אור ברסלב
הכוח השלישי סבל הגוף

הכוח השלישי

סבל הגוף

נשמה אחת גופים רבים

"הכול טוב ויפה, אברהם." אמר יעקב. "אבל אף לאחר הסבריך המרתקים, אני עדיין נשארתי תמה לגבי הסבל הנוראי שעובר האדם, ואני מתכוון לכאב בכללו, ובעיקר לכאב הפיזי. אתה הרי יודע אלו ייסורים עוברים אנשים. העולם מלא סבל!"

הנהנתי בראשי. "הבנתי שההסברים עד כה לא סיפקו אותך, יעקב, אך הם היו הקדמה לעניין המרכזי הקשה להפנמה, ודורש מחשבה מעמיקה בעניין ראיית התמונה מזווית אחרת, חדשה. זהו הנושא השלישי שעליו התכוונתי לדבר. ההסבר ידרוש זמן מכל אחד מאתנו עד להגעתנו למסקנות הרצויות; וזאת לא תוכל אתה כאן ועכשיו. אני מבקש ממך שלאחר שמיעת הדברים תהגה בהם ותשקול גם בימים הבאים בהיותך עם עצמך. הדברים מופנים גם אליך, יצחק, כמובן."

"אל תפחיד אותנו, אברהם!" ביקש יצחק.

"האדם אכן עובר אירועים קשים ביותר – במלחמה, במחלה, בתאונה, וכיוצא באלה, ולא קל למצוא נחמה אף בהסבר זה, ולפחות בתחילה, ועל כן פרסתי את הקדמתי כעת."

"בסדר, לקחנו בחשבון." אמר יעקב. "אנא התחל."

"עלינו שוב להתעלות לרגע ממגבלות העולם הזה." פתחתי. "בהיותנו אנחנו עצמנו בעולמות העליונים אין אנו רואים את המכות שספגנו על פני כדור הארץ בחריפות יתרה, גמרא מסכת פסחים דף נ' עמוד א' דיבור המתחיל "והיה ה' למלך" וכו'. ועיין במהרש"א שם . כפי שהתייחסנו אליהן בהיותנו כאן."

"הכיצד ייתכן?"

"נוכל להמשיל זאת להבדל בראיית הדברים בעיני ילד קטן לעומת אדם בוגר כפי שהסברנו." השבתי. "ולא רק העונשים נחשבים לקשים יותר בהיותנו ילדים. אנחנו מתאכזבים, כואבים, כועסים, מקנאים, ועוד כאלו דברים על עניינים חסרי ערך בעיני הבוגר." הוספתי.

יצחק פרץ בצחוק. "אני נזכר כיצד רצתי לאמי בבכי, 'היא לקחה לי את הסוכריה!' צווחתי והשתוללתי. אתם תופסים? על סוכרייה!"

יעקב הנהן בראשו. "מתברר שאנחנו חומרניים מילדות. אבל הבה נאפשר לאברהם להמשיך."

"תודה." אמרתי. "כעת אתם יכולים להבין שהגוף, בהיותו חומרי, אכן רודף אחר החומר. הנשמה לעומת זאת רוחנית היא ומחפשת רוחניות. החומריות מביאה לרווח והרוחניות מביאה לרווחה. אדם שרדף אחר החומר בהיותו בעולם הזה מצטער ואף מתבייש בעצמו כשהוא חוזר לעולם העליון, על שהחמיץ הזדמנות לעשיית הנכון בהיותו כאן, פירוש הגר"א על ספר יונה פרק א' פסוק י"ט. כי הרי ההנאות בעולמות העליונים הִנָּן מרובות במידות שלא נוכל לתאר. לכן, עלינו להיות בטוחים שלא לשם כך ירדנו לכדור הארץ. בנוסף לכך - הוא רואה את גופו אותו השיל והשאיר עלי אדמות רק ככלי, כאמצעי ששימש לביצוע הפעולות, התפקיד, הייעוד. אדם שנהג כיאות בהיותו עלי אדמות, שמח על כך שפרק זה הסתיים וכעת הוא חופשי. כי אם נבדוק מקרוב, מהו הגוף למעשה? מים ברובו, ועפר הארץ!"

יצחק גירד את זרועו. "השיחה הזאת מעבירה בי צמרמורת!"

"אכן, התעלם לרגע מעולמות-העל, אברהם, ובוא נרד לקרקע." ביקש יעקב בהציתו סיגריה. "וכאן על הקרקע הגוף הוא אני!"

"הגבה נא יד אחת, יעקב." הפתעתי בבקשה הנראית כלא במקום. הוא תמה לרגע אך ניאות לבסוף בהיסוס.

"מה עשית כרגע?" שאלתי.

"הגבהתי את היד שלי, כמובן, כפי שבקשת." השיב בהרמת גבה.

" 'היד שלי' אמרת, יעקב. כלומר, היא שייכת לך. הבנתי נכון?"

"התשובה ברורה, אברהם! מה?!"

"והיד השנייה? והרגליים?" הוספתי בשאלותיי.

"מהי מטרתך בשאלות מוזרות אלו?!" קרא יעקב. יצחק לא הגיב הפעם במילים. חלף זאת הוא הניח את אצבעו על רקתו וסובב, כאומר 'הבן אדם השתגע.'

"פשוט תענה על השאלה, בבקשה." התעקשתי.

הוא נאנח לפני שהשיב. "לי, כמובן, הן שלי!"

"ולתשובות דומות אזכה אם אשאל לגבי כל איבר ואיבר מגופך." אמרתי. "שים לב לְמה שענית על שאלותיי – 'שלי' אמרת 'הן שייכות לי'. לא אמרת 'הידיים הן אני' או 'הרגלים הן אני' או אף 'חלק ממני'. התייחסת אליהן כאל כל כלי היכול לעלות על דעתנו – שולחן, כיסא, ספל וכד'. אם כן, היכן ה'אני' האמִתי שלך?" תשובה לא נשמעה ועל כן המשכתי, "כל איבר ואיבר בגופנו שעליו נצביע הוא אכן אך כלי, כדברי איוב פרק י' פסוק י"א "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסככני". זהר בראשית אות ק"כ "בשרא דאדם לבושא איהו". זהר פרשת יתרו אות קכ"ו. אמצעי למילוי תפקיד כלשהו. גמרא מסכת שבת דף ע"ז עמוד ב' "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה". תרי"ג מצוות כנגד איברי האדם זהר פרשת וישלח אות ק"ב, ק"ג. כשמבצעים השתלות לאנשים חולים, מעבירים איברים מאדם לאדם, והאיבר הופך לחלק ממנו; הופך להיות 'שלו'. בסרטים בדיוניים ראינו כיצד מעבירים לאדם מסוים את עיני אדם א', מוח אדם ב', ריאותיו של אדם ג' וכד', עד כי הוחלפו כל איבריו. רבים מהרעיונות הבדיוניים הפכו למציאותיים במשך השנים ואין שום סיבה סבירה שלא יתממש גם רעיון זה במלואו. ואז - על שם מי הוא יקרא..? המסקנה – הגוף בכללו הוא בסך הכול כלי אחד המורכב מחלקים רבים עבור הנשמה, שהיא היא 'האני', היא החשובה. וכך, כשגופו של אדם נפגע, עובר ייסורים וכו', חלילה, ואף מאבד מאיבריו – הנשמה עצמה נשארת שלמה ובריאה לעד."

"כלי או לא כלי, הנה אני עומד לפניך." אמר יעקב. "זה ה'אני' שאני מכיר לאורך כל חיי! אני הנע, הפועל, החושב, וגם הכואב כשמכים בי!"

"ומי ה'אתה' בדיוק, יעקב?" שאלתי. "התינוק שנולד בזמנו? הילד שהפך להיות מהתינוק? הנער שנעשה מהילד? ואולי הגבר שהנך עכשיו? וייתכן וזה אותו הזקן שתהיה בעתיד?"

למענה לא זכיתי, אלא רק לחזות בידי שניהם המגרדים בראשם במרץ, וכך המשכתי בדברי.

"כל השלבים שהזכרתי הִנָּם זמניים, יחסיים, ועל כן אינם ה'אתה' האמִתי. ראה הפיוט "בן אדמה" לרבי אברהם אבן עזרא שנוהגים לומר ביום הכיפורים. דבר נוסף לגבי הזמניות: ידוע לכם ודאי שתאי הגוף מתחלפים בלי הרף. מכאן אפשר ללמוד, שאינך אותו האדם אשר התהלך על פני כדור הארץ לפני, נאמר, עשר שנים, ואולי אף פחות מזה.

הגוף לא תמיד היה, לפני הוולדנו, וגם לא יהיה לאחר פטירתנו. הנשמה לעומת זאת נצחית היא, ועל כן נשארת צעירה ותוססת לצמיתות – גם בהיותה בעולמות העליונים וגם בהתגלגלה מגוף לגוף אם יש צורך בכך, כדוגמאות האדם המחליף את בגדיו המתבלים לחדשים." ראה "כתר מלכות" לרבי שלמה אבן גבירול, "ושם נוה הנשמות" וכו' "יחליפו כח" וכו'.

"ומה לגבי הרצונות, המחשבות, הרגשות? אהה, הבנתי... גם לגביהם ניתן לומר 'שלי', הרי..." השיב יעקב לעצמו.

"ישנו דבר חשוב שעליי להוסיף." הדגשתי. "ישנם מקרים ובהם הנשמה שותפה להחלטה ואף בוחרת לרדת לעולם במוגבלות כזו או אחרת או בחוסר כלשהו, מסיבות רבות ושונות. כמובן שבהוולדו, אין האדם זוכר זאת, וכך מפנה טענות כלפי הבורא וזועק על מר גורלו. ראה החפץ חיים על התורה פרשת האזינו על הפסוק "צדיק וישר הוא" בפירוש מעשי למלך. וכעת אגיע לשורה התחתונה ולמסקנה, לאחר הפתיחה הארוכה:" המשכתי. "אם כך הדברים, יש לחשוב היטב: האם אכן נורא כל כך אם במשך כ- 70,80 שנה בלבד, (על פי המדד שלנו, בעולם זה השקרי, שבו האירועים אינם מתרחשים, למעשה). יחסית לנצח נצחים, (בעולמות העל, האמִתיים) יהא האדם בחוסר כלשהו בגופו החומרי או שיעבור ייסורים כלשהם? הגוף הרי בכל מקרה מתבלה, מזקין, קמל ונכחד, בסופו של עניין – שהרי האדם עובר מצבים קשים בערוב ימיו המתבטאים בדרך כלל במחלות, במכאובים, בחולשות, ובפגיעה בתפקוד. ניתן לחזות זאת באנשים חסרי האונים המאושפזים בבתי החולים ובבתי האבות; עובדה שכולנו מקבלים כדבר המובן מאליו, ואיננו מתריסים על כך כלפי הבורא, וזאת מפני שעמוק בקרבנו הנשמה יודעת שקיימות סיבות נסתרות לכך, ושהגמול בו נזכה בסופו של התהליך הוא החשוב. כך עלינו להפנים ולהיות בטוחים שקיים צדק מהקב"ה, ושהסבל והייסורים הם בשבילנו ובגללנו בלבד. החשיבה בדרך זו יכולה לספק תשובה וגם נחמה, ואף אם זעומה תהיה, לאנשים אשר גזרות רעות נחתו עליהם או על בני משפחותיהם, ראה הרצאותיו של הרב יוסף בן פורת "שואה ואמונה" "והיכן היה אלוקים בשואה" וכן את ההרצאה "אנטישמיות" מפי הרב יחיאל וייצמן באתר הידברות. ומתעוררות התחושות הקוראות לנקמה. קיימת סיבה לכך שהמאורעות התרחשו ומדוע הם עצמם שרדו, ויש לברך על כך ולהתאמץ להתעלות, על אף הצער, דרך הניסיון המר ולא לשקוע בגללו. יש לקבור את העבר אחרת עשוי העבר לקבור אותנו. חשוב מאוד שנלמד, למעננו, לסלוח לאחרים וכן גם לעצמנו. בעשות האדם זאת, חש הוא נחמה. על-כן אומר: הגלה את מתיקות הנקמה, גלה את מתיקות הנחמה והִגאל."

הצבעתי לעבר הסיגריה שבידו. "אנחנו הורסים את עצמנו, בדרכים שונות, ואיננו באים בטענות כלפי עצמנו. ההריסה יכולה להתבטא במסגרת הפרט, כלומר של כל אחד מאתנו כלפי עצמו, בדברים פעוטים כעישון או יותר מכך, או במסגרת הכלל, בפגיעה באחרים. נכון להיום, יש בידי האדם היכולת להשמדת קיומו וקיום מכלול עולם החי שעל פני כדור הארץ באין-ספור אפשרויות ודרכים; והאדם עושה זאת, לאט אבל בטוח. למי תבוא בטענות במקרים אלו? לאחר הבנת הדבר, השאלה הנשאלת לא אמורה להיות אם הבורא הוא סדיסט, כפי שאמרת בתחילת השיחה, יעקב, אלא – האם אנחנו מזוכיסטים..?

טוב יעשה האדם אם יאמן וירגיל את עצמו להתרכז במבחר הטוב אשר לו, ואפילו בזמן מצוקה. אם נערוך רשימות מקבילות על היש והאין, נופתע לגלות את כמות השפע שזכינו בו לעומת החוסר, ויש להודות על כך. גם קיימות היום תרופות שלא היו בעבר ויש להוקיר תודה; וכן על הטכנולוגיה המתקדמת המשפרת את איכות החיים."

"אבל הייסורים הם לפעמים בלתי אפשריים לנשיאה!" טען יעקב, "מה הפלא שישנם כאלה אשר אף מרימים ידיים ומאבדים את עצמם לדעת, לצערנו!"

תוכן העניינים

הכוח השלישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה