האופניים והמכונית
הנהנתי לאישור דבריו. "אבל הבנתי את הדרך הנכונה כשהשוויתי בראשי בין האופניים למכונית." אמרתי בהצביעי לעבר ילד הרכוב על אופניו.
יצחק אחז בשערותיו בשתי ידיו "די! די! אני לא יכול יותר! משלים על מכוניות, אופניים! עוד רגע ויגיעו גם המטוסים והצוללות!"
יעקב חייך. "בטוח הנני ששוב נזכה להסבר מאוד מוזר אך גם מעמיק..."
"נו." נאנח יצחק. "בסדר. הכנתי את עצמי נפשית, וכי יש לי ברירה? אז אל תשאיר אותנו במתח!" האיץ בי.
"טוב, לא אשאיר אותך במתח, יצחק." חייכתי והחילותי את הסברי.
"לאופניים שני גלגלים בלבד, דבר המהווה יתרון בהם בכך שניתן לרכוב עליהם בלי מגבלות מיוחדות הקשורות לטיב הקרקע – אם כביש הוא זה או שביל; ואף תוכל לצאת לשדות הפתוחים כאוות נפשך, ללא מטרה מוגדרת מראש, ואת ההחלטה לפניה לכאן או לשם אפשר בכל רגע לשנות. ניתן לטפס על רמות, לרדת לגיאיות, וכהנה וכהנה. ההשקעה בהם אינה גדולה, אם ברכישה ואם באחזקה. אין צורך בדלק כלשהו וגם לא ברשיון. אבל האופניים גם מוגבלים מבחינות רבות. חייבים הם להיות בתנועה מתמדת, ואף אם היא חסרת תכלית. כל מכשול קטן או משב רוח עשוי להביא את הרוכב למפלתו ואף לפציעתו, דבר שלא יכוסה על-ידי חברת הביטוח מאחר שאין. עליו גם להיות ערני בכל עת, שכן חשוף הוא ביותר לפגיעות מהסובבים אותו.
כעת העבירו את עיניכם לאי-שם, לעבר המכוניות הנוסעות על פני הכביש. ארבעה גלגלים להן, דבר המאפשר יציבות, כך שמכשולים שגרתיים כדוגמת אלו המביאים למפלת האופניים אינם מביסים אותן. יכול אתה גם לעצור במקום, כדי להרהר ולשקול טרם בחירת הנתיב הנכון. בדרכים סתמיות לא תמצא אותן, אלא אך על דרך יציבה וחלקה.
לאדם שאינו נוהג על פי התורה כל הדרכים האפשרויות פרוסות לפניו אמנם, אבל ימעד שוב ושוב מגורמים פעוטי ערך, כי יתפתה ויתעה עת יבחר מסלולים מגרים ואסורים הנקרים לפניו בקלות דעת כי היציבות המוסרית ממנו והלאה.
לאדם הנוהג על פי כללי התורה, לעומת זאת, הדרך היציבה סלולה לפניו ורק על פיה מחויב הוא לנהוג. הדבר נראה כמגביל, אמנם, ממבט ראשון, אבל זהו האדם היציב, השקול, והבטוח באמת, שכן אין הוא נחשף לגורמים מכשילים הסובבים אותו."
"הרוכב על האופניים גם נרטב מהגשם..." פלט יצחק.
"נדמה לי ששמענו כרגע משפט מטפורי מאוד חכם. כל הכבוד, יצחק. אתה מוכן לפרש?" ביקש יעקב.
יצחק הביט בפניי חברו וגם בפני לסירוגין.
חייכתי אליו קלות כדי להרגיע את מבוכתו. "תסביר בבקשה, יצחק, אנחנו סקרנים לדעת."
"אה... שום דבר..." השיב יצחק ומשך בכתפיו. "התכוונתי לומר רק שהנוסע ברכב נשאר יבש..."
התאפקתי מלהשמיע צחוק, אבל יעקב לא עמד בזאת. "אתה משהו, יצחק." אמר ופרע את שערות ראשו. "וכעת, מה יש לך לומר על ההשוואה שהעלה אברהם?"
"הכול טוב ויפה, אבל החברים שלי יתרחקו ממני וגם ילעגו, אם אחליט להיות פתאום מכונית." השיב יצחק. "אינני רוצה להפסיד אותם!"
יעקב הנהן בראשו. "הלחץ החברתי. אותי לא תפסיד, יצחק." הבטיח. "להפך."
"כמה חברים יש לך?" שאלתי.
"הו! המון! אין-ספור!" קרא יצחק בזקפו את גוו.
"מתי אתם נפגשים?" הוספתי לשאול.
"כל הזמן!" הזדרז להשיב. "אנחנו יוצאים יחד לטיולים, לפיקניקים, עורכים מסיבות, ועוד!"
"האדם אכן נוטה לחקות את התנהגות הכלל, לטובה ולרעה. אין-ספור חברים היו גם לי ונהגנו לבלות רבות ביחד." אמרתי. "אבל רק בעת צרה למדתי להבחין מי הם החברים האמִתיים, ולא היו רבים מהם. ספר משלי פרק י"ז פסוק י"ז "בכל עת אוהב הרֵעַ, ואח לצרה יולד" וראה בילקוט מעז לועז במה שפירש על פסוק הנ"ל והמעשה שהביא גם כן. רבינו האי גאון בשירי מוסר השכל בתים פ"ו פ"ז "ואל תבטח בסוגי לב וריקים ושואלים על שלומך בשוקים ויראו בעת עשרך כאוהבים ויהפכו בדלותך לאויבים".
לא הכמות קובעת, יצחק. על כן דאגתי אני לנפות אותם, ולהשאיר אך את אלה המתאימים לי ואני להם, ולחדש את המלאי בחברים חדשים, אשר מלבד היותם לצידי ואני לצידם בשעת האמת, הם גם מבינים ומקבלים את השינוי שחל בי. אין לנו שליטה בבחירת הורים אחים וילדים. כל השאר – בידינו הוא."
פני יצחק עדיין הביעו תסכול. "מה עכשיו יצחק?" שאלתי.
"אמרת שעל היהודי לעסוק בחומריות וברוחניות יחדיו. נכון?" הפנה אליי יצחק שאלה. "אני עוסק בחומריות, אני מודה. אני לא מבין איך אוכל לעסוק גם ברוחניות במקביל!"
הצבעתי לעבר זוג הורים אשר עסקו בהטיית משענת עגלת תינוקם, ובכך שינו את שימושה מישיבה לשכיבה עבורו.
"כעת היא משרתת את התינוק בתור מיטה. בהמשך הם יוכלו להפכה שנית לכיסא. כך גם עליך לנהוג, יצחק." השבתי.
"מה אתה רוצה לומר לי בזה..?!" תמה יצחק, ולאחר רגע למחשבה קרא, "האם כוונתך היא שאני עגלה?! שהרי אף כמכונית לא רציתי להיות!"
יעקב הצטחק. "ברור לך יצחק, שזהו אך משל. כפי שאותה העגלה משתנה מכיסא למיטה וחוזר, כך עליך לנהוג – כשאתה מבלה – תבלה. כשאתה עובד – תעבוד. כשאתה אוכל – תוכל. וכשאתה עוסק ברוחניות – תעסוק ברוחניות."
"נו, לפחות יש לי יותר אפשרויות מאשר לעגלה... בסדר, אברהם, הבאתי בחשבון את כל אשר אמרת, ובהחלט אשקול את הדברים בכובד ראש." הבטיח יצחק.
"שלא תחשוב שאני נטול חששות, יצחק." אמר יעקב. "וגם והתלבטויות. אבל אשתדל."
יצחק עיוות בשפתיו. "בסדר, בסדר, גם אני."