איזון המידות
"מדהים כיצד הגעת לזאת." שיבחתי. "יפה מאוד. וקנאה, ואף בין חברים מולידה אויבים. אכן, יש להבין שבכל אדם יש מידות הקנאה, השתלטנות, התאווה, הכעס, הקמצנות וכו', וטוב שכך, כי אחרת היה הופך לאדיש לכל דבר. עליו להשתמש בהן בכיוונים החיוביים ובמידות המתאימות, ואז הן מנווטות אותו לנתיבים הנכונים. עלינו לחוש שווים אל כל אדם, לא להתנשא, ומנגד גם לא לחוש נחיתות. ישנם אנשים חסרי ביטחון והערכה עצמית שיתאמצו להאדיר את ערכם בעיני עצמם והאחרים דרך השפלת הרבים במילים בוטות ועוקצניות, שליטה בכוח הזרוע, עקשנות יתרה, התפרצויות וכדומה. אדם זה נמצא למעשה במלחמה מתמדת נגד עצמו ונגד הכלל בדרך ילדותית בהשפעת התסכול שחש.
פעמים רבות נשים חסרות ביטחון עצמי נמשכות לגבר מסוג זה, דווקא, כאשר הן משערות שהוא 'גבר חזק' שיגן עליהן וכאן טעותן שכן מהר מאוד הוא מקטין גם את ערכן, כי האנוכיות שבו יודעת אך לקחת, בדרך זו או אחרת. גבר נכון מכבד את הבריות. פרקי אבות פרק ד' משנה א' "איזהו מכובד? המכבד את הבריות." וכמו כן ראה הרצאתו של הרב זמיר כהן באתר הידברות "עיצוב עולמו הפנימי של האדם". וכן הרצאתו של הרב יצחק פנגר "תיקון המידות". טוב תעשינה אם תתרחקנה מאיש מסוג זה כבר כשהסימנים השליליים הראשונים מתגלים, כמו גם מזה שכל 'יתרונותיו' מסתכמות בהונו, או המתנות השונות שמעניק, וזאת אף אם מצבה הכלכלי קשה. כי בטווח הרחוק – היענות לחיזוריו תתגלה כטעות חמורה."
"כיצד על האדם להתייחס למצב שנוהגים להעליבו?"
"הדבר תלוי: ייתכן שיש בו תכונות שליליות שעליו לשפר, כמו למשל מידת הגאווה, שהיא שורש המידות הרעות, וייתכן שהוא נחשב לחלש, וקל לרדות בו. אבל אם ההעלבות מגיעות אליו דרך מקרים מוזרים ולא מוצדקים ממקומות שונים – ייתכן והבורא מעוניין לנושאו, וזאת בתנאי שלא יגיב. גמרא מסכת חולין דף פ"ט עמוד א' "אמר ר' אילעא אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה" וכו'. תומר דבורה פרק א' – מידתו של הקב"ה היא לסבול את מעליביו, אשר מקבלים הם שפע ממנו ובאותו השפע חוטאים לפניו ומתריסים כנגדו. כך גם עלינו בניו להתנהג כמותו כפי שציוונו בתורתו "והלכת בדרכיו". הדבר קשה ביותר לביצוע, אמנם, אבל הכרחי במקרה זה."
יעקב השתתק לרגע והעביר את עיניו לעבר קבוצת ילדים המשחקים יחד במחבואים, וקבוצה אחרת המשחקת בתופסת. צחוקם ועליצותם העלו על פני שלושתנו חיוך.
"ראה אותם משחקים יחד." אמר יעקב. "כשווה מול שווה. הם מבינים את דבריך, אברהם." בהטותו את מבטו לעבר משחקי הקלפים, ושטרות כסף ומטבעות על שולחנם, הוסיף, "אני תוהה, אם כן, מה קורה לנו כשאנחנו מתבגרים..?"
על המדרכה שמחוץ לגן התהלכו מספר אברכים. הפניתי את תשומת ליבם של שני הבחורים. "העבירו את מבטכם לעברם. אפילו חיצוניותם מורה על פנימיותם."
"למה אתה מתכוון..?" תמהו שניהם.
"היזכרו בדוגמת השולחן העגול והשוו ללבושם: כולם לבושים בדומה זה לזה. הדבר בא גם כדי לבטא את היותם שווים זה לזה. אין אדם טוב יותר או פחות. אילו בני האדם היו נשארים בפנימיותם טהורים כפי שהיו בהיותם ילדים," אמרתי בהצביעי לעבר הילדים המשחקים. "לא היה מקום לשאלה שהעלית זה עתה – 'מה קורה לנו כשאנחנו מתבגרים'."
"טעות בידך בהתייחסותך לאברכים." העיר יעקב, "הרי בראש קהילתם עומד אדם שהוא רב הקהילה, שאותו הם מכבדים ואף נושקים את ידו."
"הידוע לכם ממה עשוי ספר התורה?" שאלתי.
"מקלף." הייתה תשובתם. "אבל מה..."
"תיכף תבינו." הבטחתי. "ומהו הקלף? עור של בהמה, בסך הכול. אותו העור שיכלו ליצור ממנו, אם חפצו, מעיל, ריפוד לספה, ואפילו נעליים. ובמה כותבים את התורה על הקלף? בדיו. אותו דיו שאם חפצו, חלילה, יכלו לכתוב בעזרתו גם דברי זימה ותועבה. אבל השילוב של הקלף והקודים המוצפנים הכתובים בתורתנו, ואשר מושכים אנרגיות אדירות ממרומים – הוא ההופך את התורה לדבר קדוש. מובן שההכנות והכוונות המיוחדות המבוצעות על ידי הכותב חשובות גם הן. כעת הבה נשווה זאת לאותו הרב, ראש הקהילה: החומר ממנו בנוי גופו הוא אותו החומר שבנוי ממנו גם גופכם וגופי. אם כך מדוע יש לכבדו? בגלל התורה שבו, החכמה שבו, המידות הטובות שבו, שלשם השגתן טרח קשה כל ימיו. בל נשכח, גם, שמכך נמשכים אורות אדירים עבור הכלל.
דבר נוסף – הרב שבראש הקהילה הגיע לזאת על ידי החלטת הקהילה עצמה, ולא דרך מסעי בחירות מטורפות ובזבזניות על חשבון הציבור, המלוות גם בהשמצות הדדיות בין המתחרים ובין בוחריהם."
שניהם שקעו בהרהורים מעמיקים, בשלבם הנהונים קלים בראשם.
"כן, עליי להסכים אתך, אברהם." אמר יעקב. "ולפחות חלקית, כי ידועים לנו גם על גדולי תורה שנפלו ונכשלו בחטאים שונים. אני לא מבין זאת; וישנו גם דבר נוסף המעלה בי תהיה: בהיות הנשמה מעולם האין-סוף, במקורה, היה עליה לדעת באופן אינסטינקטיבי את האמת והנכון, אבל אין הדבר כך. אחרת, לא היינו עושים רע. הכיצד זה?"