פרשת חיי שרה · דף קכז:
וְיַלְפִינָן (דף קכז ע"ב) אוֹרַח אַרְעָא הָכָא בְּמָּה דְעֲבַד אַבְרָהָם, דְּהָא בְּגִין דְּתִאוּבְתֵּיהּ וּרְעוּתֵיהּ הֲוָה בְּהַהִיא מְעַרְתָּא, אַף עַל גַּב דְּהֲוָה תַּמָּן, לָא בָּעָא לְמִשְׁאַל לֵיהּ מִיָּד הַהוּא רְעוּתָא דְּהֲוָה לֵיהּ בִּמְעַרְתָּא, וְשָׁאִיל בְּקַדְמִיתָא מַה דְּלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ לְאִינוּן אָחֳרָנִין וְלָא לְעֶפְרוֹן.
וְלָמַדְנוּ כָּאן דֶּרֶךְ אֶרֶץ בְּמַה שֶּׁעָשָׂה אַבְרָהָם, שֶׁהֲרֵי מִשּׁוּם שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ וּרְצוֹנוֹ הָיוּ בַּמְּעָרָה הַהִיא - אַף עַל גַּב שֶׁהָיָה שָׁם, לֹא רָצָה לְבַקֵּשׁ אוֹתוֹ מִיָּד אוֹתוֹ הָרָצוֹן שֶׁהָיָה לוֹ בַּמְּעָרָה, וּבִקֵּשׁ בַּתְּחִלָּה מַה שֶּׁלֹּא צָרִיךְ לְאוֹתָם אֲחֵרִים וְלֹא לְעֶפְרוֹן.
כֵּיוָן דְּאָמְרוּ לֵיהּ קַמֵּי עֶפְרוֹן שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ וְגו'. מַה כְּתִיב וְעֶפְרוֹן ישֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת. יָשַׁב כְּתִיב, מִשֵּׁירוּתָא דְּמִלִּין דְּאָמַר אַבְרָהָם תַּמָּן הֲוָה. כְּדֵין אָמַר שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגו'. וְאִי תֵימָא בְּגִין יְקָרָא דִּילִי יַתִּיר מִנַּיְיכוּ אֲנָא עָבִיד דְּלָא רָעֵינָא בְּכוּ. בְּתוֹכְכֶם, בְּגִין לְאִתְקְבָרָא בֵּינַיְיכוּ דְּרָעֵינָא בְּכוּ בְּגִין דְּלָא אִתְפְּרַשׁ מִנַּיְיכוּ.
כֵּיוָן שֶׁאָמְרוּ לוֹ לִפְנֵי עֶפְרוֹן, שְׁמָעֵנוּ אֲדנִי נְשִׂיא אֱלֹהִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ וְגוֹ' - מַה כָּתוּב? וְעֶפְרוֹן יֹשֵׁב בְּתוֹךְ בְּנֵי חֵת. כָּתוּב יָשַׁב. מֵרֵאשִׁית הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר אַבְרָהָם שָׁם הָיָה. אָז אָמַר, שְׁמָעוּנִי וּפִגְעוּ לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן צֹחַר, וְיִתֶּן לִי אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לוֹ וְגוֹ'. וְאִם תֹּאמַר בִּשְׁבִיל כְּבוֹדִי, יוֹתֵר מִכֶּם אֲנִי עוֹשֶׂה, שֶׁלֹּא רָצִיתִי בָכֶם. בְּתוֹכֲכֶם - כְּדֵי לְהִקָּבֵר בֵּינֵיכֶם, שֶׁרָצִיתִי בָכֶם, כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶפָּרֵד מִכֶּם.
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר בְּשַׁעְתָּא דְּעָאל אַבְרָהָם בִּמְעַרְתָּא הֵיךְ עָאל. בְּגִין דְּהֲוָה רָהִיט אֲבַתְרֵיהּ דְּהַהוּא עֶגְלָא דִּכְתִיב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וְגו'. וְהַהוּא בֶּן בָּקָר עָרַק עַד הַהוּא מְעַרְתָּא וְעָאל אֲבַתְרִיהּ וְחָמָא מַה דְּחָמָא.
רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנַס אַבְרָהָם לַמְּעָרָה, אֵיךְ נִכְנַס? מִשּׁוּם שֶׁהָיָה רָץ אַחַר אוֹתוֹ הָעֵגֶל, שֶׁכָּתוּב וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וְגוֹ', וְאוֹתוֹ בֶּן בָּקָר בָּרַח עַד אוֹתָהּ הַמְּעָרָה, וְנִכְנַס אַחֲרָיו, וְרָאָה מַה שֶּׁרָאָה.
תוּ בְּגִין דְּאִיהוּ צַלֵּי כָּל יוֹמָא וְיוֹמָא וְהֲוָה נָפִיק עַד הַהוּא חֲקַל דְּהֲוָה סָלִיק רֵיחִין עִלָּאִין, וְחָמָא נְהוֹרָא דְּנָפִיק מִגּוֹ מְעַרְתָּא וְצַלֵּי תַּמָּן, וְתַמָּן מַלִּיל עִמֵּיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כָּךְ בָּעָא לֵיהּ, דְּתִאוּבְתֵּיהּ הֲוָה בְּהַהוּא אֲתַר תָּדִיר.
עוֹד, מִשּׁוּם שֶׁהוּא הִתְפַּלֵּל כָּל יוֹם וָיוֹם, וְהָיָה יוֹצֵא עַד אוֹתָהּ הַשָּׂדֶה שֶׁהָיְתָה מַעֲלָה רֵיחוֹת עֶלְיוֹנִים, וְרָאָה הָאוֹר שֶׁיּוֹצֵא מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה וְהִתְפַּלֵּל שָׁם, וְשָׁם דִּבֵּר עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִשּׁוּם כָּךְ רָצָה אוֹתָהּ, שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ הָיְתָה תָמִיד בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם.
וְאִי תֵימָא אִי הָכִי אַמַּאי לָא בָעָא לָהּ עַד הַשְׁתָּא, בְּגִין דְּלָא יִשְׁגְּחוּן עֲלֵיהּ הוֹאִיל וְלָא אִצְטְרִיךְ לֵיהּ. הַשְׁתָּא דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ, אָמַר, הָא שַׁעְתָּא לְמִתְבַּע לֵיהּ.
וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ, לָמָּה לֹא רָצָה אוֹתָהּ עַד עַכְשָׁו? כְּדֵי שֶׁלֹּא יַבְחִינוּ בוֹ, הוֹאִיל וְלֹא צָרִיךְ אוֹתָהּ. כָּעֵת שֶׁהִצְטָרֵךְ אוֹתָהּ, אָמַר, הִנֵּה הַשָּׁעָה לְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ.