אור ברסלב
הין צדק ליל שביעי של פסח

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

ליל שביעי של פסח

(לשבת חוהמ"פ) שיר השירים

א ויאר את הלילה. ולא קרב זה אל זה כל הלילה. כתב בעה"ט זה אל זה ב' דסמיכי הכא. ואידך וקרא זה אל זה ואמר קדוש ק"ק (ישעי' ו') וי"ל דהנה מנהג ותיקים וחסידים ואנשי מעשה להתאסף ולעשות תיקון ליל שש"פ. והנה זה בודאי מנהג טוב. אבל אם יש שם אנשים שאינם מהוגנים. או אנשי ריב ומצה. ויש איזה חשש מחלוקת. בודאי טוב שישב בדד וידום כי נטל שכר עליו. וכל הלבבות דורש ה'. וכמש"כ בסה"ק לפעמים בקש שלום. ויש לפעמים ורדפהו. וז"ש לפעמים טוב שישב בדד ולא קרב זה אל זה כל הלילה הזאת. ויש אשר וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש:

ענין קריעת י"ם סו"ף י"ל אם תחשוב מספר י"ם סו"ף. בחשבון ם מרובע' שהיא ת"ר. ואו' ף פשוטה שהוא חשבון שמנה מאות. יעלה בידך ס"ה. אלף. תע"ו. ואם תקרע אותם לחצאין. יעלה בידך חציין כמנין תשל"ח. וז"ש מרבע"ה שלח נא ביד תשל"ח. ורוה"ק נזרקה מפיו למי שעתיד לקרוע לפניהם הים סוף לגזרים. עד שעולה מספר תשל"ח. מזה אחד לטובה לישראל. ומזה אחד לקיים מה שנאמר תשל"ח חרונך יאכלמו כקש. דקרו"ס הי' בחי' נגוף ורפוא. ימינך ה' נאדרי בכח. ימינך ה' תרעץ אויב:

ובני ישראל יוצאים בי"ד רמ"ה. עי' תרגום. ורש"י ונבס"ד עוד ע"ד המשנה (במס' ר"ה פ"ג מ"ה) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'. וכי ידיו של משה עושות מלחמה. או שוברות מלחמה. אלא לומר לך כ"ז שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדי' את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברי'. וא"ל היו נופלי' וזשא"ה ובני ישראל יוצאים בי"ד רמ"ה שהיו מסתכלים כלפי מעלה לאביהם שבשמים ובזכות זה יצאו:

ויאר את הלילה. ולא קרב זא"ז כל הלילה. הנה בברכ"י (או"ח סי' ר"מ) הביא מהכנה"ג לאסור ז' של פסח בזווג מסוד חכמים ולא קרב זא"ז. והוא ז"ל הביא מכל כ"ק האריז"ל לחיוב הזווג בליל זש"פ. ואומר אני הדורשים לחיוב יש להם ע"מ שיסמוכו ג"כ ע"פ הנ"ל. דהכי קאמר קרא טעמא מאי משום דאז ויאר את הלילה משו"ה ולא קרב זא"ז כל הלילה. ומפרש המסורה וקרא זא"ז ואמר קדוש. ע"ד ישראל קדושי' הם ואין משמשים מטותיהן ביום הה"נ לאור הנר דחמיר טפי. כמבואר בפוסקים בהלכות צניעות שם. ומינה במקום שאין אור הנר שם מותר. וממילא יש חיוב מצד יו"ט עונת ת"ח: במדרש (בישמח משה בשלח) הים ראה וינוס. מה ראה ברייתא דר' ישמעאל ראה. ונבס"ד. דהנה מבואר באגדה דישראל היו נתונים אז בקטרוג. שקטרגו המסטינים מה נשתנו אלו מאלו. הללו עובדי ע"ז. והללו עובדי ע"ז. והמים להם חמה כתיב. אמנם לענ"ד י"ל דהנה. מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו. תרח אבי אברהם וכו' ואקח את אביכם את אברהם וכו' ויעקב ובניו ירדו מצרימה. מתחיל בגנות וסיים בשבח וצ"ב כ"ז למה. אלא לא לחנם הוא בא להזכיר כ"ז לעורר רחמים נגד המקטריגים עפ"י הדין דקיימ"ל כלל ופרע וכלל. או אתה דן אלא כעין הפרט. וה"נ כלל הראשון אבות אבותנו היו עובדי ע"ז. ואח"כ בא אברהם אבינו ויצא מן הכלל. אעפ"י שחזר וכלל כשירדו שוב למצרים. אי אתה דן אלא כעין הפרט של אברהם יצחק ויעקב אבותינו. וזש"א המדרש מה ראה הים וינוס ולא פנה אל הקיטרוג. עז"א ברייתא דר' ישמעאל ראה דאחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הוא כלל ופרט וכלל. א"א דן אלא כעין הפרט:

עוד שם מדרש הים ראה מה ראה. ראה ישראל באים. ורכוש מצרים בידם. דהנה לכאורה לא הי' לו להים לקרוע לפניהם. רק אם היו יוצאי' בזמנם. אבל השתא דלא הי' יכולי' להתמהמה. לא הי' מחויב הים ליקרע לפניהם. אמנם כתיב ידוע תדע כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. נמצא דהרכוש הי' תלוי בעבודת ארבע מאות שנה וכיון שראה הים שישראל באים ורכוש מצרים בידם. וינוס כי אז ידע שבודאי נשלמה זמן השיעבוד. ולכך וינוס מפניהם: א"י כי קרו"ס הו' בזכות יוסף הצדיק נוטר הברית. שתאוה הזאת באה מכח המים והוא הי' מתגבר על התאוה שבאה מכח המים. לכך בדין נקרע הים לפניהם בזכות יוסף הצדיק. ובזה פי' מה ראה ארונו של יוסף ראה. שהיא יסוד צדיק כמבואר כ"פ בספרי' של מורי הגאה"ק בעל ויט"ב זי"ע. והנה רכוש בא ג"כ רק למי שזכה לתקן אות ברית קודש כנודע. וידיעת ההפכים בשוה ע"כ אמר המדרש מה ראה ראה ישראל באי' ורכוש מצרים בידם. ע"כ בודאי שהי' גדורי' מעריות לכך וינס מפניהם:

עוי"ל על המדרש ברייתא דר' ישמעאל ראה דהנה בשם נאמר וכא"ן שני כתובים המכחישים זא"ז. ומפורסם בשם הרהגה"ק מוהרצ"ה זצ"ל מזידוטשוב. לקיים הגי' שכתוב וכא"ן. שי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן הם נגד י"ג מדות של רחמים. ומדה אחרונה היא ונק"ה. ובגמ' (יומא פ"ו) מקשה כא"א ונקה. וכא"א לא ינקה הא כיצד בא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם. וכתיב ושב ורפא לו. עכ"א ונקה היא לשבים ואינו מנקה לאינם שבים. ע"כ אמר וכאן שני כתובי' המכחישים זא"ז. עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם ודפח"ח. וזשא"ה מה ראה הים וינוס. הלא הי' קטרוג גדול עליהם הללו עובדי ע"ז. והללו עע"ז אמנם זה לא ידעו איך שישראל כשהגיעו לים סוף היו עושים תשובה גמורה מיראה ומאהבה ע"כ נשתק הקיטוגורי' דכיון ששב ורפא לו. וזה נשמע מברייתא דר' ישמעאל והים ראה וינוס:

איתא במד"ר (פ' ויצא עה"פ) ופרצת ימה. דקריעת י"ס הי' בזכות יעקב. וכ"ה בזוה"ק וירא ישראל סבא. ונבס"ד עפי"מ שפי' עבדים היינו לפרעה במצרים. ואלו לא הוצי' הקב"ה את אבותינו הרי אנו ובנינו וכו'. פשיטא דאלו לא הוציא. הרי אנו משועבדים. רק דהנה ידוע דכל הענינים צריך להיות מקודם פועל הדמיוני. ומה שהי' הוא שיהי'. וזה הי' ענין ירידת האבות למצרים. וכן איתא בסה"ק נועם אלימלך בפסוק הפך ים ליבשה. במצרים. בנהר יעברו ברגל הוא לרמז נהר גינאי שנקרע לרפב"י. וכן פי' זכ"ר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. ושאבתם מים בששון ממעינ"י הישוע"ה. שעי"ז נעשה הישועה כמעין הזה שיוכל עוד לשאוב משם בעת הצורך לעתיד לבא. וז"א עבדים היינו לפרעה במצרים. ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו אברה"ם שהי' מקודם הראשון לפרעה במצרים. ונתן לו אנגאבע לפרעה בנגעים גדולים עי"ז. וכן יעקב אע"ה ירד למצרים ואח"כ צוה להוציאו אחר מותו וכן יוסף ואחיו הכל כדי לעשות הכנה ופועל הדמיוני ליציאת מצרים העתידה. וזה שא' ואלו לא הוציא הקב"ה את אבותינ"ו ממצרו"ם הרי אנו ובנינו וב"ב משועבדים כי לא היו יכולי' לצאת ח"ו. והנה קריעת י"ס הראשון. מצאנו ביעקב שאמר כי במקלי עברתי את הירדן הזה. ופירש"י נתן מקלו בירדן ונבקע הירדן. ועי"ש מש"כ בבעהט"ו. בזכות יעקב עברו את הירדן. והוא הדבר אשר דברנו דיעקב הי' בזה פועל הדמיוני הראשון. ע"כ אמרו ופרצת ימה. בזה הלשון אמ"ר אבא בר כהנא. את הוא תרעוי"א דימא. כמד"א עלה הפורץ לפניהם. והוא עשה השפר"ו, לקריעת ים סוף. ורש"י פי' שם מלשון תרועה ושבירה ולדרכינו א"ש מלשון שער לצדיקי' יבואו בו. לקרוע המימות שבעולם. לעת הצורך הגדול:

אחרון של פסח כתיב בסה"ק בית אהרן רמז למנהג ישראל לשמוח ביום אחרון ש"פ ע"ד ותשחק ליום אחרון. והנה יל"ע הס"ת של ותשחק" ליום" אחרון" בגימ' ק"ץ ואז ימלא שחוק פינו:

אחרון של פסח. י"ל דנקרא אחרון. ע"ש שאנו אומרים בחג הזה לשנה הבאה בירושלים וממילא לא יהי' יותר יו"ט שני של גליות רק יום שביעי של פסח. או לכשיתבטלו המועדים לגמרי עכ"פ יהי' איך שיהי' אך נקוה לך י"א שיהי' יום זה בודאי אחרון של פסח:

קריאת התורה לאחרון של פסח. בפ' ראה לא תאכל עליו חמץ. שבעת ימים תאכל עליו מצות לח"ם עונ"ו כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מצרים כל ימי חייך. י"ל דהנה כבר הארכנו בזה בהגדה לליל פסח בשם זקני הגאון מוהרצ"ה זללה"ה. דיש כאן שני הצלות. גופניות ורוחניות. דהיינו משיעבוד לגאולה והצלת נפשות הרוחניות. כי לא יכלו להתמהמה. והנה נגד הצלת הגוף לא הי' המעלה יציאת מצרים אשר כגן ה' כארץ מצרים. ויותר הי' טוב שיחרור הגוף בלא יציאה ממצרים. אבל נגע הנוגע לרוחניות הי' העיקר יציאתם ממצרים אף אם לא יאכלו רק פעם אחת ביום לחם צר. דיינו. בזה שיצאנו ממצרים. וזש"א כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח סימן הוא שהוא איש משובח ומעולה עכ"ד והנה המופת לזה אשר עיקר הצלה הי' ע"ד הנוגע לנפש היא החפזו"ן. כי לולא זאת הי' יכול להיות ישועה בהדרגה. ולא בחפזון. אבל זה האמת יורה דרכו שהטעם כי לא יכלו להתמהמה שלא ישקעו במ"ט שערי טומאה ע"כ הוצרכו לחפזון וזשא"ה ל"ת עליו חמץ. שבעת ימים תאכל עליו מצות לח"ם עונ"י. ולכאורה למ"ל שהזכיר העינוי ולמה לא יעשה הזכרון להרחבה וגדולה שעזרנו הי"ת. עז"א הטעם כי בחפזון יצאת מצרים. זה מורה באצבע שהדבר הי' נחוץ מאוד. והטעם כי לא יכלו להתמהמה מגודל הטומאה של מצרים ולזה מורה אכילת מצות לחם עוני כי לא חמץ. כי גורשו ממצרים. ממילא מוכח דלא לבד החירות משיעבוד העבודה הי' העיקר. אלא מה שהצילם ה' ממ"ט שערי טומאה. כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך דייקא מארץ מצרים כל ימי חייך היציאה משם יהי' העיקר: ועפ"י הדברים הנ"ל יש לבאר הכוונה בש"ס (ב"מ דף ס"ב) רבינא איקלע לסורא דפרת א"ל ר"ח מסורא דפרת לרבינא יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים למ"ל. א"ל אמר הקב"ה אני שהבחנתי בין טפה של בכור. לטפה שאינה של בכור. אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאים. בקרבי דגים טהורים ומוכרן לישראל. א"ל אנא המעל"ה קא קשיא לי. מ"ש הכא המטל"ה דכתב רחמנא וכו'. ולהנ"ל א"ש דמזה שהוציאם מארץ מצרים ולא הניח אותם לישב שם. כי לא יכלו להתמהמה מזה ראי' גמורה. שעיקר המעל"ה הי' היציאה משם. ולא זה בלבד שנשתחררו מעבודת הפרך. וכ"ז כדי שלא יטמעו במ"ט שערי טומאה. וזשא"ה כי אני י"א והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולא תטמאו את נפשותיכם בכל שרץ הרומש על הארץ. והראי' כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים. רצונו לומר עיקר המעלה הי' יציאתם מארץ מצרים. להיות לכם לאלקי. והייתם קדושים כי קדוש אני. ובזה יובן היטב במה שתקנו לנו הקדמונים לקרות הפרשה של שמיני סמוך לפסח דתלה הכתוב איסור אכילת שרצים ביציאת מצרים ומנהג ישראל תורה:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה