אור ברסלב
הכוח השלישי האיזון שבשילוב השניים

הכוח השלישי

האיזון שבשילוב השניים

הרוחניות שבאישה

יעקב הנהן בראשו. "דברי יצחק מעלים את השאלה שהתחבטתי בה מזה זמן רב: על פי תורתנו עלינו לעסוק ברוחניות וגם בגשמיות. השילוב הזה תמוה בעיניי, שהרי בתורות האחרות מאמינים בהפרדה ביניהן: על המעוניין לעסוק ברוחניות להתרחק מהגשמיות, דהיינו כסף, מותרות, נשים, בילויים וכד'. כך נוהגים הנזירים למיניהם במזרח הרחוק, וכן חלק מהכמרים בנצרות, למשל. מנגד, אם ברצונך לעסוק בחומריות – עליך להתרחק מהרוחניות כי לא ניתן למזג בין שני העולמות. הכיצד תסביר זאת?"

למולנו נגלו מספר פועלים שעסקו בתיקון קטע מגדר האבן אשר הפרידה בין הגן לחוץ. האחד עמל בערבוב המלט עם מים, חול וסיד, והאחר המתין לידו, כדי לשאת את החומר ליעדו. משסיים הראשון את ההכנה, העבירו לדליים. השני אחז בשני דליים, אחד בכל יד, וצעד לעבר הגדר.

"נראה, לכאורה, שהגיוני יותר היה שהפועל יישא את הדליים הכבדים אחד אחד, הלא כן?" שאלתי. "אבל מתברר שקל, נוח ונכון יותר לשאתם בזוגות. כך נשמר שיווי משקלו. וכעת השווה זאת לניקוד סגול, שדיברנו עליו. הא לך תשובה. דבר נוסף: כפי שיש להשתמש בחומרי הבנייה במידות הנכונות, כדי שהקיר יהא יציב וחזק, כך על האדם להשכיל לדעת למזג בין שני העולמות במידות הנכונות. זהו האדם המאוזן, ומכך – המאושר."

"האם אכן ניתן בכל מצב להגיע לאיזון עליו מדברת התורה? הרי קיימים מצבים שבהם פועל האדם שלא מתוך בחירה חופשית." העיר יעקב, "משיכה לבני אותו המין, למשל."

"על פי התורה כל שוֹנוּת כזו או אחרת ניתן לתקן, חד משמעית." משנה תורה להרמב"ם מדע הלכות דעות פרק ב' הלכה ב' וכן בסוף הלכות איסורי ביאה פרק כ"ב הלכה כ'. ראה עוד ספר אורחות צדיקים וכן ספר מסילת ישרים וכן תנועת המוסר לרבי ישראל מסלאנט וכן ספרי חסידות על שיטותיהם וגווניהם השונים ועוד ועוד. וכל אחד לפי נטיית ליבו יראה את הדרך לתיקון המידות. אמרתי בנחישות. "יש רק לרצות, שכן הרצון מנצח בכל תחרות. על אדם זה להבין שנטייתו זו נובעת ממעשים דומים מרצון, כלומר מבחירה חופשית, בגלגול אחר." ראה פירוש הגר"א על ספר יונה פרק ד' פסוק ג'.

"למה קשר מעין זה אינו רצוי?"

"אין איסור מפורש בתורה כשהדבר מתבצע בין אישה לאישה. רש"י מסכת שבת דף ס"ה עמוד א' "המסוללות - מתחככות משום תאות תשמיש". רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ"א הלכה ח' "נשים המסוללות זו בזו אסור וממעשה מצרים הוא שהוזהרנו עליו שנאמר כמעשה ארץ מצרים לא תעשו, אמרו חכמים מה היו עושים איש נושא איש ואשה נושאת אשה, ואשה נשאת לשני אנשים, אע"פ שמעשה זה (שאישה נושאת אישה) אסור אין מלקין עליו, שאין לו לאו מיוחד והרי אין שם ביאה כלל, לפיכך אין נאסרות לכהונה משום זנות ולא תיאסר אשה על בעלה בזה שאין כאן זנות, וראוי להכותן מכת מרדות הואיל ועשו איסור, ויש לאיש להקפיד על אשתו מדבר זה ומונע הנשים הידועות בכך מלהכנס לה ומלצאת היא אליהן". [א"ה] מובן מדברי הרמב"ם שזהו אמנם איסור מהתורה אך לא מפני המעשה עצמו של אשה באשה, אלא מפני ההידמות למעשה ארץ מצרים ולכן לא לוקין על לאו זה. שתיהן הרי כלים לקבל, והאחת אינה מסוגלת למלא את רעותה, לא גשמית ולא אנרגטית, אבל מצב זה גורם לבעיות שונות. ראה שיחה בנושא מאת הרב זמיר כהן באתר הידברות. החמוּר הוא המגע שבין הגברים. בזרע מצוי הצופן הגנטי של כל גוף הגבר, כוח הנשאב מכל איבריו, ולכן גם עתיד לבנות גוף חדש; ועליו להגיע לכלי המתאים, שזו האישה. בדרך הכשרה והנכונה, כמובן, ולחדור לביצית, שהיא משולה לקרקע הפורייה לזרעי הצמחים והעצים. המדע עדיין לא מודע לכך, אבל כוחו האנרגטי של הזרע הוא יותר מכפי שמשערים. רמב"ם הלכות דעות פרק ד' "שכבת זרע היא כוח הגוף וחייו ומאור העינים וכל שתצא ביותר הגוף כלה וכוחו כלה וחייו אובדים הוא שאמר שלמה בחכמתו אל תתן לנשים חילך, כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכו' - אמרו חכמי הרופאים אחד מאלף מת בשאר חלאים והאלף מרוב התשמיש". כשנוצר המגע בין גבר לגבר, חלילה, האנרגיות שהם מעבירים זה לזה גורמות לקצר, ובייחוד כשנפלט הזרע לבטלה ביניהם, לכן מדובר מפורשות בתורה על איסור משכב זכר ('זכור') דווקא." ויקרא פרק ח' פסוק כ"ב "ואת זכר לא תשכב משכבי אשה".

"אבל זהו עניינם הפרטי, שאינו מפריע לאחרים! מדוע יוצאים נגדם?"

"תחילה, אדגיש שאין לצאת נגדם באלימות כלשהי, פיזית או מילולית אלא לנסות להביאם להבנה דרך הסברים. וכעת לטענתך: כפי שהורים נבונים לא יטענו ויאמרו 'ילדינו הם שלנו, ואנו נחנך אותם כראות עינינו', שהרי אם יחנכו אותם לא נכון, ילדים אלה עתידים לפגוע בכלל האוכלוסייה - כך לא יכולים לטעון גם האנשים בכל מצב, וגם בזה ולומר זהו 'ענייננו הפרטי'. שהרי האנרגיות הנמשכות, בכל מצב נתון, אם חיוביות הן או שליליות – משפיעות על הכלל. עם ישראל הרי ערבים זה לזה, נאמר. הקצר הנוצר במקרה המדובר משפיע לרעה לא רק על המבצעים ולא רק על הכלל, אלא שאף על העולמות העליונים, וחוזר אלינו כ'בומרנג' משם. ראה בספר ליקוטי תורה להאר"י ז"ל פרשת בראשית וכמו כן בשער רוח הקודש תיקון כ"ג, איך שדימה את הפגם בחטא זה לפגם שבחטא אדם הראשון באכילתו מעץ הדעת.

זכרו את הדגם הראשוני – אדם וחווה, שעל פיו קבע הבורא, לטובתנו, שנלך לאורך הדורות; אחרת היה בורא שני גברים או שתי נשים מלכתחילה. לילדים נחוצים גם האבות וגם האימהות, כי הם משלימים את אישיותו, כל אחד מכיוון אחר. בכל דבר נחוצים גם ה'פלוס' וגם ה'מינוס', החשמל לדוגמא, ואזי התוצאה הראויה מתקבלת. במגנטים – קטבי הצפון והדרום, כלומר ההפכים, נמשכים זה לזה. הקטבים הזהים דוחים."

"מה לגבי אמצעי מניעה?" חזר יעקב בשאלתו לנושא הקודם.

"אין איסור במקרים מסוימים, שו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן נ"א פרק ג'. וכן בספר נשמת אברהם (מהדורה בתרא) חלק ג' עמוד קל"א. אם האישה הנשואה משתמשת בגלולות. על הזרע להגיע לכלי, לאישה, בלי גורם שחוסם מצד הגבר. הקליטה או האי-קליטה על ידי גופה אינם יוצרים השפעה אנרגטית לרעה. בכל מקרה שמתעורר צורך יש לשאול פוסק הלכות בעניין."

יצחק התהלך לפנינו חסר מנוחה.

"מה מציק לך כעת, יצחק?" שאלתי.

יצחק נענע בראשו במרץ. "אתה משנה את הדברים כראות עיניך! תחילה אמרת שהגבר הוא הפלוס והאישה היא המינוס. והנה, האישה הופכת לפלוס, דווקא, בבית הקברות, בהשפיעה על הגבר! העליתי זאת לפני-כן אבל לתשובה מספקת לא זכיתי!"

"חשוב תמיד לדעת באיזו מסגרת אנחנו מדברים, אחרת הדברים אכן ייראו כך." ניסיתי את כוחותיי בהסבר. "היחס בין הפלוס למינוס, ואף לניטרלי תלוי ראשית כל במצב העומד מולם. אתן לך דוגמא: כשאישה, שהיא המינוס מניקה את תינוקה, הופכת היא במסגרת זו לפלוס, הנותן; והילד, שבמהותו הוא ניטרלי בין האב לאם – הופך הפעם להיות המינוס, המקבל. על כן צבעו של החלב הוא לבן, שהרי מטרת האם היא להעניק לתינוק בלי לרצות ממנו דבר בחזרה."

"אתה תוציא אותי מדעתי!" זעק יצחק. "אתה נוהג להשליך משפט סתום כפצצה, ולהשתתק! מה הקשר ללבן?!"

תוכן העניינים

הכוח השלישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה