אור ברסלב

הימים הנוראים בהלכה ובאגדה

שער ההלכה

שער האגדה

חודש אלול

סליחות

מנהג בני ספרד לומר סליחות, מתחילת חודש אלול [חוץ מראש חודש] עד יום הכיפורים. ומנהג בני אשכנז לומר סליחות מתחילת השבוע שבו חל ראש השנה, אלא שאם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי, מתחילים לומר את הסליחות מתחילת השבוע הקודם. ומנהג בני אשכנז לתקוע בשופר מראש חודש אלול לאחר תפלת שחרית, כדי לעורר את העם לתשובה, כמו שנאמר ''היתקע שופר בעיר, והעם לא יחרדו''? (שלחן ערוך סימן תקפא סעיף א. ב, כג)

הזמן הראוי לסליחות

אמרו רבותינו ז''ל כי בתחילה ברא הקב''ה את העולם במידת הדין, אך מאחר שראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, שיתף יחד את מידת הרחמים. ואמנם יש שעות שמידת הדין שולטת יותר, ויש שעות שמידת הרחמים שולטת יותר. ובתחילת הלילה משקיעת החמה עד חצות הלילה (בערך 24:40 לפי שעון קיץ) מדת הדין שולטת, ולכן אין לומר סליחות בשעות אלו, כי הסליחות הם רחמים ורצון אל בורא עולם, ולא טוב לאומרם בשעה שמדת הדין שולטת, שנראה כאילו מתגרים אנו במידת הדין. אלא שבעיקר יש להקפיד שלא לומר קודם חצות את הפסוקים ''ויעבור ה' על פניו...'' שבהם אומרים אנו את שלוש עשרה מדות רחמים של הקב''ה, ולכן אפשר להתחיל את הסליחות כעשר דקות קודם חצות, ואז יגיעו ל'ויעבור' בדיוק בזמן חצות. (ב)

חוץ לארץ

תושבי חוץ לארץ לכתחלה יאמרו את הסליחות לפי זמן חצות הלילה שלהם, אולם המקילים לומר לפי זמן חצות של ארץ ישראל, יש להם על מה לסמוך. (ד)

משעת חצות הלילה שמתחיל זמן הסליחות, אפשר לומר סליחות למשך כל הלילה והיום עד למחרת בשקיעת החמה. ואשריהם הקמים לסליחות באשמורת הבוקר, לפי שבשעות אלו מתעוררים יותר חסדי הבורא יתברך בעולם. ואנשים שקשה להם לקום בעוד לילה לסליחות, יארגנו מנין בבוקר לפני תפלת שחרית או בערב לפני תפלת מנחה, וזכות הרבים תלויה בהם. וכשהסליחות ביום, טוב שיתעטף החזן בטלית, מעין מה שאמרו חז''ל (ר''ה יז ע''ב): שהתעטף הקב''ה כשליח ציבור ואמר למשה, כל זמן שישראל עושים לפני כסדר הזה של י''ג מדות, אני מוחל להם. (ו)

מצוה הבאה בעבירה

אותם אנשים משכימי קום בעוד לילה לאמירת הסליחות, יש להם להזהר שלא להפריע את מנוחתם של בני הבית, וכל שכן שלא להעירם להכין תה או קפה, והעושה כן, עברה היא בידו, ויוצא שכרו בהפסדו.

ברכות התורה

הקמים משנתם לאמירת סליחות, יברכו ברכות התורה קודם הסליחות, מפני הפסוקים המוזכרים בתוך הסליחות. ומכל מקום אם הזמן מצומצם מאוד, המקילים לברך ברכות התורה לאחר הסליחות, יש להם על מה לסמוך. (ה)

הראוי להיות שליח ציבור

שליח ציבור צריך שיהיה ריקן מעבירות, עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מדותיו, וקולו ערב. ואם לא מצאו מי שיהיו בו כל המדות הללו, יבחרו את הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים, ולא כאותם הבוחנים רק אם קולו ערב, ואינם שמים על ליבם את שאר המעלות. ופשוט שעדיף שליח ציבור בן תורה, אף שאין קולו ערב כל כך כמו שליח צבור אחר שאינו בן תורה. (סימן נג סעיפים ד ה. לג, לד)

מטרת הסליחות

עיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה, בנחת, במיתון ובהכנעה יתירה, כי תחנונים ידבר רש, ולב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה, ולא כאותם האומרים בחופזה, ובודאי שלא יפה הם עושים. ובאמירת הוידוי והסליחות, יפשפש במעשיו לחזור בתשובה שלימה, ולהוסיף מצוות ומעשים טובים, בהתקרב יום הדין, שאז שוקלים זכויותיו ועוונותיו של כל אדם. (כ, כג)

מנהג יפה לתקוע תשר''ת באמירת י''ג מדות שבסליחות, וכן לאחר חצי הקדיש שבסוף הסליחות, תוקעים תשר''ת, תש''ת, תר''ת. ומכל מקום אם הסליחות נאמרים בשעת לילה מאוחרת, והתקיעות מפריעים לשכנים המטופלים בתינוקות רכים, שעל ידי התקיעות יתעוררו משנתם בבהלה, לא יתקעו. (כד)

לשון נכונה

יש להקפיד לומר את הסליחות בהיגוי האותיות וניקוד כהוגן. ולכן כשאומרים ה' מֶלֶך ה' מָלָך, יש להקפיד לומר ה' מֶלֶך מלעיל, דהיינו שהניגון באות מ'. אבל ה' מָלָך, יאמר מלרע, שהניגון באות ל'. וכן יקפיד לומר את שם ה' כמתכונתו מלרע, דהיינו שהניגון באות נ', ולא יאמר מלעיל, שאז הניגון באות ד'. וכמו כן יש להקפיד להבדיל בין ההיגוי של שווא נע, להיגוי של שווא נח.

רבותינו החמירו מאוד שכאשר אומרים 'ויעבור', להפסיק מעט בין ה' ה'. [שסודו רם ונישא, ומי שאינו מפסיק עונשו רב, ה' יצילנו. (שלמי צבור)] ובאמירת ה' ה', יכפוף קומתו קצת, [כמו שנאמר בתורה לאחר י''ג מדות, וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו]. (מהרי''ק, שלמי צבור, ברכי יוסף, חסד לאלפים, מנחת אהרון, בן איש חי ועוד). ויאמר את כל י''ג המדות בקול רם. [כשם שמשה רבנו אמרם בקול גדול. (פרקי דרבי אליעזר)] (לב)

נוסחאות

האומרים סליחות בחצות הלילה, כשמגיעים לנוסח ''אתוודה על עבירות קלות וחמורות'', יש להם לומר בלילה 'בתוך' אשמורות, ולא בלילה 'לסוף' אשמורות.

''אתאנו לבקש ממך כפרה, איום ונורא משגב לעתות בצרה''. בגלל המנגינה נהגו לומר תיבות 'כפרה' ו'בצרה' מלעיל, אבל צריך להקפיד לאומרם מלרע. (יח)

מדוע באתי ואין איש

אם עדיין אין מניין בבית הכנסת, אין רשאים הציבור לומר 'ויעבור', וכן אינם רשאים לומר את כל קטעי הסליחות שבשפה הארמית, כמו 'רחמנא' 'מרנא דבשמיא' 'מחי ומסי' וכיוצא בהם. אלא יאמרו את שאר קטעי הסליחות שבלשון הקודש, וכשיהיה להם מנין, ישלימו את כל הקטעים שדילגו. ואם הם יודעים מראש שלא ישיגו מנין, יאמרו 'ויעבור' במקומו בטעמי המקרא ולא ידלגו. (יא, לא)

תיקון חצות

מעלת אמירת 'תיקון חצות', גדולה יותר ממעלת ה'סליחות', ולכן האומר סליחות בלילה, יקפיד לומר גם 'תיקון חצות'. ואם הזמן מצומצם, ואינו יכול לומר את שניהם, עדיך שיאמר תיקון חצות. ויחיד שנשאר ער בחצות לילה, ואין לו מנין לסליחות, יאמר מעט קטעי סליחות ביחידות כנ''ל, ותיקון חצות. [ובשנת השמיטה אומרים תקון לאה בלבד, כמבואר בחוברת 'מצוות הארץ בהלכה ובאגדה']. (י)

רדיו. לווין

סליחות המועברות דרך הרדיו בשידור ישיר, יוצא בזה ידי חובה. ועונה: 'אמן', 'יהא שמיה רבא מברך', 'ויעבור' וכיוצא, הגם שהוא יחיד בביתו. והוא הדין לסליחות המועברות בשידור ישיר דרך הלווין, שעונה עמהם ללא חשש, אע''פ שיש הפרש של זמן מועט. [כן הורה מרן הראש''ל] אולם סליחות המועברות דרך הרדיו שלא בשידור ישיר, אינו יוצא בהם ידי חובה, ואינו רשאי לענות כלל. (מנחת אלעזר, חזון איש, אגרות משה, הגרא''י קוק, הגרצ''פ פראנק, מעשה חושב, ירושת פליטה ועוד. כא)

אורי וישעי

מנהג יפה לומר אחר התפלה מראש חודש אלול ועד הושענא רבה, מזמור (תהילים פרק כז) 'לדוד ה' אורי וישעי'. וכמו שדרשו במדרש שוחר טוב: 'אורי' - בראש השנה, 'וישעי' - ביום הכיפורים, 'כי יצפנני בסוכה' - רמז לחג הסוכות. (כד)

בדיקת תפילין ומזוזות

מנהג חסידים לבדוק את התפילין בחודש אלול. ואדם שאינו יודע מי כתב לו את התפילין, יש לו להשתדל יותר לבדוק את התפילין, ובפרט בדור האחרון שלצערנו הרב, רבו סופרים שאינם בקיאים כדת וכדין בכל הלכות ספרות. ומכל מקום אם יודע בברור שהתפילין נכתבו בהידור רב על ידי סופר ומגיה תלמיד חכם וירא שמים, אינו חייב מן הדין לבדוק את התפילין אפילו לאחר כמה שנים. (כו)

ואמנם במזוזות, אפילו אם יודע שנכתבו בהידור רב, חייב לבודקן מן הדין פעם אחת במשך שלוש שנים וחצי. ויש שנהגו לבודקן בכל חודש אלול. (תורת המועדים ב)

אחים לא מפקירים

ישתדל להתפלל בימים אלו על אחינו בית ישראל התועים מדרך החיים - דרך התורה והמצוות. ויזכיר כמה משמותם בברכת 'השיבנו אבינו לתורתך' שבעמידה, שיערה עליהם הקב''ה רוח קדושה וטהרה ממרום, ויתן בלבם שישובו בתשובה, ויהפוך לבבם ליראה ולאהבה אותו, ויתפלל בפרט על קרוביו ובני משפחתו, כי ימים אלו הם ימי רצון לפני הקב''ה, וימינו פשוטה לקבל שבים. (רבנו האר''י. כה)

ומעשה בבנו של המהר''ם אלשיך, שיצא לתרבות רעה, והורה רבנו האר''י ז''ל למהר''ם להתפלל עליו שיחזור בתשובה, וכן עשה, ובפתע פתאום חזר בתשובה שלימה. (כה)

בואו חשבון

כתב החיד''א: טוב ונכון שבכל לילה לפני השינה ובפרט בחודש אלול, יבדוק אדם את מעשיו, אם אכן טובים ורצויים הם לפני הבורא או לא. וישתדל לתקן את מעשיו הרעים ולהתחרט עליהם ולשוב מהם, ולשפר ולייעל את מעשיו הטובים.

גן המבוכה

כתב הרמח''ל בספרו מסילת ישרים: הנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו, כסוחרים הגדולים אשר יבדקו תמיד כל עסקיהם ויקבעו שעות לזה, למען לא יהיו להם הפסדים. וכן דרשו חז''ל על הפסוק: ''על כן יאמרו המושלים בואו חשבון'' - על כן יאמרו המושלים ביצרם, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עברה כנגד הפסדה. ודע כי העצה האמיתית הזאת, לא יוכלו לתת אותה ולא לראות את אמיתותה אלא אותם שכבר יצאו מתחת יד יצרם ומושלים בו. כי מי שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות את האמת הזאת ואינו יכול להכירה, כי היצר מסמא את עיניו ממש, והוא כהולך בחושך שיש לפניו מכשולים ואין עיניו רואות אותם.

ומשל למה הדבר דומה? לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לשעשוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים, וביניהם שבילים רבים נבוכים ומעורבים, כולם דומים זה לזה, והתכלית בם להגיע אל מגדל אחד שבאמצעו (כעין מבוך). ואמנם השבילים האלה - מהם ישרים ומגיעים באמת אל המגדל, אך מהם משׁגים את האדם ומרחיקים אותו ממנו, וההולך בין השבילים, הוא עצמו לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמיתי או בכוזב, כי כולם שווים ואין הבדל ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין, על ידי שכבר נכנס בהם והגיע אל התכלית שהוא המגדל. והנה העומד כבר על המגדל הוא רואה את כל הדרכים לפניו ומבחין בין הדרכים האמיתיים לכוזבים, ויכול הוא להזהיר את ההולכים בם ולומר להם, זו הדרך לכו בה. ומי שירצה להאמין לו, יגיע למקום המיועד, אבל מי שלא ירצה להאמין לו וילך אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו. כן הדבר הזה, מי שעדיין לא משל ביצרו, הרי הוא עדיין בתוך השבילים ולא יכול להבחין ביניהם, אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל המגדל ויצאו כבר מכל השבילים וראו את כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים לייעץ למי שירצה לשמוע, ולהם צריכים אנו להאמין. ומה היא העצה שהם נותנים לנו? בואו חשבון! - בואו ונחשב חשבונו של עולם, נדקדק ונשקול דרכינו מידי יום ביומו. כי הם כבר ניסו וראו וידעו שזו לבדה היא הדרך האמיתית להגיע האדם אל הטובה אשר הוא מבקש ולא זולת זה. וכמו שנאמר, ''נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'''.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

נהגו שהכותב מכתב לחברו בחודש אלול, כותב בתחילת המכתב: ''לשנה טובה תכתבו ותחתמו''. (כו)

ערב ראש השנה

מעשה במדינה שהצטבר לה חוב גדול של מס למלך, שלח המלך כמה פעמים לגבותו, אך הם לא שלמו, כי היה החוב גדול. מה עשה המלך? אמר לבני פלטרין שלו: עמדו ונלך אליהם. עד שהם הולכים כברת דרך, שמעו זאת בני המדינה. מה עשו? התחילו גדולי המדינה יוצאים לקראת המלך, אמר להם מי אתם, אמרו לו בני מדינה פלונית אנו, אמר להם ומה אתם מבקשים, אמרו לו בבקשה ממך עשה עמנו חסד לפנים משורת הדין למחול לנו על החוב, כי אין בידינו מה ליתן. אמר להם: בשבילכם אני מוותר לכם על שליש מהחוב. המשיך המלך בדרך, והנה יצאו חיילי המדינה לקדמו, אמר להם מי אתם, אמרו לו בני המדינה פלונית, אנא אין לנו לשלם, בבקשה ממך תרחם עלינו, אמר להם: בשבילכם אני מניח עוד שליש. עד שהוא מהלך עוד, יצאו כל בני המדינה אליו גדולים וקטנים, אמר להם מה אתם מבקשים, אמרו לו: אדוננו המלך, אין לנו כח ליתן מה שאנו חייבים לך, אמר להם: בשבילכם אני מניח הכל, אבל מכאן ואילך חשבון חדש הוא. כך המלך - זה מלך מלכי המלכים הקב''ה ישתבח שמו, בני המדינה אלו ישראל שעשו עוונות במשך השנה. בערב ראש השנה החסידים מתענים, והקב''ה מוחל שליש מעוונותינו, ומראש השנה ועד יום הכפורים, הבינונים מתענים והקב''ה מוחל עוד שליש מעוונותינו. וביום הכיפורים כל ישראל מתענים ומבקשים רחמים אנשים ונשים וטף, והקב''ה מוחל לנו הכל, שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', מה ישראל עושים, נוטלים לולביהם ביו''ט ראשון של סוכות, ומהללים ומקלסים לפני הקב''ה, והקב''ה מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם אבל מעכשיו הוא ראש חשבון, לכן כתוב ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות. (מדרש תנחומא פרשת אמור סימן כב)

התרת נדרים - נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, ולכתחילה יעשו את ההתרה על ידי עשרה אנשים ששונים הלכות, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (יו''ד שלד סעיף לה). (מב)

קברי צדיקים - יש נוהגים ללכת בערב ראש השנה להשתטח על קברי הצדיקים שיבקשו רחמים עלינו מה' יתברך. ומכל מקום לכהנים אסור בהחלט להכנס אפילו לקברות צדיקים בלבד. כמבואר בגמרא בבא בתרא (נח ע''א) בבא מציעא (פה ע''ב) סוכה (כה ע''ב) שגם קברות הצדיקים מטמאים. וכן דעת הרי''ף בתשובה (סימן שיג), תוספות (ב''מ קיד ע''ב), הרא''ש, המאירי, הריטב''א, האשכול, מהרי''ל, שו''ת הלק''ט, מהר''ם בן חביב, שדי חמד ועוד. וכתב הגר''ש קלוגר, הדבר ברור שכהן הנטמא בקברי צדיקים, הרי הוא מחלל קדושת כהונתו, ואין עליו תורת כהן, ולא יעשה כן בישראל. וגם בפאת השלחן כתב, יש למחות ולמנוע מנהג איזה כהנים שהולכים אל קברי הצדיקים תנאים ואמוראים וגאונים, באומרם שאין קברי הצדיקים מטמאים, וטעות הוא בידם, כי מי לנו צדיקים גדולים יותר מאבותינו הקדושים ויוסף הצדיק, שמפורש בגמרא שמטמאים. וכן כתב בדברי יחזקאל שחייבים להודיע כן ברבים שאין על מה לסמוך להקל באיסור דאוריתא. וכן כתב בקיצור שלחן ערוך, טעות הוא ביד כהנים הדיוטות בזמנינו, שנוהגים ללכת על קברי הצדיקים, וצריכים למחות בידם ולמונעם מכך. ישמע חכם ויוסף לקח. (נב)

תספורת - בנוהג שבעולם כשאדם הולך למשפט, אפילו אם הוא אדם חשוב, אינו יוצא עם בגדים מיוחדים ויפים כל כך שיראה כאדם מיוחד, אלא לובש בגדים פשוטים, שֶיֵקַל יותר לשופט לרחם עליו. אבל אנחנו בטוחים בחסדיו של הבורא יתברך שיוציא אותנו זכאים בדין, ולכן נוהגים אנו להסתפר בערב ראש השנה, וללבוש בגדים יפים לכבוד היום הקדוש, כדי להראות ביטחוננו בבורא יתברך שיחתמנו לחיים טובים ולשלום לאלתר [מיד]. אלא שבכל זאת לא ילבש בגדים מיוחדים מדאי, כדי שיזכור שסוף סוף הוא יום גדול ונורא אשר מי לא יירא ממנו, ואפילו דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיט פסוק קכ): ''סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי'', כל שכן אנחנו אזובי הקיר, מה נאמר. (נא)

מקוה - מנהג חשוב מאוד לטבול במקוה טהרה בערב ראש השנה, כדי להתפלל ביום הדין בקדושה ובטהרה. ובלאו הכי מי שיכול במשך השנה לטבול בכל ערב שבת תבוא עליו ברכת טוב. ומכל מקום אדם שהוא חולה ואינו יכול ללכת למקוה, נכון שיעמוד תחת סילון המקלחת כשהברז פתוח עד שישער שכבר נשפכו על גופו כמות מים של תשעה קבים [כ-12.5 ליטר]. וברור שאין הבדל בין אם המים צוננים או חמים. ושליחי ציבור צריכים להזהר יותר בטבילה זו. (נז. ת''ה כט)

ומיותר להזכיר, כי אין פתרון זה מועיל בשום פנים ואופן לאשה שהגיעה זמנה לטבול, וכמו שכתב הרמב''ם, שאפילו תשפוך על עצמה כל מימות שבעולם אינם מטהרים אותה כלל, אלא רק על ידי שתלך למקוה ותטבול שם.

הכנת נר דלוק - מכיון שאסור ביום טוב להדליק אש חדשה, כמו מקופסת גפרורים או מצית וכדומה, ומותר להדליק רק מאש שכבר היתה דלוקה מערב יום טוב, כפי שיתבאר להלן בהלכות יום טוב, לכך יש לשים לב בערב יום טוב קודם כניסת החג, להכין נר הדולק 48 שעות לשני הימים, כדי שאם יצטרך לבשל ולהדליק את הגז ביום טוב, יהיה לו מהיכן לקחת את האש, וזהו הנקרא 'הדלקה מאש לאש'.

הדלקת נרות

טוב שהנשים ידליקו את נרות היום טוב לפני השקיעה כבכל ערב שבת. אלא שיש נשים נוהגות להדליק את הנרות מאש לאש בליל יום טוב קודם הקידוש, ויש להן על מה שיסמוכו. (חזו''ע יו''ט שו)

תימנים - גם אותם העולים מארצות תימן שנהגו שלא לברך על הדלקת נר של יום טוב, מכל מקום בעלותם לארץ ישראל, צריכים לברך על הדלקת הנרות של יום טוב בשם ומלכות. (יחו''ד ח''א סימן כז. יו''ט סא)

זמן הברכה - קודם ההדלקה תברך האשה: ''להדליק נר של יום טוב'' ואחר כך תדליק. ואף על שבערב שבת, נוהגות רוב בנות אשכנז לברך לאחר שמדליקות את הנרות, מכל מקום בערב יום טוב, יברכו על הנרות ואחר כך ידליקו. (משנ''ב רסג ס''ק כז)

שהחיינו - לא תברכנה הנשים ברכת 'שהחיינו' בהדלקה, כיון שבלאו הכי מברכים אנו ברכה זו לאחר מכן בקידוש של ליל יום טוב. (אור זרוע בשם הירושלמי, תרומת הדשן ועוד) והמברכות נכנסות לחשש הפסק בין ברכת 'להדליק נר של יום טוב' להדלקה עצמה. ולכן טוב להעיר בנחת למשמע אוזנן של המברכות 'שהחיינו' בהדלקה, שיפסיקו ממנהגן, וכמו שכתבו היעב''ץ ועוד, שמנהג נשים זה, אין לו יסוד בהלכה ושגגה הוא.

ואמנם המברכות 'שהחיינו' בהדלקה בערב יום טוב, יש להן להזהר שלא לענות 'אמן' על ברכת 'שהחיינו' שבקידוש, מחשש הפסק בין ברכת הגפן לטעימת היין. ואם ענו 'אמן', אין צריך שיטעמו מהכוס, שהרי בלאו הכי אין חיוב לטעום. (סב)

ליל ראש השנה

הראויים להיות שליחי ציבור

שליח צבור, צריך שיהיה ריקן מעבירות, עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מדותיו, וקולו ערב, ורגיל לקרוא בתורה, נביאים וכתובים. ואם לא מצאו מי שיהיו בו כל המדות האלו, יבחרו את הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים. ונכון שיהיה לפחות בגיל שלושים שנה ונשוי. (סימן נג סעיפים ד ה. לג, לד)

קריאה כהוגן - יש להקפיד שהשליח צבור יבטא את האותיות נכון, אבל אם קורא אות ח' כמו כ' רפויה, או אותיות ע' ו-ה' כמו אות א', או אות ק' כמו כּ' דגושה, אין ראוי למנותו שליח צבור. כמבואר בגמרא מסכת מגילה דף כד עמוד ב. (לד)

ויש לדעת כי לא רק על הש''צ מוטל להגות את התיבות נכון, אלא על כל אדם להזהר בזה, למען תהיה תפילתו צחה. ואף מי שלא התרגל בצעירותו, לא יתעצל ללמוד כשיגדל, כי פעמים מחמת ההגוי הלא נכון, נמצא שהוא מחרף ומגדף ח''ו?! [כמו שבמקום לומר 'אתאנו לחלות פניך', אומר 'אתאנו לכלות' ח''ו, וכיו''ב יש הרבה דוגמאות].

ומעשה בחסיד אחד שנפטר ולאחר זמן הגיע אל חברו בחלום כשפניו מוריקות, כששאלו חברו מדוע פניך מוריקות? סיפר לו שכאשר נפטר הניחו לו ספר תורה בחיקו, ושאלוהו האם קיימת כל מה שכתוב כאן, וענה כן. פתאום הביאו לו סידור תפלה ובקשוהו שיקרא קטע מהתפלה, 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו...', וקרא אותו מלא שיבושים, לח' קרא כ', ואת שוא נע הגה כשוא נח ועוד ועוד, ושאלוהו האם ככה נאה וככה יאה להתפלל בלעגי שפה לפני מלך מלכי המלכים הקב''ה? ואמרו לו לבחור עונש לעצמו, או שיכנס תקופה לגיהנם או שיחזור בגלגול לעולם הזה, ואמר שהעדיף להכנס לגיהנם, כי מי יודע מה יהיה עמו בגלגול הבא.

אשרי אדם שלוקח את הדברים לתשומת לבו ולומד את כללי הדקדוק וההיגוי הנכון של האותיות, ואין זה קשה כל כך, כי ההרגל נעשה טבע, ואם יקפיד על זאת, יראה שבזמן מועט תתרגל לשונו, ויתפלל כהוגן כדת וכדין.

אזהרות לשליח ציבור

יש להקפיד שלא להאריך מדאי בתיבה מסוימת, באופן שמאבד את משמעותה לרוב האריכות. וברור גם שאין להפסיק בנשימה באמצע המילה, שנמצא שמחלק את המילה לשתים. ובפרט יש להזהר בזה בברכת כהנים שמאריכים בה בניגון בימים הנוראים. וכן אין להאריך בניגון בתיבה אחרונה של כל פיסקה מהקדיש או בסוף כל ברכה, מפני שדבר זה גורם לחלק מהקהל להקדים ולענות 'אמן' בעוד שהחזן ממשיך בניגון ולא סיים את התיבה. וכן יש להזהר שלא לכפול תיבה אחת פעמיים או יותר לצורך המנגינה. (שו''ת יחוה דעת חלק ב סימן ה)

לשם שמים - שליח צבור שיש לו קול ערב ומסלסל בקולו ומנעים בתפלתו, ומכוין לשם שמים, ושמח בלבו על שנותן הודאה לה' יתברך בנעימה, תבוא עליו ברכה. וכמו שאמרו בפסיקתא רבתי (פרשה כה), כבד את ה' מהונך, ממה שחננך, שאם היה קולך נאה והיית יושב בבית הכנסת עמוד וכבד את ה' בקולך. ע''כ. ובלבד שיתפלל באימה ויראה וכובד ראש, אבל אם כוונתו כדי שישבחוהו העם על קולו הנעים, הרי זה מגונה, ועליו נאמר: 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'. ומכל מקום לא יאריכו שליחי הצבור בתפלתם, מפני טורח הציבור. (שו''ע סימן נג סעיף יא. לה)

כתב בספר חסידים: כשאתה מתפלל, אמור התפלה בניגון הנעים והמתוק שבעיניך, ובזה ימשך לבך אחר מוצא פיך, ובבקשה ותחינה בניגון המושך את הלב.

הפסול להיות שליח ציבור

שליח ציבור שעובר עבירה, כגון שמגלח זקנו בסכין, אסור למנותו שליח צבור אפילו באקראי. וכל שכן אם הוא מחלל שבת, או ששולח את בניו ובנותיו לבתי ספר שהמורים והמורות שם אינם שומרי תורה ומצוות. (לו, לח)

התובע את חברו לבית משפט שלא הולכים לפי חוקי התורה, ולא פנה לבית דין רבני, כתב עליו הרמב''ם (סוף הלכות סנהדרין) הרי זה רשע, וכאילו חרף וגדף, והרים יד בתורת משה רבנו, [ומכל מקום אם אין יכול התובע להוציא מהנתבע בדייני ישראל, יתבעהו לדייני ישראל תחלה, ואם לא רצה לבוא, נוטל רשות מבית דין, ואז רשאי לילך ולדון בערכאות. ע''כ]. ולכן פסול הוא להיות שליח צבור אפילו באקראי. (לח)

עבר עבירות ושב בתשובה באמת, מותר למנותו חזן, שאין לך דבר העומד בפני התשובה, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. (לז)

כי שכר שכרתני

כתב הרשב''א (ח''א סימן תרצא, ח''ג סימן תלט): הגון וראוי יותר לקחת שליח צבור בשכר מאשר בהתנדבות, כי כאשר השליח צבור מקבל שכר, הוא מקפיד יותר ומתבונן ונזהר יפה בתפלתו. וגם על ידי זה, לא כל הרוצה לעלות חזן, יעלה. ע''כ. ואין לחזנים לחשוש מאיסור 'שכר שבת', שכיון שעוסקים הם במצוה, מותר. (לט, מ)

עבדו את ה' בשמחה

יתפללו בכוונה ושמחה ולא בעצבות חס ושלום, כי קדוש היום לאדונינו. (סו)

ראש השנה שחל בשבת - אם טעה בחתימת הברכה בעמידה, ובמקום לסיים 'מקדש השבת וישראל ויום הזכרון', חתם 'מקדש ישראל ויום הזכרון' בלבד, אינו חוזר, מאחר וכבר הזכיר שבת באמצע הברכה. והוא הדין אם טעה וחתם 'מקדש השבת' בלבד, שיצא ואינו חוזר. (יו''ט פח. פסח רכג)

קידוש

קודם הקידוש נהגו לומר את הנוסח שתיקן הבן איש חי רבנו יוסף חיים זיע''א, שבו ישנם בקשות וסימנים טובים לתחילת השנה. ויאמר את הקידוש בשמחה ובמאור פנים, ואפילו אם בא לביתו וראה שהשלחן עדיין אינו ערוך, לא יכעס ולא יקפיד אפילו בלבו, אלא יעזור להם לסדר, והכל על מקומו יבוא בשלום.

טעה בחתימה - טעה בקידוש וחתם 'מקדש ישראל והזמנים', במקום 'מקדש ישראל ויום הזכרון', חוזר ומקדש. (פב)

שהחיינו - בסוף הקידוש מוסיפים ברכת 'שהחיינו', שאנו מודים לבורא עולם על היום הקדוש הזה שנתן לנו, שנעשה חשבון הנפש לעצמנו, היכן עומד מאזן חיינו בקיום התורה והמצוות, ובמה צריכים אנו להתחזק. שאילו לא היה את היום הזה, אזי לאחר אריכות ימים ושנים, היאך יכול היה האדם לעמוד בדין אצל בורא עולם, כשהיה רואה את כל מעשיו הרעים. אבל עתה מידי שנה, שב בתשובה על מעשיו, ובודק ומכין את עצמו לקראת השנה הבאה, ומתחזק בתורה ובקיום המצוות, ואז לאחר אריכות ימים ושנים, מגיע מתוקן יותר.

בקידוש שבלילה השני, נחלקו הפוסקים אם לברך 'שהחיינו' או לא. לכן טוב שכל אדם יהיה לו פרי חדש על השלחן בשעת הקידוש, וכשיברך שהחיינו יכוין לפטור את הפרי החדש. ואם אינו מוצא פרי חדש, ילבש בגד חדש. ומכל מקום גם אם אין לו פרי או בגד חדש, יברך 'שהחיינו' בכל אופן. (וראה להלן לענין שהחיינו על השופר ביום השני. (קסג))

ראש השנה שחל במוצאי שבת - כשחל יום השני של ראש השנה במוצאי שבת, מוסיף בקידוש של הלילה, ברכת 'בורא מאורי האש' וברכת ההבדלה, ונמצא שבסך הכל מברך חמש ברכות שסימנם יקנה''ז. [ יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן].

כרטיסי ברכה

המכינים 'כרטיסי ברכה' מערב החג לקרוא בהם בליל החג, יש להבהיר להם שעדיף שלא לעשות כן, כיון שדינם כאגרות שלום שאסור לקרותן בשבת ויום טוב, ואפילו לעיין בהן בעיניים בלא קריאה, אסור. (סימן שז סי''ג ומשנ''ב ס''ק סד. ילקו''י שבת ב קצח)

סימנים טובים

רבותינו ז''ל הנהיגו לאכול בראש השנה מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה. ולכן נהגו לאכול תמרים, רוביא (שעועית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), רימונים, תפוח בדבש, וראש כבש. [ויזהר וידקדק היטב בכשרות ראש הכבש, ולא יאכל עד שיהיה ברור לו שהבשר 'חלק' בכשרות מהודרת. ואם אינו מוצא בשר 'חלק' בכשרות מהודרת, יאכל ראש של עוף או של דג, ולא יכנס בחשש אכילת איסור חס ושלום].

הזמן הנכון - לאכול סימנים אלו לאחר שיברך 'המוציא לחם מן הארץ' ויאכל כזית פת, ולא מיד לאחר הקידוש, כדי שלא יכנס בספק אם לברך ברכה אחרונה. ונהגו לטבל את חתיכת 'המוציא' במלח וגם בסוכר. (צז. ת''ה סט)

סדר אכילת הסימנים - אין צורך להקפיד על הסדר הכתוב בסידורים, והעיקר שיקדים לברך על התמרים שהם משבעת המינים, ואחר כך יאכל את הדברים המתוקים אחד אחרי השני, ולאחר מכן את שאר הטעמים כפי רצונו. (צג. ת''ה סד)

ברכה ראשונה - לא יברך על הרוביא, קרא, כרתי, סילקא, ראש כבש, וכיוצא בסעודה, כיון שהם באים מחמת הסעודה ולא לקינוח כתמרים, רימון ותפוח. (צז)

יהי רצון - יקדים את ברכת הפרי ויטעם ממנו, ולאחר מכן יאמר את נוסח 'יהי רצון'. ויש נוהגים שכל בני הבית מחזיקים בידם את הפרי, וגדול הבית מכוין להוציא את כולם ידי חובה ומברך ועונים אחריו 'אמן' וטועמים. ואחר כך הוא אומר את ה'יהי רצון' בקול רם, וכולם שומעים ועונים אחריו 'אמן'. (צח)

כשאומר ''יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו'', יכוין על האויבים המרעים לעם ישראל במשך השנה ושופכים דמם של ישראל כמים, שהקב''ה יאבדם מן העולם. וכן באומרו ''וכל מבקשי רעתנו'', יכוין על אותם אויבי התורה, שעיניהם צרה בקיום התורה והמצוות ובהגדלת בתי כנסיות ובתי מדרשות והישיבות הקדושות, ומחפשים בכל מיני דרכים למנוע תורה מעם ישראל, בקיצוצים בתקציבים ועוד ועוד, שידיהם לא תעשה תושיה ח''ו, ולא יצליחו כלל במחשבותיהם לבטל ולו משהו מקיום התורה.

דגים - יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה לסימן טוב שנפרה ונרבה כדגים, וגם שירבו זכויותינו כדגים שהם פרים ורבים. (אבודרהם, השל''ה, מטה אפרים, מים חיים משאש ועוד. ק)

מאכלים מתוקים - נוהגים לאכול בשר שמן ודברים מתוקים, כמו שאמר עזרא הסופר לעם ישראל ביום ראש השנה (נחמיה פרק ח פסוק י יב): וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ.

מאכלים חריפים - יש נוהגים שלא לאכול מאכלים חמוצים או חריפים, אלא אם כן הוא רגיל ואוהב מאוד. ואמנם גם כשרגיל, אם אוכל מאכלים חריפים מאוד, ומראה על עצמו תנועות של קושי מסוים, וכגון שמרוב חריפות המאכלים, עיניו זולגות דמעות, אין ראוי לאכול מאכלים אלו בראש השנה, שאין זה סימן טוב. (צט)

כעס - יזהר כל אדם שלא יבוא לידי כעס, שמלבד האיסור החמור לכעוס בכל השנה כמובא לעיל בשער האגדה, אין זה סימן טוב לכעוס בראש השנה, שבזה מראה הוא סימן כעס לכל השנה, ולכן יזהר שלא יכעס ולא יקפיד כלל הגם שהכעיסו אותו, כי אם לא הכעיסו אותו והוא כועס, לאו בר איניש הוא. (ת''ה עג)

ברכת המזון

יברך ברכת המזון בכוונה גדולה מאוד. ויזהר שלא ישכח לומר 'יעלה ויבוא'. ואם שכח לומר בין בלילה בין ביום, ונזכר מיד כשאמר ברוך אתה ה', קודם שסיים 'בונה ירושלים', יאמר 'למדני חוקיך', שיראה כאומר פסוק, ויחזור לומר 'יעלה ויבוא'. ואם נזכר אחר שחתם 'בונה ירושלים', יאמר בשם ומלכות: ''ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לעמו ישראל, את יום הזכרון הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון''. והוא הדין אם נזכר אחר שהתחיל ברכה רביעית ואמר 'ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם' ונזכר קודם שאמר 'לעד האל אבינו...', יאמר שם את הנוסח הקודם 'אשר נתן...'. אך אם נזכר אחר שאמר תיבת 'לעד...' אינו חוזר, כיון שספק ברכות להקל. (ת''ה עו)

משניות - נהגו לקרוא משניות של מסכת ראש השנה לאחר ברכת המזון, כי דבר בעתו מה טוב. (משלי פרק טו פסוק כג) ועל כל פנים עדיף ללמוד מספר משניות בהבנה, מאשר לקרוא את כל המסכת ללא הבנה, כי בקריאת דברי תורה בלי הבנה כלל, אינו מקיים מצות תלמוד תורה. (מגן אברהם סימן נ סק''ב)

יום ראש השנה

אכילה ושתיה קודם התפלה

מותר בכל השנה לשתות תה או קפה עם סוכר קודם התפלה, והוא הדין בשבת ויום טוב, כיון שלא חלה חובת הקידוש אלא לאחר התפלה. ואמנם לאכול, אסור, כבכל יום שאסור לאכול לפני התפלה. והוא הדין לאשה שרגילה להתפלל תפלת שחרית, שמותר לה לשתות קודם התפלה. אולם אשה שאינה רגילה להתפלל שחרית, אסור לה אפילו לשתות כלום עד שתעשה קידוש.

הכוונה בתפלה

העיקר שיתפלל בכוונת הלב, כי תפלה בלי כוונה כגוף בלי נשמה. ויתפלל בשמחה ובטוב לבב, ביראה ובנעימה קדושה, כי בטוחים אנו בעזר ה' ובישועתו שיכתבנו ויחתמנו לחיים טובים ולשלום לאלתר. ומצוה לשמוח בראש השנה, כמו שציוה עזרא הסופר לעם ישראל (נחמיה פרק ח פסוק י, יב): וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם: וַיֵּלְכוּ כָל הָעָם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וּלְשַׁלַּח מָנוֹת וְלַעֲשׂוֹת שִׂמְחָה גְדוֹלָה, כִּי הֵבִינוּ בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ לָהֶם. ומכל מקום אם לפתע מרגיש התעוררות ומוריד דמעות, אין בזה חשש איסור. ואדרבה המתעורר פתאום לבכי בראש השנה בשעות הבוקר כשהקב''ה דן את העולם, חשוב מאוד שיהרהר בתשובה באותם רגעים, כי אז באותה שעה דנים אותו בשמים על משך השנה הבאה, ובלבד שלא יעורר הוא את עצמו לבכי. (פז, קח. ת''ה מב)

וידוי - אין להתוודות בפיו, כיון שראש השנה הוא יום חג ושמחה, כמו שנאמר: תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו. ואמנם רשאי להתוודות בלבו, ולחשוב על עזיבת החטא ולשוב בתשובה, שעיקר היום הקדוש הזה לשוב בתשובה.

מכירת המצוות

יש להזהר בשעת מכירת המצוות של פתיחת ההיכל והעליות, שלא ישיח שיחה בטלה ח''ו, ומה טוב שיעיין באותה שעה בדברי תורה קלים כמו בחוברות האלו או יקרא תהלים. ומן הראוי שלא יאריכו במכירות מדאי, כדי שלא להכביד על הציבור, ולגרום להם לחטוא ולדבר חס ושלום. (קי)

נכון מאוד שכל אדם ירא שמים, ישתדל לעלות לספר התורה באחד מהימים הנוראים. ואף במקומות שנוהגים למכור את העליות, יקנה עלייה בדמים יקרים, ובפרט בבתי כנסת שמעבירים את כספי התרומות להגדלת התורה בקרב הציבור ובני הנוער, שעליהם נאמר: ''עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר''. (קיא)

פתיחת ההיכל

הנכון שלא לומר י''ג מדות בפתיחת ההיכל שבראש השנה ובכל יום טוב, שיש אומרים שיש איסור בדבר. (שער הכוונות, רבי שמואל ויטאל, זבחי צדק, רבי אליהו מני, מעשה ניסים ועוד. קט)

קריאת התורה

חמשה עולים לספר תורה, מלבד המפטיר. ואם חל בשבת עולים שבעה. ואע''פ שמותר מן הדין להוסיף עוד עולים לספר תורה, מכל מקום לא ירבו עולים יותר מדאי, פן יקוצו הצבור ויבואו לדבר בבית הכנסת חס ושלום. והמנהג לעלות את שליח הציבור והתוקע לעלייה לספר תורה. (קי)

ברית מילה

כשיש ברית מילה בראש השנה, מלין אחר קריאת התורה קודם התקיעות. (ת''ה עח)

שעת סיום

יש לסיים את התפלה קודם חצות היום [בערך 12:30], כדי שיספיקו הצבור לחזור לביתם לעשות קידוש ולאכול קודם חצות, ולא יחשב להם כתענית, שהרי לא מתענים בראש השנה. ואם יודע שמאריכים בבית הכנסת יותר משעת חצות, ישתה קודם התפלה תה או קפה עם סוכר, ובזה לא יחשב לו כתענית. (ת''ה סט)

שינה

טוב שלא לישון ביום ראש השנה, שאין זה נאה לישון בשעה שהקב''ה דן את האדם על מעשיו. (זוהר הקדוש) וגם אמרו חז''ל שהישן ביום ראש השנה גורם שמזלו ישן, כי אם הוא ער ולומד תורה או תהלים, מעורר עליו גם למעלה מליצי יושר. (ירושלמי) ומכל מקום אם ראשו כבד עליו, יישן מעט אחר חצות היום, כדי שיתחזק לעבודת ה' יתברך. וכן אם רוצה לעסוק בתורה בלילה, רשאי לישון ביום, כדי שתהיה דעתו צלולה בתורה, והעיקר שכל מעשיו יהיו לשם שמים. (קפג)

סדר היום

לא יעביר את היום בשיחה בטלה. ולכך עצה טובה שלאחר התפלה יקדש ויאכל מיני מזונות, וילמד תורה עד הסעודה. ואם קשה עליו להבין דברי תורה, יקרא ספר תהלים, וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה. ולאחר מכן יערוך את סעודת היום עם בני משפחתו בשמחה וישיר שירי קודש ויאמר דברי תורה. ואחר כך ילך לבית הכנסת ללמוד תורה. ומה טוב ומה נעים שיארגנו האחראים שיעורי תורה בענייני היום בהלכה, באגדה ומוסר, כדי לזכות את הציבור הצמאים לתורה לשמוע דברי אלוהים חיים, וזכות הרבים תלויה בהם, וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא. (קפג, קפד)

ראש השנה שחל בשבת

* ראש השנה שחל בשבת, אוכלים סעודה שלישית כבכל שבת, ועל כן יכלכל דבריו במשפט לאכול מוקדם את סעודת הבוקר, כדי שיאכל סעודה שלישית לאחר חצות היום [11:38 - שעון חורף], ויהיה לו תאבון לסעודת הלילה השנית של ראש השנה.

* טוב ונכון לאכול סעודה שלישית לאחר תפלת מנחה, מכל מקום אם חושש שאם יאכל לאחר מנחה, יקשה עליו לאכול בליל שני של ראש השנה [וכגון שקבעו את מנחה בשעה קצת מאוחרת] או במקום שחלק מהצבור לאחר שחזרו לבית הכנסת לתפלת מנחה, אינם חוזרים שוב לביתם לאכול סעודה שלישית ונשארים בבית הכנסת עד הערב לתפלת ערבית, כדי לא להפסיד את מצות סעודה שלישית חס ושלום, יש לייעץ להם לעשות כך: לחלק את סעודת היום לשתי סעודות, והיינו שיטלו ידיהם ויאכלו כביצה [54 גרם] לחם עם סלטים [ומנה ראשונה], ויברכו ברכת המזון, ויסיחו דעתם מעט באיזה ענין, כגון לצאת לחוץ או לבית הכסא, ואז יטלו את ידיהם שוב עם ברכה לסעודה שלישית, ויאכלו כביצה לחם עם התבשילים של החג כבשר שמן וכיוצא. ופשוט שכל זה כאשר אוכלים את הסעודה השלישית לאחר חצות היום, כי קודם חצות עדיין לא הגיע זמן סעודה שלישית. (שו''ע סימן רצא סעיף ג ובאחרונים שם)

* ראש השנה שחל בשבת, אומרים 'צדקתך' במנחה, שכיון שהוא יום הדין, אומרים בו צידוק הדין, ומנהג בני אשכנז שלא לאומרו. (קפה)

תשליך

אחר תפלת המנחה ביום הראשון של ראש השנה, הולכים על יד נהר או בור מים לומר את נוסח התשליך, ואין צריך לפתוח דוקא את הבור. ואם אין בור מים, יקחו קערת מים ויאמרו את נוסח התשליך על יד המים. וכשאומר את הפסוק ''ותשליך במצולות ים כל חטאתם'', ינער את שולי בגדיו לכיוון המים, ויכוון שיושלכו כל חטאתנו, עוונותינו ופשעינו. ונשים לא תעשינה תשליך כלל. (קפו. חכם צבי, אלף למגן, ערוך השלחן ועוד. ת''ה נח)

טעם אמירת סדר התשליך על יד המים

שואל המדרש: וכי מאחר שאין דרך מרובה כל כך מבאר שבע להר המוריה, אם כן למה התעכב אברהם אבינו שלשה ימים עד שהגיע להר המוריה לעקידת יצחק? אלא שהיה השטן מעכב אותם בדרך שלא יעשו את מצות הבורא, וכיון שלא שמעו לו, הלך השטן ונעשה לפניהם כנהר גדול שלא יוכלו לעבור בו, אבל הם נכנסו בנהר והתחילו לעבור בו, עד שבאו להם המים עד צוואריהם, תלה אברהם אבינו את עיניו לשמים ואמר: רבון העולמים נגלית עלי, ואמרת לי אני יחיד ואתה יחיד, הודע שמי בכל העולם, והעלה בנך לעולה, ולא הרהרתי אחר דבריך, ולא עכבתי מאמריך, אם בני יצחק טובע, היאך יתייחד שמך, הושיעה ה' כי באו מים עד נפש, מיד גער הקב''ה בשטן והלך לו. (ילקוט שמעוני וירא סימן צט) ובזוהר הקדוש (ויקרא יח ע''א) כתוב, שעקידת יצחק היתה ביום ראש השנה, ולכן קוראים אנו בתורה ביום זה את פרשת העקידה. ע''כ. על כן עושים את התשליך על יד הנהר, כדי שהקב''ה יזכור לנו ביום זה, את מסירות נפשם של אברהם ויצחק בנהר. (קפו)

גם כשחל יום הראשון של ראש השנה בשבת, אומרים את סדר התשליך. ובמקום שאין עירוב, יאמרו את שלושת הפסוקים בלבד [מי אל כמוך וכו'] ולא יוציאו את המחזורים. אולם אם יש חשש שיוציאום לרשות הרבים, יאמרו את התשליך ביום השני של ראש השנה. (קפז)

הדלקת נרות של ליל שני - מדליקים נרות לכבוד ליל שני של ראש השנה. ותדליק מאש שהוכנה קודם, ותברך 'להדליק נר של יום טוב' ואחר כך תדליק, ורשאית להדליק מבעוד יום, אלא אם כן הוא מוצאי שבת, שאז תמתין לצאת השבת. (קפב)

הדלקת נרות לכבוד שבת קודש - אם חל יום השני של ראש השנה ביום שישי, תדליק האשה את נרות השבת מאש שהוכנה קודם, ותברך 'להדליק נר של שבת'.

ראש השנה שחל במוצאי שבת

* טוב שהאשה תבשל את כל המאכלים של הלילה ביום שישי, ובמוצאי שבת ליל החג השני, רק תחמם את התבשילים. וידליקו את הגז מאש הדלוקה מערב שבת. ולא יתחילו בסידור השולחן ושאר ההכנות אלא אחר צאת השבת, שהרי אסור להכין משבת ליום טוב. וקודם ההכנות, תאמר: 'ברוך המבדיל בין קודש לקודש' ומכל מקום אם בני הבית מרובים והזמן דחוק, יכולים להתחיל בסידור השלחן בלבד מיד אחר השקיעה, אבל את שאר המלאכות כהדלקת הנרות או הגז, לא יתחילו בשום אופן אלא לאחר צאת השבת. (חזו''ע פסח רסח)

* ''ותודיענו'' - בערבית של יום שני שחל במוצאי שבת, מוסיף בעמידה 'ותודיענו' [במקום 'אתה חוננתנו' שבכל מוצאי שבת] כמובא בסידורים. ואם שכח ולא אמרו, אם נזכר כשאמר 'ברוך אתה' קודם שהמשיך 'ה' מקדש ישראל ויום הזכרון', חוזר ואומר 'ותודיענו', אבל אם כבר אמר ברוך אתה ה', כיון שהזכיר שם ה', אינו חוזר. (פסח רסח)

* הדלקת הנרות - לכבוד יום טוב שני, תֵעשה אך ורק לאחר צאת השבת, ועל ידי הבערה מאש שהיתה דלוקה לפני השבת, כמו 'נר נשמה'. ויש להשתדל שהאשה לא תדליק את הנרות לכבוד החג אלא עד צאת השבת לרבנו תם [19:07 בערך לשעון חורף]. (פסח רסח)

* הטוב ביותר להדליק נר שבת ויו''ט בפמוטים יפים ושמן זית, שבזכות שמהדרים במצוה, זוכים לבנים תלמידי חכמים. (שבת כג ע''ב) אמנם המדליקה נר שעוה וכיוצא, תזהר שלא תדביק ביו''ט את הנרות לפמוטים על ידי חימום השעוה [משום איסור ממרח], אלא ביום שישי תדביק את הנרות בזוג פמוטים אחר משל שבת, ובחג תדליק בהם. (יו''ט סא)

תקיעת שופר

מן התורה - נאמר בתורה (במדבר כט א): ''וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם''. והיינו שהצטווינו מן התורה לשמוע קול שופר ביום ראש השנה. על כן ישים לב לשמוע את קול השופר, ויכוין לקיים מצות עשה מן התורה. (פ)

להתלמד - מותר להתלמד בתוך בית הכנסת לתקוע בשופר, כיון שזה שימוש של מצוה, ואין בזה זלזול חס ושלום בכבוד בית הכנסת. (כד)

קול שופר - כל הקולות כשרים, בין קול עבה בין קול דק. אולם קול חריג כמו איזה צפצוף, שאינו קול טבעי של השופר, לא יצא ויחזור לתקוע שוב. (קנב)

נשים

כלל גדול בידינו, נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא [גורם]. דהיינו כל מצוה שתלויה בזמן קבוע, שנמצא שהזמן גורם למצוה לבוא, האשה פטורה מלעשותה. כגון, מצות סוכה, מכיון שזמנה קבוע לשבעה ימים בשנה בלבד, לכך נשים פטורות מלשבת בסוכה. וכן מצות ציצית, כיון שזמנה קבוע ביום ולא בלילה, לכך פטורות הן מלהתעטף בציצית. וכן מצות תפילין, כיון שזמן הנחתם קבוע בחול ולא בשבת, לכך פטורות הן מלהניח תפילין, [אבל בגלל שלא מניחים תפילין בלילה, אין זה עושה את המצוה זמן גרמא, כי רק חכמים אסרו להניחם בלילה, שמא ישן בהם ויבואו לידי בזיון, אבל מהתורה מניחים תפילין בלילה], וכן כל כיוצא בזה. נמצא אפוא שהנשים פטורות ממצות זו לשמוע קול שופר, כיון שזמנה קבוע פעם אחת בשנה.

אלא שנהגו נשים רבות לבוא לשמוע קול שופר, ומנהג יפה הוא. אך יש לדעת שכל זה טוב ונכון, בתנאי שנעשית המצוה ביראת שמים ובאות לבית הכנסת בצניעות, ואינן מדברות בשעת התפלה, וגם לאחר התפלה אינן מתעכבות לפטפט עם חברותיהן, כי כל הדברים האלו גורמים צער גדול לשכינה שהן מחטיאות את הרבים בעוון החמור של שמירת העיניים. לכך כל אשה תבדוק בעצמה באמת ובתמים אם היא עומדת בתנאים הנ''ל, ואם לאו - כדאי שתשאר בביתה. והלואי שכל הנשים תקיימנה את המצוות שהן חייבות מן הדין כברכת המזון, כיסוי ראש ועוד, עד שיחפשו להן חומרות נוספות כתקיעת שופר, שמן הדין הן פטורות. (קכד, קל)

אשה שיש לה ילדים קטנים בבית, וצריכה לשמור עליהם, איננה צריכה להטריח את עצמה לבוא לבית הכנסת לשמוע שופר. ובלאו הכי, כיון שהיא עוסקת במצות חינוך הילדים, הרי 'העוסק במצוה פטור מן המצוה'. (חזו''ע פורים י)

טוב ונכון שיארגנו הגבאים בשעה מסוימת לכל הנשים הכשרות, שתבואנה לבית הכנסת לשמוע את התקיעות. ומכל מקום בנות ספרד לא יברכו על השופר, כיון שלדעת מרן השלחן ערוך אין מברכים על מצוה שהאדם פטור ממנה. אך בנות אשכנז יכולות לברך על השופר. ואמנם גם למנהג אשכנז, אם התוקע יצא כבר ידי חובתו, אינו רשאי לברך שוב כדי להוציא את הנשים. (ת''ה קטו)

התרת נדרים - אשה שנהגה לשמוע שופר בראש השנה למעלה משלוש שנים רצופות, ועתה רוצה להפסיק ממנהגה מחמת חולשה או כל סיבה שהיא, צריכה לעשות 'התרת נדרים' ולהביע חרטה על שלא אמרה בתחילה שהיא נוהגת כן בלי נדר. ואם התכוין בעלה לפוטרה בהתרת נדרים שעושים בערב ראש השנה, אינה צריכה עוד התרה. ומכל מקום אם רק השנה אין באפשרותה לשמוע שופר מחמת חולי וכדומה, אינה צריכה 'התרת נדרים' כלל. (קל)

חולה

חולה שלא הגיע לבית הכנסת ביום ראש השנה, רשאי התוקע לילך לביתו לאחר התפלה ולתקוע לו להוציאו ידי חובה. ולכתחילה גם החולה יעמוד בשעת התקיעות. ולענין הברכה, אם החולה יכול לברך, עדיף שהוא יברך והתוקע יתקע. אך אם אין החולה יכול לברך, יברך התוקע ויתקע, ויצא ידי חובה. כיון שבברכות המצוות יש לנו כלל: אע''פ שיצא אדם ידי חובתו, יכול להוציא את אחרים ידי חובתם. מכיון שכל ישראל ערבים זה לזה, וכאשר ישנו יהודי שעדיין לא זכה לקיים את המצוה, חסר גם ביהודים אחרים חלק מקיום המצוה, ורשאים הם להוציאו כדי להשלים חלקם. ומכל מקום אין צריך לתקוע לחולה כמנין התקיעות שאנו תוקעים בבית הכנסת - 101 קולות, אלא די שיתקע 30 קולות. (קכב, קמט)

אכילה לפני התקיעות - מי שחלש, רשאי לטעום משהו קודם התחלת התקיעות, טוב שיקדש על יין [מיץ ענבים] וישתה רוב רביעית [41 גרם], ויאכל עוגה עד כביצה [54 גרם]. ומכל מקום אם קשה לו להשיג יין, רשאי לאכול בלי קידוש, [כיון שחובת הקידוש חלה לאחר מוסף, בצירוף דעת הראב''ד שמותר לאכול לפני קידוש היום]. (קיא)

הסירו מכשול - יש להזהיר את הגדולים שלא יביאו לבית הכנסת את בניהם הקטנים שמפריעים ומבלבלים את כוונת הציבור בתפלה ובשמיעת התקיעות, ואמנם מצוה להביא את הילדים שהגיעו לחינוך ויושבים יפה ולא מפריעים.

התעוררות לפני התקיעות - נכון שתלמיד חכם שבצבור יאמר לקהל דברי כיבושין והתעוררות לפני התקיעות, כדי לעוררם לשוב בתשובה. וכמו שכותב הרמב''ם: ''אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזירת הכתוב היא, רמז יש בה. כלומר, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. וזכרו בוראכם, אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים בכל שנתם בהבל וריק, אשר לא יועילו ולא יצילו, הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם, יעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה''. ע''כ.

כוונת המצוה - קודם התקיעות יאמר התוקע לצבור, שהוא מכוון להוציאם ידי חובתם בברכות ובמצות שמיעת השופר, ושגם הם יכוונו לצאת ידי חובה. ויאחוז התוקע את השופר בידו ויברך, ולאחר הברכות יענו 'אמן', ולא יענו 'ברוך הוא וברוך שמו', משום שזה הפסק באמצע הברכה. (קיז)

שהחיינו - מנהג בני ספרד לברך 'שהחיינו' על תקיעת שופר רק ביום הראשון של ראש השנה, אבל ביום השני אינם מברכים 'שהחיינו'. אמנם מנהג בני אשכנז לברך 'שהחיינו' גם ביום השני. ואם חל יום הראשון של ראש השנה בשבת, כיון שאין תוקעים בשבת, גם לבני ספרד מברך התוקע 'שהחיינו' ביום השני. (קסד)

כתב רש''י הטעם שמברכים ביום השני בקידוש 'שהחיינו', משום הספק שהיה בזמנם איזה יום הוא ראש השנה או משום תקנת חז''ל שאם באו עדים אחר המנחה, נוהגים גם ביום השני קודש, משום שהיום השני הוא העיקר שממנו מונים למועדות. ומעתה יש לשאול למנהג בני ספרד מדוע לא מברכים שהחיינו על התקיעות שביום השני, כשם שמברכים בקידוש? ויש לומר שבשופר הברכה היא על המצוה, וכיון שברך ביום הראשון לא יברך שנית, וכמו בלולב שאם ברך שהחיינו אפילו בחול בשעת אגידתו, אף שעדיין לא הגיע זמן המצוה, יצא ולא מברך שוב בחג, גם כאן אפילו אם נחשיב את היום הראשון לחול, יצא. לא כן בברכת 'שהחיינו' שבקידוש שהברכה היא על עצם היום שהצטווינו לשבות בו ולקדשו, ולא שייך בו עשייה מקודם לכן בחול, ואם היום הראשון הוא חול, נמצא שלא ברך כלום, לכן חוזר ומברך ביום השני. (הריטב''א ועוד. קסג, קסד)

ותשבו בקדש - אין הציבור צריכים לעמוד בשעה שמברך התוקע את הברכות על השופר, שכיון שבעיקר המצוה שהם התקיעות הם יושבים, לא תהיה הברכה גדולה מעיקר המצוה. אולם התוקע, כיון שבתקיעות הוא עומד, יעמוד ויברך, וגם מפני כבוד הציבור. (רדב''ז. זבחי צדק, רבנו יוסף חיים. קכג)

איסור הפסקה בין התקיעות

אסור להפסיק בדיבור בין הברכה לתקיעות. ואם דיבר, צריך לחזור ולברך. אבל אם דיבר בענין הצריך לתקיעות, אינו חוזר לברך. (קלה)

כמו כן אסור להפסיק בדיבור בין התקיעות עצמן, וכגון בין סדר תשר''ת לתש''ת ובין סדר תש''ת לתר''ת. וכן אין להפסיק בין התקיעות הראשונות שמיושב לשאר התקיעות שמעומד, כיון שהברכה חלה על כל התקיעות, אולם מותר לדבר דברים שהם מענין התקיעות. וכן אם נצרך לצאת לבית הכסא, יברך 'אשר יצר' מיד. [שמן הסתם ישכח לברך עד סוף התפילה והתקיעות, ובלאו הכי עוברים יותר מ- 72 דקות, ולאחר שעובר זמן זה, לא יכול לברך 'אשר יצר'. (הריטב''א. יחו''ד ח''ד סימן ה)] (קלה, קלח)

תוכן העניינים

הימים הנוראים בהלכה ובאגדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה