אור ברסלב
הין צדק דרוש לראש השנה תרל"ז לפ"ק

הין צדק· רבי מנחם מנדל שפירא

דרוש לראש השנה תרל"ז לפ"ק

לראש השנה

מאבא מארי הרב מוהר"ר משה ישעיה זצללה"ה:

ב) זאת תורת המסורה. זכרו"ן ג'. זכרו"ן תרועה. ואידך אין זכרו"ן לראשונים. ואידך אין זכרו"ן לחכם עם הכסיל. ונראה בעזה"י לבאר מאמחז"ל (ר"ה ט"ז ע"א) אמר רב יצחק למה תוקעין בר"ה. למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. אלא למה מריעין. רחמנא אמר זכרון תרועה. אלא וכו'. כדי לערבב השטן. ופירש"י שלא יסטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו עכ"ל. הנה מאמר הזה משולל הבנה. בשאלת רב יצחק למה תוקעין שנראה שרצה לשאול או לומר טעם לתקיעת שופר. והמקשן תפס אותו באמצע דבריו למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. הלא ר"י ג"כ ידע ממצות התורה שתוקעין אך הטעם רצה לדרוש ולידע וגם הסוף המאמר כדי לערבב צריך ביאור. ומרש"י ז"ל נראה שרצה להטעים. אך גם פירש"י צריך תבלין. מפני מה מורה מצות תקיעת שופר שישראל מחבבין את המצות, ונלענ"ד לבאר עפי"מ שהובא בס' בני יששכר (מאמר ג' יום תרועה דרוש ב') בשם כבוד דודו זקינו מוהר"ר משולם זיסא מהאנופאליא זי"ע. לבאר הפסוק תקעו בחדש שופר וגומר. כי חוק לישראל אשר מזה נראה שאומר טעם לשופר כי חוק הוא וכו'. ואינו מובן ואמר הרה"ק ז"ל כי כשהשי"ת רואה כביכול טענת המקטריגים נצבים כחומה מול עם בני ישראל. עבור רוב העבירות מכל השנה. והשי"ת ברוב רחמיו רוצה לזכות את בניו. והנה השי"ת נקרא מלך, ומלך במשפט יעמיד ארץ. ואיך שייך ויתר שלא כנגד המשפט והדין. ושואלים המקטריגי' מה טעם יש בדבר לזכות את ישראל. כיון שאין זכות בידם ח"ו. ע"ז משיב הקב"ה שבדין ובמשפט בא להם לזכותם אף בלי טעם. כיון שגם הם מקיימים המצות שהם חוקים בלי טעם ומשפט צדק שלי מדה כנגד מדה (במדה שאדם מודד מודדין לו סוטה ח') וזש"א תקעו בחדש שופר כי חוק לישראל הוא בלי טעם (הג"ה. ועי"ז משפ"ט לאלקי יעקב) ועי"ז נעשה משפט צדק לזכותם בלי טעם. מדה כנגד מדה עיי"ש היטב מה שהאריך בזה לבאר הפייט (באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגד ליעקב דבר חוק ומשפט וצדקינו במשפט המלך המשפט. האוחז ביד מדת משפט.) כי דבריו מאוד נעמו ושפתים יישק. העולה לנו מזה שהשי"ת ברוב רחמיו אשר רצה לזכותינו ביום המשפט. נתן לנו בכוונה מצות שופר שהיא חק בלי טעם. דבר בעתו מה טוב כדי לחיותינו כהיום הזה. ביום המשפט ע"צ המשפט והדין. מדה כנגד מדה. יען שאנו מקיימי' היום המצוה בלי טעם. א"כ בא לנו במדה שאדם מודד לזכותינו בלי טעם ולדעתי זה יש להעמיס בדברי הש"ס (שם ט"ז:) לעיל מזה המאמר שהתחלנו דאמרינן שם אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות וכו' זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. ובמה בשופר עכ"ל. דהיינו בשופר דייקא שאנו מקיימי' בלי טעם עי"ז יתעלה זכרונינו לפני הקב"ה לטובה מול המסטינים. וכפי' הטור שופ"ר אין שטן ואין פגע רע ר"ת. שופ"ר. (עי' טו"ז סי' תקפ"ה בסופו) ומעתה יובן בטיב טעם מאמר שהתחלנו. אמר רב יצחק למה תוקעין. והמקשן ג"כ הבין דרב יצחק רצה לומר או לשאול טעם התקיעה. אך המקשן תפס באמצע דבריו למה תוקעין שאלת. רחמנ"א דייקא לפי שהקב"ה רצה לזכותינו ביום המשפט אמר תקעו בלי טעם דייקא. שיהי' בדרך חוק כדי לזכותינו מדה כנגד מדה בלי טעם רק בדרך חוק. ואדרבה זהו הטעם של התקיעה שלא נדע הטעם ונקיים בדרך חוק כדי לזכותינו ג"כ ע"ד חוק. ובכונה העלים הקב"ה הטעם התקיעה כדי לזכותינו ביום התקיעה. ודבר בעתו מה טוב. ולדעתי הוא פירוש יקר בדברי הש"ס בעזה"י. ואח"כ רצה לומר או לשאול. באמת הטעם התקיעה יפה אמרת. שאדרבה זהו הטעם כדי שישאר בגדר חוק. אלא למה מריעין ורוצה לומר או לידע הטעם על תרועה. וגם בזה תפסו המקשן באמצע דבריו רחמנ"א דייקא אמר זכרון תרועה. כמו שאמרנו דע"י תרועה שאנו תוקעין בלי טעם יעלה לנו לזכרון לטובה. וגם זהו חוק. וביותר מצות חוקים שאנו מקיימים מסתתמים ביותר דברי המשטינים, אחר זה אמר למה תוקעין ומריעין וכו' כדי לערבב השטן. ופירש"י כוונתו לדעתי עד"ז. כי בזה שאנו מקיימים המצות חוקיים בלי טעם שכלוי. מזה מורה האהבה וחיבה למקום כי אין דומה אם האדם מקיים המצוה לפי שיודע הטעם ושכלו מורה ונוטה אותו לזה. שמזה אינו ניכר חיבת המקום כי י"ל שנעשה המצוה לפי ששכלו גוזר לעשותו יען שהוא יודע ערכה וטעמה לא כן אם האדם עושה המצו' עפ"י חוק ואינו יודע שום טעם וערך להמצוה ואעפי"כ זהיר ומהיר לעשותו מזה ניכר שהיא מחבב המצוה מהמצווה אותו לעשותה ובפרט אם עושה אותה החוקיי פעמיים ושלש ואינו מהרהר אחרי' מה טעם ומה המצו' הזאת. בודאי יותר ויותר ניכר אהבת המקום וחביבות' של המצוה ועי"ז מסתתמי' דברי המסטין. והס קטיגור וקח סניגור מקומ"ו. דייקא. (הלשון הזה נזכר בפייט ליל יום כפור. ולדעתי כוונתו כמש"כ) דהיינו הקטיגורי' נעשה סנגורי'. והזדונות נעשין לו זכיות וכמו שפי' בזה ההפלאה הקדוש דעי"ז ירא מלהסטין כי ביותר שיזכור עוונות ישראל יתרבו הזכיות והשטן עומד על ימינו דייקא לשטנו כי נעשה ע"י קטגורו זכיות שהיא לימין האדם לזכותו וכ"ז הוא משום שאנו מקיימים המצות חוקיים כמו שופר וכדומ'. ובפרט שאנו תוקעין בין בישיב' בין בעמיד' מזה מורה חיבת המצו' והמקום ב"ה. ומסתתמין דבריו. ולדעתי זה כוונת הטור ברומזו שופ"ר. אין "שטן "ואין "פגע "רע. שהקש' הטו"ז היכא רמיזא ועיי"ש תי'. ולפי הסברתינו יבוא על נכון בטיב טעם תי' הטו"ז והבן: ובזה אמרתי להוסיף נופך על מה שפירשו המפורשים (בתהלים קי"ט) רחוק מרשעים ישועה כי חוקיך לא דרשו. שפי' בפשיטות יען שמצות תשובה הוא חוק שיועיל למי שמרד במלכו והם לא דרשו החוקים. לכן רחוק מהם הישועה והבן. ועד"ז לדברינו יובן ביותר גם סמיכות הפסוק שלאחריו. רחמיך רבים ה' כמשפטיך חיינו כי לפי דברינו נמצא דע"י שאנו מקיימי' החוקי' גם אנו נושטה בלי טעם. וזהו המשפט צדק של הקב"ה מדה כנגד מדה. וזה הטעם הדרש של שופר ג"כ שנתן לנו הקב"ה ברוב רחמיו ביום המשפט. דבר בעתו מה טוב. לחיותינו כנגד המסטינים עפ"י המשפט מכ"מ. א"כ זהו כוונת הכתוב רחוק מרשעי' ישועה כי חוקיך לא דרשו. דייקא ומבאר הפסוק שלאחריו מה הי' להם לדרוש בהחוקי'. רחמיך רבים. ר"ל שהי' להם לדרוש הטעם משום רחמיך רבים ה'. שהקב"ה ברוב רחמיו במשפט נתן לנו חוקי' כמשפטיך דייקא. חיינו לחיותינו ע"י החוקי' במשפט ובצדק מדה כנגד מדה. והרשעים הללו לא דרשו שכוונת החוקי' הוא משום רחמיך רבים ה'. ולכן אין רוצי' לקיים החוקי' ולכן רחוק מרשעי' ישועה והבן: העולה לנו מזה שכוונת הקב"ה הי' במצות היום בשופר לזכותינו שיעלה זכרונינו לפניו לטובה. וע"י השופר כמאמר הש"ס בהרחבת דיבורינו יען שאנו מקיימי' המצוה עפ"י החוק והשכל מנגדו. שהוא מורה על חיבת המצו' והמקום ב"ה לכן עולה זכרונינו לפניו לטוב' והזדונותינו נעשו עי"ז זכיות. ועונות הראשונות לא יזכרו ולא יפקדו. וכדרך שאמרתי לפרש בע"ה אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני דייקא דהיינו אם תעש' תשוב' מאהב' אז הפשעי' שהם הזדונות נחשבים כאלו עשית מצוה וזכיות שהיא למענ"י (לשם יחוד קוב"ה) וחטאתיך לא אזכור רצונו דאז גם חטאתי"ך שהם השגגות לא אזכור כ"א הפשעי' אין נחשבי' לזדון כלל אלא כאלו עשית אותם למעני ולשמו כמצות וזכיות שנעשו' לשם הי"ת. ואלו עשית תשוב' מירא' הי' עכ"פ זדונות כשגגות. אבל השתא הכי אף חטאתי"ך שוגג לא אזכור. וכבר אמרנו בסמוך אשר הרשע שישן בשינת אולתו לא דרש בהחוקו' שהם לטובותינו ולזכותינו לעולם ואינו מתעורר בקול שופר ולא יעלה לזכרון בהיכל ה':

ומעתה בני זאת תורת המסור' זכרון תרועה שמורה להעלות זכרונינו לטובה ובמה בשופר כמאמר הש"ס ולהחשב הזדונות כזכיות וזה אין זכרון לראשוני'. ע"ד אל תזכר לנו עונות ראשוני' ר"ל שהשופר פועל שהראשונות לא תזכרנה עוד. ואין נשאר אפי' רשימה של חטא שוגג. וזכרון תרועה פועל אין זכרון לראשוני' שלא יזכר דייקא כלל כי אם הי' נשאר חטא של שוגג אחר מחיקה של הזדון הי' עכ"פ בכלל זכירה אבל מאחר שעולה הזכרון של תרועה אז אין זכרון דייקא לראשונים כלל. ואח"ז אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל דהיינו הזכרון לטובה פועל לחכם המבין ולהדורש לקיים החוקי' שהיא לטובתינו. אבל לא להכסיל הישן בשינת האולת וכהטעם הרמב"ם למצות השופר לעורר הנרדמי'. משינת האולת להם אין הזכרון עולה יפה ולזה אמר אין זכרון לחכם עם הכסיל ואתי שפיר בסייעתא דשמי'. וה' יחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ויעלה זכרונינו לפניו לטובה (וסוף המסו' יובן עפ"י תשו' כת"ס תשובה ק"ד בסופו. והבן כי גז"נ ועיין.) ובא לציון גואל בב"א:

ג) אמ"ר כרוספדאי אמ"ר יוחנן. שלשה ספרי' נפתחו' בר"ה. אחד של רשעי' גמורי' ואחד של צדיקי' גמורי'. ואחד של בינוני'. של צדיקי' גמורי' נכתבי' ונתתמי' לאלתר לחיים. רשעי' גמורי'. נכתבי' ונחתמי' לאלתר למיתה. בינונים תלויין ועומדי' מר"ה עד יוה"כ. זכו נכתבו' לחיים לא זכו נכתבי' למיתה עכ"ל. הש"ס (ר"ה דף ט"ז ע"ב). ושמעתי מקשים דלמ"ל ג' ספרי'. לא ליתקנו אלא שני ספרי' לצדיקי' ולרשעי'. כיון דבינונים תלויים ועומדי' עד יוה"כ לא צריכי ספר. אלא דאם זכו יכתבו בספרן של צדיקי'. ואי לא זכו יכתבו בספרן של רשעי'. ונבס"ד דלא קשה דבינוני' כיון דהו"ל מחצה זכיות ומחצה עבירות צריכי ספר מיוחד. דאם זכו נעשה מהעבירות זדונות שגגות. ולא עוד אלא דאם יעשו תשוב' מאהב' נעשי' זכיות. ואם יכתבו בספרן של צדיקי' גמורי' אז יפסידו הזכיות שהי' נעשי' ע"י תשוב' מאהב' על הזדונות. לכך צריכי שלשה ספרי'. אחד לבינונים דיש להם חשבון לעונות. כפי' הרה"ק מבארדיטשוב. עוי"ל. דבמקום שבעלי תשובה עומדי' אין צדיקי' גמורי' יכולי' לעמוד ע"כ אין מהראוי שיכתבו בספר אחד. ואילולא דמסתפינא. הייתי אימר דבינונים נכתבים ביוה"כ. אבל גמר חתימתם לא הוי עד רגל האחרון של החג. בין לטובה הן בקדושיו לא יאמין. ולהיפוך ממתינין לו עד הרגל האחרון של החג. דיקא נמי דלא נקט הש"ס גבי בינונים לשון נחתמין רק נכתבין לבד. משא"כ צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים כה יזכנו השי"ת: ד) בש"ע (אורח חיים סי' תקפ"ב) קיימ"ל דבעשי"ת אומר המלך הקדוש. המלך המשפט. ואם טעה או מסופק חוזר לראש. הנה י"ל דטעם הדבר לפי דעיקר התפלה שבר"ה צריך להיות בכוונה ואז יעלו עמו כל התפילות של כל השנה ואז יתקן מה שפגם בנפ"ש רו"ח ונשמ"ה והנה כתוב בספר מאמר החכמה מרמ"ח לצאטו. איך שמשכן הנפש הוא בכבד. רוח בלב. נשמה במוח. והאיש הנלבב צריך להמליך ע"ע עול מלכות שמים על כל חלקי האברים שלו. כמבואר בשערי ציון. ובפרט על נפשו. רוחו. ונשמתו. שהם "מוח "לב "כבד שהם נוטריקון מל"ך. אבל אם שכח ולא אמר המל"ך נמצא דלא הי' מכוין כוונתו כנ"ל ואחר כוונת הלב הן הן הדברי'. לא אמר ולא כלום וצריך לחזור לראש:

ה) במסורה פ' אמור. זכרו"ן ג' במסורה. זכרו"ן תרועה אין זכרו"ן לראשוני' אין זכרו"ן לחכם עם הכסיל. כבר כתבתי בזה. וכעת נ"ל עפ"י מה שכתבתי לפרש הפסוק (עיין חדש אלול.) אל תזכר לנו עונות ראשוני"ם מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאוד. כי אין דומה חטא של האדם גדול במדרגה שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. משא"כ לקטן במדרגה לא נחשב כלל דבר ההוא לחטא. וזה מרחמי השי"ת, כי לולא זאת לא הי' להם תקומה ח"ו. ע"כ אמר דוד המע"ה אל תזכר לנו עונות הראשוני"ם כמלאכי' שלהם נחשב אפי' כחוט השערה לעון. אבל לערכינו מהר יקדמונו רחמי"ך כי דלונו מאוד. ודי להפקיע עצמינו מעונות הגסים ר"ל. וכאן דכתבה התור' גבי שופר זכרון תרועה. כפירש"י לזכור לכם עקידת יצחק. ושמא תאמר שח"ו עוד יזכר לנו עונות ראשונים ג"כ. עז"א רק אין זכרון לראשוני"ם לענין העונות שלהם לא יזכרו ולא יפקדו. ומפרש משום כי אין זכרון לחכם עם הכסיל ע"ד. כי דלונו מאוד. ואינו דומה גדול בחכמה אם יחטא להבוי"ת או כסיל אשר בחשך הולך באין מבין דהוי שוגג גמור:

ו) תניא במס' ראש השנה (דף י' ע"ב) רבי אליעזר אומר בתשרי נברא העולם וכו' בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל רבי יהושע אומ"ר בניסן נברא העולם בניסן נגאלו. בניסן עתידין ליגאל. עכ"ל הגמרא. הנה להלן (דף כ"ז) אמר שמואל בר יצחק כמאן מצלינן האידנא זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון. כמאן כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. והקשו התוס' תימה הא קיימ"ל כרבי יהושע כדאמרינן בפ"ק (דף י"ב) לתקופה כר' יהושיע. וע"ש תי'. ואח"כ כתבו מיהו לאידך לישנא קשי'. וכו' ומה שיסד ר"א הקליר בגשם דשמיני עצרת כר' אליעזר דאמר בתשרי נברא העולם. ובשל פסח יסד כר' יהושע. אומר ר"ת דאלו ואלו דברי אלקים חיים. ואיכא למימר דבתשרי עלה במחשבה לבראות. ולא נברא עד ניסן וכו' עכ"ל. ולענ"ד נבס"ד דרבי אליעזר ורבי יהושע אזדו לטעמייהו. במס' (פרה פרק ט' משנה ד'). דתנן התם החושב על מי חטאת לשתות רבי אליעזר אומר פסול, (פי' הר"ב דאפסלו להו במחשבה) רבי יהושיע אומר כשיטה (פי' הר"ב החבית לשתות או ליקח ממנה מים לשתות. אבל במחשב' גרידא לא פסול). וכתב הרמב"ם שם הלכ' כר' יהושיע. ע"ש. מעתה א"ש מאוד כמש"כ הר"ת דבמחשב' הי' בריאת העולם בתשרי ור' אליעזר לשיטתי' דאזיל בתר מחשב' דהוי כמעשה. מצלינן שפיר כוותי' זה היום תחילת מעשי"ך. אבל במעשה הי' הברוא' בניסן וכיון דקיימ"ל כר' יהושע בפרה דמי חטאת אינה נפסלת אלא לכשיטה במעשה. לשיטתי' באמת בניסן נברא העולם. דבתר מעשה אזלינן כדי דלא תקשי הלכת' אהלכת' שפיר קיימ"ל לתקופה כר' יהושיע: ז) ולמען הקים שם לאחי מורי הרב הגאון מוהר"ר מרדכי זללה"ה אעתיק מה שמצאתי בכתבי קודש שלו בספר (דברי מרדכי) כת"י השייך לענינינו. ותן לחכם ויחכם. וז"ל יום ועש"ק פ' בא תרמ"ד לפק"וו יצ"ו. יעויין בספר ישמח משה פ' תשא מ"ש על דברי הגמ' (במגילה י"ג:) דאמר"ל גלו"י לפני מי שאמר והי' העולם. שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים וכו'. וכ' שם לפרש ע"ד המליצה. דהמן היינו המלשין דלמעל' המקטרג ח"ו על ישראל. והיינו שעתיד לשקול שקלים ר"ל לשוקלן ולומר זה הוא כך. וזה הוא כך. לפיכך הקדים שקליהן לשקליו. ר"ל שישקלו א"ע מקודם ולפשפש כאו"א במעשיו. ולהתוודות ולעשות תשובה ויבוטל הקטרוג. וכתב עוד שם בזה"ל ויש להוסיף נופך. דהא קיימ"ל כר"א דבניסן עתידין לגאול אף דבכ"מ קיי"ל ר"א ור"י הלכ' כר"י. הלא כבר נאמר בכל הספרים דכל כללי הלכו' אינם אלא בדינים הנהוגים בינינו אבל לא בדיני שמים. א"כ לפי"ז נ"ל ברור דהלא יצא ב"ק ואמר מה לכם אצל ר"א שהלכ' כמותו בכל מקום. רק שעמד ר"י על. רגליו ואמר לא בשמים הוא כבר ניתנה התורה לנו. א"כ זה דוקא בדינין והלכות הניתני' לנו, אבל לא בדיני שמים. ובודאי קיימ"ל כב"ק. וז"ב לענ"ד. וא"כ קיימ"ל בניסן עתידין לגאול. וא"כ ניסן הוא זמן הגאול' וכו'. וידוע דזמן ב"ד למ"ד יום. וא"כ א"ש הא דסיים היינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים. והבן. עכ"ל הקדוש ודפח"ח. והביא בספר ייט"פ (ח"ב בסופו) בשם הרב המאה"ג מו"ה משה נ"י. שהקש' דזה פלא. דנהפוך הוא דר"א ס"ל בתשרי עתידין להגאל. ור"י ס"ל בניסן עתידין להגאל כמבואר בר"ה (דף י"א) א"כ זמן הגאול' בתשרי ולא בניסן לפ"ד הישמח משה יעש"ה והוא פליא' נשגבה ע"ד הגאון בעל י"מ ז"ל. דאין לומר שנפל טעות הדפוס בסי"מ. וצ"ל דקיימ"ל כר"א דבתשרי עתידין להגאל. דלפ"ז לא אתי שפיר הא דפי' בגמ' דמגיל' הנ"ל. וצע"ג. ומצו' ליישב דבריו הקדושים:

ונלענ"ד ליישב דברי חכמים. והוא דע"כ ודאי ר"א הוא דסבר בתשרי עתידין להגאל כמבואר בגמ' ר"ה שם וכצ"ל באמת גם בסי"מ דקיימ"ל כר"א דבתשרי עתידין להגאל (וא"א לדפוס בלא טעות) ודבריו הקדושים טובים ונכוחים. וד"ת עניים במקום זה ועשירים במקום אחר. כמש"כ התוס' (בכריתות דף י"ד) ודבריו שבכאן מותאמים יחד כאחד עם דבריו הקדושים בסי"מ פרשת בא. יעש"ה מ"ש לפרש ג"כ ע"ד המליצ' מתני' (דריש מס' ר"ה) דתנן התם באחד בניסן ר"ה לרגלים ומפרש הגמ' אמ"ר חסדא רגל שבו ר"ה לרגלים ונפ"מ לבל תאחר עש"ה. וכ' הי"מ וז"ל, נ"ל ע"ד המליצ' כי נחלקו ר"א ור"י. ח"א בניסן נגאלו ובתשרי עתידין לגאול. וח"א בניסן נגאלו ובניסן עתידין לגאול. והנה מסורת בכל פלוגתא דאו"א דא"ח. ונ"ל דבאחד מהן בניסן או בתשרי יכתב ויחתם שיהי' הגאול' בשני וא"כ לעילא הוי הגאול' בזמן החתימ'. ולתתא בזמן שיצא לפועל. א"כ למ"ד בתשרי עתידין להגאל יכתב ויחתם בניסן. וענין רב היא הכתיב' והחתימ'. והנה שם רגלים הוא למה שאמרו שעולין לרגל לראי' בעזרה וכו'. בזמן שבהמ"ק קיים. וא"כ רגל שבו דהיינו פסח ר"ה לרגלים ר"ל שבו נכתב ונחתם אם יהי' רגלים דהיינו שיבנה בהמ"ק ויעלו ברגל. למאי נפ"מ. ר"ל מהו זה הנפ"מ שהתנא אשמעינן זה. ואמר לבל תאחר. שאנחנו נרא' שלא יאחר הגאולה. ועכ"פ יכתב ויחתם בפסח זה כי בידינו הוא. עכ"ל קדשו שם. והנה מה שכתב כי בידינו הוא הכוונה מובנ' דהיינו ע"י תשוב' ועזיבת החטא. (ור"א היא דס"ל אין ישראל נגאלין אלא בתשוב'. כמבואר בירושלמי פ"ק דתענית פלוגתא דר"א ור"י בזה. והובא בס' י"מ פ' במדבר ועי' ביפה מראה על הירושלמי פ"ק דתענית עש"ה) ולכאור' יקש' על הדברי' האלה דלמה לי' לאוקמי'. מתני' כר"א דבתשרי עתידין להגאל. ובעלמא אין הלכ' כר"א ובפשוט י"ל דלרב חסדא לטעמי' קמפרש דאיהו מוקמי נמי לסיפא דמתני' דהתם כר"א. כמבואר בגמ' (ר"ה דף ח' ע"א) באבע"א ע"ש. אך לשינוי' קמא דבגמ' שם א"צ לאוקמי' מתני' אליבי' דר"ח כר"א עש"ה. לכן נ"ל דדבריו הקדושים בנויים לפי מה שהעלה בפ' תשא דבפלוגתא זו דר"א ור"י קימ"ל הלכת' כר"א דבתשרי עתידין להגאל. דבד"ש ליתנהו להני כללי דהלכתא דידן. וקימ"ל כב"ק בזה דהלכתא כר"א. ולפי"ז בניסן הוא הכתיב' והחתימ' בענין זה אם להגאל בתשרי והיינו ענין ר"ה לרגלים וכמש"ל. ולפי"ז לעילא הוי הגאול' בזמן החתימ' דהיינו ניסן לר"א. אבל לר"י הוי לעילא זמן הכו"ח בתשרי ובניסן הגאול' בפועל לתתא כמש"כ הי"מ ז"ל. ומעתה צדקו דבריו ז"ל שבפ' תשא דבאמת ה"ק דקימ"ל כר"א דבתשרי עתידין להגאל והיינו הגאול' דלתתא אבל החתימ' על הגאול' היא בניסן (דאיהו הר"ה לרגלים שבו נכתב ונחתם.) וזש"א הי"מ ז"ל בזה"ל, ואם כן קיי"ל בניסן עתידין להגאל, וא"כ ניסן הוא זמן הגאול' עכ"ל. (לפי ההבנה הפשוט' לפי הנדפס בספר) ופלא על הכפל לשונו שאמר א"כ קיי"ל בניסן עתידין להגאל. ושוב מיד חזר ואמר עוד הטעם. א"כ ניסן הוא זמן הגאולה (והדבר פלא בשנותו את הדבר פעמי' דהיינו הך דקאמר מעיקרא) אך כצ"ל וא"כ קיי"ל בתשרי עתידין להגאל (כר"א) וא"כ ניסן הוא זמן הגאול' עכ"ל והכוונה דלמ"ד בתשרי עתידין להגאל והיינו גאול' דלתתא לפ"ז בניסן היינו הזמן הגאול' דלעילא שאז נכתב ונחתם למעלה אם ישראל זכאין להגאל בתשרי הבע"ל. וע"כ צריכין לעורר בתשוב' אאחד באדר. להיות כי הוא החדש המוקדם שלשים יום לזמן הכתיב' והחתימ' לעילא. ע"ד הגאול' בתשרי הבא' והיינו זמן ב"ד שלשים יום. לעשות תשובה לבטל הקטגורי' והמן דלעילא. וכמ"ש הישמח משה בראשית דבריו שם אבל למ"ד בניסן עתידין להגאל אז הכתיב' והחתימ' לעילא מענין הגאולה הוא בתשרי הקודם ולא בניסן. ודו"ק כי נכון הוא לפענ"ד להעמיד דברי הי"מ ז"ל על מכונו בלי גמגום בס"ד:

ועוד נ"ל באופן אחר. דהנה לכאור' עוד יש להרגיש ע"ד ז"ל (לפי המובן הפשוט לכאו') דאיך כתב דמא' באדר משמיעין וכו' מפני שהזמן ב"ד שלשים יום. הלא אם אמרינן כמ"ד בניסן עתידין להגאל. ומבואר בגמ' ר"ה דיליף לי' מדכתב ליל שימורים וגו'. הרי יהי' הגאול' בליל ט"ו בניסן שהוא יו"ט דפסח ולפי"ז השלשים יום קודם המה מט"ו באדר ולא מאחד באדר. (מיהו י"ל עפ"ד הטו"א במס' ר"ה דף י"א דהא דאמרו ר"י ור"א בתשרי או בניסן עתידין להגאל, לאו דוקא ביום טוב דר"ה. או דפסח. כי אז א"א דאין ביאת אליהו בע"ש ולא בעיו"ט. וכדאמרינן דהנודר בנזיר ביום שב"ד בא מותר לשתות יין בשבת ויו"ט. אלא ע"כ דהיינו דנקטו ר"א ור"י בתשרי ובניסן. למימרא דכל החדש בין למר בין למר ראוי לביאת ב"ד יעש"ה (וכ"מ לשון הר"ן ז"ל בדרשותיו דרוש ח' יעש"ה ודו"ק. אך מ"ש בספר יד שאול ביו"ד סי' רצ"ו ח"נן ד'. משמע דדווקא ביו"ט דפסח היא זמן הגאול' לר"י והיינו ליל שימורים יעש"ה) והנה מעיקרא סבר הטו"א למימר לחלק בין קץ דאחושנ' דאז און אליהו בא בעיו"ט. אבל קץ דבעיתה. לא יאחר מועד ואפי' בעיו"ט נמי בא אליהו יעש"ה (יהנה כ"ז שייך לפי דבריו ז"ל דמה"ט אסור בשתיי' יין בשבת ויו"ט דחייש לקץ דאחישנה יעש"ה). אבל לפי דעת הכו"פ (ביו"ד בכללי הס"ס) דביאת אלי' הי' רק בקץ דבעתו אבל באחישנה לא צריך לביאת אליהו מקודם. ובספר י"מ ז"ל פרשת בא (בפסוק והיו לכם למשמרת) פי' ג"כ קרא דהנה אנכי שולח דייקא לכם וגו' דה"ד בקץ דבעתו יעש"ה, ולפי"ז נמצא ע"כ צ"ל דהא דמותר בשתיי' יין בשבת ויו"ט משום דהחששא הוא רק לקץ דבעתו וצריכי' לביאת אלי'. ומותר בשבת ויו"ט דאין אלי' בא בעשויו"ט אפי' בקץ דבעתו. וע"כ דהא דאיפלגו ר"א ור"י אי בתשרי אי בניסן היינו בכל החדש ניסן או תשרי. וממילא משנכנס הר"ח ניסן הי' זמן הגאול' וצדקו דברי הושמח משה דשפיר הו"ל אחד באדר שלשים יום קודם זמן שראוי להיות בו הגאול'. ודו"ק. ולפי"ז נסתרו דברינו באופן א' דהרי זמן החתימ' דלעילא הוא ביו"ט דפסח. וכמש"כ הי"מ שם בביאור הגמ' רגל שבו ר"ה לרגלים. ולא הו"ל מא' באדר שלשים יום קודם. ועדיין צ"ע להעמיד הדברי' על מכונם לכן נלענ"ד לתרץ באופן אחר):

ונלענ"ד כוונה נכונ' בדברי הגאון בעל י"מ ז"ל. בהקדם מש"כ הגאון מ"ו חיד"א ז"ל בספר הנחמד דבש לפי (בסופו בקונטרס על ההגד' של פסח.) והביא שם דבר נחמד בשם הגאון ר"ר העשיל ז"ל. שאמר לפרש הא דאמרי רבנן בכפיל"א. השתא הכא לשנה הבא' בארעא דישראל. השתא עבדי לשנה הבא' בני חורין. דהכונ' דבתחיל' קאמר שם ר"י דבניסן עתידין להגאל והיא גאול' שלימ'. ולר"א דבתשרי עתידין להגאל. ובודאי יהי' כבמצרים דששה חדשים קודם הי' בטלים מעבודתם. וה"נ לר"א לא אפשר הגאול' בתשרי שנה זו דא"כ עתה הי' צריך להיות אתחלתא דגאול' להיות בטלים ולא חזינן כהאי סימנא לז"א השתא הכא עבדי לשנה הבא' בנ"י חורי"ן דיתחיל הגאול' מניסן שנהי' בטלים מהעבוד'. והיינו רק האתחלתא דגאול' ובתשרי תהי' הגאול' במילוא' ובטוב' ומשו"ה אמר לשנה הבא' בני חורין שתתבטל העבוד' בניסן הבא' ותהי' הגאול' בתשרי ע"כ תוכן דבריו ודפח"ח יעש"ה. והנה הגאון בדבש לפי ז"ל העיר עליו וכתב שלא הונח לומר דמספקא הלכתא כמאן. דנוסח זה נתייסד ונתפשט מגאוני קמאי (והובא ברמב"ם ז"ל בנוסח ההגד') ותו דאמרינן בעלמא דאין הלכה כרבי אליעזר יעש"ה. (וע' מה שכתבנו בזה בחודש ניסן בביאו' המאמ' בכפול' ומשם תדרשנו לטובה): ונלענ"ד לקיים דברי הגאון ר"ר העשיל הנ"ל עפ"ד הי"מ דבזה הלכת' כר"א דבתשרי עתידין להגאל אע"ג דבעלמא בכל התורה כולה קיי"ל כר"י לגבי ר"א בהלכתא למשיחא שאני וכמו שכתבתי לעיל. ולפי"ז י"ל דבאמת הני גאוני קמאי ז"ל ודאי פשיטא להו ג"כ דאשתני דינא דהאי פלוגתא דר"א ור"י מבכל התור' כולה וקיימ"ל כר"א לגבי ר"י. ומשו"ה תקנו לומר בכפילא חדא לר"א וחדא לר"י. ומה שתקנו להקדים נוסח המוסכם לדעת ר"י היינו להורות שלא נטעה לומר מדכאן הלכתא כר"א בעלמא נמי קיימ"ל כר"א. לכן תקנו לומר גם הנוסח המוסכם לר"י ולהקדי' אותו הנוסח מפני כבודו דר"י דהלכתא כוותי' בעלמא לגבי ר"א ושוב אנו אומרי' נוסח אחר המוסכם כרבי אליעזר דהלכתא כוותי' בפלוגתא דהכא. וק"ל. וסייעתא מהכא לדברי הי"מ דקיימ"ל כר"א והיינו דבתשרי עתידין להגאל ומניסן יהי' האתחלתא דגאול' וכמו שהי' במצרים דששה חדשים מקודם נעשו בני חורין מהעבוד' וכמבואר בר"ה דף י"א ובתוס' שם. וגם בגאול' העתיד' יהי' כן וכדמשמע מקרא דכימ"י צאת"ך מאר"ץ מצרי"ם וגומר. ולפי"ז יוצא לנו דהא דאמרינן בניסן או בתשרי עתידין להגאל הכוונה על גמר הגאול'. אבל זמן התחלת הגאול' הוא לרבי יהושיע דס"ל (בניסן. גמר הגאולה) בתשר"ו, ולרבי אליעזר דס"ל (בתשרי. גמר הגאול') בניס"ן וז"ב: והנה לכאור' קש' ע"ד הי"מ ז"ל שכתב לפי ההבנ' פשוט' דכיון דבניסן עתידין לגאול ממילא צריכין לעורר בתשוב' באדר. הלא אם בניסן עתידין לגאול ע"כ הי' צריך להיות כבר אתחלתא דגאול' זה ששה חדשי' הקודמי' והאידנא בעו"ה אכתי לא חזינן כהאי סימנא דחירות וע"כ דאין זה הניסן העתידין בו להגאל וכדברי הגאון ר"ר העשיל ז"ל. ואף ר"י אית לי' הא דששה חדשים קודם בטלה העבוד' מאבותינו במצרים וכמ"ש התוס' (ר"ה דף י"א) ד"ה בר"ה וכו'. (יע"ש בח"א מהרש"א ועי' עוד בח"א מהרש"א בדף ט"ז). וכן נלענ"ד לומר דודאי ר"א הוא דסבר בתשרי עתידין להגאל וכצ"ל באמת גם בספר י"מ דקיימ"ל כר"א דבתשרי עתידין להגאל. ומעתה א"ש דלר"א דקיימ"ל הכא כוותי' דבתשרי הוא זמן גמר הגאול'. ונמצא דהתחלת הגאול' זמנו בניסן. משא"כ לר"י. וזש"א הי"מ וא"כ קיימ"ל בתשרי עתידין לגאול. וא"כ ניסן הוא זמן הגאול' עכ"ל. וה"ק דבתשרי עתידין להגאל (והיינו גמר גאול') וממילא לפי"ז בניסן הוא זמן התחלת הגאול'. וכמו שהי' במצרים ששה חדשים מקודם הי' אתחלת' דגאול'. ולכן צריכין לעורר בתשוב' באחד באדר למען נזכה שיהי' באחד בניסן הבע"ל התחלת הגאול' ובתשרי שלאחריו תהי' גמר הגאול'. ומעתה שפיר הו"ל שלשים יום בדקדוק ובר"ח ניסן הוא זמן התחלת הגאול'. וע"כ מאחד באדר דהוא שלשים יום מקודם. משמיעין על השקלים. להיות ראוי לגאולה ומעת' כל דברי חכמים קיימים ומש"ה אמ"ת ותורת"ו אמ"ת. רוח ה' דבר בו. ותה"ל הוא עצה נכונה בכוונת דברי הישמח משה ז"ל זכותו יגן עלינו ויליץ טוב בעדינו. ונזכה לביאת גואל צדק בב"א:

ובאלה הדברים נרא' ליישב. קושי' הטו"א בקונט' אבני שהם במ' ר"ה. על מה שכתב לתרץ פלוגתא דר"א ור"י אי בניסן אי בתשרי עתידין להגאל. והקש' הא אין אליהו בא בעיו"ט. ותי' דה"מ כשהיא באחישנ' אבל בעתה בא יבא ברנה אפי' בעיו"ט. שוב הקש' ע"ז חדא מהא דסתמא תני' ומותר בשבתות וימים טובים. ומשמע אפי' ביו"ט דר"ה. וביו"ט דפסח וקש' הא י"ל דלמא בעתו היא לכל מר כדאית לי'. ועוד הקש' בשעהשמ"ט ועי' בספר כ"ס (חאו"ח סו' ג') שנשאל ע"ז ופלא שנא הביאו. שהעיר ע"ז הטו"א ז"ל בעצמו בחלק ההשמטו' שבסוף הספר מגמרא מפורשת (בפסחים דף י"ג) גבי י"ד שח"ל בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאו' תליות וטהורו' וכו':

א"ל לדבריכם אף תליות לא ישרפו שמא יבא אלי' ויטהרם. א"ל כבר מובטח להם לישראל שאין אלי' בא לא בע"ש ולא בעיו"ט. הרי דא"א בשום ענין אפי' בקץ דבעתו שיבא אלי' בע"ש ועיו"ט. דאל"כ קש' שמא בעתו הוא ויבא אלי' בעיו"ט ויטהרם. ונלענ"ד ליישב על נכון דלכאור' יש להקשות אמאי אסור בכ"י החול שמא יבא ב"ד היום הלא אמרינן דהגאול' דלעתיד יהי' על האופן שהי' במצרים דקודם הגאול' ששה חדשים כבר היו בני חורין. והי' התחלת הגאולה וכמ"ש לעיל באורך ועי' בספר יש"מ בפסוק והי' לכם למשמרת יעש"ה והאידנא דלא חזינן אכתי האי סימנא בעו"ה למאי ניחוש דילמא יבא ב"ד היום. אך י"ל לפימ"ש הטו"א להקשו' אמאי אמרי' דילמא יבא ב"ד לר"א ולר"י לא יהא אסור רק או בתשרי או בניסן. ותי' דמ"מ חיישינן לזמן דאחישנ' ור"א ור"י בקץ דבעתו קמיירי עי"ש. ולפי"ז נ"ל דכמו דס"ל לר"י בניסן עתידין להגאל. (דיליף לה מגאולת מצרים) ואפי"ה באחישנ' א"צ דוקא לניסן. וה"נ י"ל דדוקא בקץ דבעתו אמרי' דיהי' אתחלת' דגאול' ששה חדשים מקודם אבל בקץ דאחישנה יחיש הקב"ה מעשהו (ועי' בכו"פ בכללי ס"ס) ויוציאנו הקב"ה מאפיל' לאורה וכל שעתא זמנא הוא וא"צ שיהי' אתחלתא דגאול' ששה חדשים מקודם ומשו"ה אסור לשתות יין בכל ימות החול דילמא היום יהי' קץ דאחישנ' והתינח בימות החול אבל בשבתות וי"ט שפיר שרי לשתות ואפי' ביו"ט דר"ה ופסח דאע"ג דבפסח ותשרי זמני גאול' לר"א ולר"י היינו כאשר יהי' בעתו יהי' אתחלת' דגאול' ששה חדשים מקודם ואחרי' יהי' הגמר גאולה או בניסן או בתשרי. אבל עתה בעו"ה כשאין אתנו אות וסימן החירות. ע"כ אין לומר דילמא בעתו הוא אפילו בניסן ותשרי רק שיש לנו לדון דילמא הגיע קץ דאחישנה וע"ז שפיר אמרינן אין אליהו בא בערבי שבתות ויו"ט בקץ דאחישנה ודו"ק:

ולפי"ז מיושב גם קושי' הב' דשפיר אמרינן התם בער"פ דאין אלי' בא דאע"ג די"ל דילמא בעתו היא דהתם נמי כיון דאכתי בער"פ לא חזינן סימנא מילתא טבא דחירותא ע"כ אין זה בעתו אלא דהו"ל למימר שמא יבא אלי' בקץ דאחישנה וע"ז אמרינן דאין בא בערבי שבתות אבל בקץ דבעתה בא גם בע"ש ויו"ט וזה נכון בס"ד:

ועפ"י מה שכתבתי ליישב דברי הגאון בי"מ ז"ל נרא' ג"כ ליישב מש"כ בספר ייט"פ מאמר ד' פרשיות לשקלים אות כ"ט. ג"כ כעין דברי זקינו הגאון בעל י"מ ולכאור' צ"ע הא הלכתא כר"א דבתשרי עתידין להגאל אך לפמ"ש לעיל א"ש דלר"א התחלת גאולה בניסן היא וצריכין לעשות תשובה תחילה וה' יעזרנו עדכש"י אמן:

ובמה שכתבתי לעיל ליישב קושי' דלמה אמרי' דילמא יבא ב"ד היום הא לא הוי' ששה חדשים מקודם סימן חירות בעו"ה. וכתבתי דבאחישנה א"צ ששה חדשים מקודם עמש"ל. וכעת נ"ל להוסיף נופך ומוסבר ביותר דלק"מ דנימא דלא לחוש שמא יבא ב"ד כיון דהי' צריך ששה חדשים מקודם להיות זמן חירותינו דהא כ' הטו"א בלאה"נ להקשות. דבכל השנה חוץ מניסן ותשרי אין בו זמן גאולה. ותי' דמ"מ זמן דאחישנ' שייך דהיינו שמא זכו ישראל. וכל שעתא זמנא וכמו דכתיב היום אם בקולו תשמעו. ולפי"ז לא קשה קושי' הנ"ל דשפיר חיישינן שמא הגיע קץ דאחישנ' דעכשיו זכו ישראל לגאול' שלמה. ותו ל"ק מהא דלא הי' זמן חירות בששה חדשים הקודמי'. דז"א דהלא גם עתה אין אנו אומרים שהיא זמן ועת מועד הגאול' דקץ בעתו. אלא שזכו ישראל ואומר הקב"ה אחישנ'. וכיון דבששה חדשים הקודמים שעד עתה לא היו עוד אז בגדר זכו. משו"ה ל"ה זמן חירות. וכבר ידוע דהבחירה ביד האדם ואין הקב"ה בידיעתו מדקדק לבטל הבחיר' (ועיי' בחוה"ל באורך מזה בשער העבוד' ובספר תפוחי זהב מזקני הגאון מוהרצ"ה ז"ל בפרשת בראשית. ובכ"ס או"ח סי' ג"ן), ומשו"ה אין שום ראי' והוכח' מזה שלא הי' זמן החירות בימי' הקודמי' לסתור הספק דאחישנ"ה. אבל להספק דבעת"ה שפיר הדק"ל דהא בעתה שפיר יהי' כפי הסדר דבששה חדשים מקודם יהי' זמן חירות וכדברי הגאון רבי ר' העשיל הנ"ל. ודו"ק. (ועי' בס' תפלה למשה על תהלי' סי' נ"ט. ועי' בחת"ס ח"ו סי' צ"ח וביע"ד ח"ב ד"א) עכ"ד אחי מורי זללה"ה. והאומר דבר בשם אומרו מבי' גאולי. לעולם שנא' ותאמר אסתר למלך בשם מדרכ"י:

ח) בתפילת ר"ה. ופתחון פה למיחלים לך. ר"ל אם ח"ו ישראל בתכלי' השפלות אין להם פה להתווכח עם המלעיגי' על ישראל ונעשים כאלמים. אבל משא"כ אם יתן ה' כבוד ועוז לעמו ישראל אז יהיה פתחון פה למיחלים לך: אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. בשמיטה העבר'. לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא. ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נור"א. ופחד. והוא הי' והוא הו' והוא יהי' בתפאר"ה. ועל כן נקוה לך י"א לראות מהרה בתפאר"ת עוזך. וה"ר יכפר:

בנשמת. ה"ן ה"ם יודו ויברכו. רצונו לומר דאברים שלנו אינם צריכי' להתעוררו' אלא ה"ן ה"ם בעצמם יודו ויברכו וכו'. כדרך שכתוב כל עצמות"י תאמרנ"ה ה' מי כמוך:

בפייט מלך עליון. לשלי"ש ולרבי"ע. יום ליום יביע. שבחו להביע. לע"ע ימלוך מלך עליון. ועי' מטה לוי. ולענ"ד דקאי על זמן קר"ש ותפלה. שזמן תפלה עד שלי"ש היום. וזמן קר"ש עד רבי"ע היום. וזש"א לשלי"ש ולרבי"ע. יום ליום יביע. שבחו להביע. לעע"י:

לדובר מישרים ביום דין. להוגה דעות בדין. כי בכל דין יש דעות יש אוסרין ויש מתירין. ולמה עשה ה' ככה כדי שימצא כ"א כפי מעשיו איזה דעה שסובר כמותו. ויזכה ע"י בדין. וזש"א לדובר מישרים ביום דין. ומלך במשפט יעמיד ארץ. אפ"ה להוגה דעות (להקל ע"י יש מקילי') בדין. שמעתי:

אבינו מלכינו החזירנו בתשובה שלמה לפניך. א"מ שלח רפואה שלמה לחולי עמך. ע"ד הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי והא בהא תלי': א"מ הצמח לנו ישועה בקרוב וכו'. כי צרכי עמך ישראל מרובים ואין אנו אתנו יודע עד מה. ועל איזה מהם נבקש. אבל הקרוב קרוב קודם כי לפרנסה צריך בכל יום. ובכל עת. ובכל שעה. ע"כ אנו מבקשי'. א"מ הצמח לנו ישועה בקרוב קודם. ואח"כ א"מ הרם קרן ישראל עמך. ואח"כ א"מ הרם קרן משיחך. כי באלו פנים גם אין אנו יכולים לקבל פני משיחנו בשמחה. כראוי וכנכון:

א"מ פתח שערי שמים לתפילתנו. א"מ זכור כי עפר אנחנו. שמעתי מפי אחי מורי הרב מוה"ר מרדכי ז"ל. שאמר כי אם יפתחו שערי שמים ויקישו תפילתינו ועבודתינו נגד ערך עבודת מלאכו' ושרפים וחיות ואופני הקודש יתעורר ח"ו קטרוג עלינו. ע"כ אנו מבקשים א"מ פתח שערי שמים לתפילתינו. אבל עוד נבקש. א"מ זכור (אז בשעת פתיחה תהי' נזכר) כי עפר אנחנו. וערך עפר ואפר. ובשר ודם יספיקו לך. ויש להוסיף עוד דזה שאנו מבקשים עכ"פ א"מ נא אל תשיבנו ריק"ם מלפניך. ויקובלו תפילתינו ברצון אשרי "איש "שלא "ישכחך. הר"ת מזה היא אי"ש:

ונתנה תוקף קדושת היום. כי הוא נורא ואיום ובו תנשא מלכותך. ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמ"ת. אפשר. ע"ד ששמעתי ממגידי אמת. איך שיש צדיקים שמראים להם קודם פטירתם ביאת גואל צדק וכהן מאופד באורים ותומים. ומקריב קרבנות ועי"ז יתרצו בפטירתן מן העולם. כי אין הקב"ה לוקח נפש הצדיק אלא לרצונו כמבואר באוה"ח (בפסוק ומות בהר פ' האזינו) וכמו ששמעתי באזני. מפה קדוש מורי זללה"ה ייטב לב באותה שנה שנפטר והלך לעולמו פ"א בסעודה שלישית אמר בזה"ל. כל בי עשרה שכינתא שרי' וכמו שפי' הר"מ אלשיך עוד אקבץ עליו לנקבציו אשר במקום שנקבצים עשרה מישראל. עוד אקבץ עליו א"כ בודאי גם כאן יש השראת שכינה. ע"כ אני אומר לכם. חזקו ואמצו כי בלתי ספק אשר בשנה זו יבוא הקדוש המשיח. ובא לציון גואל צדק בב"א. ואני בשמעי זאת ישמח לבי גם אני. אבל בעו"ה נפטר לעולמו ושבק לן חיים. אשר ע"כ אנו מבקשים. ובו תנשא מלכותיך. ויכון בחסד כסאך אבל ותשב עליו באמ"ת. ולא בדמיון ובמראה כנ"ל:

א"י ע"ד הש"ס. (ר"ה דף י"ז ע"ב) אילפא רמי כתוב ורב חסד. וכתיב ואמת. בתחיל' ואמת ולבסוף ורב חסד. פירש"י כשרואה שאין העולם מתקיים בדין. אשר ע"כ אנו מבקשים ההיפוך ויכון בחס"ד כסאך. דשמא לא יזכו בעינך בדין אבל לבסוף יהי' ותשב עליו באמ"ת. רצונו לומר שיהי' לנו הזכו' שתוכל לישב על הכסא באמת ולזכותינו בדין:

בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון. כמה יעברון. וכמה יבראון. מי יחי' מי ימות. מי בקוצו ומי לא בקיצו. עי' מטה לוי דכמה יעברון הוא בדרך כלל. ומי יחי' בדרך פרט. וקשה אם יחשוב הפרט למה לי הכלל כמה ונבס"ד עפ"י דמבואר במס' (חגיגה ד' ע"ב) רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי. ויש נספה בלא משפט. אמר מי איכא דאזיל בלא זמני' אין כי הא דר"ב בר אביי הו' שכיח גבי' מה"מ א"ל לשלוחי' זיל אייתי לי מרים מגדל' שיער נשיא. אזל אייתי לי' מרים מגדלא דרדקי. א"ל אנא מרים מגדלא שיער נשיא אמרי לך. א"ל א"ה אהדרה. אמר לי' הואיל ואייתיתה להוי למניינ"א. וכו'. א"ל סוף סוף שני' מאי עבדת אמר אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי' מוסיפנא להו לי' והויא חלופי'. מעתה מובן דלכתחלה יש מספר כמה יעברון וכו'. אבל אי איכא צורבא מרבנן דמעביר במילי' דמוסיפי' לו חיים. ע"ז אמר מי יחי'. ומי ימות להשלים למניינא דכמה יעברון. ומכח סיבות אלו יסתבב גם מי בקצו. ומי שלא בקצו. ויש נספה בלא משפט והוי למניינא דכמה ועברון. אף שלא בקצו, ועי"ז יגרום חיות לאחר בתוספות חיים. ובזו"ל מלך ממית ומחי' ומצמיח ישועה: מי יחי' ומי ימו"ת נוטריקון "ועד "יום "מותו "תחכה לו, "ואם "ישיב "מיד "תקבלו:

עוד יזכר לנו אהבת איתן אדונינו וכו' ובזכות הת"ם יוציא איו"ם לצדק דינינו. יובן עפי"מ דמבואר בסי' האריז"ל בכוונת הפייט וכל מאמינים שהוא שופט צדק:

הת"ם שם המשפט בספר הקומה ונעלם שלו אותיות איו"ם (ר"ל מילוי ה"א. תי"ו. מ"ם). וזהו איום ונורא וכו' וזש"א ובזכות הת"ם. יוציא. איו"ם לצדק דינינו. כי קדוש היום לאדונינו:

באין מליץ יושר מול מגיד פשע. תגיד ליעקב דבר חוק ומשפט. וצדקינו במשפט. עפי"מ שאמרתי לפרש הכתוב כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם. ע"ד מש"כ הרמ"א בפסוק וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו כי לטעמים על ידי שכועס האדם ואומר כך וכך אעשה לפלוני. עי"ז מטיל כעסו בדיבורו. וזה ג"כ וינחם ה' על הרעה. אשר דב"ר לעשות לעמו. ובזה חמת המלך הקב"ה שככה. וינחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. וזהו הכונה כי ידין ה' עמו. עי"ז גופי' ועל עבדיו יתנחם כי מטיל כעסו בדיבורו. וזה כוונת הפייטן באין מליץ יושר מול מגיד פשע. תגיד (דברים קשים כגידין) ליעקב דבר חק ומשפט ועי"ז אח"כ וצדקינו במשפט. האוחז ביד מדת משפט כמו שהחבל ביד האדם וברצותו מושכו אליו. כמו כן תגיד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקינו במשפט:

או"א הי' עם פיפיו"ת שלוחי עמך בית ישראל הלשון פ"י פיו"ת י"ל כי הנה מדרך העולם שהחזנים גם שלוחי צבור לוקחים עמהם משוררים בצוותא חדא זקנים עם נערים להנעים הקול ולעזור אותם בפי פיות הרבה וקולי קולות ועפ"י הרוב המה מכוונים להראות לפני העם יפוי הקולות שלהם. אשר לזה אנו מבקשים מלפני השי"ת הי' עם פ"ו פיו"ת אפי' עם אותם שמתכללים עם פי פיות שלוחי עמך בית ישראל לדעת המשלחים אותו להיות ה' עמהם ביראו ה' הקטנים עם הגדולים:

מצאתי בכתבי מר אחי מוהר"ר מרדכי ז"ל. בס' זרע מרדכי וז"ל שמעתי מזקנתי תי' (היא סערל בת הרב מוהרצ"ה חיים) שהמנהג שלא לאכול ולעשות תבשיל מולייתא בר"ה כגון דגים ממולאים וכדומה הנהוג בשאר ימים ונ"ל הטעם כי כתבו המה"ק דמלוי גי' פ"ו מנין אלקי"ם והוא בחי' דין ודו"ק. (ועיי' מזה בס' ייט"פ אבני זכרון אות ח"ן). עכ"ל. ולענ"ד הטעם כדי למעט בתענוגים מאימת יום הדין הקדוש והנורא וזה פשוט:

תוכן העניינים

הין צדק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה