אור ברסלב
הכוח השלישי האושר למול העושר

הכוח השלישי

האושר למול העושר

קלף חזק קלף חלש

"בל נגיע למסקנות נמהרות לגבי אושרם." התרעתי. "עלינו אך להביט בפניהם כדי להיווכח בזאת, שכן נדיר ביותר שיעלו חיוך. וזאת כי הנשמה יודעת את האמת וסובלת ממעשיו שלו עצמו. אדם ששמח בכנות מקרין זאת בפניו. הוא לא יכול אחרת, כי הרגשות הפנימיים באים לידי ביטוי בחיצוניות. אדם ששמח לא יכול גם שלא להשפיע על הסובבים אותו בצחוקו, בהתלהבותו ובחמימותו.

חייהם של הנוהגים באופן שלילי חגים סביב דאגות, פרקי אבות פרק ב' משנה ז' "מרבה נכסים מרבה דאגה". חששות, ספקות ולפעמים גם נקיפות מצפון, המביאים לדיכאון, לחוסר סיפוק, כעס וריקנות המוקרנים גם כלפי האחרים. הרצון להישאר במצבם מוּנע מאגו חזק וחמדנות, והשאיפה לצבירת רווחים חומריים באה מתוך הכרה מוטעית האומרת ש'מרבה כסף מרבה שמחה'. אבל הרי לא די בכסף בלבד להביאם לתחושה זו."

"האם הם מודעים למצבם זה?"

לפתע חשנו בצחנה ההולכת ומתגברת. הסבנו את מבטנו והבחנו באיש לבוש בגדים קרועים ומזוהמים המדדה בלכתו, כשהוא נושא בקבוק שכר לפיו, ובין לבין משמיע קטעי זמר מזויפים.

הפניתי את תשומת ליבם לעברו. "שכר המשקה המשכר הוא – שקר. כך גם כאן.

האדם יכול לדעת ברגע שיש בידו את האפשרות להשוות מצב אחד לאחר. אבל כשהוא שקוע במעגל סגנון מסוים, דעתו אומרת שכך טבעי לחוש ואין אחרת. ולכן, אם יעלו בפני האדם הנדון את השאלה 'האם אתה מאושר, שמח, מסופק' וכדו', אזי ודאי שישיב בחיוב, אף על פי שלא איפשר לעצמו הזדמנות לראייה אחרת. אם אך ירשה לעצמו אפשרות לטעימה מהאור בדרך המוסרית, החוקית, ההוגנת והראויה- יחוש ויבין שמחה אמִתית מהי."

"את הגישה המוטעית הזאת, של ניצול הזולת לתועלת העצמית אני מכיר, לצערי." אמר יעקב. "שהרי גם אני דגלתי בכך עד עתה. אבל לא התאוויתי ליותר מאשר אני נזקק. את אלה החומדים ליותר בגוזמה אינני יכול להבין."

"אני מתאר לי ששמעת על שיאי גינס?" שאלתי.

"בוודאי." אישר יעקב. " אבל כיצד אתה מקשר זאת?"

"חלק מהאנשים יהיו מוכנים לעשות את הדברים המסוכנים, המוזרים ואף המטורפים ביותר כדי לשבור שיאים. הם אמנם היו יכולים להמשיך ולחיות את חייהם גם בלעדי כך; אבל הרצון להוכיח, לגבור, להיות בראש ומעבר לאחרים הוא המריץ אותם." הקדמת הרמב"ם לפירוש המשניות דיבור המתחיל "ונשאר בכאן שאלה אחת... לולי המשתגעים נשאר העולם חרב" וכו'.

"כמו בספורט." השווה יצחק.

"השוואה מתאימה, יצחק." החמאתי. "הכול טוב ויפה כשאין הדבר פוגע באחרים; אם מדובר בשבירת שיאי גינס או בספורט. קיימות שתי דרכים להשגת הדברים, בכללותם – בדרך החיובית ובדרך השלילית, כפי שאמרתי לפני כן. הדרך הנכונה היא להסתפק במעט הנחוץ לנו ואזי האדם מאושר כי הוא מתייחס לאשר לו כאמצעי. "איזהו עשיר, השמח בחלקו" פרקי אבות פרק ד' משנה א'. לעומת זאת כשהאדם מאבד פרופורציות, האמצעי הופך למטרה. אדם כזה ישאף לצבירת הכסף, הנמדד לא רק במיליונים, אלא במיליארדים, אף על פי שיודע הוא שאינו זקוק לסכום עתק זה "אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, יש לו מנה רוצה מאתיים" וכו', קהלת רבה פרשה א' אות י"ג. (כמו הילד החוטף את כל העוגיות שבצלחת ולמעשה אוכל מעט מאוד מהן). אילו האמין שיחיה לעולמים היינו יכולים להבין את כמיהתו לצבירת הונו; וכך גם אם היה מאמין שאת עושרו יישא עימו לאחר לכתו לעולמו. "ועזבו לאחרים חילם" ספר תהילים פרק מ"ט פסוק י"א. אבל חלקם אף לא מאמינים בעולם הבא, ולכן המעשה לא מובן, שטותי, ומכך ללא תכלית. המשותף שבין אגרני הזבל ואגרני הממון הוא ששניהם סורחים. הסירוח נובע מסחרור חושים." הצבעתי לעבר ילדים המסתובבים בקרוסלה. "סחרור השונה בתכלית מזה שחשים ילדים חביבים אלה. אדם זה ימציא תירוצים כגון 'למען ילדיי' (אבל הרי ידוע לו שיש לחנכם לעמוד על רגליהם שלהם). 'כך הייתה דרכו של אבי. ירשתי ממנו עסקים שונים והון ואני ממשיך למען שמו.' 'התחלתי מאפס, וראה לאן הגעתי בכוחות עצמי ואמשיך, וכך יראו כולם למה אני מסוגל.' ועוד. הוא למעשה עושה זאת למען התהילה, האתגר, האגו." במדרש קהלת רבה (וילנא) פרשה א' נאמר: "אמר ר' יודן בשם ר' איבו אין אדם יוצא מן העולם וחצי תאותו בידו אלא אם יש לו מאה רוצה מאתים, ואם יש לו מאתים רוצה ארבע מאות".

"והספורט." הוסיף יצחק.

"אכן, יצחק. הרדיפה הפכה לנורמה, לסוג של מעמד חברתי. בתקשורת תשמע לא-פעם 'אדם פלוני שווה כך-וכך מיליארדים. אדם אלמוני שווה כך-וכך מיליארדים'. האם מכך ניתן להסיק שללא המיליארדים הם אינם שווים דבר? הפרסומים היו גם לגבי משכורות מנהלים בכירים והדבר גרם להם להתחרות ביניהם והסכומים האמירו ונהפכו להזויים. גם טירוף ההישגיות מפיל רבים, טובים והגונים, ואזי אדם מעין זה אף אינו חס על האנשים החלשים ביותר, אותם ינצל וירמה עד תום. עליהם, כמו גם על כולנו להבין שאם הוחלט בעולמות העליונים שעל אדם מסוים לקבל עזרה, אז היא תגיע אליו דרכך או דרך מישהו אחר. מגילת אסתר פרק ד' פסוק י"ד "רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" וכו'. אם רצונך לזכות במצווה ולהשיג דרכה שפע ברכות - בבקשה. אם אתה מוותר, אתה יכול להבין שאתה המפסיד היחיד."

"אבל אברהם זה תפקידה של המדינה; לדאוג לרווחת החלשים. כך נעשה ברוב המדינות המפותחות."

"מדינתנו המזערית מוקפת באויבים כבירים, וכך נתח ניכר מהתקציב מוקדש לביטחון. הדבר בא, בלית ברירה, על חשבון הרווחה, החינוך, הבריאות, ועוד. האדם מחויב במתן תרומות ומעשרות וצדקה. אם יוסיף על כך – אשרהו.

עליהם להבין שמדינתנו בצרה צרורה מכל הבחינות. דבר נוסף: בזמן מלחמה האויבים אינם מבדילים בין עשירים לבין העם הפשוט. אבל לצערנו הם נוהגים בדרך ההפוכה. למשל - דורשים הורדת סכומי המס שהעשירים חייבים למדינה עד לגיחוך, באיימם בהעברת עסקיהם למדינות אחרות. דור זה שונה בתכלית מדור מקימי המדינה בעלי האידיאולוגיה והחזון עבור כלל העם.

הקב"ה אוהב את הצנועים, ואז הוא אישית נושאו. יתרה מזו – הקב"ה עצמו התגלה למשה רבינו בשיח הפשוט – הסנה –

ולעם ישראל בכללו בהר הנמוך – סיני. מסר עצום העביר לנו בזאת. על האדם להיות גומל חסדים, ביישן ורחמן, שראשי התיבות שלהם – גב"ר. שכן אז הוא אכן ייקרא גבר." השלמתי את דבריי.

"ישנם כאלה שבמקביל לביצוע פשעים גם תורמים ועוזרים לאחרים." אמר יעקב. "אף על פי שבכך הם מתחשבים באחרים, כך נראה, קשה לי להבין גישה זו, ואף יותר מאשר הסוגים השליליים האחרים. תאמר שהם מאמינים בתן וקח; כלומר, אינטרסנטים, כי הנעזרים נשארים חייבים להם. וייתכן שמתכוונים בכך להרשים, להתגאות ולהתבלט. אבל בכל מקרה נראה הדבר מוזר – אדם הלוקח יודע גם לתת?! מוכן לוותר על חלק מכספו?!"

"וייתכנו גם אפשריות נוספות, יעקב, למשל: אדם מסוג זה מנסה להשקיט את מצפונו, ולפחות בחלקו להישאר נקי, על פי הגיונו המעוות." עניתי.

"האנשים הנוהגים בשליליות הם גם בעלי הסמכות, ברובם." ציין יעקב.

"רבים מהאנשים בעלי הסמכות והמעמד אכן נוהגים לרמוס ולנצל את החלשים, בדרך כלל, ובייחוד את הנתונים תחת מרותם. הם מתפארים בכוח וביכולת שבהם לעשות זאת, ורואים את האחרים 'כנחותים'. כי לדעתם רק בזכות עצמם הגיעו למעמדם. "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" ספר דברים פרק ח' פסוק י"ז. ספר ירמיה פרק ט' פסוק כ"ב "כה אמר ה' אל יתהלל חכם בחכמתו" וכו'. וכך גם זיהום הסביבה אינו רובץ על מצפונם. חיילינו האחראיים מגינים על חיינו ביבשה באוויר ובים. לעומתם, האנשים החמדנים מסכנים את חיינו ביבשה באוויר ובים.

האמת היא שכשהנשמות חוזרות לעולמות העליונים מגלים כולם שדווקא נשמות האנשים שמסוג זה נחותות הן לאין ערוך מהאחרים, ושעליהם לעבור ייסורים קשים על מעשיהם; זהר פרשת שלח לך אות ר"י בפירוש הסולם. וכן בזהר פרשת וירא אות רצ"ד. ואז מלבד הצער הם גם מתביישים כשמבינים את הדבר החשוב שאתם כבר למדתם: את הממון, ואף אם הרוויח ביושר, כמו גם הכישרונות, הרעיונות, היכולות, החכמה, היופי ולמעשה הכול אנו זוכים לקבל על פי החלטות הבורא, ובידנו הבחירה במה וכיצד להשתמש בהם, וזהו ניסיון לא קל. אין להתגאות בעצמנו על שזכינו בהם, כי, כפי שהבורא העניק לנו יכול הוא גם ליטול מאתנו, שהרי מוכרים לנו המקרים בהם נשיאתו של האדם הביאה למפלתו."

תשומת ליבנו הוסבה בקריאתו הנרגשת של ילד. "אימא! תעצרי אותו!"

הסתבר שחוט הבלון הממולא בהליום נשמט מידו. הבלון זינק חיש השמימה, מלווה במבטנו. התכוונתי להגיב ולהמשיל משל על אשר אירע, אבל יעקב הקדים אותי.

"הרשה לי להביע את הגות לבך, אברהם." ביקש. "הרי ברור לנו מה יעלה בגורלו של הבלון עת יגבה למרומים."

"יפה אמרת." שיבחתי את יעקב. "טובה יעשה האדם לעצמו אם יפנים זאת. ולכן, אל לנו לקנא באנשים מעין אלו. להפך – יש לרחם עליהם."

"האם הם יכולים לשנות את עצמם לטובה בהיותם עלי אדמות, או שדבר זה מעבר ליכולתם?"

"עליהם ללמוד את היסודות, ולפחות את אלה אשר דיברנו עליהם - סיבת היותנו בעולם והיא – כדי להיטיב איש עם רעהו, אזי מגיעים למסקנה שהדבר החשוב ביותר בחברה, כל חברה, וכולל חברה מסחרית, הוא האדם עצמו. וכך, על המנהלים לדאוג לצורכיהם, לרווחיותם ולפרנסתם של העובדים למיניהם תחילה בשלמות ובאופן הוגן. הגישה המוטעית, הדוגלת בטובת החברה בראש ובראשונה נוגדת את העיקרון הבסיסי. דבר נוסף – הצרכנים. לרוב נוהגים כלפיהם בחוסר הגינות. גם המוצרים המשווקים לוקים בחוסר שלמות, וזאת כי בדרך כלל דואגות החברות שתהיה מינימום השקעה לעומת מקסימום רווחים לחברה, שבא לידי ביטוי באיכות גרועה. נוסיף לכך אי-עמידה בזמנים ובהבטחות, מחירים מופקעים ועוד; וכן רווחים על חשבון חברות קטנות ו/או חלשות. הסיבה היא כי קיימת, נוסף לאנוכיות, מין תחרות סמויה או גלויה בין החברות להאדרת רווחיהן, שבסיסה בסוג של קנאה."

"אם כך הכיצד אתה מסביר את האמרה 'קנאת סופרים תרבה חכמה'?" מסכת בבא בתרא דף כ"א עמוד א'.

על הדשא לידנו השתעשעו שני ילדים במעין משחק דמוי כדורגל לשניים, ובו התחרו בחטיפת הכדור זה מזה. צחקוקי התלהבותם היוו מנגינה ערבה לאוזנינו.

"מה דעתכם?" פניתי ליעקב וליצחק, "האם אפשר לומר ששני הילדים משחקים זה עם זה או זה כנגד זה?"

יצחק הניח את כף ידו על לחיו. "זה עם זה...לא... זה כנגד זה... אה... אני לא בטוח..."

"גם וגם." השיב יעקב בהחלטיות.

"נכון ביותר. דרושים לפחות שני משתתפים למשחק מעין זה. האחד אינו מסוגל להגיע לדבר לבדו. כשמשחקים בשניים מתעורר התמריץ, וביצועי שניהם משתפרים ומתעלים, וזאת בתנאי שהם משחקים באופן ההוגן והנכון, בלי קנאה שלילית הורסת. במילים אחרות – נטולת השמצות הדדיות או רצון לגבור בכל מחיר ולהביא למפלת הרֵעַ שתוצאותיהם העכורות מתבטאות בכעסים, במריבות ובנקמות. כעת בואו ונשווה זאת לפסוק שהעלית: כשהמטרה חלילה שלילית היא – סופר אחד עשוי להשמיץ את כתביו של חברו מתוך קנאה שלילית, אבל כשהוא מבין שיכול הוא להפוך את המצב לטובתו ולטובת הכלל – הוא משתמש בקנאה בדרך החיובית, ושואף להגעה לרמתו של חברו ואף לגבור עליו, אמנם, אבל במקביל טוב יעשה אם ישבח את עמיתו וילמד מעבודתו. בדרך זו אכן כולם אך מרוויחים."

"מכאן אני מבין שהפסוק נועד אך לחכמים שביניהם; שאם לא כן ייווצר, חלילה, פסוק חדש: חכמת סופרים תרבה קנאה..." הביע יעקב את דבריו בשלבו חיוך המביע אירוניות.

תוכן העניינים

הכוח השלישי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה