אור ברסלב
הין צדק חודש טבת

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

חודש טבת

לשבת חנוכה

דרשה שאמרתי בעיר מולדתי קהילה קדושה קליינווארדיין בבית הכנסת הישנה במקהלות עם ה' אלה ביום שבת קודש ויגש שנת תרע"א זיין טבת שנתכבדתי ע"י הרב הגאון האב"ד ור"מ שליט"א ממלא מקום אבותי הגאבד"ק ז"ל:

פתיחה במס' ביצה (דף ל"ח.) כי סליק רבי אבא אמר יהא רעוא. דאימ"א. מילת"א דתתקב"ל. וכבר דשו בזה רבים. וחלקי אמרה נפשי לבאר כוונת רבי אבא. כי הנה איש אשר כמוני היום מי אנכי שאזכה לעמוד במקום גדולי'. מקום שהתפללו אבותי. ודרשו והוכיחו את העם בשבט פיה"ם. פה מפיק מרגליות. אשר זה אחת מהתנאי' אשר נצרכים להדורש ברבים שידע לכלכל דבריו במשפט ולתבל הדברים. לקרבם אל השכל. ואני בעו"ה לא כן עמדי ואף גם זאת שהעיר הזאת מימי קדם עיר גדולה לאלקים ומושך שויכ' להגאון הקדוש האלקי מרן ר' יצחק אייזיק זצלה"ה מקאליב אשר כל דבריו הי' כגחלי אש. וזה ג"כ מהתנאים שיגרמו דברים להתקבל. משפט האיש ומעשהו. דברים היוצאים מן הלב. והמפורסמים א"צ ראיה. ואין מדקדקים אחריו. אם נכנסים הפשטים בהמדרש ובהפסוק כי זה כל האדם. האילן הגדול שיצאו הדברים מפיו הקדוש. זה הגורם לדברים שיתקבלו להבריות. מכח זה האילן גדול בעל המאמר. משא"כ מאיש אחר לא היו מתקבלים הדברים. עוד זאת הגורמת העיקר שאם האומר יאמר מילת"א חדתא והמצאה נפלאה אשר מקום הניחו לו להתגדר. ועין בעין נראין הדברים נכונים. והנה אמת נכון הדבר. ע"ז נאמר קבל האמת ממי שאמרו. הן גדול וקטן מכל מלמדי השכלתי כי עדותי"ך שיחה לי. העדות בעצמם יתנו עידיהן כי טובים הם. גם לרבות עוד אחת שהיא הגורמת להיות מילתא דתתקב"ל. אם הוא שייכא לפי המקום ולפי חכמי אותה העיר. כמוני היום שאנכי עומד במקום עיר מלאה חכמים וסופרים גאונים מפורסמים גדולי הדור אשר לזה אני צריך סייעתא דשמיא. וזכות אבותי יגן בעדי במלתא דתתקבל אשר עד"ז יומתק להבין דברי פי חכם חן ר"א שהי' ענו מאוד בעיני עצמו והי' ירא לנפשו אשר פן ואולי בעלותו לא"י. דאוירא דא"י מחכים ושם חכמי ירושלי' ותלמידיהון עכ"ז צריך מאוד סייעתא דשמיא. וע"כ אמר כי סליק רבי אבא אמר יהא רעוא. ר"ל יה"ר מן השמים להיות עמו בעזרו:

דאימ"א. ר"ל מילתא דמשתמע לתרי אנפין. חדא שיהא הוצק חן בשפתותיו ובעל דברן להמתיק דברים במתק לשונו לקרב הדברים שאפתחה במשל פי אביעה חדות. גם ר"ל דאימ"א. שיהא נחשב בעיני הבריות זה גופה מה דאימ"א. שאני הוא המדבר ובעל המאמר ואף גם זאת דאימא מילת"א לדבר דבר חדש ונפלא. והמצאה נפלאה אשר אפי' אם המציאו קטן והנה אמת נכון הדבר יקובלו הדברי' לכל שומעיהם. ויקובל האמת ממי שאמרו יהיה מי שיהי'. ולא עוד אלא שיהי' מילתא דתתקבל כפירש"י לחכמ"י המקו"ם. שהיא מלאה חכמים וסופרים. גם שיהי' לפי אותו המקו"ם והזמן דבר בעתו ובזמנו שזהו מאותן הדברי' שגורמי' שיתקבלו הדברים אמן כי"ר: והנה זה רבות בשנים מעת אשר יצאתי מפק"ק עיר מולדתי ומבית אבותי. וה"א הרבה אתכם בע"ה. בכמות ובאיכות ולא אדע מה לדבר דבר בעתו ובזמנו. ונתתי אל לבי לתור בחכמה על שלשה דברים שהעולם עומד. על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והנה ציו"ן לדרוש למדנו ממשנת חסידים מס' אבות (פרק ראשון) יוסי בן יועזר איש צרידה. ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יש לדקדק א' מאי נפ"מ מאין הי' מקום מושבותם. גם אם ידוע ירושלים עיר הקודש המפורסמת. אכתי אין הכל יודעין צרידה באיזה מקום היא. עוד יש לדקדק דמשנ' שאינה צריכה היא. והכי הו"ל למיתני יוסי בן יועזר איש צרידה אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו' יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה וכו'. אמנם בכאן בא ללמדנו איך להורות לעם דרכי השם כל איש ואיש לפי מקום כבודו כמו שמלמד לומר להדיינים הוו מתונים בדין. ולנותני צדקה. וכן מדות בתלמידים. כן בא ללמד החילוק אשר ידרוש הדורש לאנשי עיירות הגדולות דבר מה השייך למקום ההוא להיות דורש טוב לעמו. ולא כן הדורש לאנשי מקומו הכפריים ועיר קטנה. כי מהנוהג שבעולם אשר בעיירות קטנות בהם ימצא עובר אורח מנוח לכף רגלו לינת לילה וארוחת מזון על שלחן בעה"ב אתו עמו בביתו במסיבת בניו כשתילי זתים סביב לשלחנו. ואילו ידרוש להם הדורש להכניס אורחים להאכילם ולהשקם כנ"ל. והי' לצחוק בעיניהם אשר על כן אמר יוסי בן יועזר איש צרידה כלומר ראש מקום צרידה והוא עיר קטנה ההיפך מכנגד יוסי בן יוחנן איש ירושלים המפורסם בכל העולם בחשובותי' ובחכמי ירושלים והפיכה צרידה קטנה ולא נודעה בעולם כלל. והם קבלו מהם כאו"א כפי הצורך למקומו. ומפרש יוסי בן יועזר איש צרוד"ה אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים. כי רק זה החסרון יש בעיירות הקטנות. הן אמת שיש הכנסת אורחי' בכללותי' אבל אם צריך לשאלה. בין אסור למותר ובין טמא לטהור. ולשמוע בלימודים. ודברי מוסר וחכמה. אין לו למי לפנות. ע"כ דרש לפי מקומו יהי ביתך בית ועד לחכמים. גם מדרך העולם שזה החכם אשר הוא בעיר קטנה כאין נחשב. ודבקה לעפ"ר נפשו. יען כי שכרו גם כן מעוטא דמיעוטא. ובצימצום. אשר לזה אמר. הוי מתאבק בעפ"ר רגליהם. גם הוי שותה בצמא את דבריהם. וכמו שמתאוים לשמוע אל הרבנים שבעיירות הגדולות. אבל יוסי בן יוחנן איש ירושלים ריש מתיבתא דירושלים עיר הקודש עיר מלאה חכמים וסופרים דשם אין מקום לדרוש כנ"ל להיות בית ועד לחכמים כי חכמי ירושלים רבים הם. אך ורק זה החסרון בעיירות הגדולות אשר אם יבא אורח לבקש ארוחות מזון יאמר לו שילך לפנדק. ולינת לילה לאכסניא של טראקטער וכדומה שלופ- שטאט. ע"כ אמר יהי ביתך פתוח לרוחה. גם הוסיף עוד כי אפי' אם ימצא איש אשר יתן מלחמו לדל. אבל לא יניחנו לבא אל ביתו מסיבתו ושלחנו מקום אשר דרכו להסב עם בני ביתו חתניו וכלותיו כי אין זה לכבודו. ע"כ יאמר לו שימתין בבית התבשיל וישלח לו לשם מאשר יותירו בני ביתו. וכדי בזיון וקצף לעני ואביון. ומכש"כ מי שירד ממדרגתו לזה המעלה ח"ו. היטב יחרה לו ע"ז. ע"כ אמר יאמר ויהא עניים בנ"י בית"ך. בצוותא חדא להיות מאוכלי שלחנך ביחד עם בני ביתך. ועוד חולה רעה ראיתי אשר בעוירו' הגדולו' נלכדים בשחיתותם בטיול אנשים ונשים. בחורים וגם בתולות יחדו. ומרבים דברים וברוב דברים לא יחדל פשע. משא"כ בכפרים ועיירות קטנות אין חזון נפרץ כזה. ע"כ אמר ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו קו"ח באשת חבירו וכו'. ומזה למדתי תוכחת מוסר השכל שאני צריך ללמד פה בעיר מולדתי מה דלא שייך בתוך עמי אשר אנכי יושב בק"ק דראגמירעשט יע"א:

ובזה יש לפרש בפרשת היום (ויגש) בפסוק ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף. להורו' לפניו גשנה. פירש"י. ומדרש אגדה להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. כי לענינינו זה הדבר אשר יחסר לכפרים ועיירות הקטנות בית ועד לחכמים ובודאי אלו הי' יושב במצרים מקום מושבו של יוסף הצדיק הי' בנמצ' גם בית תלמוד אשר בודאי תיקן יוסף בית ועד לחכמים שמשם תצא הוראה שהרי פרע להם בית השחיטה ונטל גיה"נ בפניהם. משא"כ ארץ גשן הקטנה שלח להורת לפניו בית תלמוד שמשם תצא הוראה: והנה העיקר להורות לעם ה' דרכי ה' ללמד המעשה אשר יעשון כמבואר במג"א תכ"ט ומבואר בילקוט פ' ויקהלו אמר הקב"ה למשה עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל בשבת להגיד להם האסור והמותר וכו'. ע"ש. ומפרש הכ"ס דבמדבר ל"ה צריכי להקהל בשבת כי כל השבוע זמנו הוא. שלא הי' להם עסק מעסקי עולם אלא שהלכות שבת זמני הוא בשבת. וכו'. ומזה ילמדו וכן יעשו לדורות הבאים כשיהיו בא"י. ויהיו טרודים כל השבוע זה פונה לזיתו וזה פונה לכרמו ושדהו ולא יהי' פנאי להקהיל אותם אלא בשבת. ואז יהי' מוכרח להגיד להם האסור והמותר שבכל התורה כולה ונדבר מתחילה מענינו של יום השבת קודש שיש בו שלשה הדרגות. שמירתו ושביתתו ממלאכה בין בשוגג וכש"כ במזיד שלא יעשה מלאכה בשבת. ולענגו את השבת במאכל ומשתה וכסות נקיי'. ולקדשו בדיבור שלא יהא דיבורו של שבת כדיבורו בחול ולא ידבר רק בדיבור תור' ומחשבות קדושות ביראת השם כל היום. ובתשובה מיראה ואהבה להשי"ת שהוא כנגד שלשה הדרגות בני אדם. פשוטי"ן. ובינוני"ם. ובני העליי"ה גדולי הדור ואנשי מעשה. ובזה אמרתי לפרש בנוסח התפלה ישמחו במלכותך שומר"י שבת זה קאי על בני האדם הפשוטים העוסקים במלאכתם וטרודים על המחיה ועל הכלכלה ואין יכולין ללמוד כל השבוע ועפ"י הרוב אינם בגדר הלימוד כלל וכלל לא ועיקר מצות שבת היא להם בגדר שמירה ושביתה ממלאכה וזהו שומר"י שב"ת והבינוני' אלו הנגידי ארץ שאין עושים בעצמם שום מלאכה ומלאכתן נעשית ע"י אחרים כל השבוע. ובמה תתקיים אצלם מצות שבת הוא רק במה שמענגי' את השבת יותר ממה שמתענגים עצמם בחול. במאכל טוב ומשתה יין. וכסות נקיי'. וע"ז אמר וקוראו עונ"ג ויתר מרעהו צדיק ות"ח שאין עוסק במלאכה בכל השבוע ובמה יודע אצלו השבת כי גם בחול לא נמצא רבוב על בגדיו הנקיים. בשגם מאכלו ומשתה שלו. לא יחסר המזג גם בימי חול לפי כחו. ואין ניכר אצלו מעלת השבת רק בקדושה יתירה שמקדש עצמו במחשבתו ובלימודו. וכה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי. ואמרו אלו שמסרסים עצמם משבת לשבת בחינת נוטרו ליום השביעי זכור ושמור להקם. וזה עם מקדש"י שביע"ו ועז"א איש אשר כברכתו. שכרו הרבה מאוד על פי פעלו. לקוראי עונ"ג אמר כולם ישבעו ויתענג"ו מטובך. לעם מקדש"י שביעי. אמר ובשביעי רצית בו וקדשתו. דהמקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה. ונגד שומרי שב"ת. אמר חמדת הימים אותו קראת זכר למעשה בראשית, כי עכ"פ עושה בזה השומר השבת זכר למעשה בראשית כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקי' לעשות:

ונחזור על הראשונות דאף אנשים הפשוטים אשר לא ידעו ולא יבינו בתורת ה'. ומה גם אלו שהם בחי' קוראי עונג שאין עושין מלאכה בימי החול, ומשוטטים מחשבתם לפקח על כל עניניהם. במשא ומתן שלהם ואינם פנויים לשמוע בלימודים ולהקהילם אל איש המקהיל קהילות. אבל בשבת יכולים הכל לזכות בכתרה של תורה. נמצא דהמצוה של והגית בו יומם ולילה גם ושננתם לבניך ודברת בם לא נתקיימה לא בסוחרים ותגרנים ובעלי מלאכה כ"א באלו שתורתם אומנתם. כמו שדרשו רז"ל בפסוק לא מעבר לים הוא וגו'. ומצות נתינת התורה שתהי' לכל אינשי דעלמ"א. לכל הדרגות בני האדם. לא מתקיימת אלא בשב"ת בזמן שהם פנויים ממלאכתם. וראויי' להקהל ולעמוד על נפשם להיות ניזונים במזון רוחני לימוד התורה כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה. ובזה אמרתי לפרש הכונ' במאחז"ל (שבת דף פ"ו.) ודכול"י עלמ"א בשב"ת נותנ"ה תור"ה. ר"ל לבני העליי' ניתנה התורה בכל ימי השבוע אבל שיהי' ודכולי עלמ' אפי' להפשוטי עם בשבת ניתנה תורה לישראל. ומייתי שפיר ראי' כתיב הכא זכור את יום השבת לקדשו. וכתיב התם ויאמר משה אל הע"ם (דייק') זכור את היום הזה מה להלן בעצומו של יום. אף כאן בעצומו של יום. עירש"י. ולענינינו קאי על שבת דאז שייך לכל העולם נתינת התור'. ולקדשו בתלמוד תורה: ומעתה נדבר על עמודי התורה והעבוד' אשר העולם עומד עליהם. ובמה נזכה מי שאינו בגדר הלומד. גם בעבודת הקרבנו' מי שאינו בעבודה כמו ישראל, אמנם ידוע מאחז"ל הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים. וי"ל במה שמחזיקים להכהנים ע"י המתנות כהונה. וכן אלו הת"ח אשר תורתם אומנתם במה שמחזיקים אותם על התור' שלא יתבטל מלימודו ע"י חסרון פרנסתו. ועי"ז נעשה ממילא גמולו"ת חסדי"ם. ויל"ד דהכי הול"ל עה"ת. והעבודה. וגמילות חס"ד. אמנם חסדים תרתי משמע זה המחזיק גומל חסד עם הת"ח. כמ"ש גומל נפשו איש חסד. וזה הת"ח גומל חסד עם זה המחזיק וכגמולו ישלם לו. דוגמת יששכר וזבולון שעשו שניהם שותפות. כמ"ש ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך לפרקמטי'. ויששכר באהלך אהל של תורה:

ונבאר בזה המסורה מובא בבעה"ט על הפסוק ויששכר באהליך. ב' דין ואידך אל תשכן באהלך עולה. ע"ש. ונבס"ד עפימ"ש בכתבי' מזקני הגאון מוהרא"י האבדפק"ק. זי"ע. שנראה לו בחלום אשר גדול כחו של המחזיק ת"ח. מהלומד בעצמו שהמחזיק אין מזיק לו מה שמכוון בעת נתינתו להת"ח דהרי מצותו נעשית מאלי' מכיון שנתן לזה די מחייתו. אבל זה הלומד צריך ללמוד לשמה. ואם לאו לא עשה ולא כלום ח"ו. ופליגא בסברתו על דברי זקני הוא אותנו הגאון ר' הרשלי חריף זצללה"ה שראיתי בשמו לפרש (בספר דגלי הודי' תהלים) הפסוק כי בצל החכמה בצל הכסף. ויתרון דעת החכמה תחי' בעלי'. עפי"מ דאחז"ל (יבמות צ"ו) אמ"ר יהודה אמר רב מה דכתוב אגורה באהלך עולמים וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים. אלא אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע יה"ר שיאמרו דבר שמועה מפי בעוה"ז דאמר ר' יוחנן משום רשב"י כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבת בקבר אמר ר' יצחק בן זעירא ואיתימא שמעון נזירא. מק"ר וחיכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים וכו' וזש"א כי בצל החכמה בצל הכסף אעפי"כ ויתרון דעת תורה על המחזיק כי החכמה תחי' בעלי'. להיות שפתותיו דובבות בקבר. עכדפח"ח. וזש"ה כי אלו ואלו דברי א"ח. וי"ל שמח זבולון בצאתך לפרקמטי' אבל אעפי"כ ויששכר באהל"ך. ר"ל מה דכתיב באהל"ך עולמים בעוה"ז ועוה"ב זה אין לו רק יששכר ובזה יש לו יתרון. אבל יש לומר. גם המחזיק יש לו מעלה יתירה על הת"ח הלומד אשר המחזיק א"צ לשום כוונה בנתינתו רק להחיות נפש ת"ח. ואין נפ"מ בכוונתו כי סוף סוף זה החי' את נפש הלומד. אבל הת"ח צריך ליזהר בנפשו ללמוד תורה לשמה. וזש"ה ויששכר באהל"ך תזהר בעצמך ואל תשכן באהל"ך עולה. שלא תלמוד ח"ו שלא לשמה רק באמת ובתמים. ועוד הארכתי בדרוש לשבירת הלוחות. אשר אתי בכתובי' שקנו מקומם הראוי בספרי (מאזני צדק) שחברתי על התורה:

ונסיים הדרוש בדבר עוב לבאר מאמר חכמז"ל (מדרש שוח"ע משלי קאפ' י') בשעה שהחכם יושב ודורש וכל העם שומעין לו ועונין איש"ר דאגדתא. הקב"ה מוחל להם עונותיהן של ישראל. ודקדקו רבים בלשון יוש"ב ודור"ש והלא עפ"י הרוב דרך הדורש להיות בעמידה. אמנם נבס"ד דה"ק יוש"כ לשון ותשבו בקדש ימים רבי' ואין ישיבה אלא לשון עכבה שמתעכבין על ידו. שמאריך בדרוש ויושב ודורש וכל העם שומעין לו ועונין אמן יהש"ר, כי מדרך המון עם אשר אפי' אם מתעכב בזמן הדרוש. אבל התאפק לא יוכל עד גמר קדיש דרבנן. ונחפזין ללכת החוצה אבל אם שומעין לו ועונין גם איש"ר מאגדתא אחר הדרשה אז איגלאי מילתא. אשר כוונתו לשמים ואגרא דכלה דוחקא. שדוחק עצמו לשעתו לשמוע הדרשה אז הקב"ה מוחל עונותיהן של ישראל. ובא לציון גואל בב"א:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה