הבהרות, סיכומים ופרידות
"אני שמח מאוד לשמוע זאת, סוף סוף, יצחק." חייכתי אליו. "וגם ממך, יעקב. יפה מאוד. שיהיה בהצלחה לשניכם. וכעת, אלך לי ברשותכם. נעמה לי עד מאוד השיחה בינינו. תודה לכם."
"התודה מגיעה לך." אמר יעקב.
"נכון." הסכים יצחק. "השקעת הרבה זמן עבורנו."
יעקב הנהן בראשו לאות הסכמה. " אמנם עוד שאלות רבות לי, עוד תהיות, אבל..."
"עוד שאלות?!" תמה יצחק. "הגזמת! כבר התנפח לי הראש! ואני רעב!" הוא הביט בשעונו, "ואווּ! הזמן חלף כל כך מהר ואפילו לא הרגשתי! אוי ואבוי! אשתי תזרוק אותי מהבית!" הוא העביר את עיניו לעבר הטלפון הנייד. "כל-כך הרבה שיחות שלא נענו! והרוב ממנה! אני באמת אבוד!"
יעקב הביט גם הוא לעבר שעונו. "מה?!" קרא בהפתעה וקפא במקומו. "האומנם כל כך הרבה זמן עבר?!"
"איכות ניצול הזמן מכתיבה את אורכו." אמרתי.
"אכן." אמר יעקב. "לא אעכב אותך יותר, אברהם. עלי להתאמץ כדי למצוא את התשובות בעצמי."
"כלומר... אתה נותן שיעורי בית לעצמך..?" שאל יצחק.
"אפשר לומר כך." חייך יעקב.
"אילו שאלות נוספות יכולות להיות?!" נשא יצחק את כפות ידיו בשואלו. "האם לא סגרנו את כל הנושאים?!"
"ודאי שלא." השבתי. "השיחה הייתה אך כפתח צר לעולם המופלא של היהדות, יצחק; כעין ארגז כלים בסיסיים לגישה נכונה לשם התנהלות חיים בריאים וטובים, בגוף ובנפש. ככל שמתעמקים כך עולות וצפות שאלות חדשות אין-ספור, וכן הנושאים."
"בבקשה! תן דוגמא אחת, יעקב! אני בטוח שאין בנמצא!" התגרה יצחק.
"רק אחת?" שאל יעקב בהציגו את אצבעו. "אֶמְנֶה כמה וכמה על רגל אחת. למשל: מה זה בדיוק ממזר, ולמה אוסרים עליו מספר דברים. שכן ממבט ראשוני נראה כלא הוגן כלפיו, שהרי לא הוא בחר להיות כך. אבל לאחר השיחה אני מתחיל להבין את הכיוון." מדרש רבה ספר ויקרא פרשת אמור פרשה ל"ב אות ח' דיבור המתחיל "דבר אחר ויצא בן אשה" וכו'.
"הייתכן שזה קשור לנושא הגלגולים..?" העלה יצחק השערה.
יעקב הצביע לעבר חברו בהתרגשות. "שמעת מה שהוא אמר, אברהם?!"
"שמעתי, ואני נפעם ושמח כמוך, יעקב." אמרתי. "כל הכבוד, יצחק."
"בבקשה! תעלה נושאים נוספים!" קרא יצחק בהתלהבות. "אני בטוח שיהיה לי מענה הולם לכל אחד ואחד מהם!"
"היות שאתה מבקש, יצחק, הנה: למה חשוב לבצע ברית מילה? שהרי הדבר גורם צער לוולד התמים וחסר הישע." ראה ספר ביום השמיני (וילהלם) פרק א' "טעמי מצות מילה ויסודותיה".
"זה... קשור לגלגולים..?" העלה יצחק את שאלתו בלחש.
"לא בדיוק, יצחק." השבתי. אבל יפה שהשתדלת."
"אני רואה שנושא הגלגולים מצא חן בעיניך, יצחק." חייך יעקב. "טוב, הנה השאלה הבאה: הכיצד זה שישנם גויים שאינם יוצאים נגד עם ישראל, אף-על-פי שאינו מעביר את האור כראוי, אלא שלהפך – משמשים כמליצי יושר, ואף מגינים עלינו בגופם ובנפשם? שהרי ידועים המקרים הרבים לאורך הדורות. בזמן השואה – היא דוגמא קלאסית."
"גילג..." יצחק כמעט ופלט את מלוא המילה אבל חזר בו. "לא... זה לא יכול להיות..." אמר לעצמו.
"דווקא כן יכול להיות, יצחק, לפעמים. יפה." אמרתי. ספר לבושי אור יקרות על הריקאנטי תחילת פרשת וישב.
"מה הסיבה שכה כמהים לבוא המשיח ולבניין בית המקדש השלישי?" הוסיף יעקב לשאול.
"אהה!" קרא יצחק. "לגבי המשיח אני יודע! לפי מה שהבנתי הוא יהיה משהו בדומה לסופרמן!"
כיסיתי את פי בכף ידי וכמוני נהג גם יעקב.
יצחק העביר את עיניו כלפי יעקב וכלפיי לסירוגין. "זה... לא נכון..?"
ראיתי הפעם צורך להבהיר מספר נקודות בעניין זה ונושאים מתלווים. "לגבי האדם שיופיע הרי אמרנו שדי באדם אחד שיהיה בעל התכונות, המידות, החוכמה והידע שיוכל לסחוף ולהוביל את הכלל לכיוונים הנכונים והרצויים. אדם זה במקרה שלנו הוא המשיח שיתעלה על כולם לכן אנו כה מתפללים ומייחלים לבואו. ראה ספר משנה תורה להרמב"ם הלכות מלכים פרקים י"א, י"ב ובפרט פרק י"ב הלכה ד'. רק לאחר בואו נגאל וייבנה בית המקדש, ויתגלה האור האדיר על ידו; אור אשר ישפיע לטובה על כלל העולם, ונעבור למציאות השונה מהיום. כולנו נלמד תורה ברצון ושמחה, נחיה בשלום, יתחדשו הניסים הגלויים כבעבר ואף מעבר לכך ועוד ועוד.
עלינו לדעת, שהנקודה המרכזית ביותר של פנגיאה (היבשת הראשונית) היא בקודש הקודשים שבבית המקדש, זהר פרשת ויחי אות תמ"ה. ועל כן ירושלים בכללה קדושה כל כך; ולכן גם פונים אנו לכיוון זה בזמן התפילה.
לפני המשך דבריי ברצוני לציין נקודה חשובה: זוכרים אתם ודאי שאמרתי שעלינו למשוך את האור מהעולמות העליונים. הסבר זה היה עבור המתחילים בלימוד, כדי לסבר את האוזן (כמו גם בנושאים אחרים). לדעתי ראוי כעת שאציג ביאורים מעמיקים מעט יותר.
ציינתי לפני-כן שתי סיבות לכך שהאמת הופכת לשקר והטוב לרע וכו' - 'הסטרא אחרא' הפועל במלוא עוזו, והמאכלים האסורים. אציג כעת גורם נוסף.
כפי שכבר דיברנו האור אינו הרחק מאתנו אלא שבכל מקום, וכן סביבנו ובתוכנו, ומשפיע. אנחנו יכולים לבחור לרצות ומכך גם לפעול כדי להתחבר אליו כך שישפיע באופן החיובי בלבד, אחרת הוא פועל באופן השלילי עלינו."
"אור שפועל באופן השלילי..? הכיצד?!" השתוממו.
"אזכיר לכם את הדוגמא שהצגתי לגבי מכשירי החשמל: התקינים פועלים כראוי ומועילים, והמקוצרים נשרפים ואף שורפים. והרי לא השתנה דבר בחשמל. התוצאה מותנית בכלי עצמו. דרך המצוות האור משפיע באופן החיובי, והאדם זוכה באיזון, חשיבה נכונה, שמחה, רעיונות חדשים להיטיב וכו', אחרת הוא משפיע בדיוק להפך. האור מאיר במוארים ומחשיך בחשוכים. תלמוד בבלי מסכת נדרים דף ח' עמוד ב' דיבור המתחיל "אמר ר' שמעון בן לקיש" וכו'. הדבר נכון לגבי כלל האנושות. עלינו לזכור שמעשינו משפיעים על מכלול העולם: הדומם, הצומח, החי והמדבר.
בזמן שלפני יציאת מצרים ואחריה האור הלך והתעצם, בהשפעת הבורא, ראה שער הכוונות להאריז"ל דרושי הפסח דרוש א' וב'. ובכך שבר את כוח הטומאה המצרית כדי להוציא את עם ישראל משם והוסיף לגבור, ומשום כך יכלו לחזות אף בעולמות העליונים, כפי שדיברנו. גם לראותם היה צורך בהדרגתיות, אחרת לא היו הם מסוגלים לעמוד בכך, ולכן הקדים הקב"ה והראם תחילה, בהמעטה, במעבר ים-סוף ורק לאחר מכן במעמד הר סיני, שאז האור היה בשיאו, לקבלת התורה. אף על פי כן, לא יכלו הם לעמוד בעוצמתו. מדרש רבה שיר השירים פרשה ו' אות ג' "חכו ממתקים" וכו'. וכן תלמוד בבלי מסכת שבת דף פ"ח עמוד ב' "ואמר רבי יהושע בן לוי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן" וכו'. משראו את העולמות העליונים הבינו הם שאם לא יסכימו לקבלת התורה המציאות כולה תיעלם, והם ישובו לעולם האין סוף ותחזור הבושה, ואף בכמות מוכפלת: א) בגלל שימשיכו לסבול מתחושת 'נהמא דכיסופא'. ב) בגלל שנכשלו במשימה שהם בעצמם ביקשו, כלומר - לפעול כדי לזכות.
בדורות אלו שלנו האור הולך ומתעצם, תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק א' הלכה א' דיבור המתחיל "אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא" וכו'. ואסביר מדוע: לאחר בניית בית המקדש הוא ישפיע במלוא עוצמתו. אילו היה מתגלה בפתאומיות אך לאחר הקמתו, אף אחד מאתנו לא היה מסוגל לעמוד בכך. עלינו להתרגל אליו אט אט, כדלעיל. אל יסתער הרעב על ארוחתו שוודאי יינזק באחריתו. לאחר כל האמור, אתם מבינים שבייחוד בימים אלו, האור המוגבר גורם לקצרים מועצמים, בפנימיותם של אנשים מסוימים, קצרים שניתן לבטל. יש רק לרצות.
אציין שביציאת מצרים ובהמשך היו אנשים 'מקוצרים', מי פחות ומי יותר, שלא פעלו כדי להחלץ ממצב זה, ולכן לא ניתנה להם הזכות לצאת משם. ספר שמות פרק י"ג פסוק י"ח "וחמשים עלו בני ישראל ממצרים" בפירוש רש"י.
"מדהים, אברהם". ציין יעקב. "כעת אני מבין את חשיבות החזרה בתשובה."
"יפה. ואם כבר הזכרת זאת, הרשו לי להסביר את הפן המעמיק של הדבר," הצעתי. "נגענו, אמנם במקצת, בנושא עולמות אבי"ע - אצילות, בריאה, יצירה ועשייה, והם כנגד אותיות השם המפורש; כלומר, יוד ואחריה הי, בהמשך לכך ואו, ולבסוף הי האחרונה. קיימת זרימת אור תמידית מהאות הראשונה לשנייה ולשלישית. תפקידנו הוא לחבר ולהעביר אור זה לאות האחרונה, כלומר לעולם העשייה, עולמנו. במילים אחרות - להשיב את האות הי למקום הטבעי והראוי לה, על ידי המצוות שעלינו לקיים.
הדגשתי ואני מדגיש שנית: חשוב מאוד ללמוד בדרגת בסוד, המגלה אור רב. אעלה סיבות נוספות: א) כך מבין האדם את הסיבות לקיום המצוות, ומבצע אותן מתוך רצון ואהבה, אחרת, אף אם מקיים, עשוי הדבר לנבוע מתוך הרגל, למשל, או פחד, ואולי בעקבות טראומה שעבר שבגינה מקיים; וכדומה, וכך הדברים מתבצעים בפן הטכני בלבד, והופך למכני ושגרתי עד מיאוס, חלילה. ב) בבוא המשיח אנו נלמד מפיו אך בדרגת הסוד, ספר שיר השירים פרק א' פסוק ב' בפירוש רש"י. וכן באותיות דרבי עקיבא אות ז' "והקב"ה דורש להם לצדיקים" וכו'. אשר יתאים לכולנו. שכן נעלה ברמה בכללותה. תתארו לעצמכם מה יחווה האדם שנמנע מלהכין את עצמו לכך: הוא יתבייש (!) כי לא יבין דבר, ויצטרך להתחיל את השכלתו לא בכתה א' אלא שאף בגן הילדים, שכן גם הילדים ילמדו. והרי היו לנו מספיק פעמים שבהם התביישנו, מאז היותנו בעולם האין סוף, חטא אדם וחוה ולמעשה לאורך כל הדרך הארוכה עד היום, ואין אנו מעוניינים להתבייש אף לאחר הגאולה. לכן, על האדם שלא טרח להיכנס בדרגה זו, ולפחות ברמת הפשט של הסוד לחזור בגלגול כעת כדי להשלים, מכאן אתם מבינים שהדבר אך לטובתו ואין זה 'עונש'; שהרי המושג 'עונש' אינו קיים מצד הקב"ה כלל, בכל נושא שנעלה. הכול נעשה לטובתנו ועבורנו.
עלינו להכין את עצמנו, ומהר, בדברים אשר צוינו לאורך שיחתנו. יש רק להעביר את מבטנו לא רק באשר מתרחש במדינתנו הקטנה וסביבה אלא שגם מעבר לכך למכביר כדי להיווכח שהעולם עובר טלטלה כבדה – מעין 'ניעור כללי' לפני הגאולה. החפץ חיים זצ"ל בספר בנתיבות התפילה עמוד קע"ה דיבור המתחיל "הגאולה קרובה". אציג משל אשר יבהיר זאת: בכל שנה, בתחילת הקיץ וכן בטרם הגיע החורף נושבות רוחות עזות המטלטלות ובוחשות את העפר, אותו נושאות ומפזרות לכל עבר, ובכך מזהמות למכביר את הסביבה בכללה, וזה כולל אותנו ובתינו עד מיאוס באבק סמיך שמצטבר, אבק שמקשה על הנשימה והראייה והתפקוד בכללו. תתארו לעצמכם מה יעלה בדעתו האדם שבאופן תיאורטי יחווה זאת בפעם הראשונה. לעומתו, אנו, למודי הניסיון, מבינים שהדבר נחוץ לפיזור האדמה הדשנה והזרעים. עת הגיע הגשם המבורך כולנו צוהלים ומצפים לפריחה המקסימה שתתרחש. אבני החן לבבנו מרנינים אך רפש ועפר יצמיחו ניצנים. בבוא במשיח, עת נגאל נשכיל להבין את משמעות המתרחש היום, ונצהל."
כשהבחין יעקב שסיימתי את דבריי, פנה אלי. "אני מודה על הסברך המרתקים, אברהם, וכעת ברשותך אמשיך בשאלות. למה חשוב שלא להחזיק חיות מסוימות בבית? מדרש רבה ספר קהלת פרשה ו' אות י"ב. מה אתה אומר, יצחק?" פנה יעקב לחברו.
יצחק הרכין את ראשו ובכפות ידיים האוחזות זו בזו מאחורי גבו עסק בבעיטות קלות באבנים קטנות. "אולי... זה... קשור לאנרגיות..?" פלט במושכו בכתפיו.
"יפה, יצחק." החמאתי והקפתי את כתפיו בידי האחת. "חבר מבריק יש לך, יעקב."
יעקב הנהן בראשו. "זכור לך ודאי, אברהם, המשל שהבאת בתחילת השיחה על הילד שעולה על העץ. ובכן, ילד זה דילג על ענפים רבים מאז בדרכו לצמרת."
ההתלהבות חזרה ונגלתה בפני יצחק. "עוד נושא, יעקב, ומהר!"
"הנה אני מעלה, יצחק: על-אף הסברו של אברהם על הנשמה עדיין לא הבנתי בדיוק מדוע חשוב לקבור את המת ולא אחרת, וגם לומר קדיש? הרי תוכן הקדיש הוא שבחים לבורא ולא קשור לנפטר. ספר "הקדיש" (אסף דוד). וגם כיצד ניתן להאמין שתהיה תחיית המתים?" תלמוד בבלי מסכת סנהדרין פרק חלק דף צ' עמוד ב' והלאה.
"די! די!" סתם יצחק את אוזניו בכפות ידיו בזעקו. "לא מוכן לשמוע יותר על אנשים מתים! בוא ונלך, יעקב!"
"בסדר, בסדר, מיד, יצחק, הרגע!" השתדל יעקב להשקיט את רוחו הנסערת.
"לפני פרידתנו, הרשו לי הערה אחת." ביקשתי. "יש לבחון מחדש – האומנם המציאות נבראה במחשבה תחילה, למען תכלית ומטרה המבוססות על חוקים וכללים; או כך סתם, במקרה, ללא יעדים מוגדרים וברורים, בלי הנהגה או השגחה, כפי שנטען בתחילת השיחה, וגם, האם תורתנו מספקת לנו אך אינפורמציה על ההיסטוריה של עמנו והעמים האחרים ולא יותר מכך, או שהידע הטמון בה לא יימצא בכל דרך אחרת שנבחר. מה דעתכם..?"
שניהם הנהנו בראשם. "התשובה ברורה..."
"כעת אני גם רואה את ההבדלים שבין הסוכר למלח, כלומר ההבדלים שבין תורתנו לתורות האחרות שכן לא רק שטעמתי, אלא שבלעתי מנות גדושות של מלח בזמנו." אמר יעקב. "הגעתי גם למסקנה שהתורה שלנו אינה פילוסופיה."
"הרשה לי משפט מיצוי." בקשתי.
"אשרי דורש האמת, ותופת וצוקים לא ירתיעוהו.
אשרי רוכש האמת, ונופת צוּפים יעטרוהו."
"אני ממש שמח על כך שהזמן נוצל באופן חיובי ממלא ומועיל, בזכותך, אברהם, ולא בוזבז לחינם בדרך שיצחק ואני התכוונו תחילה – בשיחות חולין נבובות, סתמיות וחסרות ערך, כדי להעביר את הזמן." הדגיש יעקב. "אכן יש לנצל כל רגע בחיינו בתבונה. אוכל לומר בוודאות שהייתה זו השיחה המרתקת, המועילה והמספקת ביותר לה זכיתי מימי!"
"שיחות חולין נבובות?! סתמיות?! חסרות ערך?!" התפלא יצחק. "אתה ואני?! לא ייתכן! מתי?!"
"כשישבנו על הספסל ופטפטנו, יצחק." הזכיר יעקב. "ועל הספסל שלידנו ישב אברהם וקרא בספר."
"ואז הגיע הקבצן..." נזכר יצחק. "אבל אל תגיד נבובות!"
"בסדר, יצחק, לא אומר..." הרגיע אותו יעקב. "ואף על פי כן, אוכל להעיד על עצמי שבמפגש חשוב זה השגתי ידע כה רב, כפי שלא הייתי מעלה על דעתי, וזאת לאחר שנים של צימאון לתשובות מהותיות!"
יצחק עיוות את פניו. "אני ממש מצטער להבין שהשיחות איתי לא מעניינות אותך, יעקב."
"ל... לא לכך התכוונתי, יצחק." ניסה יעקב לפייסו, והביט בפניי כמצפה להתערבותי בעניין.
"האם אתה אוהב לאכול שוקולד, יצחק?" שאלתי.
"מצאת לך זמן לשאול!" הגיב יצחק בהשאת קולו ומיד התרצה. "טוב... בסדר... החטיפים החריפים עדיפים בעיניי."
"והרי לא ניתן להסתפק בהם. נחוץ לגוף האדם מזון ערכי ומאוזן." הסברתי. "שים לב: המילה 'מזון' ו'מאוזן' הן בעלות אותן האותיות בשורש. החטיפים הם מוצר שולי. והרי כפי שבגשמי, כך גם ברוחני.
לא נוכל להתעלם משיחות החולין, יצחק, היות שגם הן נחוצות לנו במהלך שגרת ימינו. אבל היות שהמרכיב הבסיסי של החיים הוא הזמן, עלינו להשתדל להשתמש בכלי האדיר הייחודי לאדם בלבד, והוא הדיבור, באופן תכליתי, ענייני, לתועלת. לפני זמן קצר פיזרת, יצחק, סוכר סביב קן הנמלים. מדוע לא פיזרת גם את המלח שהיה בידך?" שאלתי.
"מה הבדיחה הזו עכשיו?!" התפלא יצחק.
"והרי לשניהם אותה הצורה ואותו הצבע?" הקשיתי.
"אבל לא את אותו הטעם!" הדגיש יצחק. "המלח לא יכול להזין את הנמלים! הן יודעות מה טוב עבורן!"
"התרשה לי לבטא את אשר אתה מתכוון לומר?" ביקש יעקב וחייך בפנותו אלי.
"בבקשה, ברצון רב." עניתי.
" 'לא את אותו הטעם' אמרת יצחק, וגם 'הן יודעות מה טוב עבורן'. כך גם על האדם להבין מה טוב עבורו. טעם דברי תורתנו אכן עולה על כל טעמי הדיבורים האחרים."
יצחק נפנף בידו. "בסדר! בסדר! אני יודע! בוא ונלך! אשתי לבטח מחכה לי בפתח הבית עם המערוך בידה!"
הושטתי את הספר לעברם. "בבקשה, קחו נא את הספר אתכם."
"תודה, אבל לא." אמר יעקב. "רק אמור לי היכן אוכל לרכשו, בבקשה."
"בכל חנות ספרים, וכן בעת הרצאותיו של הרב זמיר כהן וגם דרך ארגון 'הידברות'. מלבד ספר זה תמצא ספרים אחרים שחוברו, חוברות ודיסקים ובהם הרצאות בנושאים שונים – אסטרולוגיה, גלגולי נשמות, פשר החלומות, תורה ומדע ועוד, וכך תזכה בתשובות לשאלות שהעלית."
"הוא מתכוון לשעורי הבית שלך, יעקב." הסביר יצחק בחיוך.
"בנוסף אמליץ בחום לצפות באתר הידברות באינטרנט בהרצאות של הרב זמיר כהן ומרצים דגולים אחרים; ועוד גם על ערוץ 97 על גבי מסך הטלוויזיה".
"ומה לגבי הערוצים הכלליים? ראוי לדעתי שבערוצי ישראל תתקיימנה הרצאות שבועיות לפחות, וכן ראיונות ושיחות עם המרצים."
"אם תהיה דרישה מצד הציבור כלפי הערוצים הכלליים, רוב הסיכויים שייענו לכך."
"אכן, חייבים לנסות בכל דרך להגיע לכלל ולהשפיע." אמר יעקב. "כל אחד מאתנו יכול, למעשה, בייחוד המפורסמים שבנו – הזמרים, השחקנים והיוצרים למיניהם. עליהם להבין שהכישרון והבמה שהעניק להם הקב"ה, ובכלל זה את אמצעי התקשורת, אינם עבור עצמם בלבד. יש להם הזדמנות פז, ואולי התיקון, לפנות לעם ולדבר על גיבוש, אחדות, אהבת חינם וכיוצא בזה."
"אני מסכים אתך בהחלט." אמרתי.
"ואני." הדגיש יצחק והוסיף. "גם מלכות היופי והמתמודדות יכולות לתרום את חלקן - שהרי מצהירות הן בריש-גלי בזמן התחרות שברצונן לפעול למען שלום העולם!"
הבטנו, יעקב ואנוכי, זה בפני זה מבלי לומר דבר.
"כך אני חושב..." לחש יצחק במשיכת כתף.
"הרשה לי לומר, אברהם, שאני מתחרט על הדרך הלא נאותה שהתנהגתי אליך בתחילת השיחה וגם ההתבטאויות הלא ראויות. כעת אני מבין זאת." אמר יעקב והדף קלות במרפקו בצלעותיו של יצחק ורמז בעיניו.
"כ... כן, כן, גם אני... סליחה..." פלט יצחק ועיניו נתונות בקרקע.
"לא אירע דבר." השקטתי את מבוכתם. "ואף אם היה, חלילה – פגיעה בין חברים משולה ללטיפה."
חיוך נפרש על פני יצחק. "הוא מחשיב אותנו לחברים..!" אמר ליעקב.
"בהחלט." אמרתי. "כלל נשמותינו מחוברות, הלא, וחבר מלשון חיבור."
"לפני לכתך, אברהם, אמור נא לי." פנה אליי יעקב. "האינך מצטער על שהתנגדת להתערבות בינינו, כפי שהצעתי בתחילת שיחתנו? שכן ניצחת!"
הנעתי בראשי לשלילה. "כלל וכלל אינני מצטער. בחיפוש האמת לא מהמרים, כי אין מפסידים. ומכאן – שלא הפסדת יעקב, שכן הניצחון הוא גם שלך, ואני שמח על כך. אילו התערבנו, היית אמנם מחויב לקבל על עצמך את דרכי, אבל הדבר היה נעשה על ידך מתוך אילוץ, דבר שאינו נכון לעשותו."
"כלומר בכפייה, גם אם היא 'כפייה עצמית'." הנהן יעקב בראשו. "וגם אם היה הדבר נעשה מתוך רצון, לעולם לא היינו בטוחים בכך."
"כעת אתה חופשי לנהוג כך או אחרת, על פי בחירה." סיכמתי את דבריי. "וגם אתה, יצחק, כמובן. שהרי ברור שהדברים מופנים גם אליך, הלא כן?"
תגובה לא הגיעה מפי יצחק, ועל כן פניתי אליו שנית. "יצחק..?" הבחנתי שתשומת לבו מרוכזת הייתה בספר שבידי, שכן עיניו היו ממוקדות בו ואינן מרפות.
"בבקשה יצחק, קח נא אותו." ביקשתי. "הוא שלך."
"אתה... בטוח..?" שאל יצחק ומיהר לשלוח את ידיו.
"בטוח ביותר." אמרתי. "תיהנה מהקריאה."
"אני מבטיח לעשות זאת! תודה!" שמח יצחק ואימץ את הספר לליבו.
"התרשה לי שאלה אחת חשובה, אברהם?" שאל יעקב.
"בהחלט." השבתי. "בבקשה."
"האם ישנו איזה שהוא מוטו שעל פיו אתה פועל, ושתוכל להמליץ עליו גם לאחרים?"
"כן." אמרתי. "אסכם אותו בפתגם קצר: אני הטייס של חיי. את מלאכת הניווט – אני משאיר לקב"ה."
נפרדנו בברכות ובהחלפת כתובות ומספרי טלפון ופניתי ללכת, ואני מרוצה מתוצאות השיחה. 'ואולי... מוקדם עדיין כדי לקבוע..?' תהיתי. שהרי לעיתים קיים פער בין ההצהרות לביצוע ולביצוע עצמו.
צליל שקשוק מטבעות נשמע לאוזני. הפניתי את מבטי והבחנתי בקבצן המהלך בשביל המרוחק בגן.
"היי, אדוני!" שמעתי מישהו קורא.
"חכה נא רגע!" אמר אדם אחר.
לא היו אלה אלא יעקב ויצחק אשר שלחו את ידיהם לכיוון ארנקיהם בהיחפזם לעבר הקבצן.
דִמעת אושר נשרה מעינִי, וחיוך של סיפוק עלה על שפתיי בפסעי משם והלאה, לדרכי.
מכאן ואילך – ההתחלה...
בהצלחה!
עודדו נא גם את האחרים לקריאה, לתועלת כולנו.
סוף הספר