וינח - לא מתוך יגיעתו
"אם כך מדוע יש לנוח ביום השביעי?" תמה יעקב. "הלוא בהשפעת ששת הכוחות של הימים האחרים היינו דווקא אמורים להיות במרץ יתר בשבת, ועל כן גם לפעול דווקא יותר?"
"שאלתך הגיונית ביותר." ציינתי. "הסיבה הִנָּהּ אחרת. אסביר, בעזרת דוגמה. נניח שמקימים מפעל כלשהו: העובדים מציבים ומכינים את המתקנים, המכונות, הכלים, החומרים וכל השאר. לבסוף יש אך ללחוץ על המתג, ולהניח לכל המכונות לפעול ולייצר בעצמן. לנו נשאר אך להשגיח מהצד ולוודא שכל הדברים מתנהלים כשורה. כך גם כאן.
ביום השביעי הניח הקב"ה לעולמו (מכאן המילה מנוחה) מכל אשר ברא בימים שלפני-כן. אם ברצוננו לזכות בשפע האור של השבת, גם עלינו, בהיותנו חלק ממנו, עצמו ממש, – להניח ביום השביעי לדברים לפעול מעצמם, ראה הרמ"ק הקדוש בספרו שיעור קומה סימן מ"ו שבת וינפש דיבור המתחיל "והיינו סוד וישבות" וכו'. לאחר ההכנות לאורך השבוע: הסירים מונחים על הכיריים ומתבשלים מעצמם, האורות דולקים ומאירים לנו, שעון השבת דואג להדלקה ולכיבוי, ובכלל, כל דבר נשאר כפי שהתכוונו והכנו ביום שישי. אנחנו גם מניחים בצד את כל הטרדות והמטלות של ימי החול, ולנו נשאר אך להתרווח, לשמוח וליהנות.
עלי לציין נקודה חשובה: דעת חלק מהגויים אומרת שהאל אמנם ברא ויצר את כל המציאות, אבל מאז אינו מתערב בנעשה. הקדמה לספר הזהר של הרב אשלג אות ד' דיבור המתחיל "ובכדי להבין" וכו'. היהדות שוללת גישה זו מכול וכול, כי הנכון הוא שהבורא מוסיף להיות מעורב עד לפרט המזערי ביותר, שאם לא כן, המציאות לא הייתה יכולה להמשיך ולהתקיים." ספר נחמיה פרק ט' פסוק ו' "ואתה מחיה את כולם". וכן ראה בהרחבה בספר שומר אמונים קדמון ויכוח שני אות י"א.
"אם כן מה הנכון בדוגמא שהבאת לגבי בניית המפעל, שלאחריו... אהה, הבנתי." הנהן יעקב בראשו.
"יפה." אמרתי. "כדוגמת המפעל שנבנה בתוך זמן מסוים, כך גם המציאות נבראה ונוצרה בפרק זמן קצוב – שישה ימים, ולא נוסף על כך לאחר מכן דבר שלא היה בשורש לפני כן, שהרי 'אין כל חדש תחת השָׁמש'." ספר קהלת פרק א' פסוק ט'.
"עדיין לא הבנתי את הקשר בין כל אשר אמרת לשמירת השבת, וקל וחומר להחמרות הרבות. ואציג שנית את הדוגמה שהבאתי בתחילת שיחתנו: הרי תסכים אתי שאף אם אני לוחץ על מתג החשמל, למשל, זו לא תהיה פעולה כל כך קשה ומסובכת לעשייה, להבדיל מאבות אבותינו, שחייבים היו לגדוע עצים לבעירה; וזו עבודה קשה." העיר יעקב.
"לא בזה העניין. כפי שבכל נושא שהעליתי ואעלה ישנם טעמים ותשובות רבות, וכך גם כאן; ואעלה אך אחת מהן. יום השבת שופע חיוביות, כלומר מלא בכוח אשר הצטבר מששת הימים שלפניו. סוף האדרא רבא דיבור המתחיל "ומדי שבת בשבתו" וכו' ובפירוש שערי האדרא שהוא תמצית מפרשי האדרא בהוצאת שער השמים. אלו כוחות אדירים עבור הנשמה, וזאת בתנאי שאין אנו מתחברים לדברים שמקורם בשלילי. החשמל, כדוגמת האש, שלילי הוא, במהותו, כלומר השמאל, המינוס שכן האלקטרונים בעלי המטען השלילי נעים בחוטים. (על סיווג האש בקטגוריה זו יהיה ברור יותר כשנדבר על הצבעים.) אנחנו גם מעוניינים להשיג את הכוח בשלמותו, ללא הגבלה ומידות, והרי כל דבר שיוצר האדם הִנּוֹ מוגבל, ולכן אין לכתוב, למשל, כי אזי אנחנו מגבילים את הרעיונות דרך המילים. ספר גנזי ישראל חלק א' פרשת ויקהל (שנת תרע"ט) דיבור המתחיל "ולכן נאסר מלאכה" וכו'. בדומה לכך גם בציור, בסריגה, בחיתוך, נגינה ובשאר המלאכות האסורות. לכן נכון נעשה כשנקדיש יום זה אך לקבלת השפע. דרך ההסבר הקבלי, גם לגבי עניין זה אתה שוב מבין שהמצוות לא ניתנו באופן שרירותי, שיהא סתום עבורנו להבנה ויגרום לתהיות, להתנגדות ולתרעומת. דרך הסוד אתה רואה פן אחר, מעמיק ומספק יותר." ראה ספר חידושי אגדות להמהר"ל מפראג על מסכת בבא מציעא דף פ"ו עמוד א' "אמר רב כהנא אשתעי לי רב חמא" וכו' ובאמצע הדיבור "ואמר מיפלגי ברקיע" וכו'.
"ואם אין אנו נוהגים על פי הכללים שהוא הכתיב, הוא מכה בנו בחומרה יתרה. הכיצד תסביר זאת?" שאל יעקב.
"בוא ואשאל אותך שאלה. אחד החוקים של העולם שלנו היא הגרביטציה. ידוע לכולנו בוודאות שאין לקפוץ מהגג לארץ. נניח ואף-פי-כן אדם כלשהו מתעקש לקפוץ – האם לא ייפגע? וודאי שכן. האם אפשר לומר שזהו עונש על מעשיו, או תוצאה של בחירה לא נכונה? האם אפשר להאשים את הגרביטציה 'באכזריות' במקרה זה?" דעת תבונות להרמח"ל בספר הכללים: כללי פתחי חכמה ודעת, כלל עשירי: השכר ועונש. וכן ספר יסוד האמונה לרבי מקוסוב ליקוטי אמרים דף ק"ג עמוד ב' דיבור המתחיל "הוכחה על שכר ועונש" וכו'.
"מה הקשר בין אשר שאל יעקב לאשר אמרת?!" נשא יצחק את קולו.
"יש לזכור, לפני הכול, שחוק זה, כמו גם החוקים האחרים הפועלים בעולמנו ומפעילים אותו, יוצא לפועל לאחר הצמצום בשל דחייתנו את האור בעולם האין-סוף.