המרידה הגוברת
"והוא יכול להוסיף ולהתחולל אף מעבר לגיל ההתבגרות, ולא רק כלפי בני-האדם, כי בדומה לכך, רבים מאתנו מורדים גם בקב"ה, מתכחשים לקיומו ובזים לו, ונזכרים בו אך כשצרה נוחתת עלינו, ואף מאשימים אותו בה. ספר משלי פרק י"ט פסוק ג' "אִוֶּלת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו". זו לא חכמה להתעלם ממנו כשטוב לנו ולהיזכר בו אך כשרע. אז הוא לפתע קיים, ואף אשם באשר אירע. אבסורד, הלא כן? הוא מצדו עושה מאמצים אדירים, בדרכים שונות, כדי להביאנו להתפכחות ולהבנה. משגם דבר זה אינו עוזר – הוא מפנה אלינו עורף ומשאיר אותנו להתמודד עם הצרות והסבל הבאים עלינו בגלל עצמנו ובגלל חטאינו, המושכים אנרגיות שליליות כבירות, המשפיעות לרעה על כלל העם, בהיותנו נשמה אחת. הבורא הזהיר אותנו רבות על כך בתורה, ומנה את התוצאות החיוביות והשליליות אם נלך בדרך זו או אחרת. ספר ויקרא פרק כ"ו. וכן ספר דברים פרק ל' פסוק ט"ו. כל אשר אמר התגשם במלואו. סדרת "תורה מן השמים" חלק א' לקט נבואות של הרב זמיר כהן שליט"א. הבית הראשון נחרב בגלל עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. גמרא תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט' עמוד ב' דיבור המתחיל "מקדש ראשון מפני מה חרב" וכו'. הבית השני בגלל שנאת חינם. גמרא תלמוד בבלי מסכת יומא דף ט' עמוד ב' דיבור המתחיל "אבל מקדש שני" וכו'. כל אלה קיימים לצערנו, היום. מה היה קורה אילו בית המקדש היה קיים היום, הרי ברור לכולנו. "כל דור שאינו נבנה בימיו מעלין עליו כאילו הוא החריבו". תלמוד ירושלמי מסכת יומא פרק א' הלכה א'. אבל למרות הכול אין הקב"ה שוכח אותנו, ילדיו, אלא צופה בנו, בתקווה שנחזור לשפיותנו. ולזאת נגיע, כשהצרות תהיינה כה רבות וקשות, שלא יישאר לנו לאן לפנות אלא לאבינו שבשמים, משנה מסכת סוטה פרק ט. "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחה בית הועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמת סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים (מיכה ז') בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים." ספר דברים פרק ד' פסוקים כ"ט, ל'. ואז הוא יאמץ אותנו שוב, שהרי כנפי השכינה ספר שאלות ותשובות "רב פעלים" לבעל הבן איש חי חלק א' סימן א'. פרושות עבור כולם."
"תחת כנפי השכינה יש גם מקום לכולם." הדגיש יעקב.
"וכדאי מאוד שנקדים לזכות במחסה מרווח תחתם." חתמתי
"אתה שוב מפחיד אותנו לחינם!" קרא יצחק.
"מה בעצם יקרה? כיצד הדברים יתרחשו?" שאל יעקב.
"אם אנחנו לא נשכיל 'לבודד' את עצמנו באופן החיובי, ספר במדבר פרק כ"ג פסוק ט' "הן עם לבדד ישכון" וכו'. כלומר שננהג כפי שעם ישראל אמור לנהוג, הקב"ה ידאג לכך שהעמים האחרים יבודדו אותנו באופן השלילי. כל העמים לא רק שיפנו לנו עורף, אלא שאף יצאו נגדנו באלימות גואה, וזה כולל את האלה הדרים בארצנו, בדורשם שנחזיר את ירושלים, בין שאר התביעות." ספר העמק דבר על התורה במדבר פרק כ"ג פסוק ט'. וכן בתהילים פרק ק"ה פסוק כ"ה "הפך לבם לשנא עמו להתנכל בעבדיו."
"אז מה? יש לנו צבא חזק, וגם כסף לאגירת מצרכים, בניית מקלטים, פיתוח נשק ועוד! נוכל להתמודד נגדם!" שלל יצחק.
"נוהגים אנו לסמוך על הממון, הצבא והעמים הידידותיים לנו. באיזה מצב נהיה אם לא נוכל עוד להישען על כל אלה, הרי ברור לנו." ספר הושע פרק ב' פסוק ז' ובמפרשים שם.
"גרוע ביותר." אמר יעקב. "עלינו להישמר מלהגיע לכך."
"אינני מסכים אתך." שלל יצחק את הדברים. "העלית כאן תיאוריה, ולא יותר מכך."
"כלל וכלל לא, יצחק." השבתי. "הרשה לי להרחיב מעט ולהסביר: אנחנו נמצאים בתקופה הנקראת 'עקבתא דמשיחא', ראה שנית בעניין עקבתא דמשיחא במשנה מסכת סוטה פרק ט', בנושא הצרות הרבות שיפקדונו ואז נפנה מבטינו רק לאבינו שבשמיים. המבשרת את הגאולה הקרובה, ומגבירה את הצורך להתייחסות רצינית בזכות הבחירה החופשית, באופן הראוי לכל אדם ואדם; והדבר קשה שבעתיים בעת הזו, כי ה'סטרא אחרא' פועל במלוא עוזו כדי להכשילנו, ונדרשת מאתנו ההתנגדות המרבית למזימותיו.
לצערנו, כשאין רוב העם נוהג כך, התוצאות המכאיבות מופיעות במישורים רבים ושונים, בהשפעתו. למשל, הוא גורם לנו לפעול על פי הלב, כלומר הרגשות, יותר מהנכון - המוח, המאפשר חשיבה מאוזנת; ומכאן נולד הבלבול במושגים: דבר שהיה ערכי בזמנו נחשב למאוס ולהפך; האמת נחשבת לשקר ולהפך; הטוב נחשב לרע וכדומה. פן נוסף: אני משוכנע ששמתם לב לכך שהאירועים מתרחשים במהירות מסחררת, ודווקא בצד השלילי: בכל יום כמעט נוחתת עלינו צרה חדשה, הגדולה בעצמתה וקשה מהקודמת, הבאה לידי ביטוי באסונות כבדים, גזרות, סכנות ועוד, הגורמים לסבל, מחסור, דוחק וכו', ומכאן לתחושות אי-צדק, תסכול, כעס, בהלה, צער וחוסר אונים; ועל כן אף נעשות טעויות למכביר. גם התביעות מהאויבים ומהגויים בכללם הולכות ומחמירות, ואנחנו נדרשים להתפשר ואף לוותר, כי הם מתחזקים ואנחנו נחלשים. ספר דברים פרק כ"ח פסוק מ"ג. בהמשך גם הגויים שבארצנו יצאו נגדנו בעוצמה שלא ידענו עליה. הדברים מתרחשים מאחר שניתקנו, רובנו, את עצמנו מהאבא, כלומר הבורא, ומעדיפים שלא להיות תחת חסותו. והרי הוא זה המזין אותנו באורו.
כבר הגענו להבנה שאין לנו לסמוך על אומות העולם; שהרי המנהיגים בעצמם אומרים 'אין לנו על מי לסמוך אלא שעל עצמנו'. כשנראה, בגלל ריבוי התלאות, המכות והכישלונות הגואות שגם על עצמנו אין באפשרותנו לסמוך, נבין את הנכון, עת נגיע למסקנה שאליה היינו אמורים להגיע מאז ומתמיד: 'אין לנו על מי להישען אלא שעל אבינו שבשמיים'. הדברים כולם מובאים בנבואות. עליי להדגיש שעלינו להתייחס לנבואות ברצינות גמורה, שהרי התגשמו ומתגשמים אלו שניבאו את התקופה עד עתה ראה בספר שערי אמונה בהוצאת קעסט לייבוביץ' בעניין נבואות שהתגשמו. הרצאתו של הרב אליצור – "נבואות שהתגשמו". לטוב ולרע, מכאן שיש להתייחס ברצינות גם לכל דברי חז"ל ופירושיהם בכללם, שכן היה בהם מן הנבואה. ונקווה שלא תתגשמנה היתר, שהן קשות ביותר."
"אתה מוכן לפרט?" ביקש יעקב.
"לא! אני לא רוצה לשמוע!" צווח יצחק וסתם את אוזניו.
"בסדר." אמר יעקב. "נרפה מהן לעת עתה."
"אני לא רוצה לשמוע כי הם נכתבו רק כדי להפחיד אותנו!" אמר יצחק בהרמת קולו. "במציאות אנו רואים דברים אחרים! העובדה היא, שהעמים סביבנו נלחמים ביניהם ומשמידים זה את זה, ואנחנו שמורים! אמנם נכון, גם במדינתנו מציקים לנו ואף פוגעים, אבל אין להשוות בין הדברים! רמת החומרה אצלם היא עצומה!"
"לבטח ידוע לך כיצד פועל ההוריקן, יצחק. נכון?" שאלתי.
"ת... תזכיר לי..." ביקש.
"תרשה נא לי, אברהם." ביקש יעקב, ונעניתי ברצון.
"במרכזו חלל ריק והמצב שקט ורגוע, ואף ניתן לצפות בשמיים; אבל מסביב, בטבעת הכבירה עצמה, הסובבת סחור סחור - הרס טוטאלי. אבל ההוריקן אינו נשאר במקומו... נוכל להמשיל זאת למצבנו: בשלב זה אנחנו במרכז, ומסביבנו המהומה והטבח הנוראי. אל-לנו להיות שאננים, כי על פי ניסיון העבר והנבואות אנחנו יודעים לאן חותרים האויבים, בפנימיותם, להגיע, שהרי אברהם דיבר על כך."
"הגעת להשגות נפלאות, יעקב." שיבחתי. "הרשו לי לציין, שהרבנים, בהרצאותיהם, נמנעים בדרך כלל מלהציג את הנבואות הקשות באופן הקיצוני, כדי לחסוך בחרדה מהשומעים, וכך גם אני כעת. המעוניין לדעת יכול לקרוא בספרים המתאימים." ספר זכריה פרק י"ד כולו. גמרא מסכת יומא דף י' עמוד א' דיבור המתחיל, "אמר רב עתידא פרס שתיפול ביד רומי" וכו'. פסיקתא רבתי פרשה ל"ז סימן ב' שהכל מתחיל מארץ פרס. ראה גם הרצאותיו של הרב זמיר כהן והרב יצחק פנגר באתר הידברות בנושא נבואות אחרית הימים. וכן הרצאתו של הרב זמיר כהן "מהפכות בעולם האיסלאם".
"אני עדיין לא מבין כיצד הבורא, שכולו טוב, יכול גם להשפיע בצורה שלילית." פלט יצחק.
"הרי זה ברור." אמר יעקב. "הוא עושה זאת בדרך פשוטה ביותר – הוא פוסק מלהשפיע אור חיובי ובכך מאפשר ל'סטרא אחרא' את הפעולה. זהר פרשת ויגש אות ע"ג. שהרי לשם כך ברא אותו. כלומר, להכות כשצריך. נכון, אברהם?"
"בהחלט." אישרתי. "רק אוסיף נקודה שיכולה לשמש גם כנחמה: כל ה'תסריט' המחריד הזה לא חייב להתקיים, כי גזירות רעות ניתן לשנות לטובה. משנה תורה הלכות יסודי התורה פרק י' הלכה ד'. התרצות ההורים נמדדת בהתאמצות הילדים; וכך גם הבורא כלפינו. אנחנו נגיע לבניית בית המקדש השלישי, בסופו של דבר אם בדרך הרצויה והמהירה, או בדרך הקשה, המייסרת והמתמשכת. לאחר בנייתו תופיע ותתגלה הארה אדירה. תהיה זו תקופה של שגשוג, שלום, אחווה וכל הדברים שאנו מייחלים להם, כי זו תהיה ההזדמנות השלישית, בברכת הבורא. ספר ישעיה פרק י"א כולו ועוד. חשוב לציין שבזמן שלמה המלך, עת עם ישראל קיים את התורה כיאות, זכו ישראל ואיתם כלל העמים לשגשוג, פריחה ושלום כללי. מכאן ברור לכם לאחר שיחתנו הארוכה, שהדברים תלויים בנו. עלינו להקדים לעשות זאת כבר עכשיו, שהרי, מדוע להמתין עד לרגע הנורא ההוא, שחלילה עשוי להגיע, ואז לפעול? כי, למעשה, מי מבטיח לנו שלא ינחת עלינו כבר מחר..?"
"אני מאמין שאצלי זה לא יקרה..." פלט יצחק.
"אל תהיה תמים, יצחק!" גער יעקב בחברו. "אתה לא יכול להוציא את עצמך מהכלל! כשמגיעות הגזירות הן פועלות על כולם. הבט סביבך! המצב במדינה הולך ומחמיר, בכל התחומים! וגם, האויבים צרים עלינו ומתעצמים בכל יום שחולף, ואנחנו נחלשים! למה אתה מחכה - שהצרות תגענה אף לפתח ביתך?!"
"האם אתה מתכוון לומר... שהבורא מכה בנו כבר עכשיו..?!" התפלא יצחק.
הנהנתי בראשי. "דבר נכון אמרת עכשיו, יצחק. הבורא אכן מכה בנו, כאב הרוצה להעיר את בנו מתרדמתו. מה עושה האב, לצערו, כשהבן מסרב להתעורר? מכה בו בעדינות, ממתין ואז מכה חזק יותר. ממשילים את אשר קורה אתנו לצירי לידה המופיעים בהפסקות והולכים ומתעצמים עד ללידה הברוכה. ספר ישעיה פרק ס"ו פסוק ח' "כי חלה גם ילדה ציון את בניה" וראה פירוש המלבי"ם על-כך. וכן ספר הושע פרק י"ג פסוק י"ג "חבלי יולדה יבאו לו". וכן ישעיה ל"ז פסוק ג' "כי באו בנים עד משבר וכח אין ללדה." סטינו מהנתיב הנכון לנו, עם הסגולה, ואנו מוליכים את עצמנו שולל בהשערתנו שהדרך שבה בחרנו היא הנכונה. מבחינה רוחנית, אנחנו הולכים ומתנוונים. בסופו של דבר נהיה חייבים להתעשת, להתפכח ולעלות על המסלול הנכון. אתם לבטח יודעים שהזרע חייב להירקב באדמה טרם הצמיחה. נקווה שחוק זה לא יהווה משל כלפינו, לצמיחתנו. ניתן להגיע לצמיחה וללבלוב כבר עכשיו. קל ללכת בדרכים התועות ולתרץ לעצמנו שעלינו להשתחרר מה'פרימיטיביות' בעולם זה ה'נאור' ה'מתקדם' ו'המודרני'. לאחר שיחתנו אתה יכול להבין זאת. אין צורך לחקות את מעשי הגויים."
"לאחר נאומך הארוך אכן הגעתי למסקנה איזוהי הדרך אשר באמת פרימיטיבית." הודה יעקב. "נשאר לקוות שגם אנשים כדוגמת יצחק התקועים בדעותיהם ההרסניות והמובילות לתהום יתפכחו בהקדם."
"הרסניות?! אני?!" התרעם יצחק. "אתם מגזימים! ומה זה שייך למעשי הגויים?! לא אתפלא אם תבטל, אברהם, אף את ההמצאות והתגליות של הגויים, ותאמר שאין להשתמש בהן."
"מובן שצריך להשתמש, אבל בדברים הנכונים, המועילים והחיוביים למטרות הנכונות, ויש לרוב – בטכנולוגיה, ברפואה, במדע וכו'. הנה, בזכות הטכנולוגיה ותגליות המדע והרפואה ועוד, נכתב ספר זה." אמרתי בהצביעי לעבר הספר שבידי. "במקביל עלינו להיות ערים לעובדה שאף שקיימת קידמה בתחומים אלה, ישנה נסיגה בערכים, וכך, אף שיצרו דברים למטרה חיובית, רבים הסבו אותם לשימוש שלילי."
"אכן, כמה טוב שהמדע המתקדם בא לעזרתנו ומגלה את הנכון; ומדהים שאותו המדע, אך לפני שנים לא רבות הטעה את האנשים לחשוב שהוא סותר את התורה. כיום רואים את היפוכם של הדברים." אמר יעקב. "הבורא אחראי לפיתוח המדע ולתגליות המדהימות, כעין 'הזדמנות אחרונה' לנו כדי לנער אותנו ולהאיץ ולדרבן כל אחד ואחד לכיוונים הנכונים. הרצאתו של הרב יוסף בן פורת "התפתחות הטכנולוגיה". וכן "תורה ומדע – ארכיאולוגיה מקראית" בהנחיית אלעד קינסט עם הרב זמיר כהן ופרופסור אדם זרטל. וכן ההרצאה "ארכיאולוגיה ויהדות" של הרב זמיר כהן. לא לחינם קיימות המצוות. ואני מתכוון לא רק למצוות שבין האדם לחברו."
הבטתי בפני יעקב בהערצה, כשחיוך נסוך על פני. "כל הכבוד לך, יעקב. כעת יש גם בכוחך להאיר את עיני האחרים, ובכך לקיים את מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' ברמה הגבוהה ביותר. פירוש הרמב"ן על התורה ספר ויקרא פרשת קדושים פרק י"ט פסוק י"ז "ואהבת לרעך כמוך וכו' יחפוץ שיזכה חברו האהוב לו בדעת ובחכמה". וכן בקב הישר פרק ה' על פסוק ואהבת לרעך כמוך וכו'. מצוות 'השבת אבדה' וכן המושג 'קיבוץ גלויות' מתייחסים גם לקירוב הרחוקים מהתורה, ראה ספר שערי תשובה של ר' דב בר בן שניאור זלמן בעניין חינוך דף ס"ב עמוד ב' אות נ"ג. וכן בספר הגיד לעמו של הרב בוגיד סעדון חלק ב' על הגדה של פסח עמוד ש"ב בפירוש פסח שני דיבור המתחיל "קיבוץ גלויות" וכו'. וכן הרצאתו של הרב זמיר כהן על פרשת השבוע – צו. שהיא המעלה הגבוהה ביותר שיכול האדם להגיע אליה. ראה זהר פרשת תרומה אות מ', מ"א. וכן בספר חובות הלבבות שער אהבת ה' פרק שישי דיבור המתחיל "וראוי לך, אחי, לדעת" וכו'. אין לאגור את הידע רק לעצמנו. נכון עושה האדם שרודף אחר הידע, ונכון עוד יותר יעשה כשיעביר את אשר למד לאחרים; אחרת לשם מה הוא לו? רק לעצמו? הרי זה גורם לקצר, כי זהו רצון לקבל על מנת לקבל, וגם על פי הכלל 'והגית בו יומם ולילה', ראה שנית רד"ק על ספר יהושע פרק א' פסוק ח', ביאור הגר"א אדרת אליהו (שם). וכן מצודת ציון בתהילים פרק א' פסוק ב'. לא נכון לנהוג כך. אני גאה בך. מה אתה אומר, יצחק?"
"יופי בשבילו." אמר יצחק קצרות.
"ומה אתך, יצחק?" שאל יעקב.
יצחק משך בכתפיו. "את המצוות שבין אדם לחברו הרי אני כבר מקיים. לגבי המצוות שבין אדם למקום –זו טרחה גדולה לבצע אותם."
"ידוע לך בוודאי, שילדים קטנים, לעיתים, לא כל-כך אוהבים לצחצח את שיניהם ולהתקלח. ומה אתך, יצחק - האם אתה עצמך מצחצח את שיניך ומתקלח?" שאלתי.
"כמובן! אבל מה..?" התפלא יצחק.
"מדוע אתה עושה זאת?" הוספתי שאלה. "שהרי זו טרחה גדולה ובזבוז זמן..?"
"כי אני כבר לא ילד קטן! לא אהבתי לצחצח, אני מודה, כשהייתי קטן, ולא הסכמתי להתקלח אלא אם כן צורפו לאמבטיה צעצועי דינוזאורים! אבל עכשיו אני אדם גדול ומבין! איך אפשר אחרת?!" שאל בתמיהה. "שהרי זהו הדבר הנכון..." הוא עצר לרגע כדי להרהר. "הבנתי..." הנהן לבסוף בראשו. "הדבר הנכון שאני החלטתי לעשותו..."
"נכון מאוד, יצחק." אמרתי. "אף-אחד לא הכריח אותך. אתה עושה זאת כי הגעת למסקנות הנכונות מתוכך. מסקנות נבונות מובילות להחלטות נכונות. בדומה לזאת, אם תחליט לבצע צעדים בתחום זה – הדבר יבוא גם מתוכך, מרצונך: לא בהשפעת הסביבה, לא בהכרחה, ועל-כן ה'יצחק החדש' יהיה שלם עם עצמו."
"אני זקוק לשהות, לחשיבה." אמר יצחק בגרדו את לחיו.
"וללמידה." הוספתי. "האדם יהא נדהם לגלות עד כמה הדברים מחכימים, ממלאים ומספקים ומכך מביאים לאושר האמִתי."
"בהחלט." הסכים יעקב. "לשמחתנו, מקומות ללמידה יש בשפע."
"אכן." אמרתי. "רק הרשו לי לצרף אזהרה קצרה – עליכם לחקור ולבדוק היטב תחילה, ולהתרחק ממקומות הדורשים מחירים מופקעים; וגם, הרצון וההחלטה לתרום אמורים לבוא מהתורם עצמו."
"האינטרנט מספק מידע בשפע." אמר יעקב. "והוא בחינם."
"גם שם יש לנהוג במשנה זהירות כדי לבחור את הנכונים." אמרתי. "על אתר 'הידברות' אמליץ בחום."
"אבל... לא יישאר לי פנאי לכל זאת..." טען יצחק.
"במה אתה משקיע את זמנך הפנוי?" שאלתי.
"אני אוהב ללכת למשחקי כדורגל, לצפות בסרטים, לשחק שש-בש..."
הצבעתי לעבר החבורה אשר שרה בליווי גיטרה.
"האם אתה מוכן לפזם עמם שוב?"
"ברצון רב. את השיר המושר כעת אני מאוד אוהב." הוא ענה והחל בכך.
המתנתי עד סיום השיר, ופניתי אליו שנית.
"תודה, יצחק. שמתי לב לכך ששרת בקול ראשון, המוביל, ולא באחד מהקולות המלווים. מדוע?"
"מה השאלה בכלל?!" הוא התפלא. "הרי זה ברור! כך הרי אנחנו נוהגים, כששומעים שיר כלשהו ומצטרפים אליו! מה...?!"
"יפה. נכון, יצחק." הסכמתי. "וכך עלינו לנהוג בחיינו – לאמץ את העיקר, ה'קול' הראשי, המרכזי, המוביל. ה'קולות המלווים' חשובים אף הם ותורמים להעשרה, להעצמה ולנעימות, אבל הרי לא נוכל להסתפק אך בהם, כי דרכם בלבד לא נוכל להשכיל לדעת מהו ה'קול' המוביל בשיר."
"טוב, טוב, הבנתי הפעם את הנמשל. ואז... כשלומדים... חוזרים בתשובה..?!" נבעת יצחק ונרתע.
חייכתי אליו. "לא בהכרח. גם במקרה זה הרצון וההחלטה צריכים לבוא מאתנו בלבד."
עיני יצחק נפערו. "ואם יחליט שכן – עליו לעשות זאת בבת אחת, ולהיות... כמוך?!" שאל בהצביעו לעבר הכיפה שחבשתי.
הנעתי בראשי לשלילה והתכוונתי להשיב, אבל באותו הרגע הבחנתי בספורטאים הרצים בקצב אחיד. יעקב וגם יצחק הפנו את מבטם לעברם. "אדם הרץ ריצת מרתון חייב לרוץ לאט, ואז הוא מגיע למרחקים." אמרתי. "הריצות המהירות נועדו למרחקים קצרים בלבד. ועוד: רץ המרתון מחליט לאיזה מרחק מוכן הוא להגיע, ולא מעבר לכך."
"מה פירוש המילים 'חזרה בתשובה', בעצם?"
"אציג את הפן בדרך הפשט, דווקא, הפעם. הפירוש הוא – לחזור לעצמך, למהותך הפנימית האמיתית הקיימת בך. אתם מבינים כעת שזו הדרך האמיתית המתאימה לך, כיהודי, ואפילו אם אלפים יאמרו לך שאתה חורג, יוצא דופן וכד', תוכל להיות שלם, שלֵו ובטוח שהאלפים הם יוצאי הדופן ולא אתה."
"לשם מה יש לחבוש כיפה, אברהם?" שאל יעקב.
"היא מהווה קו אמצעי ביננו לבין השכינה זהר פרשת פנחס אות תרכ"ו, תרכ"ז. וגם כדי להזכיר לאדם בכל רגע ורגע שישנו מישהו, גדול ונישא לאין ערוך מאתנו, מעלינו. כשמחשבה זו מובילה את האדם לכל אשר ילך נוהג הוא בצניעות ואזי הוא מקפיד לעשיית הנכון. גם הכתר שעל ראש המלך בא לומר לו זאת." תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דך מ"ד עמוד א' דיבור המתחיל "אמר רב יהודה אמר רב עדות" וכו'. וכן בספר שפתי מהר"ש (ענגיל) פרשת וישלח.
"אני מופתע! הייתי בדעה שהכתר בא לציין שהמלך בראש הסולם!"
"לעומת העם כן, נכון. אבל הרי גם הוא עצמו אך נברא ולא יותר, ותפקידו לפעול למען העם, ולא שהם יפעלו לטובתו. על העומד בראש הסולם להשכיל ולהבין דבר חשוב – ראש הסולם אך מגדיר את המגודר. שהרי הדבר מונע בעד האדם מלטפס מעבר לכך. באימוץ גישה בריאה זו אין הוא מגיע למצב שינצלם. זו אחריות גדולה שעליו להבין לשאת ולקיים ובמקביל להיות צנוע וכנוע כלפי הבורא כשאר בני האדם."
"מדהים אשר אמרת." התפעל יעקב. "חכמה רבה קיימת אפילו בדברים שייחשבו לפעוטי ערך או מובנים מאליהם. כל אחד חייב, בתור יהודי, לאפשר לעצמו לפחות הזדמנות להכרת הנושא על גווניו השונים."
"נכון ביותר." אמרתי. "אני יודע זאת, כי גם אני עצמי הייתי רחוק, ואף מאוד, מכל הקשור לעניינים אלה, שנראו לי כמוזרים ומיותרים. אבל החלטתי לאפשר לעצמי הזדמנות, ואני מברך את אותו היום שעשיתי זאת."
"אתה..?!" התפלאו שניהם. "היית רחוק מכל זאת..?!"