין שהוא חזק, ויתבדה במוקדם או במאוחר." ציין יעקב.

"אמת." הסכמתי. "משפטים המדברים על 'החזק האוכל את החלש' והדומים להם הִנָּם תירוצים לא מוצלחים של האדם לעצמו, הבאים מפיו כדי לחוש נחמה, בשכנעו את עצמו שהדרך שבחר הִנָּהּ הנכונה. משמבין הוא את סיבת היותנו בעולם הזה ומהות הסבל, ושלא במקרה הוא שנולד להורים מעין אלה או אחרים, חי בתקופה המסוימת, במקום המסוים, מוקף בחברה המסוימת וכד', גמרא מסכת חולין דף ז' עמוד ב' דיבור המתחיל "אין אדם נוקף אצבעו למטה אלא א"כ מכריזין עליו מלמעלה" וכו'. וכן זהו אחד מי"ג עיקרים אני מאמין שהקב"ה מצוי ומשגיח. וכן בפירוש הרמב"ן על התורה סוף פרשת בא "הכל בגזירת עליון".

וכן תלמוד בבלי מסכת נדה דף ט"ז עמוד ב' דיבור המתחיל "ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו" וכו'. ועיין בספר החינוך מצוה קס"ט בעניין האמונה בהשגחה פרטית. ושכל אלה הם ההשלכות מגלגולו הקודם וכן ניסיונות כדי לרוממו – הוא לא יפשע. וזאת לא רק בשל החשש שמא ייתפס על ידי זרועות החוק וייענש, אלא שמבחינה מצפונית לא יוכל אחרת; ואז סלולה בפניו הדרך הנכונה, ומוטב שעה אחת קודם. למען עצמו, קודם כול."

"אינני חושב שאף האדם הלומד כל מה שדברת עד עכשיו יכול להשתנות בין רגע. הלא כן?" תהה יעקב.

תוכן העניינים

הכוח השלישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה