אור ברסלב
הין צדק חודש אדר שני

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

חודש אדר שני

מגילת אסתר

אגרא דהספידא. ליומא דהלולא דמר אבא מארי כבודי ומרים ראשי ה"ה הרב המאור הגדול. החריף ובקי העצום. והמפורסם בחסידות ובטהרה מוהר"ר משה ישעיה במוהר"ר שמואל זללה"ה שנפטר בשם טוב. ויחי חמשים ושתים שנה ויולד בנים ובנות ויהי כי הגיע לשנותיו של שמואל הרמתו. אבי מורי ורבי מוהר"ר משה ישעיה. זללה"ה עלה אל אלקים השמימה. כי לקח אותו אלקים ואיננו. ביום ה' לסדר ויקרא אל משה הוא ט' לחודש אדר שני לשנת ה' תרנ"א ליצירה ויגוע ויאסף אל עמיו ויקבר למחרת ביום עש"ק אחר חצות. מי שטרח בערב שבת יבא ויאכל ביום שכולו שבת. ויען כי לא זכיתי להספידו בפניו. ע"כ הנני לקיים בזה, מצות כיבוד אב לאחר מותו לקבוע לו מקום. באיזה מילי דהספידא. והחי יתן אל לבו זי"ע:

וזה החלי בפרשת חקת כתוב. וידבר ה' אל משה לאמר. ק"ח א"ת המט"ה. והקהל את העדה אתה ואהרן אחיך. ודברתם אל הסלע לעיניהם. ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע וגומר. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים וגו'. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארן אשר נתתי להם. עי' בעה"ט שכתב. לכ"ן. בגימ'. מדה במדה. וצ"ב כוונתו בזה. גם צ"ב כל ענין חטא משה וכוונתו. וכבר הלכו בזה נמושות. וכתבתי בספרי (מאזני צדק עה"ת) וכעת נלפענ"ד לבאר לענינינו. ונקדים עוד מה דקשיא לי מאז בפיוט לגבורות גשמים (בשמע"צ) זכור משוי בתיבת גמא מן המים. נמו דלה דלה והשקה צאן מים. סגוליך עת צמאו למים. על הסלע הך ויצאו מים. בצדקו חון חשרת מים. ותימה הרי כאן צריך להזכיר זכות אבות הקדושים. ומשה רבע"ה לא הי' בו שום חטא. רק זה אשר עבורו לא זכה להכניס ישראל לארץ ולא מצא לו להזכיר זכות רק הכאת הסלע שזה הי' חטאו. ועז"א בצדק"ו חון חשר"ת מים. ואתמהה. עוד קשה הרי בפרשת מריבה משמע דעבור חטא זה לא זכה להכניס ישראל לארץ. וחז"ל אמרו (עי' אוה"ח) בפ' ברכה בפסוק כי שם חלקת מחוקק ספון. ויתא ראשי עם. שעבור זה נקבר שם כדי שיביא דור המדבר לעוה"ב, ועוד קושי' ודקדוקים יש במפורשי התורה. ונבאר כל זה וממילא יפולו הרבה קושי'. ויבוא הכל על נכון בעה"י: ונקדים מה שכתב מורי הגאה"ק בס' רב טוב להסביר הדבר ולומר הכוונה. כי מה שצוה ה' לדבר אל הסלע. שיתן מימיו שם רמז שיקחו בנ"י מזה מוסר השכל. ע"ד מים עמוקים עצה בלב איש. ואיש תבונות ידלנה כו' ע"ש מום עמוקים כנוי לתשובה. כדכתיב שפכי כמים לבך וגו'. ועצה לשוב מעומק הלב כדכתיב ממעקים קראתיך ה'. כי עומק רצון נפש הישראלי הוא לעשות רצון קונו. והנה בכל הדברים יש בהם ארבע יסודות. אש מים רוח עפר. ע"כ רצה הקב"ה לזכות את ישראל ולפקח עיניהם. על ידי דיבור להסלע ונתן מימיו. כח המים שבו להוציא החוץ. כמו כן יקחו לעצמם רמז מוסר השכל לשמוע בקול הורים ומורים. ע"י דברי תוכחה ומוסר להוציא מימי הדעת והתשובה מעומקא דלבא. לשפוך כמים לבותם. ולקיים עיני עיני יורדה מים. ולא להמתין עד שח"ו מוכים בהכאות. וכמש"כ תחת גער"ה במבין. מהכו"ת כסיל מאה. והלב שנמשל כאבן הוא. וכפטיש יפוצץ סלע. עכ"א ודברתם אל הסלע לעיניה"ם (דייקא שממנו יראו וכן יעשו) והוצאת להם מים מן הסלע. הוא קשיות הלב. עכדפח"ח. והנה מזה יש ליקח מוסר איך שחטאנו ולא קיימנו בנו מקרא שכתוב שמע בנו מוסר אביך ואל תטוש תורת אימך. כי לו הקשבנו לקול מוסריו. של אבינו המנוח הצדיק הזה לא היינו מוכים ולוקים במיתתו. והנה בודאי הוא תיקן את עצמו. בנפשו רוחו ונשמתו, וכמו שכתב הרמב"ם לבנו. אשרי למי שחתמו ימיו במהרה ואריכת ימיו של הצדיק הוא רק עבור בניו. כמו שפי' החת"ס ז"ל. והותירך ה' לטובה בפרי בטנך. רצה לומר כדי שיוכל עוד להדריך בניו ובני בניו בדרך התורה ועבודה להשי"ת. ולו הקשבנו למצותיו ודברי מוסריו הי' עוד מאריך ימים עבורינו. אבל עונותינו גרמו זאת. שלא שמענו לקול הורינו. ע"כ לקח אותו אלקים ואיננו. והוא רחום יכפר: והנה למה שביאר מורי ז"ל. בטעם ודברתם אל הסלע. צריך מליצה עבור משה רבינו ע"ה מה הי' כוונתו בזה. שהכה להסלע אשר ע"כ לבי אומר לי. דכוונת משה רעי' מהימנא. היה לטובת עמו ישראל. ויען שהוא הי' אוהב ישראל ואם יהי' עיקר התשובה במימי הדעת ודמעות עינים ושפיכת הלב מעומק הרצון שבלב. על ידי הדיבור בדברי תוכחת מוסר. ולא ע"י הכאה. מה נעשה אם לא יזכו למדרגה הזאת ויתחייבו בתוכחת מוסר ועונש. ע"י הכאה בשבט מוסר. כמש"כ חי ה' אם לא ביד חזקה אמלוך. ואם כן למה דקיימ"ל. אונסא כמאן דלא עבד ואז כשיעשה תשובה בהכרח אי עביד לא מהני. ובאמת קיי"ל גבי קרבן שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני. וביאר לנו הרמב"ם הקדוש דנפש הישראל איותה לעשות רצון קונה. רק החומר מעכב. וע"י הכפיי' וההכרח ובהסיר המונע. הנפש נמשך לרצונה מקור הקדוש'. והארכתי בזה (בפ' במדבר בס' מאזני צדק) ע"כ עשה בזה דוגמת עבירה לשמה. והנה אמחז"ל (נזיר כ"ג.) גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה, וי"ל הטעם כי מצוה שלא לשמה הוא מצד שיש לו איזה כונה ופנוי' לטובת הנאת עוה"ז. ע"כ שכרו בעוה"ז. משא"כ עבירה לשמה. ויודע שעושה עבירה ומוסר נפשו לגיהנם אפילו. רק שיגיע מזה דבר לשמה. צמיחת כבוד שמים. נמצא עבודתו נצחיית לקיום עולם הבא. והנה קיי"ל במס' (סוטה ח':) במדה שאדם מודד מודדין לו. וא"כ בכאן לגבי משה שעשה בזה עבירה לשמה. אם כן גם שכרו צריך להיות כמדתו הכשרה. וכמו שהוא עשה דבר הנראה לעינים כעין עבירה. ותוכו רצוף אהבה לשמה. לטובת ישראל לעתיד. טובה נצחיית שיתקבלו תשובתו אף אם יהי' ע"י הכאה והכרח כמו כן דוגמתו מגיע לו שכר טוב שיהיה נראה לעינים ע"ד העונש ולתוך הענין ונצחיותו. יהי' שכר טוב. להיות לו כמדתו. משה זכה וזיכה את הרבי' בחייו. כמו כן יהי' מזכה הרבים לאחר מותו, להביא עמו מיתי מדבר לעתיד לבא. ושכר מצוה מצוה. וזשא"ה יען לא האמנתם בו להקדישני לעינ"י בני ישראל. שיהי' נראה למיניהם בפירוש קדושת השם. ורק ע"י הכוונה לשמי שזה אינו נראה לעיני בנ"י. רק ה' יראה ללבב. מסי"נ שהי' לו בדבר הזה. לכין. מדה במדה כפי' הבעה"ט לא תביאו את הקהל הזה (דייקא בחייהם) וגו' ולזה נתן טעם לשבח בטעמי דמהפך פשטא דקרא להורות דזה אינו בגדר העונש רק לעיני"ם האדם פשוט יראה לו לעונ"ש. אבל באמת שכיר טוב הוא זה. שאחר התחיי' לעתיד. יביאם אל הארץ הקדוש' ויותרו בזה כל התמיהות הנ"ל:

והנה כבר כתבנו בדרוש להקיסר יר"ה בענין גבורו"ת גשמי'. דצריך שירדו בגבור"ה יען שנהנין מהגשמים גם אותן שאין ראויי'. ע"כ צריך לזה גבורה לשלח הברכה בגשמים בע"כ. אשר ע"כ כדי שלא יהי' הגשמים נעצרים. ע"י אינשי דלא מעלי אלא ע"י הכפיי' וההכרח. כמש"כ ועצר את השמים ולא יהי' מטר. ושאר עונשי שמים שמכים ורודים בהם. שגם עליהם יחול ברכת גבורות הגשמים. ע"ז מזכיר זכות משה רעי' מהימנא. אשר סגוליך עת צמאו למים. עשה עבירה לשמה. ועל הסלע הך ויצאו מים. שאפי' יוציאו דמעות עינים ושפיכת לב ע"י ההכאה. ג"כ יחשב לרצון לה'. ע"כ בצדקו חון חשרת מים. ובזה יקויים ומחה ה' דמעה מעל כל פנים. והיתה נפש אדוני אבי צרורה בצרור החיים. זכותו יגן עלינו וימליץ טוב בעדינו. ובלצ"ג בב"א:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה