אור ברסלב
הין צדק מגילת אסתר

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

מגילת אסתר

פרשת זכור

אמרו חכמז"ל (במס' ב"ב דף ט"ו ע"א.) אנשי כנה"ג כתבו יחזקאל. ושנים עשר. דניאל. ומגילת אסתר. מה שקשה מזה מותכתב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף. ועירש"י ותרגום שם. יתבאר שם בס"ד בארוכה במקומו:

א ונשמע פתגם המלך. במסורה ונשמ"ע ג'. דין ואידך כל אשר דבר ה' נעשה ונשמ"ע. ונשמ"ע קולו בבואו אל הקודש ובצאתו ולא ימות. י"ל ע"ד שכתבתי בס' מאזני צדק פ' תצוה בענין הפעמונים של הכהן שהי' פעמון זהב ורימון אצלו. דהנה זה"ב מורה לדין וקטרוג ח"ו ודי זהב. ורימו"ן מורה סניגוריא כמו שאמחז"ל ר"מ רימון מצא תוכו אכל קליפתו זרק. ואמרנו לפרש. ע"ד מאחז"ל סוף חגיגה כפלח הרימון רקתך אפי' ריקנין שבך מלאים מצות כרימון. ע"כ למד ר"מ תורה מאחר. כי רימון מצא לעצמו לראי' אשר אפי' הריקנים מלאים מצות. ע"כ גם הוא תוכו אכל מאחר. וקליפתו זרק. והנה בודאי גם בר"ה אין לעורר קטרוג ח"ו כמ"ש שאין לומר א"מ חטאנו לפניך בר"ה. כי אין לעורר קטרוג. ועי' מש"כ בהפטרה ליוה"כ בפסוק כשופ"ר הרם קולך. כי שופר מרמז ג"כ על סנגורי' להזכיר עקדת יצחק אע"ה וכמו הר"ת של שופ"ר שהוא אין "שטן "ואין "פגע "רע כמו כן הגד לעמי פשעם. שיהי' מעוטף עם מליצה ישרה על ישראל. וזשא"ה ונשמע פתגם המלך מלכי המלכים אשר יעשה בכל מלכותו הוא זמן הקטרוג ח"ו. כי רבה "הוא "וכל "הנשים "יתנו. ר"ת הוי' מהופך הרומז לדין ח"ו. גם כי' רבה' הוא' וכל' הנשים ס"ת. אלקי"ם. ורמז ג"כ ליום הדין. שבזמן שנשמע פתגם המלך יושב על כסא אז התיקון לזה מעשה המעיל שבא לכפר על לשון הרע. הוא קטגוריא לישנא בישא. שיהי' בפעמון זהב ורימון אצלו כפירש"י. וכינוי רימון לסניגורי' דאעפ"י שחטאו מלאים מצות כרימון. והי' על אהרן לשרת בקודש. ונשמ"ע קולו בסניגוריא בבואו אל הקודש. ויקובל תשובתם שמהיום והלאה כל אשר דבר ה' נעשה ונשמ"ע בכל אשר יאמר לנו כי הוא זה מהמצות ה' עלינו נעשה ונשמע:

ב ויקבצו את כל נערה בתולה. ב' במסורה דין ואידך ויקבצ"ו את כל אוכל גבי יוסף דאמחז"ל אסור לשמש מטתו בשנת רעבון. אבל בזמן ויקבצ"ו את כל אוכל אז. ויקבצ"ו את כל נערה בתולה:

ד ומרדכי ודע את כל אשר נעשה. פירש"י בעל החלום אמר לו. י"ל יד"ע בגימ' חלו"ם:

ה ויאמר המלך ממ"ה לאסתר במשתה היין וגו'. עד חצי המלכו"ת שהי' בגי' רח"ם ארחמנו נאום ה' ותעש. ותען אסתר וגו' ומח"ר אעשה כדבר המלך. רצונה דהנשאר מחצי המלכו"ת הוא חשבון מח"ר. אשר אני מקבל ע"ע מהיום והלאה להטיב מעשי. ומח"ר אעשה כדבר המלך ממ"ה:

ויצא המן ביום ההו"א שמח וטוב לב. אבל מיום ההוא והלאה לא הי' לו עוד שום שמחה כו התחילה נפילתו:

ז תנתן לי נפשי בשאלת"י ועמי בבקשת"י הנה חילוק בין לשון שאלה לבקשה עי' בספרא דמארי זקני תפוחי זהב בפסוק לא כן לכו נא הגברים ועבדו את ה' כי אותה אתם מבקשי"ם רצונו לומר שאלה הוא תחילה לבקשה. אבל בקשה הוא תכלית המבוקש. וזה כי אותה אתם מבקשים בתכלית. שיעבדו הגברים ולא הטף. והצדקת אסתר המלכה היתה מגלה דעתה ומסורת נפשה אשר זה שתנתן לי נפשי בשאלתי. ועמי בבקשתו תכלית המבקש הוא עמו. והמתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר ממילא נענה תחילה. ואח"כ מצאתי בדרך הזה במפורשים. ומשנה לא זזה ממקומה:

ח ולהיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם. י"ל ע"ד והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור. כי בכל שנה ושנה ע"י הקריאה נתעורר הזמן. וז"ש ולהיות היהודים עתידים לעתיד ליום הזה להנקם מאוביהם ולמחיית עמלק שתהי' במהרה בימינו אמן, ומאן דאית לי' דינא בהדי עכו"ם לימצי' ליה באדר:

ורבים מעמי הארן מתיהדים כי נפל פחד היהודי' עליהם. ר"ל דאחר שנגזר' הגזרה שיהרגו היהודי' בשונאיהם. היו הנכרים מתלבשו' מלבושי היהודי'. שלא יכירו בהם היהודים. ע"כ אמר הכתוב מתיהדים לפני"ם. כי נפל פחד היהודי' עליהם ואפשר אשר מתחילה הי' היפוך מזה. שהיו לובשים עם מרדכי מלבושי עכו"ם להסתר מפני הנכרים שלא יהרגו אותם. וזה יהי' סמך למנהג ישראל תורה היא אשר נוהגין ללבוש מלבושי נכרי' בפורים: ט. ונהפוך היא אשר ישלטו היהודי' המ"ה בשונאיהם. ודקדק זקני הגאון רבי הרשלי חריף. דלכאורה נראה מיותר. אמנם תירץ כי החילוק בין הצלה דפורים לשאר נסים כמו מצרי'. דבמצרי' אותן שנשחטו ונהרגו לא זכו לגאולה רק אחרים הקמים תחתיהם. אבל בימי מרדכי ואסתר הנהרגי' הורגים את הורגיהם וכו' וזה אשר ישלטו היהודי' המ"ה בעצמם בשונאי'. וחלקי אמרה נפשי דהכי קאמר. דכיון שהי' רבים מעמי הארץ מתיהדי' כפירש"י מתגיירי' או כמש"כ בסמוך שעשו לפנים להסתר שלא יהיו ניכרים ושלא יהרגו אותם היהודי' לבשו בעצמם מלבושי היהודי' כי נפל פחד היהודי' עליהם. אבל האמת נתגלה כשנהפוך הוא אשר ישלטו היהודי' המ"ה בשונאיהם ר"ל המ"ה היהודי' שהיו באמת או בתולדה מיהודי' ישלטו בשונאיהם. משא"כ המתגיירי' גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה. וכש"כ המתוהדי' שלא היו יכולין לשלוט בבני עמיהם. ועי"ז נתגלו ואז נקהלו היהודי' וגו'. ושלחו יד במבקשי רעתם:

ובבזה לא שלחו את ידם. עירש"י. וי"ל עוד דהגם בפורים קבעו ימי משתה ושמחה ויו"ט ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנו' לאביונים וכדי שיהי' גדול שכרם הרבה מאוד עפ"י פעלם. כי בניקל לקיים כל הנ"ל לאיש אשר יקח מן הבא בידו ממון שאינו שלו. משא"כ מי שאינו נהנה מן הגזל ומהנה אחרי'. ע"כ אמר ובבזה לא שלחו את ידם ולפום צערא אגרא:

א"י עפי"מ דקיימ"ל במס' (מכות ד' ע"ב) כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. והנה כ"ז בא ע"י מדרש חמז"ל אבל ישראל שבאותו הדור לא היו רוצים עוד בקבלת תושבע"פ עד לאחר נס מרדכי ואסתר דאז קימו וקבלו. וכמו שאחז"ל הדר קבלוה בימי אחשורש קימו השתא מה שקבלו כבר. וכמו ששמעתי מאבא מארי ז"ל וקבל חסר ו' שעתה קבלו גם הששה סדרי משנה שהיו חסרים ו'. א"כ מקודם היו דנים אף שתי רשעיות. אבל השתא שקיימו וקבלו גם התושבע"פ והרוג בשונאי' קלב"מ. אבל בממון לא שלחו את ידם. כי אין אדם מת ומשלם. לכך כתיב ובבזה לא שלחו את ידם:

א"י. ובבזה לא שלחו את ידם. ע"ד שפי' הרה"ק מוהר"ם מרימינוב ז"ל. בפסוק אל תשל"ח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי אבריו לא רצו לשחוט את יצחק. כי מעצמם הבינו שלא זה רצון הבוי"ת לשוחטו. אבל אברהם אע"ה של"ח ידו בע"כ. ע"כ הוצרך לאמר לו אל תשל"ח ידך אל הנער בע"כ וגו'. כי עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה. ומתחלה לא הי' כוונתו לשוחטו רק לנסותך להטיבך באחריתך. עכדפח"ח. וזה י"ל ג"כ דאז כשעשו תשובה שלמה לפניו ית"ש השיגה ידם תבונה שלא להנות ממעשה נסים. כרצון הבוית"ש ע"כ אמר הכתוב ובבזה לא שלחו את ידם בעל כרחם. דאלו הי' רצון הבוית"ש בזה היו הידים עושים מעצמם רצון הבורא. ובזה יש לפרש (איכה ג') נשא לבבינו אל כפים. אל אל בשמים. ר"ל שיהא הלב מבין נכנס אל כפים. שידעו ויבינו מה לעשות רצון אבינו שבשמי':

א"י נשא לבבנו אל כפים שיהא לבנו מסור בידינו אל אשר יחפוץ יטנו כדרך הצדיקי' שאחז"ל דלבם מסור בידם. וידוע דצריך האדם ללחום בעצמו ויקדש עצמו במותר לו כדי שיהי' רגיל לאפרושי מאיסורא ויהי' בניקל לו להתגבר על יצרו. וכמו שאסרו חז"ל רבית עכו"ם שלא ימשיך להלוות לישראל ברבית (עי' רש"י מכות כ"ד. ובב"מ ע"א). ה"נ כדי שלא יקנו בעצמם קנין רע בנפשם לכך ובבזה לא שלחו את ידם:

ודע מה שפירש"י ובבזה לא שלחו את ידם. שלא יתן המלך עין צרה בממון. ולעיל (בפסוק י"ב קפי' ח') פירש"י ושללם לבוז כאשר נכתב בראשונה והם בבזה לא שלחו את ידם. שהראו לכל שלא נעשה לשם ממון. שנרא' כסתיר' אבל י"ל דאידי ואידי חד טעמא היא דע"י שיהי' נראה שנעשם לשם ממון. עי"ז יתן המלך עון צרה בממון. תן לחכם ויחכם עוד:

ומשלוח מנות איש לרעהו. עיין בספר בני יששכר (מאמר מגילה נקראת ח.) שמדקדק למה דוקא שת"י מנו"ת. ולענ"ד גם ישראל לאביהם שבשמי' צריך לשלוח מנ"ה של קודש כפול. דהיינו הרהורי תשובה ועי"ז יתעורר ק"ץ הגאולה כמ"ש שובו אלי ואשיבה אליכם. לכן מנ"ה מנ"ה בגימטרי' ק"ץ שתי מנו"ת לאיש אחד. ה' איש מלחמה בעמלק. וכן הקב"ה צריך לקיים בנו משלוח מנ"ה פעמי"ם שישלח ל ק"ץ הימין משיחנו בב"א:

גרסינן במס' (מגילה דף ו'). רבי יהודה נשיא' שדר לי' לרב אושיעא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא. שלח לי' קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנו' לאביוני' (ובהגרא"וו מוחק מתנו' לאביונים). ולהלן בסמוך אביי בר אבין. ורב חנינא בר' אבין. מיחלפי סעודתייהו להדדי. פירש"י זה אוכל עם זה בסעודת פורים של שנה זו ובשניי' סועד חבירו עמו ע"כ. והקשה הב"י (בטוא"ח סי' תרצ"ה). וז"ל וקשה לי ע"ד דא"כ לא היו מקיימין משלוח מנות איש לרעהו. וא"ת שהיו שולחין מנות איש לרעהו. א"כ מאי אתא לאשמועינן עכ"ל. והניח בקושיא. ונבס"ד דאפשר לעולם לא שלחו מנות אחרים אפילו הכי קיימו שניהם המצוה המחליף בשנה זו ואוכל עם חבירו יוצא ע"י שחבירו מחשיבו לאדם חשיב ובההו' הנאה דאוכל משל חבירו. הו"ל כאלו נתן הוא לחבירו, מידי דהוי בקידושי'. דקיימ"ל אמר הוא ונתנה היא אם הוא אדם חשוב מקודשת בהאי הנאה דמקבל ממנה כמבואר בש"ס קידושין (דף ז' ע"ב) ובזה יתורץ קושי' המוהרש"א בח"א. וז"ל מחלפי סעודתיי' פירש"י שזה אוכל עם זה בפורו' של שנה זו וכו'. ולא ידענא מאי אשמעינן בזה. ולהנ"ל א"ש דטובא קמש"ל דאף זה שאכל בפורים של שנה זו עם חבירו. הי' מקיים משלוח מנות איש לרעהו. בההיא הנאה דמקבל מיני' וכן בפורו' הבאה להיפוך קיימו שניהם ומשלוח מנות הנותן והמקבל. בההיא הנאה דמקבל מיני' ואוכל מפתו ובזה א"ש דלא פירוש רש"י מיחלפי סעודתייהו בשנה אחת זה שולח סעודתו לזה. וזה לזה. דא"כ הדק"ל מאי אתי לאשמעינן. אבל בשתי שני' טובא קמש"ל. דע"י ההיא הנאה דמקבל חבירו ונהנה מסעודתו יוצא גם חבירו במצות ומשלוח מנות איש לרעהו. ובזה י"ל דקדוק הלשון להלן. רבה ורבי זירא עבדי סעודת פורי' בהד"י הדד"י דהכי הול"ל עבדי ס"פ בהדד"ו. אמנם לדרך הנ"ל הא אתי לאשמעינן דעבדי סעודת פורים בהדי הדד"י ר"ל בזה שנועדו יחדיו בהדד"י בזה עבדי תרווייהו סעודת פורים:

והדרן לקמייתא. רבי יהודא נשיאה שדר ליה לרב אושיעא אטמא דעגלא תילתא וגרבא דחמרא שלח לי' קיימת בנ"ו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ר"ל בנו בהדי דחשיבא בעינך כאיש לרעהו. א"כ יהי' נחשב גם בנו. כאלו שלחנו מנו' לרבינו. ואלולי דמסתפינא הייתי אומר. דשלח לו' קאי ג"כ על ר"י הנשיא. שהחשיבו לומר לו קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות איש לרעהו. שע"י שאתה מקבל נחשב אצלי להנאה. ולפי זה נכון גירסת הגרא"וו שמוחק תיבות ומתנות לאביונים כי מר' אושיעא לרבי ל"ש לומר מתנות לאביונים כי ר"י הנשיא עשיר גדול הי' אבל מאן דגריס לי' סובר כאידך פרושא דשלח לי' קאי ארבי אושיעא לר"י הנשיא קיימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו. ומתנות לאביונים לגבי רבי אושיעא ולהיפוך קיים גם רבי אושיעא ומשלוח מנות לר"י נשיאה ע"י שאחשבי' לאדם חשיב ובההיא הנאה דמקבל מיני' יצא ג"כ מצוה כתיקונה ומשלוח מנות איש לרעהו:

עוד שם. רב"ה ורבי זיר"א עבדי סעודת פורים בהדי הדדי. י"ל ע"ד רמז לשתי המדות גבהות רומז לרבה ע"ד ויגבה לבו בדרכי ה'. ורבי זיר"א רומז למדת ענוה זעיר"א שהיא זיר"א בלשון קצר. ונכנס יין יצא סוד. ולא יש באדם בחונ' הצמצום הנחוץ למדת ענוה. וקם רב"ה ושחטי', כינוי לנפילת המדרגו' של ר' זעירא למחר בטעו רחמי ואחוי' לבחי' ומדת ענוה המכונה זירא לשנה אמר לי' ניתי מר ונעבד ס"פ וכו'. א"ל לאו בכ"י ויומא אתרחיש ניסא והבן:

ותכתוב אסתר המלכה. הנה בשערי תשובה או"ח סי' תרצ"א הביאו שאילת' אודות מגילה שכתבה אשת הר"ר חיים יונה ז"ל. דפסלוה גדולי הדור והרב בברכי יוסף הביא להכשיר. ותימה דלא זכרו מהביא ראי' מהכתוב במגילה. ותכתוב אסתר את כל תוקף ופירש"י. תוקפה של נס זכו'. ובתרגום כתב שכתבו ות כל מגילתא הדא עיי"ש. ובודאי דהיתה כשרה לקרות באותו מגיל'. ועי' מה שהבאתי מש"ס חולין לעיל בר"פ דמגילת אסתר. דמבואר במס' (ב"ב דף ט"ו ע"א) דאנשי כנה"ג כתבו מגילת אסתר. א"כ יש לומר דלא יצא רק במגילה שנכתב ע"י אנשים ומרדכי בלשן הי' מאנשי כנה"ג. ועי' במס' (מגילה דף י"ט ע"א) דיליף כתיב"ה כתיב"ה גז"ש. מהא דותכתוב אסתר א"כ נראה דזה הי' מגוף המגילה. עכ"פ חידוש שלא הביאו הני גדולים מזה. ויש לצדד פנים לכאן ולכאן. ואכמ"ל:

לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם זמנים טובא במשמע. ומכאן אמרו חז"ל בר"פ מגילה נקראת בי"א. בי"ב. בי"ג. בי"ד. בט"ו. לא פחות ולא יותר. ונימא בה מילתא. הנה בטורי אבן מדקדק בלשון מגילה נקרא"ת. אמאי לא תנא קורין את המגילה. בי"א. כדתנן לקמן בפ"ב (דף כ' ע"א) אין קורין את המגילה. ע"ש, ולענ"ד י"ל דאי תני קורין את המגילה הו"א שכאו"א קורא לעצמו כמו בקריאת שמע. ואינו יוצא בשמיעה. לכך תני נקראת ע"י אחרים והשומעים יוצאים י"ח:

שם. במשנה לא פחות ולא יותר. פירש"י לא פחות מי"א ולא יותר מט"ו. עטו"א. ולענ"ד דלא נטעה לומר מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' רצונו בכל הימים. דז"א כדמפרש ואזיל במשנה ע"כ פירש"י לא פחות ולא יותר. לא פחות מי"א בחדש. ולא יותר מט"ו בחדש. ולא אמנין ימי הקריאה ודו"ק: עוי"ל דלא נימא מגילה נקראת. לא פחות ר"ל פרשה אחת. או יותר מהכתוב במגילה ר"ל פרשת גדולת מרדכי הכתובים בספר דברי הימים למלכי מדי ופרס. וז"א דהרי בזה פליגי בה (במשנה ג' פ"ב) מהיכן קורא את המגילה ויוצא בה י"ח. רמ"א כולה. ר"י אומר מאיש יהודי וכו'. אלא ע"כ לא פחות ול"י אמנין ימי חדש קאי דו"ק:

כאשר קים עליהם מרדכי היהודי וגו'. וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם. נבס"ד ע"ד שהביא בס' לקוטי צבי החדש בשם הה"ק מהר"ר צבי מזידיטשוב זצ"ל. דע"י שמקיים מצות בסומי בפוריא כראוי זה יהי' נחשב לו כאלו התענה משבת לשבת. וגילה סודו אל עבדיו וחסידיו כדבר סודו. וליכא מידי דלא רמיזא. בפסוקי מגילה אסתר. לקיים את ימי הפורים האלא בזמניהם. כאשר קים עליהם מרדכי ואסתר וגו'. וכאשר קימו על נפשם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם. רצונו לומר דמצות פורים כתיקונה יהי' חשיב כאשר הי' מקיים דברי הצומות ודו"ק:

כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו. י"ל ע"ד האי צורבא מרבנן דמסאני לי' בני מאתי' לאו משום דלא מעלי אלא משום דמוכח להו במילי דשמיא. והנה רש"י כתב ורצוי לרוב אחיו. ולא לכל אחיו לפי שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. ע"כ אמר הכתוב בעצמו הטעם למה ורצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו משום שהי' דורש טוב לעמו. להורות להם דרכי ה' ואת המעשה אשר יעשון. ודובר שלום לכל זרעו פירש"י מוסב על עמו לכל זרע עמו. ודרך העולם כמש"כ אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. עכ"א שהי' רצוי לרוב אחיו ולא לכל אחיו. משום שהי' דורש טו"ב לעמו. ודובר שלו"ם לכל זרעו:

חזק:

אשר הניא עצת גוים וכו':

הן "הדסה עמד' לעורר ישנים. שמעתי מאבא' מארי בשם חותנו זקיני הגאון ז"ל שאמר דצ"ל חן (בחי"ת) הדסה עמדה לעורר ישנים ואמת ניתן ליכתב: שושנת יעקב צהלה ושמחה וכו'. להודיע שכל קוו"ך לא יבושו. ולא יכלמו לנצח כל החוסו"ם בך. הנה בס' הכרמל מביא החילוק בין בוש"ה. וכלימ"ה הוא. שהבושה הוא שמתבייש בעצמו. וכלימה הוא שנכלם מאחרים גם כתב שם דלשון תקוה הוא בנפש המקוה. אף שלא הובטח בבירור על הדבר. וגם על בלתי זמן מוגבל. ולשון חסוו' הוא בפועל כמו אחסה בסתר כנפיך סלה. שהכנפים מחסים עליו. אבל כ"ז הוא בבשר ודם. אבל לגבי השי"ת הוא טוב. אף אם אדם קוה אל ה' בלא הבטיחו מקודם. וזה להודיע שכל קוי"ך לא יבושו מצד חסרון קבלת הדבר. כי בודאי ששון ושמחה ישיגון להמקבל. ולא יכלמו לנצח מצד הנותן כל החוסים בך. אפי' אם הוא מצד חסיון. אז ג"כ וחסיו בסתר כנפיך סלה:

א"י. להודיע שכל קויך לא יבושו. ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך. לא יבואו לידי כלימה שגדולה מבושה. ע"י שחוסים בך. ואף לא יבושו בבושה הקטנה מכלימה:

א"י. דתקוה שייך על תקות שכר טוב והשגת מבוקשו. וחסיי' שייך להחוסים בצל שלא יגיע אותם הרעה. וזה הי' החילוק בין מרדכי ואסתר. לבין כל היהודים. שמרדכי ואסתר היו מקוים להאושר והכבוד. נגד המן ואוהביו שרצו לזלזל בכבודם. וכן הי' וישם את מרדכי על בית המן. ואסתר המלכה ניתן כתר מלכות בראשה. ועליהם אומר להודיע שכל קויך לא יבושו. וישיגו מבוקשם. ולא יכלמו לנצח כל החוסים בך. היהודי' שבשושן. והיושבים בערי הפרזות ניצולים מהרג ואבדן. ובצלא דקוב"ה יחסיון. כמו כן לא יכלמו לנצ"ח כל החוסים בך. כי לולא זאת היו נכלמים ככלי " מה. אבל מי שלא ישיג מבוקשו מבוי"ש לפי שעה:

ארור המן אשר ביקש לאבדי. ברוך מרדכי היהודי וצ"ב. בטעם אשר ביק"ש לאבדי. כי ביותר הי' להיות מחוייב הקללה. אלו היה עשה ח"ו מעשה. ונבס"ד עפי"מ שפי' זקני הגאון מוהרצ"ה חריף זי"ע () בפסוק ולא יבא עמון ומואב בקהל ה' וגו' ע"ד אשר שכר עלי"ך את בלעם בן בעור וגו'. ולא אבה וגו'. ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה. וקשה מעשה לסתור דהא כאן נותן טעם למה צריך לשנוא עמון ומואב עד עולם. והי' צריך להגדיל השנאה א"כ במה שסיים ולא אבה ה"א. ויהפוך הקללה לברכה. בזה אדרבה מקטין השנאה. וביאר עפי"ד הרמב"ן ז"ל, בטעם שאמרו בעדים זוממין הרגו אין נהרגין לא הרגו נהרגין. משום דאלקים נצב בעדת אל. ואלו לא הי' הנדון מחוייב מיתה. לא הי' מסתייעא מילתא משמים שיהרג. וכיון שנהרג מן הסתם בן מות הוא. וא"כ אף שהוזמו אח"כ גברא קטילא קטלו אבל אם לא הרגו הנדון. והוזמו קודם הרי עינינו הרואות איך שמן השמים נסבה זאת שיוזמו. ולא ישפך דם נטו. א"כ הם רצו להרוג נקי ע"כ נהרגין. ולפי"ז גם בנידון דידן בזה מגדיל השנאה מדחזינן שלא אבה ה' לשמוע אל בלעם ויהפוך ה"א לך את הקללה לברכה. הרי חזינן דאין ראויי' לקללה והוא שכר עליך את בלעם לקללה מרצונו. ע"כ תגדול השנאה עד עולם. עכדפח"ח. אף אנו נאמר לכאורה מאי חייב המן בדבר הלא מאת ה' היתה זאת שנתחייבו אותו הדור כליי'. אמנם מדחזינן אשר לא עשה מזימותיו תושוי'. ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. והוא מדעתו רצה זאת. ונתגלגל חוב ע"י חייב עכ"א ארור המן אשר ביקש לאבדי. נגד רצון הבורא ית"ש והראי' כי ברוך מרדכי היהודי. ולא הי' ראוי למה שביקש המן. כי ברוך הוא:

עוד י"ל כוונה. בדברי הפייטן. כי ראיתי בס' אילת השחר בפסוק ומאמר אסתר קים. שדקדק למה נקראת המגילה בשם מגילת אסתר. ולא מגילת מרדכי. ונבס"ד דהחילוק בין מרדכי ואסתר. דע"י מרדכי בא מפלת המן ע"י שדבר טוב על המלך והוא אמר למלך לתלות את מרדכי עי"ז בא המפלה עליו ותלו אותו על העץ אשר הכין לו ונתקיים בו וכל קרני רשעי' אגדע תרוממנה קרנות צדיק אבל ע"י אסתר באת הישועה לכללות ישראל דהיא ביקשה עבור כללות ישראל כמש"כ תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי. ע"כ קורין את המגילה מגילת אסתר דעיקר הנס לכללות ישראל ע"י אסתר היתה. וזש"א ארור המן אשר ביקש לאבדו. ע"ז יהי' ברוך מרדכי היהודי, ארורה זרש אשת מפחודי. שגרמה בעצתה להפחיד אותנו. ברוכה אסתר בעד"ו שהיתה למחסה ומגן בעד"ו:

במס' (מגילה ט"ז ע"ב) דרשו בפסוק ליהודים היתה אורה זו תורה. ששון זה מילה. פירש"י דגם ע"ז גזר המן. וי"ל עוד דהנה כתיב ורבים מעמי הארץ מתיהדים ופירש"י מתגיירים נמצא הרבה נימולים לשם גוירות ועי"ז נתרבה ששון ויקר ליהודים בלימוד תורה ובהנחת תפלין על ידי העם הבאים בברית מילה עם היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם שלא יהיו נהרגים על ידו:

שמעתי מאבא מארי ז"ל. להקשות בריש מס' מגילה. בש"ס דמקשה ואימא שיתסר ושיבסר. ול"א יעבו"ר כתי"ב. וקשה דאימא ולא יעבור לישנא דאקדומי. כמבואר לקמן (דף כ"א.) כל המצות מברך עליהם עוב"ר לעשייתן. מלשון ויעבו"ר את הכושי. וכעת יצא לאור הגהות רש"ש וראיתי שעמד ע"ז. והוא מותיב לה והוא מפרק לה עיי"ש. והנלפע"ד בס"ד דהכי פירושא. דלעולם כדס"ד מעיקרא דמקשה. מנלן כדבעינן למימר לקמן חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימי"ן ליום הכניסה כדי שיספיקו מים ומזון לאחיהם שבכרכים. אלא דאפי"ה מקשו היכא רמיזא. במגילת אסתר מנין הימים שנקראת המגילה בהם. ואח"כ מקשה ואימא בשיתסר ובשיבסר. שמנ"ל דיש כח ביד חכמים לתקן הדבר כרצונם להקל על בני הכפרים. וע"ז משני הש"ס. ול"א יעבו"ר כתי"ב. לישנא דמשתמע בתרי אנפין. דעבידי רבנן דמתקני כסברתם ודו"ק:

בש"ע או"ח סי' תכ"ט ה' פסח שואלין בהל' פסח קודם לפסח שלשים יום. וכתב החק יעקב ומתחילין מיום הפורים עצמו והביאו מתוס' בכורות נ"ז בד"ה בפרוש הפסח. וכתב הר"ב בהג"ה ומנהג לקנות חטים לחלקם לעניי' לצורך פסח. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך ליתן לזה עכ"ל ורבים מדקדקי' בדברי הג"ה דהלא דבר זה לא שייך הכא מידי. וביותר הי"ל להביא זאת לקמן בסי' ת"ל לענין שבת הגדול גבי מנהג אמירת הגדה להביא גם מנהג זה. אמנם נ"ל פשוט דקאי ג"כ אדברי המחבר דשואלין שלשים יום קודם הפסח בהלכות פסח. עז"א ומנהג לקנות חטים ר"ל דזה ג"כ שלשים יום קודם הפסח. ולחלקם לעניים כדי שיהי' להם פנאי לברר את החטים. ולטוחנן בריחיים. ולאפותן כנהוג. ומינה דמתחילין מיום הפורים עצמו. לקבץ מעות לצורך פסח לקנות חטים יפים וכשרים. וכמדומה שראיתי רבים נוהגים כך. גם מה שכתב הר"ב בהג"ה. וכל מי שדר בעיר י"ב חודש צריך ליתן לזה, הוא ג"כ הג"ה למה שכתב המחבר שואלים בהל' פסח שלשים יום. אבל לענין מה צריך י"ב חודש. וע"ו כתב המג"א. דה"ה להעני המקבל. ולדעת הסמ"ק בעני סגי ג"כ שלשים יום. ואגב גררא אזכיר מש"כ בהג"ה סעיף ב' ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתי' ביום אחר החג. והוא אסרו חג. דלא שייך הכא מידי אלא לסוף הל' פסח. ונראה דקאי אדברי המחבר ז"ל לעיל מזה שכתב אין נופלין על פניהם בכל חודש ניסן. וכתב המג"א הטעם משום קרבנות הנשיאים. וע"פ. ואסרו חג. א"כ יצא רוב החדש בקדושה. ע"כ מזכיר מענין אסרו חג ג"כ. שזה נכלל בכלל שיצא רוב החדש בקדושה וז"ב:

במס' מגילה (דף י"ח) אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן וכתב בהג"ה יעב"ץ נ"ב ראיתי בדברי כותב"י חידוש"י המדינו"ת שעדיין ידועים הם ומצויים בארץ פרס והן מין גמלים בשתי חטוטרות ושמנה רגלים והם קלי המירוץ מאוד עכ"ל. ותימה שהביא ממרחק לחמו. ומכותב"ו חידוש"ו המדינו"ת ולא זכר דברי התרגום במגילת אסתר. דכתב ורוכבי רוכסא ערטוליונו רמכים דאתנטלו טחוליהון ואקדרו פיסת כף רגליהון. וברש"י פירש האחשתרנים מין גמלים הממהרים לרוץ. עכ"ל, וע"כ לחכמי תלמוד בבלי עדיין לא נודעו:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה