הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא
חודש אייר
ל"ג בעומר יומא דהלולא דרשב"י:
במסכת מכות דף י"ז ע"ב. אמר רבא דילידא אימיה כרבי שמעון תילוד. ואי לא לא תיליד. פירש"י כל שאמו יולדת תבקש רחמים יהי רצון שיהא כר' שמעון עכ"ל והקשה הריטב"א בשם רבי' מאיר ז"ל מאי אימי"ה. לכך פירש. המתפלל על אמו שתלד בן. יתפלל שיהא כרבי שמעון ולא גרסינן ואי לא לא תלד. כי הרבה יש למטה מר"ש שטוב להם להוליד עכ"ל. ושמעתי ע"ד הפשט דהכי פירושו בזמן דילידא אימי' שהיתה יולדת כבר. תבקש רחמים שאם תוסיף להוליד. כר"ש תלד ואי לא לא תלד. גם יש לומר דדייק אימי' דלא מפקדא אפרי' ורבי'. אבל אכתי תיקשי דקדוק תי' אימי' והול"ל אש"ה דילידא כר"ש תלד ואי לא לא תלד דלא מפקדה אפו"ר. ונבס"ד. דלשון חכמים מרפא לנפש. והוא עפ"י מה ששמעתי ממורי והובא בס' קדושת יו"ט לר"ה מאמר י"ט. במאמר המוסגר בזוה"ק (בראשית דף ל"ב) וכך הוה עביד ר"ש. כד חמי לאמי' דהות משתעיא. הוה אמר לה אמא שתוקי שבת היא ואסיר (במדרש איתא סגיא. ועי' בתוס' שבת. קי"ג ע"ב ד"ה שלא) ומפרש שם העטרת צבי. בשם רבינו הקדוש מלובלין זצוקללה"ה דרמז בזוהר הקדוש הזה כי אמ"א ידוע שירמוז לבינ"ה תשובה. כטעם ולבבו יבי"ן ושב. וכד חמי לאמ"י' דהות משתעיא היינו שהשפיל א"ע. והכניע את לבו כאשר מדרך הצדיקים עובדי השם היראים ולפעמים מגודל הכנעה והשפלת דעתו הוא מוציא איזה דיבור תשובה בפה. ע"ד וידוי להשפיל ולהכניע עצמו. אז אמר אמ"א שתוקי שבת היא ואסיר בשבת להוציא בפיו השפלה רבה. אמנם וקראת לשבת עונג בלתי לה' לבדו. ועפי"ז מדוקדק כד חמיו ול"א כד שמ"ע. אבל הי' רואה בעצמו איך שגדלה תשובתו בהשפלת עצמו כ"כ עד מדרגת שיוציא מפיו דיבורי תשובה ואז הי' משתיק עצמו ממדרגת אמ"א עכ"ד הקדושים. והנה כבר אמרו נמנו וגמרו נוח לו שלא נברא משנברא. ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו. אמנם דכולי עלמא לא פליגי באם אינו עושה תשובה לפשפש במעשיו דאז נוח לו שלא נברא משנברא. ע"כ אמר רבא דילידא אמ"י'. רצונו לומר שהוציאה אמי' מלח אל הפועל בחי' אמ"א בינה תשובה שלימה כרבי שמעון. ר"ל כמו שהי' ר"ש מחשב ומעמיק בתשובה עד שאפי' בשבת הוצרך להשתיק עצמו שלא יעמיק עוד. ולא יפלו פניו ויתבטל עי"ז מעונג שבת דזה אסור. מזה נתודע כחו הגדול בתשובה שלימה. עכ"א דיליד' אמיי' כר"ש תיליד. ואי לא לא תילוד כי אז נוח לו שלא נברא. וא"ש הגירסא שלפנינו ואי לא לא תיליד:
למען הקים שם לאחי מו"ר הרב הגאון מו"ה מרדכי ז"ל שנפטר כ"ח ניסן שנת ששו אתי משו"ש כל המתאבלים לפ"ק בקליינווארדיין ולא הניח אחריו זרע ברכה רק חיבורי קודש כת"י שונות בהלכה ואגדה וא' מיוחד קראתיו בשמו "זרע מרדכי" ואעתיק לכאן מ"ש מענינא דיומא דהלולא דרבי שמעון בר יוחאי יום ל"ג למבנ"ו ודגל"ו עלי אהבה שנת ברכ"ת טו"ב לפ"ק: באו"ח סי' ל"א. דין תפילין בחוה"מ ושבת ויו"ט כ' בש"ע שם סעי' ב', וז"ל בחו"ה ג"כ אסור להניח תפילין. מהטעם הזה וכו' שימי חוה"מ גם הם אות עכ"ל המחבר ז"ל. וכ' שם הרמ"א ז"ל בהג"ה. שי"א חוה"מ חייב בתפילין וכן נוהגין וכו'. והנה ידוע דעת התנא רשב"י בס' הזוה"ק. שאסור להניח תפילין בחוה"מ וראיתי בס' אמרי בינה ביצה שכ' לתרץ שיטת כאו"א יעו"ש. ולי אני עני נראה לומר דרשב"י דאיהו סתם ר"ש בכ"מ לשיטתו אזיל. וכן הרמ"א ושא"פ לשיטתן אזלו. והוא עפ"י מה שכתב שם המג"א סק"ג. דימי חוה"מ הם אות בפסח אכילת מצה ובסוכות ישיבת הסוכה ע"ש. וכ"כ התוס' בעירובין דף צ"ו ע"א ד"ה ימים וכו' ויש לחקור דהא אנן קיימ"ל דאכילת מצה בלילה הראשונה חובה. ומכאן ואילך רשות, וכן בסוכות דינא הכי. א"כ איך נוכל לומר דזה הוי אות כיון דאין כאן אות במצוה חיובית. וכבר הרגיש בזה בס' ישוע"י או"ח סי' ל"א. ולפי"ז נוכל לומר דזה הוא טעם הרמ"א ושאר פוסקים להניח תפילין בחוה"מ. כיון דאין כאן אות בלעדי התפילין והנה מבואר מריהטא דשמעתא דסוכה פרק הישן דף כ"ז ע"א. דגמרינן ט"ו ט"ו מחג המצות מה להלן לילה הראשונה חובה. מכאן ואילך רשות אף כאן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות וע"ש בתוס' ד"ה תשבו וכו'. (ועי' בס' ברכ"י או"ח סי' תע"ה וסי' תרל"ט בשיורי ברכה) ולפי"ז נמצא י"ל דהא בהא תליא. ומאן דאית לי' במצה דכל שבעת הימים חובה ההד"נ דגמר גז"ש סוכה ממצה להיות חובה כל ימי החג. והנה הגאון בעל פנ"י בפסחים דף כ"ח כתב דר"ש ס"ל כל שבעת ימים חובה לאכול מצה בפסח. ומעתה י"ל דגמר ר"ש גז"ש ט"ו ט"ו מחג המצות להצריך סוכה כל ימי החג. ומעתה שפיר ס"ל לרשב"י בס' הזוה"ק. דאיהו ר"ש דס"ל במצה כל שבעה חובה. וה"ה בסוכה. א"כ הוי לי' אות בפסח אכילת מצה. ובסוכות ישיבת הסוכה דהוי חובה לרשב"י. וכ"ז לר"ש לשיטתו אבל הרמ"א והפוסקי' אזלו ג"כ לשיטתו דאנן קי"ל במצה וה"ה בסוכות דאינו חובה רק לילה ראשונה א"כ שפיר פסקו להניח תפילין בחוה"מ. כיון דליכא אות בלעדי התפילין, וזה נראה נכון ע"ד פלפול, (וכעין זה כתב הדרכי משה ביו"ד סי' ס"ה דרשב"י לשיטתו דאיהו ר"ש דאוסר ג"ה בהנאה בגמ' דידן. ע"ש. ועי' בתוס' פסחים דף מ"ג ע"ב ד"ה סד"א וכו' וע"ע בתשובת חת"ס יו"ד תשובה קצ"א. (ובשו"ת תשורת ש"י סי' תפ"ח נתן טעם לשבח להמניחין תפילין כדי שיהו מותרין במלאכה. מנחם):
והיום ביום ל"ד למבנ"י הראה לנו אאז"ק מו"ר הגאון נ"י את דברי הגאון הקדוש המפו' מה"ו מנחם מענדלי מרומנוב זי"ע זצוק"ל בספרו הקדוש מנחם ציון שכ' דמצוה לאכול מצה כל שבעת הימים עש"ה עכ"ל אחי ז"ל (ועי' בס' הנ"ל דף ל"א בסעודת יום א' דחוהמ"פ בד"ה מצות יאכל את שבעת הימים שכתב כנ"ל. ואל תתמה על החפץ כי כן מצאתי בס' שערי רחמים להגרא"וו שכתב דאכילת מצה מצוה כל שבעה. רק בלילה הראשונה חובה, ומצוה לגבי חובה רשות קרו לה הש"ס עיי'. וא"ש):
עוד מצאתי שם וז"ל, לפנים בישראל הי' דבר יקר מאוד לברך איש את בנו או אדם אחר. ולא כמנהג הבעלי בתים עתה שמברכין בניהם מידי שבת בשבתו פעמים ושלש. ואם כך הי' בימים קדמוניות. לא נעשה הקנאה בין יעקב ועשו וכו'. ובפ' בשלח דף ט"ז. כ' וע"כ מנהג ישראל תורה היא שמברכים בניהם בשבת. שהקב"ה בכבודו ובעצמו היא מברך ומסכים ע"י. וגם אני ראיתי למו"ז הגאון ולאבי מורי ז"ל. ורבותי נהגו כן לברך וצ"ל דשאני גדולי תורה מבעלי בתים פשוטים. דאחר כונת הלב הן הן הדברים. ואתי שפיר. היום יום הלדת שלי שנולדתי ביום ל"ד למבנ"י תרכ"ד לפ"ק יומא דהלולא של הרה"ק הנ"ל. ע"כ קראו שמי מנחם: