פרשת חיי שרה · דף קכח.
תָּא חֲזֵי, אִי עֶפְרוֹן הֲוָה חָמֵי בִּמְעַרְתָּא מַה דְּהֲוָה חָמֵי אַבְרָהָם בָּהּ, לָא יַזְבִּין לָהּ לְעָלְמִין. אֶלָּא וַדַּאי לָא חָמָא בָהּ וְלא כְלוּם, דְּהָא לֵית מִלָּה אִתְגַּלְּיָא אֶלָּא לְמָארִיהּ, וּבְגִין כָּךְ לְאַבְרָהָם אִתְגַּלְּיָיא וְלָא לְעֶפְרוֹן. לְאַבְרָהָם אִתְגַלְּיָיא דִּילֵיהּ הֲוָה, (דף קכח ע"א) לְעֶפְרוֹן לָא הֲוַת אִתְגַּלְּיָא לֵיהּ דְּלָא הֲוָה לֵיהּ חוּלָקָא בֵּיהּ. וּבְגִין כָּךְ לָא אִתְגְּלִי לְעֶפְרוֹן כְּלוּם, וְלָא הֲוָה חָמֵי אֶלָּא חֲשׁוֹכָא, וְעַל דָּא זַבִּין לָהּ.
בֹּא רְאֵה, אִם עֶפְרוֹן הָיָה רוֹאֶה בַּמְּעָרָה מַה שֶּׁרָאָה בָּהּ אַבְרָהָם, לֹא הָיָה מוֹכֵר אוֹתָהּ לְעוֹלָמִים, אֶלָּא וַדַּאי לֹא רָאָה בָּהּ וְלֹא כְלוּם, שֶׁהֲרֵי אֵין הַדָּבָר נִגְלֶה אֶלָּא לִבְעָלָיו, וּמִשּׁוּם כָּךְ לְאַבְרָהָם הִתְגַּלְּתָה וְלֹא לְעֶפְרוֹן. לְאַבְרָהָם הִתְגַּלְּתָה - שֶׁלּוֹ הָיְתָה. לְעֶפְרוֹן לֹא הָיְתָה מִתְגַּלָּה - שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ בָּהּ חֵלֶק. וּמִשּׁוּם כָּךְ לֹא הִתְגַּלָּה לְעֶפְרוֹן כְּלוּם, וְלֹא הָיָה רוֹאֶה אֶלָּא חֲשֵׁכָה, וְעַל כֵּן מָכַר אוֹתָהּ.
וּמַה דְּלָא תָּבַע אַבְרָהָם בְּקַדְמִיתָא דְּיַזְבִּין לֵיהּ זָבִין, דְּהָא אַבְרָהָם לא קָאָמַר אֶלָּא וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגו'. בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי וְגו', וְאִיהוּ אָמַר הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ וְגו'. בְּגִין דְּכֹלָּא הֲוָה מָאִיס עֲלֵיהּ דְּעֶפְרוֹן דְּלָא יָדַע מַה הִיא.
וּמַה שֶּׁלֹּא בִקֵּשׁ אַבְרָהָם בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ מָכַר, שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם לֹא אָמַר אֶלָּא - וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגוֹ', בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי וְגוֹ'. וְהוּא אָמַר, הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךְ נְתַתִּיהָ וְגוֹ'. מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל הָיָה מָאוּס עַל עֶפְרוֹן, שֶׁלֹּא יָדַע מַה הִיא.
וְתָּא חֲזֵי, כַּד עָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא בְּקַדְמִיתָא, חָמָא תַּמָּן נְהוֹרָא, וְאִתְרְמֵי עַפְרָא קַמֵּיהּ, וְאִתְגְּלִי לֵיהּ תְּרִין קִבְרִין אַדְהָכִי אִסְתַּלַּק אָדָם בִּדִיוּקְנֵיהּ וְחָמָא לֵיהּ לְאַבְרָהָם וְחַיֵּיךְ, וּבֵיהּ (הוה) יָדַע אַבְרָהָם דְּתַמָּן (הוה) הוּא זַמִּין לְאִתְקְבָרָא.
וּבֹא וּרְאֵה, כְּשֶׁנִּכְנַס אַבְרָהָם בַּתְּחִלָּה לַמְּעָרָה, רָאָה שָׁם אוֹר, וְנִזְרַק לְפָנָיו עָפָר, וְהִתְגַּלּוּ לוֹ שְׁנֵי קְבָרִים. בֵּינְתַיִם עָלָה אָדָם בִּדְמוּתוֹ, וְרָאָה אֶת אַבְרָהָם וְחִיֵּךְ, וּבוֹ [היה] יָדַע אַבְרָהָם שֶׁשָּׁם [היה] הוּא עָתִיד לְהִקָּבֵר.
אָמַר לֵיהּ, אַבְרָהָם, בְּמָטוּ מִינָךְ, קוּסְטְרָא קְטִיר אִית הָכָא. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא טְמָרַנִּי הָכָא וּמֵהַהוּא זִמְנָא עַד הַשְׁתָּא אִתְטַמַּרְנָא כְּגִילְדָא דְּקִירְטָא עַד דַּאֲתִית אַנְתְּ בְּעַלְמָא, הַשְׁתָּא מִכָּאן וָאֵילָךְ הָא קִיּוּמָא לִי וּלְעַלְמָא הֲוָה בְּגִינָךְ.
אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: בְּבַקָּשָׁה מִמְּךְ, הַאִם טִירָה שֶׁאֵינָהּ מְקֹרָה יֵשׁ כָּאן? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִטְמִין אוֹתִי כָּאן, וּמֵאוֹתוֹ הַזְּמַן עַד עַכְשָׁו נִטְמַנְתִּי כְּמוֹ דָּג בַּחֲפִירָה עַד שֶׁאַתָּה בָּאתָ לָעוֹלָם. עַכְשָׁו מִכָּאן וְאֵילָךְ הִנֵּה קִיּוּם לִי וְלָעוֹלָם יֵשׁ בִּשְׁבִילְךְ.
חָמֵי מַה כְּתִיב וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, קִימָה מַמָּשׁ הֲוָה לֵיהּ מַה דְּלָא הֲוָה לֵיהּ עַד הַשְׁתָּא. רַבִּי אַבָּא אָמַר וַיָּקָם הַשָּׂדֶה, וַדַּאי קִימָה מַמָּשׁ דְּקָם וְאִסְתַּלַּק קַמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם בְּגִין דְּעַד הַשְׁתָּא לָא אִתְחֲזֵי תַּמָּן כְּלוּם, וְהַשְׁתָּא מַה דְּהֲוָה טָמִיר קָם וְאִסְתַּלִּיק וּכְדֵין קָם כֹּלָּא בְּנִמּוּסוֹי.
רְאֵה מַה כָּתוּב - וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ. מַמָּשׁ קִימָה הָיְתָה לָהּ מַה שֶּׁלֹּא הָיְתָה לָהּ עַד עַתָּה. רַבִּי אַבָּא אָמַר, וַיָּקָם הַשָּׂדֶה - וַדַּאי קִימָה מַמָּשׁ, שֶׁקָּם וְהִתְעַלָּה לִפְנֵי אַבְרָהָם, מִשּׁוּם שֶׁעַד עַכְשָׁו לֹא נִרְאָה שָׁם כְּלוּם, וְעַכְשָׁו, מַה שֶּׁהָיָה טָמוּן - קָם וְהִתְעַלָּה, וְאָז קָם הַכֹּל כְּמִשְׁפָּטוֹ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא וְאָעִיל שָׂרָה תַּמָּן, קָמוּ אָדָם וְחַוָּה וְלָא קַבִּילוּ לְאִתְקְבָרָא תַּמָּן, אָמְרוּ וּמַה אֲנַן בְּכִסּוּפָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּהַהוּא עַלְמָא בְּגִין הַהוּא חוֹבָא דְּגָרִימְנָא וְהַשְׁתָּא יִתּוֹסַף לָן כִּסּוּפָא אָחֳרָא מִקַּמֵּי עוֹבָדִין טָבִין דִּבְכוּ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אַבְרָהָם לַמְּעָרָה וְהִכְנִיס לְשָׁם אֶת שָׂרָה, קָמוּ אָדָם וְחַוָּה, וְלֹא קִבְּלוּ לְהִקָּבֵר שָׁם. אָמְרוּ: וּמָה אָנוּ בְּבוּשָׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם מִשּׁוּם אוֹתוֹ הַחֵטְא שֶׁגָּרַמְנוּ, וְכָעֵת תִּתּוֹסֵף לָנוּ בּוּשָׁה אַחֶרֶת - מִפְּנֵי הַמַּעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבָּכֶם?