אור ברסלב
הין צדק שובבי"ם

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

שובבי"ם

חודש טבת

א. שובו בנים שובבים. ארפא משובותיכם כפל לשונות התשובה. והנה אמרו חז"ל רשעים מלאים חרטות. כי החרטה והתשובה צריך להיות מעומקא דלבא ולפעמים מעכבים חטאת נעורים מלשוב באמת ובלב שלם. וכמש"כ בתהלים ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו. והוא רחום. יכפר עון זה ג"כ. נמצא שצריך האדם לעשו' תשוב' על התשובה הקודמות. שלא הי' באמת ובלב שלם ועימש"כ (בס' מאזני צדק) פרשת נצבים בפסוק. והשבו"ת ושב"ת עד י"א. וזשא"ה שובו בנים שובבי"ם. אף על התשובה מראש אתם צריכים להשיב. ואח"כ ארפא משובותיכ"ם וגומר. וז"ש שם (קפיטל ד') אם תשי"ב ישראל. נאם ה' אלו תשי"ב:

א"י. שובו בני"ם שובבי"ם. דמדרך תשובה של בנים אל אבו"ת. הוא מאהבה ולא מיראה כי מדרך האב לרחם על הבנים. ומעט חרטה של הבן חשוב אצל האב כאלו הוי חרטה דמעיקרא. ומדרך האב לתרץ דברי הבן שלא כך וכך היה כוונתו. ומבשרי אחזה אלק. ע"כ אמר הנבי' [ירמי' ג') שובו בבחי' בני"ם שובבי"ם. ואז ארפא משובותיכם ואתרץ את דבריכם ומרידותיכם. עד שיתהפכו מזדונו' לזכיות:

וארא. ושמתי פד"ת בין עמי ובין עמך למחר יהי' האות הזה. הנה במסורה פד"ת ג' דין חסר. וב' מלאים. פדו"ת שלח לעמו. והרבה עמו פדו"ת. י"ל דהנה כתב בתהלים קל"ז זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה. ופי' הדרש משה כי לא נגזר הגלות אלא יום אחד. אלף החמישי כל היום דו"ה היא הו"ד. והם עזרו לרעה בגזירות שמדות עד שנמשך לאלף הששי. ערו ערו עד היסוד בה והנה כתיב אני ה' בעתה אחישנה ואחז"ל לא זכו בעתה זכו אחישנה. והנה אחז"ל (ג"ז שם סנהדרין צ"ח) אימת אתי מר. א"ל היו"ם. אם בקולו תשמעו ואם לאו למחר שהיא לאחר זמן. והטעם כי כתיב כי לא ידח ממנו נדח. והקב"ה ברו"ח רוצה בתיקון נפשות עמו ע"כ מאריך הגלות עד שישובו כל הנדחים ואז יקבץ נדחי עמו בית ישראל. וזשא"ה ושמתי פד"ת חסר. בין עמי ובין עמך. והטעם משום כי למחר יהי' האות הזה של וא"ו. והוא תיקון יסוד שנקרא אות ברית קודש. ואלו הוה היום אם בקולו תשמעו לא הי' פדת חסר. וזה שאמר פדו"ת מלא שלח לעמו משום צוה לעולם. ברות"ו. קדו"ש ונורא שמו. ולא ידח ממנו נדח ואז יהי' הרבה עמו פדו"ת. שיעלו הרבה ניצוצות עמו. והי' פדות מלא. שיהי' בב"א:

בא. ושמרתם את המצות פירש"י שלא יבואו לידי חימוץ. ומכאן אמרו תפח תלטוש בצונן. רבי יאשיה אומר אל תהי קורא את המצו' אלא המצות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה לידך עשה אותה מיד עי' רא"ם. וגו"א. ואפשר ע"ד שכתוב בשם האריז"ל דהנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה. הנה אם זה השכר על מה שנזהר מלאכול משהו חמץ שלא יחטא בל"ת א"כ מינה דמי שמדקדק לאכול מצה שמורה לצאת י"ח במ"ע דאכילת מצה כל כמה דעושה בזהירות יתירה לשם מצוה ממילא יזכה לעשו' כל השנה המצות כתיקונן וז"ש ושמרתם את המצות. אל תהי קורא את המצות אלא המצוות דע"י הזהירו' במ"ע דאכילת מצה מובטח לו שלא יכשל בכל המצוות כל השנה כולה. ע"כ הנזהר יזהיר כזוהר הרקיע:

בשלח. ויקח משם את עצמות יוסף עמו כי השבט השביע את בני ישראל לאמר פק"ד יפקד אלקים אתכם. והעליתם את עצמותי מזה אתכם. דהנה אמחז"ל במד"ר הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף. וכבר נאמרו בזה דברים הרבה. וי"ל עוד דהנה ידוע מאחז"ל (מגיל' י"ג:) אין הקב"ה מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה. ע"כ י"ל דרמז רמז יוסף לישראל. בלשון פק"ד יפקוד דאותיות הקודמות לאותיות צר"ה המה פק"ד. ר"ל משם תראו כי הפקידה קודמות לצרה. ע"כ כשראה הים ארונו של יוסף ר"ל דאותיות צר"ה מונחות בארון של פק"ד כנ"ל. ע"כ וינס. היוצא לנו מזה מוסר השכל שאל ידאג האדם אם יהי' ח"ו בצרה. כי עת צרה היא ליעקב וממנה (יהי' לו ראיה) אשר יושע. וז"ש כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם. מכל צרה שלא תבא כי כבר קדמה רפואה. כה יעזרנו השי"ת:

לראש חדש שבט ולחמשה עשר בשבט:

הצירוף היוצא מפסוק המר ימירנו והיה הוא הוי"ה שמו של הקב"ה המאיר בחודש שבט ועי' מש"כ מורי זללה"ה בס' ייט"פ דזה הרמז בפסוק הקדום. כל אשר יעבור תחת השב"ט. ועי' מש"כ בסה"ק עיר מקלט וז"ל מצאתי בשם הגאון ר' יצחק חיות. כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהי' קודש. ר"ל כל אשר יעבור כל השנה והוא ראוי לעונשים (ח"ו) חמורים תחת השבט עברתו נתן תחת השב"ט. ר"ל הש"ב ט' ימי תשובה העשיר"י הוא יוה"כ. יהי' קודש לה'. וכאלו לא חטא לא יבקר בין טוב לרע. כי זה היום כפור וסליחה. לעושה תשובה שלימה כי ידו פשוטה לקבל שבים שנאמר שוב"ו בנים שובבים. עכ"ל. אף אנו נאמר בס"ד. כל אשר יעבור תחת השב"ט רצונו לומר. תחת אותיות שב"ט אח"ר. כי מי שחטא הי' בחי' בהמה. כמש"כ באוה"ח הקדוש בפ' שמיני. כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. ואחר שנתיישב בדעתו רוח הוא באנוש. אחר הוא. לא מה שחטא כי נהפוך הוא. לאו"ש אח"ר. לכך תמצא שבט בגי' אי"ש. ואותיות הקודמות. אח"ר. וזה הרמז לסוף ימי התשובת שובבים המר ימירנו באח"ר. והיה הוא ותמורתו יהי' קודש. רמז והיה לשון שמחה בתשובה מאהבה. אז גם תמורתו יהי' קודש ולזה הס"ת של המר" ימירנו" והיה" הוא". אותיות אור"ה ושמחה רמז לאדר שמרבין בשמחה. כמש"כ ליהודים היתה אור"ה ושמח"ה. ונעשו זדונות זכיות ואז ממילא לא יבקר בין טוב לרע. כי הכל נתהפך לטוב. רק שהשמחה מרומז בחציו השני כי באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמא"י. שמדתן גבורה. ואז עושה תשובה מיראה. שזדונות נעשו כשגגות. ע"כ הצירוף "המר "ימירנו מזדונו' לשגגו' והימים הראשונים יפלו. ולא יזכרו ולא יפקדו. ובית הילל אומרים בחמשה עשר בו. כי אז מתחיל אור"ה ושמחה כי אין והי' אלא לשון שמחה בתשוב' מאהבה. ואז והי"ה הוא ותמורתו יהי' קודש. ולא יבקר בין טוב לרע. (ולא יגאל) וכמו שמתרגם היונתן לא יבקר לא יפשפש (במעשיו) בין טב לביש. וממילא דלא יגאל כתרגומו. ולא יתפרק כי חטאך בצדקה פרוק. אבל בתשובה מאהבה אין צריך ליתפרק כי נעשה ע"י הכל זכיות:

ובזה יתורץ היטב מה שדקדקו המפורשי' בלשון המשנה. באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש. ובית הילל אומרים בט"ו בו. דלהנ"ל א"ש דהשתא לא פליגי ב"ש וב"ה. דבאמת גם באחד בשבט ראש השנה היא בבחי' תשובה מיראה. והוא הדברי ב"ש ואילן רמז לאדם עץ השדה כנודע ובית הילל מידת החסד תשובה מאהב' המתנוצצת בחמשה עשר בו ע"י הצירוף המאיר מחצי השם והי"ה היא. לשון שמחה. ולזה י"ל דדרשו רז"ל (מגילה ט"ז:) ליהודים היתה אור"ה זו תורה כי הס"ת מהמר" ימירנו" והיה" הוא". אור"ה ובעשתי עשר חדש. באחד לחודש הואיל משה באר את התורה שהיא בחודש שבט והוכיחן לתשובה מיראה. ובזה א"ש בר"ה (דף י"ד) ת"ר מעשה בר"ע שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו שני עישורין. אחד כדבר"י ב"ש. דייקא. דמשמע דתנא דמתניתין סתם לן בלשונו לשון חכמים באחד בשבט ר"ה לאילן כדברי ב"ש. ואחד כדברי ב"ה בט"ו בו. ומר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי:

יתרו וישמע יתרו פירש"י מה שמועה שמע ובא. קריעת י"ס ומלחמת עמלק. וצ"ב למה דוקא אלו השנים ונבס"ד. עפי"מ ששמעתי ממורי זקני מוהרא"י ז"ל בפסוק עתה ידעתי כי גדו"ל ה' וגו'. כי בדבר אשר זדו עליהם. דהנה כתיב ר"ם על כל גוים ה'. ופי' דעל כל גוים. הקב"ה בחי' ר"ם. משום דעל השמים כבודו דהם אומרי' שאין כבודו של השי"ת להשגיח בתחתונים. אבל מי כה"א המגביהי לשבת והמשפילי לראות בשמים ובארץ. להשגיח על כל נעלם במעשה בשר ודם. ובזה פי' ה' בציון גדו"ל. היא בחי' גדול ממטה למעלה. ור"ם הוא על כל העמים. וזשא"ה עתה ידעתי כי גדו"ל ה' ומשגיח בתחתונים כי בדבר אשר זדו עליהם עכ"ד. והנה ידוע שעמלק בגי' ר"ם. שגם הוא רצה להשריש דעה כוזבת בלבות בני ישראל כנ"ל. עכ"א כי מחה אמחה את זכר עמלק מתח"ת השמים. וכמש"כ בפ' ויחי התח"ת אלקים אני ובתרגום ארי דחלא דה' אנא. ופירש ג"כ זקני הנ"ל דאם יחשוב שהשי"ת בחי' ר"ם על השמים כבודו. א"כ כביכול אנו יושבי' תחת אלקי' אבל ז"א דהרי דחלא דה' אנא עכדפח"ח. וזשא"ה כי מחה אמחה את זכר עמלק מתח"ת השמי"ם. וזש"א מה שמועה שמע ובא קריעת י"ס. ומלחמת עמלק. אשר מאלו השנים נתודע לו אשר השי"ת משגיח בתחתונים. וזש"א עתה ידעתי כי גדו"ל ה' דלא כעמלק שבגי' ר"ם. וגם כי בדבר אשר זדו עליהם מדה כנגד מדה שנעשה בקרי"ס. ע"כ בא להתגייר. ועי' מש"כ במאמר לפרשת זכור השייך לענינינו:

ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם פירש"י מוצאי יום הכפורים הי' ונבס"ד דהנה אית' במס' יומא פ"ח עבירות שבין אדם למקום יוה"כ מכפר עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו. ולכך תקנו בתפילת נעילה לומר למען נחדל מעושק ידינו דאין נגמרת הסליח עד שיקבל ע"ע לשוב גם על עבירות שבין אדם לחבירו. ע"כ גם היום ימי השובבים צריך האדם לשוב גם ע"ז שחטא נגד חבירו דלא עדיף מקדושת יום הכפורים. שאין מכפר עד שירצה חבירו. וזה שאמר ויהי ממחרת יום הכפורים שעשו תשובה שלימה על חטאתם וקבלו על עצמם להחזיר איש אל אחיו מה שחייב לו מצד הדין כראוי וכנכון ובאו כולם כאחד לדון לפני משה ולשמוע דבר ה' זו הלכה למעשה אולי נכשל בממון שאינו של יושר וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב. כי באם כל איש ואיש אינו רוצה רק האמת שלא ישאר בידו ממון של גזל אז בניקל לשפוט ע"כ מרוב התענוג שהי' לו למשה רבינו מזה נחת ינחת מזה ומגה. ע"כ אמרו חז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמיתו. ודקדקו כפל הלשון מהו. ולהנחה הנ"ל א"ש דרצונו בזה שדן דין אמת לאמיתו. רצונו לומר למי שרוצה בעצמו לידע אם האמת אתו עמו. וז"ש כל הדן דין אמת לאמיתו. כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. דהנה כתיב ראש דברך אמת. ולעולם כל משפט צדקיך. דכתבו דורשי רשימות בראשית ברא' אלקים' את' ס"ת אמ"ת. עי' בעה"ט. ע"כ בל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שרמז לנו העיקר דרך האמת. ואז שותף מה שעשה עשוי. כמו שהקב"ה שיתף מדת הרחמים למדת הדין. כמו כן הדיין יכול להמתיק מדה"ד במדת הרחמים עלינו ועל כל ישראל:

משפטים. בספר רב טוב ממורי זללה"ה. הביא בשם אביו הרה"ג מוהרא"נ ז"ל. לפרש הכתוב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם. כי יש להבין איש צדיק שמבקשים ממנו להתפלל עבורם מה בדעתו, אם מחזיק עצמו באמת לצדיק. עובר על השבועה מה שמשביעים אותו קודם שנולד אפי' כל העולם כולו אומרים עליך שצדיק אתה הי' בעיניך כרשע. גם תועבת ה' כל גבה לב. והוא מחזיק עצמו לצדיק ויגבה לבו. ואם הוא באמת יודע שאינו צדיק א"כ איך ערבה לבו לגשת אל הקודש ולהתפלל עבור אחרי' ותירץ דבאמת יודע שאינו צדיק ואינו ראוי לבקש או להתפלל. אך יען שיודע זאת. מיד מהרהר בלבו תשובה. וחרטה על העבר. ומקבל על עצמו לעתיד ובזה הקבלה נחשב כאלו עשה. ומצטרפת למעלה כדקיימ"ל האומר לאשה הר"א מקודשת לו ע"מ שאני צדיק אעפ"י שהי' רשע כל ימיו. מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. וזשא"ה רצו"ן יראיו. יעש"ה כמעשה ועי"ז ואת שועתם ישמע ויושיעם (עיי"ש בפסוק מדבר שקר תרחק). ולענ"ד דאין ליסוג אחור עי"ז שיחשוב בדעתו שאינו כדאי וראוי לעמוד בתפלה ע"ע. וכ"ש על אחרים דא"כ ח"ו פוגם בכבודו ית"ש שנראה ח"ו כמגביל מדותיו יתברך. דלגדול וצדיק ישמע ולקטן וחוטא לא יאזין ולא יקשיב. וזה אינו דהא אדרבה זה אחד מי"ג מדות מה שהוא נושא עון ועובר על פשע. ולהיפוך זה כבודו ית"ש לשמוע אף למי שאינו ראוי. ואם לא יתפלל עבור איש הבא אצלו שיתפלל עבורו. מחמת שיחשוב בלבו מי אנכי כי אלך לבקש לפני ממ"ה הקב"ה ח"ו כאלו אילו מאמין בי"ג מדות של רחמים. ואדרבה מחוייב להתאמץ לבקש רחמים על כל הצריכים. ומבקשים תפלתו. להראות לכל רחמי השם ומדותיו. אשר ממנו ילמדו וכן יעשו כסדר הזה. גם בין אדם לחבירו. ואיסורא רמיא עלי' להמנע מלהתפלל עבור הבאים בצל קורתו אליו להתפלל יהי' מי שיהי' כי זה כבודו ית"ש. ואלה השני תירוצים מצאתי עם הקשיא. בתפלה מי אנכי שאזכה להתפלל לפני הקב"ה וכו'. ואנכי איש חוטא וכו'. אלא מפני רחמי"ו וחסדי"ו שהוא מרחם על בריותיו. ורוצה בתפלה ובתחנונים של עבדיו. כמו שנאמר קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. ועוד תירץ אחר משום דהשי"ת רצון יראיו יעשה כמעשה. ואת שועתם ישמע ויושיעם. ועל סמך זה. שומע תפלה עדיך כל בשר ובואו כנ"ל. ויכול להתפלל לפניו בין ע"ע ובין על אחרים יהי' מי שיהי' כי עדיך כל בשר יבואו:

תרומה. ועשית שלחן עצי שטים אמתים ארכ"ו ואמה רחב"ו. ואמה וחצי קומת"ו. י"ל דהנה בשנת העיבור מוסיפין על שובבי"ם. עוד שני שבועות דהיינו. תרומה. תצוה. ע"כ נראה דמרומז כאן תיקון קר"י דהנה מתקוני החטא הוא הצדקה כמש"כ חטאך בצדקה פרוק. ועי' במוסרו של"ה דשלחן רומז למאחז"ל עכשיו שלחנו של אדם מכפר במה שמאכיל לעניים על שלחנו ואמחז"ל המאריך בשלחן מאריכין לו ימיו ושנותיו ואף אם ח"ו אין לו הרחבה כ"כ כבר אמחז"ל בספה"ק דלענין חטאך בצדקה פרוק צריך לעשות לפנים משוה"ד. וזש"ה ועשית שלח"ן עצי שטו"ם. רצונו שתעשה שלחן לתיקון עצי שטים רמז למעשה שטים פגם אות ב"ק. וגמר אומר אמתים ארכו. ואמה רחבו. רצונו שיאריך בשלחנו בסעודת עניים רעבים כפלים כפי מה שיהי' רחבו. רחבת ידים שלו שאפי' אמה רחבו. יהי' אמתים ארכו. ואמה וחצי קומתו. ר"ל שלעולם אפי' יהי' קומתו ר"ל עשירות שלו הרמוז בקומתו. ע"ד היקו"ם אשר ברגליהם זה ממונו שמעמידו על רגלו. אעפי"כ נדמה תמיד בעיניו אמה וחצי קומתו. על אמה שהוא חצי בערך קומתו ע"ד אחז"ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו. יש לו מנה רוצה מאתים. ע"כ אל יתעהו יצרו. מעבודת יוצרו. והחכם עיניו בראשו לבקש מזורו. והמקום יהי' בעוזרו:

תצוה. ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאו"ר להעלות נר תמיד. הנה זה הסדר הוא סוף לימי השובבים בשנת העיבור. והנה קודם צריך לתקן הקלקול. ואח"כ צריך להאיר במעשיו אורות העליונים. מה שהחשיך ע"י מעשיו המקולקלים והנה במוסרי של"ה כתב. דבפסוק זה רמז להעלות נר תמיד. אף בשעת החורבן דבר הכתוב. להאיר בנר מצוה בביהכנ"ס שנקרא מקדש מעט. בשעת התפלה כי התפלה במקום קרבן ע"ש. והנה כבר כתבתי בספרי מאזני צדק עהת"ו פרשת בראשית. בפסוק וירא אלקים את" האור" כי טוב". הסופי תיבות הוא ברית. עפי"מ דמבואר בספר יסוד יוסף. אות ו' מתקוני אות ברית ליזהר בנרות מצוה של שבת ויו"ט וזה וירא אלקי' א"ת האו"ר כ"י טו"ב לפגם ברי"ת. ויש לרמז עוד דזה הוא עד חדש שבט בחמשה עשר בו. וזשא"ה כל אשר יעבו"ר עבירה ח"ו תחת השבט. רצונו בזה. דהסגולה לזה אותיות שהם תחת השבט. הוא צירוף של חדש שבט היוצא מר"ת. "המר" "ימירנו" "והיה" "הוא". והסופי תיבות הוא האו"ר כי טוב. ותמורתו יהי' קודש לתיקון אות ברית קודש:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה