הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר הקודש · הדרן תנינא למועד קטן
(סוף מועד קטן) אדחב"א אמר רב ת"ח אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנא' ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון. עיין רש"א ברכות ס"ד שהקשה דאיך אמרינן הכא דת"ח אין להם מנוחה הא אמרינן בסוף משנה דתמיד, מזמור שיר ליום השבת ליום שכולו שבת ומנוחה לחי עולמים, הא דלעתיד תהא מנוחה שלמה והכא אמר דאין להם מנוחה:
והנה בר"ה ל"א דמייתי נמי השיר שהלוים הזה לא מייתי הסיום, של מנוחה לחי העולמים וכבר הבאתי להקשות כן מספר אחד בהדרן לתמיד, וכתבתי לתרץ, דודאי לר' יהודא לשיטתו דס"ל אין ביעור חמץ אלא שרפה, דרשינן ליום שכולו שבת דבעינן שלא יהי' כלל דזה לשון שביתה, אבל לר"ש דס"ל דיהיו ולא יזוקו א"כ השבת הוא שתהא המנוחה שלא יזיקו אבל לא שלא יהי' כלל, וא"כ י"ל דהכא נמי רב יסבור כר' יהודא ול"ש בזה לשון מנוחה, אלא לשון שבת ע"כ אמר דת"ח אין להם מנוחה, ונראה להוכיח דרב ס"ל אין ביעור חמץ אלא שרפה, דהא ס"ל חמץ לאחר זמנו אסור א"כ שפיר מצינו למילף מנותר דהוי בשרפה ולא שייך למיפרך מה לנותר שכן אין לו היתר לאיסורו דזהו טעמן של רבנן לשיטתייהו דס"ל דהשבתתו בכל דבר, וא"כ כיון דס"ל דאין ביעור חמץ אלא שרפה, ע"כ דס"ל דתשביתו הוי שלא יהי' כלל א"כ ל"ש ע"ז לשון מנוחה, ע"כ רב לשיטתו שפיר אמר ת"ח אין להם מנוחה, דלדידי' פירוש שבת לא יום המנוחה אך יום הביטול של המציאות הרעתית שהי' בעולם הזה, עוד י"ל דר' יהודא מפרש על שם לעתיד אבל ר' נחמי' שם בר"ה מפרש ע"ש ששבת, וי"ל דרב יסבור כר' נחמי' א"כ שפיר י"ל דלעתיד לבא לא נקרא בשם שבת כי לא יהי' להם מנוחה ושביתה ע"כ ס"ל דהוי על שם כשבת, והא דאמרינן התם דפליגי אי חד יומא חרוב אי תרי חרוב ולא אמרינן דפליגי אי הוי מנוחה אי לא הוי מנוחה נראה לומר דאי לאו סברא דתרי חרוב הוי אמינא דניחא לפרש ע"ש השביתה העתידית אבל כיון דקיי"ל דתרי חרוב א"כ א"א לפרש על העתיד רק על העבר וא"כ שפיר י"ל דהעתיד ל"ש בשם שבת כי ת"ח אין להם מנוחה, אבל יקשה לפ"ז דמאי נ"מ לדינא אם יהי' להם מנוחה או לא יהי' להם מנוחה, ולפי מש"כ מקודם דזה תלוי אם השבתה הוי לגמרי או ביטול בעלמא א"כ נ"מ לענין ביעור חמץ ע"כ שפיר אמר אין להם מנוחה וכר"י:
אמנם העיקר במחלוקת רב ור' לוי נראה דאזלי לטעמייהו דהנה עיקר הגירסא בדברי ר' לוי היוצא מביהכ"נ והולך לביה"מ ועוסק בתורה זוכה ורואה פני שכינה נראה דס"ל כשיטת ר' ישמעאל דהתורה נתנה רשות להתעסק בדרך ארץ ואם הוא בוחר לעצמו דרך ר' שמעון בן יוחאי אזי זוכה לראות פני שכינה כי הוא בחר להראות פני אביו שבשמים תמיד ע"כ יזכה לזה אבל רב ס"ל דכן היא ההלכה ול"ש כלל ליתן לו שכר מסוים ע"ז ע"כ מוקי קרא דאתא לתלמידי חכמים לעולם הבא שאין להם מנוחה, לפ"ז אתי שפיר הא דא"ר לקיש כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד מתוח עליו ביום, א"כ ע"כ ס"ל דסגי בקביעת עתים לתורה אבל אידך לישנא ס"ל דבעינן לקיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יומם ולילה ע"כ מוקי לה באופן אחר:
ונראה לומר דר' לוי ורב אזלי לשיטתייהו דהנה בע"ז ג' ע"ב ס"ל לר' לוי דכל הפוסק מדברי תורה ועוסק בשיחה מאכילין אותו גחלי רתמים משמע דאין הקפידא אלא על מה שפוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה אבל אם עוסק בדברי שיחה ולא עסק בתורה אז אין עליו עונש ורב ביומא אמר כל השח שיחה בטלה עובר בעשה, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דר' לוי לשיטתו דס"ל דהלכה כר' ישמעאל ע"כ דוקא בעוסק ופוסק נענש אבל אם רוצה להתעסק בד"א אין עליו איסור עשה אבל רב לשיטתו אזיל דס"ל דהלכה כרשב"י א"כ כל השח שיחת חולין עובר בעשה והאי כל אתא לרבות אפי' אם אינו עוסק בתורה שנא' ודברת בם ולא בדברים אחרים וניחא בזה הא דהשמיט הרמב"ם האי דינא דרב דלפי מאי דפסק אביי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם וכן פסק כוותי' בהלכות שמיטה ויובל ע"כ לא קיי"ל בזה כרב ור"ל דאמר כל הפוסק אתא לרבות גם אלה שנוהגים כר' יש ישמעאל ומכל מקום אסור להפסיק:
והנה הכא פליגי ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל הראי' שתי כסף והחגיגה מעה אחת, וב"ה ס"ל דהחגיגה שתי כסף והראי' מעה אחת נראה לי דאזלי לטעמייהו דב"ש ס"ל דהשמים נבראו תחלה וב"ה ס"ל דהארץ נבראת תחלה ע"כ ב"ש לשיטתייהו דס"ל דשמים נבראו תחלה ראי' עדיפא דכולה כליל אבל ב"ה לשיטתייהו דס"ל דארץ נבראת תחלה ע"כ שלמים עדיפי דאית בהו אכילת גבוה ואכילת הדיוט, וזהו באמת פלוגתא דר' ישמעאל ורשב"י דר' ישמעאל ס"ל דהנהג מנהג ד"א עדיפא דאית בהו תרתי אכילת גבוה ואכילת הדיוט אבל רשב"י ס"ל כב"ש וסובר דלא נחלקו בזה ב"ש וב"ה מעולם, והשתא אתי שפיר דכיון דמסיימינן במו"ק דהא דכתיב מחיל אל חיל קאי על ימות עולם הבא א"כ ס"ל כבית שמאי דשמים נבראו תחילה וא"כ גם ראי' עדיפא ע"כ שפיר פתח בהכל חייבין בראי' ולא בחגיגה דלב"ה דס"ל דחגיגה עדיפא הו"ל למיפתח בחגיגה ולא בראי' ולתוס' הא מיירי בקרבן לא בראיית פנים בעזרה אבל לפי הנ"ל אתי שפיר ולא הוי סתם ואח"כ מחלוקת למאן דס"ל כב"ש כיון דלא נקט בהדיא כן וזה ברור:
אמר