הדרת בנימין· רבי בנימין אליהו רמיגולסקי
הדר המקדש · מצות בנין בית הבחירה
א) הנה דעת הרמב"ם בפרק א' מהלכות בית הבחירה דמצות עשה על ישראל לבנות להם בית הבחירה דכתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:
אבל ראיתי להלחם משנה בפ"א מהל' מלכים שהקשה שם דהא הרמב"ם כתב שם, שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ, למנות להם מלך, להכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה, שנאמר לשכנו תדרשו ובאת שמה, ואם כן לפי זה ילפינן מצות בנין בית הבחירה מקרא דלשכנו תדרשו ובאת שמה, עיי"ש:
והנה בפשוטו לא קשה כלל דודאי עיקר מצות בנין בית הבחירה ילפינן באמת רק מקרא דועשו לי מקדש, אלא דאי מהאי קרא הוי אמינא דחיוב בנין בית הבחירה מיטל על ישראל גם קודם כיבוש וחילוק של ארץ, על כן מייתי מקרא דלשכנו תדרשו ובאת שמה, דלא הטילה התורה חיוב הדרישה רק דוקא אם כבר באו ישראל לארץ ממש ואי מהאי קרא דלשכנו תדרשו לא הוי ילפינן כלל מזה מצות בנין ועשיית בית הבחירה אלא מצות, דרישה, בלבד אם כבר בנו בית המקדש, על כן מייתי קרא דועשו לי מקדש דמוכרת מזה דיש מצוה מיוחדת על ישראל לבנות ולעשות להם בית המקדש:
עוד הי' נראה לומר דאי מקרא דועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם הוי אמיצא דליכא חיובא לבנות בית הבחירה אלא בזמן שהשכינה שורה בישראל, אבל אם אין השכינה שורה בישראל ליכא חיובא לבנות בית הבחירה דהא ושכנתי בתוכם כתיב, ואם כן בזמן בית שני דלא היתה שכינה שרוי' בישראל וכדאיתא ביומא כ"א, ע"ב, לא היתה מוטלת אז מצות בנין בית המקדש על ישראל, על כן מייתי מקרא דלשכנו תדרשו, דמזה מצינן למילף דלא קפדינן על השראת השכינה אך שיהא מקום מוכן למשכנו של שם:
ב) או י"ל להיפך, דאי מקרא דלשכנו תדרשו הוי אמינא דעד כאן לא הטילה התורה חיוב מצות בנין בית הבחירה אלא דוקא היכא דשכינה שרוי' במקדש גופא דאיכא למימר דהוי שכנו של מקום, אבל היכא דאין השכינה מצוי' במקדש ממילא ליכא עוד חיוב בנין בית המקדש על ישראל, ואם כן בבית, שני דלא היתה השכינה בבית המקדש כדמשמע שם ביומא ממילא דלא היתה המצוה של בנין הבית מוטלת על ישראל באותו הזמן על כן מייתי מקרא דועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דעיקר הקפידא רק על השכינה שתהא שרוי' בישראל ולא בבית המקדש גופא ועל כן גם בזמן בית שני היתה מוטלת מצות בנין בית הבחירה על ישראל כמו בזמן בנין בית ראשון:
אמנם יש להבין למה לא העתיק הרמב"ם דין זה גם בהל' בית הבחירה דמצות בנין בית הבחירה תלוי' במצות העמדת המלך והכרתת זרע עמלק:
ונראה בדעת הרמב"ם דבאמת מצות בנין בית המקדש אינה תלוי' דוקא בהעמדת המלך ובהכרתת זרע של עמלק ואם אפילו לא היתה בידם לקיים כלל מצות הכרתת זרע עמלק כגון שכולם נתגיירו וכן אם החליטו ישראל שתהא הנהגתם שלא עפ"י מלך גם כן מחויבים לבנות להם בית הבחירה אלא דהיכא שלא הסכימו עדיין שלא למנות להם מלך וזרע עמלק עדיין ישנו בעולם, אזי אין ישראל מחויבים בבנין בית הבחירה וכן אם רצו ישראל לבנות להם בית הבחירה קודם שהעמידו להם מלך וקודם שהכריתו זרעו של עמלק גם כן הרשות בידם, ואין זה בכלל קדושה שלא בזמנה ומחוסר זמן, על כן הקדים לכתוב דין בנין בית הבחירה ומצותו בלא שום תנאים מיוחדים, ובהלכות מלכים העתיק גם הדין דכל זמן שלא העמידו להם מלך ולא הכריתו עדיין זרע עמלק אין ישראל מחויבים במצות בנין בית, הבחירה, ולמד זה הרמב"ם מהא דהטילה התורה על. ישראל מצות בנין המשכן בהיותם במדבר שלא היה להם עדיין מלך שהעמידו להם ישראל בעצמם וכן לא הכריתו עדיין זרע עמלק ואפילו הכי בנו את המשכן שהי' במקום בית המקדש דמשכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן כדאי' בריש עירובין ועל כרחך דהא דבעינן דוקא העמדת מלך והכרתת זרע עמלק אין זה אלא לענין חיוב, אבל לענין רשות, הרשות ביד ישראל לבנות להם בית הבחירה בכל עת ובכל זמן גם קודם הכרתת זרע עמלק וגם קודם העמדת המלך:
ג) עוד הי' נראה לומר בישוב דברי הרמב"ם, על פי מאי דיש לדקדק בלשונו הזהב שכתב, מצות עשה לעשות בית לד', מוכן להיות מקריבים עלי' הקרבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה, חדא למה לא כתב מצות עשה לבנות בית לד' ועוד מה לשון, מוכן, שזכר בדברי' אשר אין לו שום מובן לכאורה:
אשר על כן נראה בשיטת הרמב"ם דדעתו, דכמו דקיי"ל גבי כל הקרבנות שמצותן להקריבם לשמם ואם הקריבם שלא לשמם לא עלו לבעלים לשם חובה, כמו כן בנין בית הבחירה הי' מוכרת להיות לשמו דוקא, וכמו דכתיב ועשו לי מקדש, דכתב רש"י שם על אתר, ועשו לי, לשמי, בית קדושה והמחשבות שמחויב הבונה לחשוב בעת הבנין הן שתים, מלבד המחשבה שעליו לחשוב שהוא לשם ד', על הבונה ג"כ לכוון שהוא עושה בית להקריב בו הקרבנות וגם לכוון שהוא עושה בית מקודש לחגוג אליו שלש פעמים בשנה, ודקדק הרמב"ם לכתוב מצות עשה, לעשות, ולא מ"ע לבנות דהמצוה עשה של בנין בית הבחירה לשמו, אינו דוקא כשהוא גומר כל מלאכת הבנין אלא כל עשיי' ועשיי' וכל חלק וחלק של בנין בית הבחירה מוכרחה להיות לשמו, ויצא לו מהא דכתיב, ''ועשו'' לי מקדש ולא ''ובנו'' לי מקדש להורות דמצות בנין לשמו נאמרה על כל עשיי' ועשיי' וכמו דכתב רש"י לפרש גם כן הא דכתיב ויקחו לי תרומה, לי לשמי, דכל קיחה וקיחה צריכה להיות לשמה כן גם בעצם הבנין כל חלק וחלק ממנו הי' מוכרח להיות בנוי לשמו במחשבות האלו שפרט הרמב"ם בדבריו הנ"ל בדין בנין בית המקדש הוא ממש כדין הקרבת הקרבנות דכמו דהתם כל פרטי עבודות הקרבן כשחיטה והולכה וקבלה וזריקה צריכות להיות לשמן כן גם עבודות כל מלאכת בנין בית הבחירה מוכרחת להיות לשמן ועל כן הביא ראי' הרמב"ם מקרא דועשו לי מקדש:
והשתא אתי שפיר הא שהביא הרמב"ם בהלכות בית הבחירה קרא, דועשו לי מקדש להוכיח דאיכא מצות עשה לבנות בית הבחירה, ולא הביא קרא דלשכנו תדרשו משום דכל עיקר כונתו הכא אינה אלא להורות דבנין בית המקדש צריך להיות לשמו כהקרבת הקרבנות, וזה אין להוכיח אלא מקרא דועשו לי, מקדש דדרשינן, לי, לשמי, ולא מקרא דלשכנו תדרשו, דלא משמע מהתם כלל, ואין להקשות דאכתי למה לי קרא דלשכנו תדרשו דהא כולא מילחא מצינן למילף מקרא דועשו לי מקדש, דלק"מ חדא דקרא דלשכנו תדרשו אחא לדרשא אחריתי ג"כ כדאיתא בסנהדרין י"א ע"ב, ועוד והוא העיקר, דאי מקרא דועשו לי מקדש הוי אמינא דהאי קרא לא קאי כלל על מצות בנין בית הבחירה בארץ ישראל אלא קאי רק על בנין המשכן של מדבר, על כן הוכרח הרמב"ם להביא קרא דלשכנו תדרשו ובאת שמה דמוכרח דאיכא בנין בית המקדש גם בארץ ישראל וממילא מצינן לפרושי דהא דכתיב ועשו לי מקדש קאי בין אמשכן של מדבר בין אבית הבחירה של ארץ ישראל ובתרווייהו בעינן לשמה, במשכן משום דבגוי' כתיב, לי, ובמקדש משום דאפקי, רתמנא בלשון מקדש, להורות דכמו דגבי משכן בעינן בנין לשמו הכא נמי במקדש בעינן לשמו:
ו) וראיתי להכסף משנה בפ"א מהלכות בית הבחירה שהביא ראי' דעל כרחך האי קרא דועשו לי מקדש קאי נמי על בנין בית הבחירה, דהא בשבועות י"ד, דרשינן מהאי קרא דוכן תעשו דכתיב גבי מעשה המשכן, וכן תעשו לדורות, הרי דכל מה דכתיב גבי משכן מיירי נמי לדורות לענין בנין בית המקדש, אבל הדברים תמוהים, לענ"ד דהא ודאי מעשה בנין בית המקדש שבנה שלמה הי' משונה לגמרי מתבנית המשכן וכלי' וכמו שהעיר כבר על זה הרמב"ן והרא"ם ריש פ' תרומה, ואם כן אי אפשר כלל לפרש דהא דכתיב, וכן תעשו, דקאי על עצם הבנין וצורתו, על כן פירשו שם דהא דכתיב וכן תעשו לא קאי אלא על סדר הקדושה, דכמו דהמשכן נתקדש על ידי מלך ונביא וסנהדרין כן גם המקדש אי אפשר לו להתקדש רק על ידי מלך ונביא וסנהדרין וכמו דגבי משכן בעינן משיחה להתקדש כן גבי מקדש בעינן עבודה לקבל הקדושה ואם כן שפיר י"ל דלא הטילה התורה מצות' בנין בית הבחירה על ישראל אלא דוקא רק כשהי' במדבר, אלא מכאן ואילך אינו חובה להם אלא רשות וכשירצו לבנות בית מקדש עליהם לקדשו בסדר הקדושה כמו שנתקדש המשכן היינו במלך ונביא וסנהדרין אלא הדבר ברור דעיקר מצות בנין בית המקדש ילפינן מקרא דלשכנו תדרשו וכמו שכתב בהלכות מלכים פ"א, ולא הביא הכא האי קרא דועשו לי מקדש אלא להוכיח דכמו דמשכן הי' ישראל מחויבין לבנותו לשמו כן גם בית הבחירה דינו לבנותו לשמו וגם כוון הרמב"ם להורות בזה דכמו דהקפידה תורה על בנין המשכן שיהא לשמו, כל עשיי' ועשיי' וכל חלק וחלק מבנינו, כן גם בנין בית הבחירה דומה בזה לבנין המשכן, שכל חלק וחלק מבנין בית המקדש מחויבין לבנותו לשמו בהמחשבות שפרט שם הרמב"ם בהל' בה"ב:
ה) ועל פי דברינו אלה יש מקום בראש ליישב דברי רש"י ז"ל בריש פ' ויקהל שכתב שם ליישב הא דקשה למה נסמכה פרשת שבת לפרשת בנין המשכן, דאתא לאשמעינן דמלאכת המשכן אינו דותה שבת, ולכאורה אינו מובן דהא כבר כתב רש"י בפ' חשא דעל כן הסמיכה התורה דיני שבת למלאכת המשכן להורות דמלאכת המשכן אינה דוחה שבת וא"כ תרתי קראי למה לן, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דאי מן חד קרא הוי אמינא דהא דמלאכת המשכן אינה דוחה שבת אין זה אלא מלאכה שאינה אלא חלק מבנין המשכן דנהי דאיכא מצוה גם על כל עשיי' ועשיי' כדילפינן מקרא דועשו לי מקדש ולא כתיב ''ובנו'' לי מקדש ע"כ דאיכא מצוה גם בעשיי' בעלמא אבל על כל פנים אין רשות לדחות שבת משום בנין כל שהו שעדיין אינו גמרו של הבנין, אבל היכא שעל ידי הבנין שיבנה בשבת יגמר כל מעשה הבנין בזה הוי אמינא דאתיא עשה דבנין המשכן או המקדש ודחי ל"ת דשבת ע"כ איצטריך קרא יתירא לאשמעינן דאפי' היכא דכל גמר הבנין תלוי באותה מלאכה גם כן לא דחי' מלאכת המשכן שבת, ע"כ שפיר איצטריכו הני תרי קראי:
מיהו בלאו הכי יש ליישב דברי רש"י דאיצטריכו תרי קראי דאי מקרא דאך את שבתותי דפ' תשא הו"א דעד כאן לא אמרינן דאין מלאכת המשכן דוחה שבת אלא דוקא במלאכה ממש מל"ט המלאכות אבל הוצאה דהויא מלאכה גרועה וכמו שכתבו התוס' ריש שבת בזה הוי אמינא דבכה"ג מלאכת המשכן דותה שבת ע"כ כתבה התורה אלה הדברים דרמזה בזה הנו"ל מלאכות כדאיתא בשבת ע' ע"א ובכלל אתה מוצא גם מלאכת הוצאה דגם מלאכת הוצאה אינה נדחית מפני עבודת המשכן, ואי הוי נקט רק פרשת ויקהל, הוי אמינא דהא דהקפידה התורה שלא לחלל שבת מפני בנין המשכן אין זה אלא דוקא כשעדיין אינם עוסקים בבנין ממש אלא במכשירי הבנין וכמו דצוה אותם שם להביא את כל הנדבה הנחוצה למלאכת המשכן ע"כ שפיר י"ל דמכשירי בנין המשכן שפרטה התורה התם אינם דוחים את השבת אפי' במלאכת הוצאה בעלמא אבל גוף הבנין דכל חלק ממנו הוי בכלל מצות ועשו לי מקדש דחי נמי שבת ע"כ איצטריך נמי קרא דפרשת כי תשא דאפי, גוף הבנין בעצמותו נמי לא דחי שבת, ואתי שפיר דברי רש"י בשני המקומות:
ו) אלא דעל עיקר יסוד הדברים דהא דכתוב ועשו לי מקדש היינו) לי, לשמי וכמו שפירש"י יש להעיר דנראה מדברי הש"ס דאי אפשר לפרש כן דהא בתמורה ל"א ע"ב דרשינן מהא דכתיב ועשו, לי, משלי, דמותר ליתן מבדק הבית לאומנים בשכרן, וא"כ נפלו כל הדברים של דין עשיי' לשמה, ורש"י שכתב לפרש, לשמי, אולי מצא כן באיזה מדרש אבל הרמב"ם בודאי לא יפסוק כאיזה מדרש במקום דש"ס דילן חולק ע"ז, ועיין עוד בתמורה כ"ט ע"א דדרשינן מקרא דתשמרו, לי. לי, ולא לאדון אחר, משמע דדרשינן, לי, לשמי, אבל באמת גם על רש"י יש להקשות דאיך שבק ש"ס דילן ופירש כהמדרש, ע"כ נראה לומר דודאי פשטא דמילתא משמע, דלי, לשמי, וכמו ויקחו, לי, תרומה הקודם, דדרשינן נמי, לי, לשמי, אלא דחז"ל דרשו נמי מזה דכונת הכתוב, לי, משלי, דהו"ל למיכתב ועשו מקדש, לי, וכמו דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו, אף דתיבת, לי, קאי על השמירה ועל כרחך דתרווייהו שמעינן מהאי קרא מדת מ ז ב ח ה ח י צ ו ן א) הנה זה לשון הרמב"ם פ"ב מהלכות בית הבחירה הלכה ג' מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מפי איש) ומזבח שבנו בני הגולה, כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה, הנה מבואר דעתו בפירוש, שאין רשות להוסיף על מדת המזבח לא לגרוע ממנה בשום אופן. ולכאורה הוא עצמו סותר משנתו באותו הפרק, הלכה י"ז, שכתב שם, דמדת אורכו ומדת רוחבו ומדת קומתו אינן מעכבין, ומצאתי בעה"ט במנחת חינוך סי' צ"ה שהקשה כן והניח בצ"ע, והוסיף עוד להקשות דאיך כתב הרמב"ם דאין מוסיפין על מדת המזבח כלום, הא מבואר בסוגיא דזבחים ס"ב ע"א, דעד ששים אמה מותר להוסיף, דקרא אשכחו ודרשו, ויאמר דוד זה הוא בית ד' האלקים וזה מזבח, כי בית, מה בית ששים אף מזבח ששים וראיתי בס' אחד שכתב לתרץ, דכיון דמסקינן התם שהנביאום העידו על מקום המזבח דעת הרמב"ם דלא ס"ל כרב יוסף, וזהו תימא דהא לכאורה אינו מבואר שם בסוגיא שום מחלוקת, ואיך ניקי אנן ונימא דפליגי בזה:
ב) אבל באמת תמוהים מאד דברי הגדולים שלא הרגישו כלל, כי כל פלפול הש"ס שם בזבחים סובב הולך רק לפום סברת ר' יוסי במשנה דמדות פ"ג דס"ל התם דמזבח שעשה משה לא הי' אלא כ"ח על כ"ח ובני הגולה הוסיפו על המדה על כן מוכרחין לומר לדידי' דקרא אשכחו ודריש דמותר להוסיף עד ששים, אבל לרבנן שם במדות, דהיינו, סתם משנה דהתם הא פליגא אר' יוסי וס"ל דלא היתה שם, שום הוספה אלא כך היתה המדה גם במזבח שעשה שלמה, וא"כ אליבא דרבנן אין אנו זקוקים כלל לדרשת רב יוסף שם, ושפיר יש לומר גם על המזבח הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל, על כן כתב שפיר דאין לגרוע ואין להוסיף כלל על מדות המזבח. ועל פי זה יש ליישב מה שהקשו התוס' בזבחים שם ד"ה אף, דהא בתולין פ"ג ע''ב מבואר דאסור להוסיף על בנין המזבח ודחקו בזה אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דעד כאן לא אמרינן, דמותר להוסיף על המזבח אלא דוקא אליבא דר' יוסי דלדידי' מוכרחין לדרוש מן הכתוב היתר הוספה, אבל לרבנן בודאי אין הכרח להוציא, דין המזבח מכלל הכתוב שהעיד הכל בכתב מיד ד', ואם כן י"ל דסוגייא דחולין שם אזלא אליבא דרבנן דמשנה מדות שם ע"כ שפיר אמרינן שם בפשיטות דאין מוסיפין על המזבח והא דכתב הרמב"ם שם בהלכה ה' דמזבח שעשו בני הגולה ושעתיד להבנות הם של ל"ב על ל"ב, דמשמע מזה דמזבח שעשה שלמה לא הי' ל"ב על ל"ב, ולפי מה שכתבתי הא לשיטת הרמב"ם לא היתה כל הוספה על מזבח שעשה שלמה, אבל באמת אין מזה שום הכרת די"ל דכונת הרמב"ם שם רק לאפוקי ממזבח שעשה משה דפתח בי' אבל מזבח של שלמה היתה מדתו שוה למדת מזבח של בני הגולה ולמדת מזבח שעתיד להבנות:
וכמו שהקדים הרמב"ם לכתוב בראש הפרק, המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם וא"כ כיון שכתב מדת, מזבח של בני הגולה מעילא ידעינן שגם מדת מזבח שעשה שלמה היתה גם כן כמדת מזבח של בני הגולה, והא דמבואר בדברי הימים דמזבח שעשה שלמה הי' עשרים על עשרים וזו היא ראיית ר' יוסי, וכמבואר בביאור הגר"א, י"ל דלת"ק מזבח האבנים של שלמה הי' ל"ב על ל"ב כמזבח של בני הגולה ורק מזבח הנחושת הי' של עשרים על עשרים, וקרא במזבח הנחושת מיירי, ועפ"ז יש ליישב דקדוק דברי המשנה דמדות שם, דאמרי' המזבח הי' ל"ב על ל"ב, כמזבח של בני הגולה ורק מזבח הנחושת הי' כ' על כ', וקרא במזבח הנחושה מיירי, ועפ"ז יש ליישב דקדוק דברי המשנה במדות שם, דאמרי' המזבח הי' ל"ב על ל"ב דלכאורה לא הו"ל להזכיר לשון הי' אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דכונתו לומר, שהיתה מדתו כן גם בזמן שלמה
ג) אמנם באמת אין אנו צריכים לכ"ז וי"ל דגם להת"ק מזבח, שעשה שלמה הי' עשרים על עשרים כפשטי' דקרא, ולא של כ"ח כמו דס"ל לר' יוסי, והנביאים העידו דצורת מזבח של בית השני היא ל"ב על ל"ב ואין כאן ענין להוספה כלל, וכל עיקר קושיית הש"ס שם בזבחים אינה אלא על לשון ר' יוסי שזכר, הוסיפו, דמשמע שעשו כמזבח של שלמה והוסיפו עלי', ע"ז פרכינן דהא אי אפשר להוסיף אבל לת"ק לא שייך לומר בזה הוספה דהויא, תמונה אחרת לגמרי, וניחא לפ"ז הא שלא זכר הרמב"ם אלא תמונת מזבח של בני הגולה ושל בנין שעתיד להבנות משום דמדת מזבח שעשה שלמה לא היתה שייכת כלל למדת המזבח שעשו בני הגולה, וא"כ הרמב"ם דפסק כת"ק ליתא לכל הסוגייא דזבחים שם, ואף דהו"ל למימר דכיון דסתמא דגמרא אזלא אליבא דר' יוסי הלכתא כוותי', אבל נראה בדעתו דכיון דקיי"ל בכל דוכתי דהלכה כסתם משנה ה"נ הלכה כת"ק:
ד) והנה התוס' שם בזבחים הקשו שם על הא דמבואר התם דהנביאים העידו על מקום המזבח, דלמה הי' צריכים לעדות הנביאים דהא קרא כתיב, והאריאל שתים עשרה על שתים עשרה ותירצו בדוחק ובפשוטו הי' נראה לומר דקרא דיחזקאל נכתב רק על בנין העתיד וא"כ אי לאו עדות הנביאים הו"א דמזבח של בני הגולה דינו להיות מדתו כמדת מזבח שעשה שלמה, ע"כ, העידו, כי לא כן הדברים רק מדת מזבח של בני הגולה הוא מכוון כמדת בנין העתיד להבנות, ולזה כנראה כוון הרמב"ם במה שזכר דמדת מזבח של בני הגולה ומדת מזבח שעתיד להבנות הי' שוות דלכאורה הם דברים מיותרים, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר שכוון בזה לתרץ קושיית התוס' דלמה הי' זקוקים לעדות הנביאים כיון שהדבר מפורש בכתוב וכנ"ל:
ה) אבל עדיין צריכים אנחנו ליישב סתירת הרמב"ם מהלכה ג' שכתב שאין להוסיף על מדת המזבח ולא לגרוע ובהלכה י"ז שאין מדת רוחבו וקומתו ואורכו מעכבין וכנ"ל ולכאורה יש ליישב דודאי קודם שעשו את המזבח היתה הרשות ביד ב"ד לשנות את המדה כרצונם אך אחרי אשר בנו המזבח לפי עדות הנביאים שוב אין רשות ביד אדם להוסיף או לגרוע, ועל פי זה הי' מקום ליישב קושיית התוס' מחולין הנ"ל דמבואר שם דאין רשות להוסיף על מדת המזבח דהא התם מיירי אחרי שכבר נבנה המזבח ע"י עדותם של הנביאים ונתקדש ועל ידי הקדושה קנה את מקומו ע"כ אי אפשר לשנות כלל ויש לומר נמי בשיטת הרמב"ם דההלכה ג' מיירי אחר שנתקדש וקנה מקומו ובהלכה י"ז מיירי קודם שנתקדשו מקום המזבח ע"י הבנין ע"כ יש רשות ביד ב"ד לגרוע או להוסיף אמנם אף שהדברים נכונים בסברא, אבל פשטות דברי הרמב"ם אינן מורים לחלק בזה:
אשר ע"כ נלע"ד לתרץ בהקדם מה שכתב שם הרמב"ם בהלכה י"ז, ארבע קרנות של מזבח ויסודו ורבועו מעכבין, וכל
מזבח שאין לו קרן, יסוד ורבוע וכבש הרי הוא פסול שארבעתן מעכבין מעכבין, אשר אינו מובן לכאורה למה כפל הדברים, הלא כבר כתב מקודם דהקרנות והיסוד והרבוע, מעכבין ודוחק גדול לומר דמשום שהוסיף דין הכבש ע"כ כפל הדברים ע"כ נראה דהרמב"ם הכא לא מיירי במזבח של בית המקדש וכונתן להורות לנו כי ישנם בזה שני דינים, א', דבכל בית המקדש צריך להיות בו מזבח בנוי שהקריב עלי' הקרבנות, אמנם לפי מאי דקיי"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה נמי לעתיד לבא לענין קדושת מקום המקדש א"כ קיי"ל דמקריבין אעפ"י שאין בית וכמו שכתב בהלכה י' וע"כ בהלכה ג' ששם הולך ומסדר דיני בית המקדש בזה דעת הרמב"ם דכיון דכתיב הכל בכתב ד' אי אפשר לשנות בו כלום לא לגרוע ולא להוסיף, אבל בהלכה י"ז הוא מדבר בנוגע לדין מזבח מצד עצמותו, ואף דקיי"ל מקריבין אע"פ שאין בית, אבל על כל פנים הא בעינן שיהא מזבח בנוי וכמו שכתבו התוס' ביומא ס"ב ע"א, והי' עולה על הדעת דבמזבח כזה אינו מעכב הקרן והיסוד והריבוע ע"כ כפל הדברים וכתב דגם במזבח בלא בית נמי קרן ויסוד ורבוע מעכבין אבל מדת הרוחב והאורך והקומה אינן מעכבין וטעמו בזה דקרא דהכל בכתב ד', לא מיירי אלא במזבח של בית המקדש, אבל קרן יסוד ורבוע כתיבי בדיני המזבח, דבלא זה אין עליו שם מזבח ע"כ אין לחלק בין מזבח הבנוי בבית המקדש למזבח שבונים בלא מקדש בנוי, דהא אין ע"ז שם מזבח כלל, והשתא מדוקדקין היטב כפל הדברים דמקודם מיירי במזבח המקדש אשר כבר הקדים בו לכתוב דאין משנין אותו כלום לא לגרוע ולא להוסיף ע"כ כתב רק שהקרנות והיסוד והרבוע מעכבין ואח"כ כתב, כל מזבח, כלומר אפי' שאינו נמצא בבית המקדש ממש על פי יסוד הדין דמקריבין אעפ"י שאין בית בזה קרן יסוד ריבוע וכבש מעכבין אבל לא מדת הקומה והאורך והרוחב, ויצא לו זה מדקדוק דברי הגמ' דאמרינן שם, שכל מזבח דאתא לרבות אפי' מזבח שאינו עומד בבית הבחירה מכל מקום כל אלה הדברים מעכבין בו:
ו) ועל פי דברינו אלה מובנים היטב דברי הגמ' שם בזבחים, דאמרינן התם דשלשה נביאים, שעלו עמהם מן הגולה העידו להם על המזבח ועל מקום המזבח, ושמקריבין אעפ"י שאין בית, ולכאורה אינו מובן כלל מה ענין זה לזה, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר, די"ל דהא שהעידו להם על המזבח היינו, דבלא קרן יסוד וריבוע אין עליו שם מזבח כמו מזבח שעתיד להבנות, ואפילו אם מקריבין בלא בית מ"מ כל הני הפרטים מעכבין בו ע"כ הוכרח התנא דברייתא לסיים שהעידו נמי כי מקריבים אעפ"י שאין בית, או י"ל דהעידו על המזבח שאין מעכב בו מדת ארכו ורוחבו וקומתו ועל כרחך דמקריבין אעפ"י שאין בית ע"כ הביא נמי הא שהעידו, דמקריבין אעפ"י שאין בית דהא בהא מישך שייכי:
ועפ"ז מיושב היטב מה שהרבה להפליא הגאון אור החיים פ' תרומה על הרמב"ן והרא"ם דמשמע מדבריהם שאי אפשר לשנות מדת המזבח מהא דאיתא בזבחים דמדת אורכו ומדת רוחבו אינן מעכבין, אבל לפי הנ"ל אתי שפיר דגם אינהו אזלי בשיטת הרמב"ם דבמזבח של מקדש הבנוי אין משנין בו כלל לא לגרוע ולא להוסיף והא דמבואר בסוגייא דזבחים דמדת המזבח אינה מעכבת מיירי בנוגע לעצם ש המזבח בלא בית הבחירה, דבזה קרן וריבוע ויסוד מעכבין אב מדת האורך והרוחב והקומה אינן מעכבין:
גם מה שהרבה שם האור החיים להקשות על הרמב"ן דחולק על רש"י וס"ל דלא אמרינן כן תעשו לדורות דנעלם ממנו דברי הגמ' דסנהדרין ושבועות הנ"ל לפי מש"כ ל"ק מידי דודאי גם הרמב"ן ידע דרשת הגמ' אלא דדעתו דהא דדרשינן וכן תעשו לדורות לא נאמר אלא בנוגע לסדר הקדושה של המשכן להמקדש והכלים אבל על עצם תמונת הכלים לא נאמר וכן תעשו לדורות ורש"י הא זכר בהדיא דוכן תעשו קאי על כל תמונת הכלים על כן השיג עליו לנכון כנלענ"ד ברור: