אור ברסלב
הין צדק לראש השנה

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

לראש השנה

דרוש לסליחות

א) בחדש השביעי באחד לחדש יהי' לכם שבתון זכרון תרועה וגומר. ובמסורה הובא בעה"ע. זכרו"ן. תרועה. ואידך אין זכרו"ן. לראשונים. ואידך כי אין זכרו"ן לחכם עם הכסיל. ונקדים מאמר חכמז"ל (ר"ה דף ט"ז.) אמר ר' אבוה למה תוקעין בשופר של איל. אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמיכם לפני. והנה מורי ז"ל בס' קדושת יו"ט (ח"ב לר"ה) הביא מספר חות יאיר שהקשה מגמ' הנ"ל ע"ד רש"י בחקותי בפסוק וזכרתי את בריתי יעקב. שכתב ולמה לא קאמר זכירה ביצחק אלא אפרו של יצחק נראה לפני צבור ומונח על המזבח. הרי דאין צריך זכירה להזכיר עקידת יצחק. ובגמ' הנ"ל אתיא זכירה. ומה שהביא שם תי' לחלק בין זמן שאין ביהמ"ק קיים. דאז אינו נראה לפי שהקב"ה נשבע שלא יבא בביהמ"ק של מעלה. עד שיבנה ביהמ"ק של מטה, ז"א נראה לי דהרי הפסוק וזכרתי מיירי לאחר שאמר והבאתי אותם בארץ אויביהם ואח"כ אמר וזכרתי וגומר. ואפי"ה לא נאמר זכירה ביצחק. משמע לפי תי' של רש"י דתמיד נראה אפרו של יצחק צבור על המזבח אף בזמן החורבן. אסר ע"כ נלפענ"ד עפי"מ שאמרתי לתרץ דברי הטור (או"ח סי' תקפ"ה) אהא דאמר ר"י שנה שאין תוקעין בתחילתה מריעין לה בסופה וכו'. רמז לדבר אין "שטן "ואין "פגע "רע ר"ת: שופ"ר. פי' כשיש שופר אין שטן ואין פגע רע. והקשה הטו"ז ע"ז דהיכא רמיזא. אין שטן. אדרבה משמע להיפוך ח"ו. ע"ש. אמנם נבס"ד. עפי"ד הכתב סופר (דף רפ"ג) וז"ל המג"א נתלבט בגירס' התפילה שלפנינו ועקדת יצחק לזרעו תזכור. דמשמע דקאי על יצחק וא"כ עשו בכלל. וכבר הלכו בזה נמישות. ונ"ל לקיים הגי' ישנה. עפ"ד השל"ה שפי' וזכרתי את בריתי יעקב וגו' לרעה שיזכור הקב"ה שיש לנו אבות כאלו שמסרו נפשם על קדושת שמו יתברך. ואיך אנו בניהם מקלקלי' מעשינו כ"כ עי' בו. ולכאורה צ"ב איך אנו מזכירין בשופר עקידת יצחק הלא אדרבה לגריעותא הוא לנו שיש לנו אב שעקד עצמו ומסר נפשו לפני הקב"ה ומעשינו מקולקלי' אלא דבר"ה שהכל חוזרין בתשובה ומתחרטין על חטאי' ונותן על לבו להטיב דרכיו אז יש זכות לנו שיקבל ה' תשובתינו בזכות יצחק שעקד עצמו לפניו ומעתה א"ש דהלא כל באי עולם נידונין ביום הזה ולכן אנו אומרי' עקידת יצחק לזרע"ו תזכור ועשו באמת בכלל. ולנו שאנו חוזרין בתשובה הזכרה זאת טובה היא. ולעשו גריעותא הוא וכהנ"ל. כנ"ל נכון. ואמרתי זה לפני אאמו"ר מאוה"ג (החת"ס) זצ"ל וקלסוהו זי"ע. עכ"ל:

ומעתה דעת לנבון נקל להבין דברי הטור שכ' שופ"ר נוטריקון. "שטן "ואין "פגע "רע. כי יען דבאמת לעשו ובניו הוי הזכרה דעקידת יצחק אבינו לשטן לו. וא"ש הרמז שטן ואין פגע רע. ולא קשי'. הא לן. והא להו. לבני עשו אתיא זכירה דשופר לעקידת יצחק אבינו לשטן ולקטגורי' לאו"ה שאין הולכין בדרכי האבות. והא לן בני אברהם יצחק ויעקב אין פגע רע. יען שאנחנו ע"י שאנו תוקעי' בשופר של איל שצועק ואומר עורו ישינים משינתכם. הקיצו מתרדמתכם כמבואר ברמב"ם ז"ל. ואנו נותני' לב לאבינו שבשמי' להתחרט על מעשינו בתשובה שלמה וחרטה דמעיקרא. מעלה עלינו הקב"ה כאילו עקדנו עצמינו לפניו. נמצא עי"ז אנו הולכים ממש בדרכי אבותינו אי"ו זכותם יגן עלינו ועכ"י. ועי"ז אתי' זכירה דיצחק לטובה אות לפנינו. משא"כ לאותו זרע שאין הולכי' בדרכי אבות נהפוך הוא אותו זכירה לשטן וקטרוג ובזה יש לפרש הפסוק. עלה אלקי"ם מדת הדין וקטרוג בתרוע"ה. שע"י הזכירה אתי' שטנה וקטרוג לאו"ה. אבל הו"י' מדת הרחמים לישראל ע"י קול שופר ר"ל ע"י קול היוצא מנוטריקון של שופ"ר שטן ואין פגע רע. מזה נתעורר שטנה וקטגורי' לאו"ה גם זכירה וסנגורי' שלא ישלוט בנו שום פגע רע ח"ו לישראל ורק אך טוב לישראל: ובזה יתבאר היטב מאמר ר"י שם אלא למה תוקעין ומריעין וכו'. עדי לערבב השטן ופירש"י ז"ל. שלא יסטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו. עכ"ל כי באמת ע"י השופר מתחיל השטן להשטין ע"י הזכירה דעקידת יצחק. ותיכף יחילו דבריו על ראש או"ה שלא אבו הלוך בדרכי אבותיהם. אבל כשמוע קול שופר שתוקעין בר"ה הישראל, כשישמע ישראל מחבבין את המצות ע"י שופר של איל שנצטוו לתקוע מיד מסתתמין דבריו. והס קטיגור ונעשה סניגור מקומו כי הקטוגוריא והסניגוריא אזלין כחדא. ובחדא מחתא מחתינהו. וזה ענין ערבוב השטן שני הפכים בנושא אחד. רק הא לן. והא להו. כנ"ל:

ועפי"ז ממילא מיושב קושית החות יאיר דבאמת אפרו של יצחק נראה לפניו צבור ועומד ואין צריך זכירה לעקידת יצחק אבל כדי שלא יהי' ח"ו זכירה לרעה כנ"ל. ע"כ צריך למעשינו אתערותא דלתתא להיות לנו הזכירה ע"י השופר של איל. משום דאמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור "לכם" ולא לנכרים עקידת יצחק בן אברהם דייקא שהלך ג"כ בדרכי אביו אברהם. ומעלה אני עליכם כאלו עקדתם עצמכם לפני והלכתם ממש בדרכי אבותיכם אברהם ויצחק עוקד ונעקד וילכו שניהם יחדיו:

ובכן נבא לבאר המסורה שהצגנו פתח דברינו ולזה נקדים עוד תירץ אחר שאמרתי ליישב הנוסח ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור דהנה רש"י ז"ל בפ' וישלח בפסוק ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מ"א. וילך לו אל ארץ מפני יעקב אחיו מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך. המוטל על זרעו של יצחק. אמר אלך לו מכאן אין לו חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת. ולא בפרעון השטר עיי"ש. והנה ידוע דגלות המר הזה שאנו היום ג"כ מוכים ונמרטים בו הכל הוא בשביל תשלום פרעון השט"ח של גר יהי' זרעך ד' מאות שנה שיצאו ממצרים קודם הזמן וכיון שעשו פרק עול גלות וגירות בפרעון השטר חוב ממילא לא נקרא זרעו של יצחק כי כתיב ידוע תדע כי ג"ר יהי' זרע"ך דייקא (ועיין בס' עמודי' שבעה שהאריך בזה.) ולזה אנו אומרים ועקידת יצחק לזרע"ו היו"ם. ר"ל לאותן שהם זרעו גם היום הזה בגלותינו. בכלל גר יהי' זרעך. וממילא אין בכלל זה רק בני ישראל ברחמים תזכור שיהי' הזכירה לטובה לנו בחסד וברחמי' הנה כי כן היתה לבאר היטב דברי המסורה זכרון תרועה. י"ל מזה שאנו תוקעי' ומריעי' אתיא זכירה להזכיר לפניו עקידת יצחק לטובה לזרעו. אבל אעפי"כ אין זכרון לראשוני' (בני עשו שנקרא ראשון. כמש"כ במד"ר בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון אני נפרע לכם מן הראשון שנאמר ויצא הראשון אדמוני א"כ בניו נקראים "ראשונים") כי להם הזכירה לרעה ולשטנה. כי לא אבו בדרכיו הלוך דרכי אבות העולם (כמש"כ בכתב סופר) ועוד אין זכרון לחכם עם הכסיל (ר"ל חכם זה יעקב ע"ד עקבם ומרמה חכמה של תורה) עם הכסיל הוא עשו הרשע שלא רצה להזכר ולהפקד בפרעון השט"ח של גר יהי' זרעך. אשר ע"כ אנו מבקשי' ומתפללו' ומצלאים האידנא ג"כ ועקידת יצחק לזרעו היום. ברחמי' תזכור. ויה"ר שנזכה לשנה טובה. ולכתיבה וחתימה טובה. בבני חיי ומזוני רויחא ונגאל גאולת עולם בב"א:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה