הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא
דרוש לסליחות
הנה בכל הסדרים ופרשיות שלפנינו, הכתוב עומד ומזהיר על עבודה זרה. וחכמז"ל תיקנו לנו לקרות הפרשיות הללו לעת צאת השנה ובודאי יש טעם בדבר. וסוד ה' ליראיו. ולבי אומר לי. עפ"י מאחז"ל (שבת דף ק"ה) אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו לך עבוד ע"ז והנה הרוצ' להתחיל בתשובה צריך להתחיל מקצה האחרון. וחוזר לראש עד שיתקן מקצה אל הקצה. ע"כ צריך הכתוב להזהיר מראש על עבודה זרה. גם למה שכתוב (בס' לקוטי צבי. בהתעוררות של קודם תק"ש.) מהבעש"ט איך שהבעש"ט המליץ טוב בעד אחבנ"י לומר לפני המלך המשפט הנה רבש"ע כתבת בתורתיך. וכי ומוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. פירש"י. ואיזהו תושב כל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז. ואוכל נבילות. עכ"ל הרי דאף שאוכל נבילות עדיין. מיד שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז צוית בתורה והחזקת בו. וחי עמך. והרי גלוי לפני כסא כבודך שאף הקלי' שבישראל אפ"ה ע"ז לא יעבודו עוד והחיוב לקיים בהם והחזקת בו וחי עמך. דברי פח"ח. וטעמו כצפיחית בדבש. זי"ע ועכ"י. ע"כ תקנו לקרות הפרשיות המזהירים שלא לעבוד ע"ז והכופר בע"ז כאלו מודה בכהת"ו כולה:
ובזה יש להבין טעם לשבח שתקנו לנו הקדמוני' להשכים לסליחות בימי אלול. לעמוד ולבקש על נפשינו. ולכל הדעות בין אם משכימי' שבוע שלפני ר"ה. או שבוע שחל בו ר"ה. אין מתחילין רק מיום א' באשמורת הבוקר. ולענ"ד י"ל טעם נכון. דהנה לכאורה באיזה פנים אנו יכולין לעמוד ולבקש מלפני מלך ממ"ה. וכל איש מישראל יודע מך ערכו. ורשעו נגד פניו. אמנם כבר אמחז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. וראשית התשובה הוא צריך להיות על הרהורי ע"ז. והרהור מדותיו ית"ש ע"כ באנו לבקש בתחילה במוצאי שבת. דעי"ז אנו מגלים דעתינו שמודים במעשה בראשית וכופרים בע"ז. והכופר בע"ז כמודה בכהת"ו כולה. ובשכר זאת ראוי להטות אוזן ולשמוע תפילתינו ברחמים. ובזה יש לפרש הפזמון של יום ראשון לסליחות במוצאי מנוחה קדמנוך תחילה. (ר"ל בזכות שאנו קיימין בו. במוצאי מנוחת שבת קודש קדמנוך תחילה לבקש רחמים בעדינו ע"כ גם אתה) הט אזנך ממרום יושב. תהלה. לשמוע אל הרנה ואל התפלה. ולשון במוצא"ו מנוחה לשון רבים. י"ל דלאו כל אנפין שוין. יש מקדימין ויש מאחרין ומוסיפין מחול על הקודש. ולפי המקום: ועד"ז. י"ל הרמז בפרשת נצבים. בפסוק פן יש בכם "שורש "פורה "ראש "ולענה בר"ת נרמז שופ"ר. דהנה כתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' וכמ"ש בטעם תקיעת שופר כענין חידוש המלוכה ביום שנמשך דהיום הרת עולם ונעשה מלך העולם דאין מלך בלא עם. נמצא דע"י שופר אנו ממליכים שמו ית"ש על כל העולם כולו וממילא הוא דנעקר ע"ז המכונה שרש פורה ראש ולענה. ע"כ נרמז בר"ת שהתיקון לזה הוא תקיעת שופ"ר. ובזה יובן הטעם דבשבת אין תוקעין דשבת גופי' אות על המלוכה של הקב"ה וכמו שאנו אומרים ישמחו במלכות"ך שומרי שבת:
בסליחות השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. אמרינ"ו האזינה ה' בונ"ה הגיגינ"ו יהיו לרצון אמר"י פינ"ו וגומר נבמ"ד דהנה במד"ר איכה. אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע שלך היא השיבנו. פירוש בידך הוא ובך תולה לקבל ולהשיב אותנו, אמר להם שלכם הוא. פי' הדבר תולה בכם שנאמר (זכרי' ב') שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה' וכולי עיי"ש אי לזאת תקנו לנו הקדמוני' להסמיך לבקשת השיבנו ה' אליך. ונשובה. שלא תאמר לדחות אותנו שהדבר תולה בנו שמקודם נשובה אל ה'. כי אין זה ביכולתינו. עז"א אמרינ"ו האזינה ה' וגו' שיהי' דידן נצח כמו שאנו אומרים. וכן יהיו לרצון אמר"ו פינ"ו דייקא. והטעם למה. שלא נוכל לפרש מפני המקטריגים ובושת הפנים. ע"כ והגיו"ן לבנ"ו לפניך ה' צורינו וגואלינו:
כרחם אב על בנים כן תרחם ה' עלינו. אם אומר כרחם אב כן תרחם. ממילא הי' מובן דאב על בנים קאמרינן. וי"ל דהנה עינינו הרואות דעד כאן רחמי האב על בן בזמן שהוא בביתו סביב לשלחנו. אבל אחר חתונת כלו רחמיו. ולא ירצה לידע ולישא בעול. הרבה הם אשר יתאכזרו על בניהם. ע"כ אנו אומרים כרחם אב על בנים כבזמן שהיא עם הבנים ביחד. דאז אפי' אם חש בראשו של אחד מבניו. לא יוכל להשית עצות בנפשו מה יש לעשות. כן תרחם ה' עלינו:
אל תזכר לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד (תלים ע"ט ח') לכאורה עונות ראשונות הול"נ. אמנם י"ל ע"ד מאחז"ל שבת קי"ב: אם הראשוני' כמלאכי' אנו כבני אדם אם הראשוני' כבני אדם אנו כבהמה. והנה כתב בס' לב דויד פרק י"ב ששמע מפי סופרים איש מפי איש מפי הרמב"ם. שהאדם גדול ל"ה רוצה לקרות וידוי יוה"כ. כי ידע בעצמו שלא עשה דבר עבירה. ולמה ידבר שקרים לפני ית"ש. והוא חותמו אמת. והשיבו הרמב"ם. אלו ידעת אתה הנלבב כמה חומר עבודת ה' יתעלה. וכמה צריך לעבוד האלוקי הזה. והיית מקיף העבודה הראוי' והמוכרחת לאדון הזה. היית יודע בודאי שאין כל יום שאין אתה עושה כל האמור בוידוי ועוד נוסף כהנה וכהנה. וכל אדם נידון לפי גודל חכמתו וכו'. לפי מה שהיא אדם כן משפטו ושאתו. ואף ע"ז שדברת עתיד אתה ליתן את הדין עכ"ל. ולזה אנו מבקשים אל תזכר לנו עונות הראשוני"ם כמלאכי'. כי אז ח"ו יעשן אף ה' דין אם ידוקדק מהר יקדמונו רחמיך. כי דלונו מאוד ואין מהראוי שיחשוב השי"ת לנו עון מעונות הראשוני'. רק לפי מיעוט ערכינו וחולשת מוחינו ודעתינו הקצרה וצדקינו במשפט:
א"י לפי שנאמר פוקד עון אבות על בנים וגומ' ע"ז נתפלל אל תזכר לנו עונות ראשונים רצונו בזה מדורות הראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד. ודי להפקיע עצמינו מדלותינו ושפלותינו:
בהפטורה לפרשת שופטים אנכי אנכי הוא מנחמכם וגו'. י"ל הכוונה כי זאת נחמתינו בענינו. בהעלות על רוחינו. אף כי כביכול בכל צרתם לו צר ושם נאמר קרי וכתיב ל"ו. ול"א. כי אם יודע שביכול לו צר ממילא לא צר. ע"ד יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה אחלציהו ואכבדיהו אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי. והראיה מגלות מצרים כי שם נאמר. אנכ"י ארד עמך מצרימה. ואנכ"י אעלך גם עלה. ע"כ אמר אנכ"י אנכ"י הו"א מנחמכם. וגו':
בפרשת אמור. ובקצרכם את קציר ארציכם לא תכלה פאת שדך בקצרך וגו' לעני ולגר תעזוב אותם אני י"א. פירש"י אמ"ר אבדימי בר"י מה ראה הכתוב ליתנה באמצע הרגלים פסח ועצרת מכאן ור"ה ויוה"כ וחג מכאן ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופיאה לעני כראוי מעלה עליו הכתוב כאילו בנה ביהמ"ק והקריב עליו קרבנותיו בתוכו. ונראה עוד בס"ד עפ"י הזוה"ק במאמר ליום השבת ות"ח דכולהו שאר זמנין וחגין בעי ב"נ ליחדי ולמיחדי למסכנו ואי איהו חדי בלחודא ולא יהיב למסכני עונשו' סגי וכו' לכך ראה הכתוב ליתן למצות פאה באמצע הרגלים לחייב הרגלים במתנות עניים והפסיק במתנות עניים קודם ר"ה ויוה"כ עפי"מ שפי' בס' מאזני צדק בפ' שופטים דלעיל כתיב ולא יראה את פני י"א ריקם איש כמתנת ידו. כברכת י"א אשר נתן לך שופטים ושוטרים תתן לך. רצונו לומר דהנה ידוע הצירוף מחדש אלול יוצא מהפסוק. וצדק התהיה לנו כי ע"ד וחטאך בצדקה פרוק. וע"י תשובה. ותפלה וצדקה. מעבירין את רוע הגזירה ח"ו ע"כ צריך האדם להרבות בצדקה בימים הנוראי' הבע"ל וזה שא"ה ולא יראו פני ריקם איש כמתנת ידו כברכת י"א אשר נתן שופטים ושוטרים תתן לך כמו שיהי' מתנת ידו כה יהיו השופטי' והשוטרים ומזה יהי' השופטים והשוטרים אשר תתן לך בר"ה ויוה"כ וכמתנת ידו כן יהי' המליצי יושר שלך. בר"ה אשר עד"ז נתנה התורה מתנות עניים באמצע הרגלו' פסח ועצרת מכאן ור"ה ויוה"כ וחג מכאן ע"ד מאמחז"ל במשנה פ"א דר"ה בארבעה פרקי' העולם נידון בפס"ק על התבואה (וכבר כתבתי פסח בגי' קמ"ח) בעצר"ת. על פירות האילן. בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון. שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נידונין על המים. ע"כ כיון שהרגלים כולם המה יומי דדינא שנידונין בהם ע"כ נתן באמצעים מצות מתנות עניים איש כמתנת ידו כן שופטים ושוטרים תתן לך:
בפרשת נצבים. הנסתרות לי"א. והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. לעשות את כל דברי התורה הזאת. י"ל דרמזה לנו התורה סדר התשובה ווידוי כמחז"ל (יומא דף פ"ו) אמ"ר יהודה רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח לא קשי' הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם. וזשא"ה הנסתרות לי"א די בתשובה בסתר והנגלות ר"ל עבירה מפורסם צריך להיות ג"כ התשובה מפורסם לנו ולבנינו עד עונם. וירויח בזה אשר ממנו ילמדו וכן יעשו. לעשות את כל דברי התורה הזאת: כי לול"א התמהמנו כי עתה שבנו זה פעמי' בפ' מקץ. הנה ידוע מסה"ק דאלול זמן תשובה מיראה. וניסן זמן תשובה מאהבה וליכא מידי דלא רמיזא. שאם תחשוב חשבון אלו"ל שי פעמים עם הכולל. יעלה בידך חשבון מצ"ה וזשאה"כ כי לול"א התמהמהנו גם כי עתה שבנו בתשובה ז"ה פעמי"ם. אם תחשוב כחשבון הזה של לול"א פעמים. לולא. אלול. ר"ל עת אכילת מצ"ה. הוא זמן תשובה מאהבה. מעולה וטובה כפולה פעמי"ם:
מסורה בפ' שופטים. תכי"ן לך הדרך. תכי"ן לבם תקשיב אזניך. תכי"ן דגנם כי כן תכינה. נבס"ד דהנה הימים הבאים לקראתינו לשלום. המה ימי רצון ימים נוראים אשר נוסף עליהם עוד ניתקן חודש אלול. לעשות הכנה דרבה על יום הדין הגדול לפשפש במעשיו. במועצות ותחבולות לאט לאט. וכמו שכתבנו לעיל. דר"ת של "ואני "אתנהלה "לאטי "לרגל המלאכה הוא אלו"ל. ואח"כ ימי הסליחות והרחמים כדי לעלות ממדרגה למדרגה. והנה מבואר בקדושת יו"ט למורי דאעפ"י דשכ"מ בהאי עלמא ליכא אבל על ההכנה מגיע שכרו בהאי עלמא. וזאת תורת המסורה. תכו"ן לך הדרך בהכנה דרבה על היום הדין. הוא חדש אלול. דנוטריקון. "אנה "לידו "ושמתי "לך. מקום אשר ינוס שמה וזה שפירש"י ז"ל מקלט מקלט הי' כתוב על פרשת דרכים, ואחרי' יבואו ר"ה ויוה"כ. ואז תכי"ן לבם תקשיב אזניך לשפוט וגו'. ובזכות הכנה דרבה בדרך העבודה להשי"ת. תכי"ן דגנם כי כן תכינה. מדה כנגד מדה. גם ירמוז שיו"ט האחרון זמן חתימה חותם בתוך חותם זמן תפילת גשם ברכה כמבואר בפסוק שלאחריו תלמי' רוה נחת גדודי' ברביבו' תמוגגנה צמחה תברך. עוד ביאורים על המסורה תמצא במאמרי יום הכפורים: