מגיד
אומרים ההגדה בשמחה ובקול רם, והיא ספור יציאת מצרים שהיא מצות עשה מן התורה וראה לקמן מה גדול כחה וסגולתה של לילה זו במיוחד להחדרת אמונה לו ולזרעו, ולכן יספר תהילות ה' בהתלהבות ובשמחה ויראה כאילו הוא יצא ממצרים.
וקודם שיתחילו טוב לומר זה:
פקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים, דאיהו חיובא על בר נש לאשתעי בהאי שבחא לעלמין, והכי אוקימנא, כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים, ובההוא ספור חדי בחדוא, זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי דהוא חידו מכלא. דהאי איהו בר נש דחדי במאריה, קודשא בריך הוא חדי בההוא ספור, ביה שעתא כניש קודשא בריך הוא לכל פמליא דיליה אמר לון, זילו ושמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעו בני וחדאן בפורקנא. כדין כולהו מתכנשין ואתיין ומתחברן בהדייהו דישראל, ושמעין ספורא דשבחא דקא חדאן בחדוא דפורקנא דמאריהון. דין אתיין ואודאן ליה לקודשא בריך הוא על כל אינון נסין וגבורן, ואודאן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא, דחדאן בחדוא דפורקנא דמאריהון. כדין אתוסף ליה חילא וגבורתא לעילא, וישראל בההוא ספורא יהבי חילא למאריהון כמלכא דאתוסף ליה חילא וגבורתא כד משבחין גבורתיה ואודאן ליה, וכלהו דחלין מקמיה ואסתלק יקריה על כולהו. ובגין כך אית לשבחא ולאשתעי בספור דא כמה דאתמר:
לשם יחוד קודשא בריך הוא ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים (יהוה) בשם כל ישראל, ביחודא שלים בשם כל ישראל. ובשם כל הנפשות והרוחות והנשמות ומלבושיהם והקרובים להם שמכללות אצילות בריאה יצירה עשיה. ומכל פרטי אצילות בריאה יצירה עשיה דכל פרצוף וספירה. הנה אנכי מוכן ומזומן לקיים מצות עשה מן התורה לספר ביציאת מצרים בלילה הזאת שהיא ליל חג המצות. כמו שצונו ה' אלהינו בתורתו הקדושה והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. כדי לעשות נחת רוח ליוצרי לעשות רצון בוראי. לתקן שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתהיה חשובה ומקובלת ורצויה לפניך מצוה זו של סיפור יציאתנו מצרים בלילה הזאת. ויעלה לפניך כאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכוין במעשה ודבור וכונה ומחשבה ורעותא דלבא. ויתוקנו כל נפשות רוחות ונשמות חיות יחידות של כללות אצילות בריאה יצירה עשיה. ושל כל פרטי אצילות בריאה יצירה עשיה דכל פרצוף וספירה. ויתייחדו ארבע אותיות הוי''ה. שהם נפש רוח ונשמה חיה יחידה. דכללות ופרטות אצילות בריאה יצירה עשיה ביחודא שלים (יהו''ה) אשר בהם יתפשט שפע אור אין סוף ברוך הוא. ומשם ימשך שפע וברכה רבה בכל העולמות לזכך נפשנו רוחנו ונשמתנו שיהיו ראויים לעורר מ''ן. ויהי נועם וגו':
מגביהין את פרוסת המצה שבין שתי השלימות ואומרים:
הָא לַחְמָא עַנְיָא. דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְּמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל. כָּל-דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הַשַּׁתָּא הָכָא. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הַשַּׁתָּא הָכָא עַבְדֵּי. לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל בְּנֵי חוֹרִין:
הא לחמא עניא
זמן תורה ומצוות רק בעולם הזה
ידוע שיצר הטוב נקרא חכם ומסכן ויצר הרע מלך זקן וכסיל , כמובא במשלי בדברי שלמה המלך ע''ה .
התורה והמצוות נקראת ''לחם'' שנאמר ''לכו לחמו בלחמי'' , והיא לחמו של העני שהוא יצר הטוב הנקרא עני , וכאן רומז לנו בעל ההגדה . זה הלחם עני שהוא התורה והמצוות הוא אכל אבותינו בגלות , כמו האכל שהוא מצוי לכל ובכל מקום אפשר למצא האדם את מאכלו ומשקהו לצרך קיומו , כן בגלות מצויים התורה והמצוות ל כל דכפין - כל רעב לתורה יבוא ויאכל מלחמה , וזה הזמן לעסק בתורה ומצוותיה ולרכש מצוות ,
כל דצריך - כל הצריך ישועה ופרקן מגלות נפשו או גופו אפשר לתקן בעולם הזה ,
ייתי ויפסח , יבוא וידלג שכן פסח מלשון דלוג יכול כאן לדלג ולעבר מכל הרע שעשה שכן בעשיתו תשובה מדלג הוא על עברותיו ולא באים בחשבון עליו שכן נמחקים מפנקסו . אולם כל זה כאן בגלות '' השתא הכא '' ''השתא עבדי'' עתה שאנו כאן אנו קרויים ''עבדים'' המחיבים בתורה ומצוותיה כל זמן שהננו בעולם הזה , אבל לעולם הבא לשנה הבאה שכבר נגאל , אזי , אין כבר שום אפשרות לקנות תורה ומצוות , אין שום אפשרות לעשות תשובה , שכן בעולם הבא במתים חפשי , בני חורין , בן חורין מתורה , בן חורין ממצוות , שכבר אינו חיב בהן וגם אם יתן את כל הון ביתו באהבת תורה ומצוותיה לקימן , בוז יבוזו לו . והוא שאמר שלמה המלך עליו השלום , ''כי אין חשבון בשאול אשר אתה הלך שמה'' ( קהלת ט' י' ) .
מוזגין כוס שני ומניחים לפני בעל הבית, ומסלקים את הקערה כאילו כבר אכלו, כדי שיראו התינוקות וישאלו
מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה. מִכָּל-הַלֵּילוֹת. שֶׁבְּכָל-הַלֵּילוֹת. אֵין אֲנַחְנוּ מְטַבְּלִין אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. וְהַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים:
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת. אֲנַחְנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה. וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה:
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֲנַחְנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת. וְהַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר:
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֲנַחְנוּ אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין בֵּין יוֹשְׁבִין וּבֵין מְסֻבִּין. וְהַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָּנוּ מְסֻבִּין:
מחזירים הקערה למקומה על השלחן ואומרים ההגדה, ותהיה המצה מגולה בשעת אמירת ההגדה, ורק בעת שאוחז הכוס בידו יכסנה
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות . שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפלו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים הסבר שאלה זו ותשובתה במאמר ''עבדים היינו'' יבאר יפה להלן .
שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה הלילה הזה כלו מצה .
ידוע שהחמץ רומז לגאוה וכח , והמצה רומזת להכנעה והתבטלות . בכל השנה נדרש מהאדם השתדלות ולעשות את אשר בכחו בתורה ומצוות וכפי השתדלות זוכה לסיוע מן השמים , אולם כאשר הוא זונח את התורה ומצוות וממתין שמן השמים יאירו לו הארה רוחנית ויעלוהו למדרגות בעבודת ה' , בודאי לא יזכה לכלום , ורק כשיעשה המטל עליו יזכה למדרגות גבוהות בתורת מתנה חלף עבודתו .
אולם בעם ישראל במצרים ראינו דבר פלא , שהרי היו במ''ט שערי טמאה , ערומים מהתורה ומצוותיה , וכנאמר ואת ערום ועריה , ופסח ודלג הקדוש ברוך הוא על כל מדרגות הטמאה , ותר כביכול הקדוש ברוך הוא על תביעתו מן האדם להשתדל בעצמו כיכלתו , והעלה לעם ישראל מטמאה לטהרה , בפסיחה ודלוג על אתערותא דלתתא שלהם , ובתורת מתנה העלם למדרגות נפלאות עד שתוך מ''ט יום יצאו מכל מדרגות טמאתם ועלו למ''ט שערי קדשה עד לשמע דברי ה' פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך האש . וזהו שאומר כאן :
מכל הלילות - כל הימים והזמנים , אין מתנות ברוחניות , - תעבד תקבל - לא תעבד לא תקבל , ותקבל אמנם מתנות אולם רק כפי עבודתך , שהרי כל עבודת האדם ברוחניות תחלתה עבודה וסופה מתנה כי אלמלי הקדוש ברוך הוא עוזר לאדם לנצח את יצרו אין האדם יכול לו , ואם כן בכל הזמנים אנו אוכלים כלומר נוהגים בחמץ - שהוא רמז להשתדלות וכח , ומצה - שהיא בחינת מתנה למעלה מההשתדלות , שעובדים משתדלים כפי כחנו ולבסוף זוכים למתנה , אולם פסח כלו מצה , כלו מתנה שעל אף שהיינו ערומים בתורה ומצוות ומצדנו לא היתה שום השתדלות , לפנים משורת הדין חלצנו הבורא מכל כחות הטמאה והחיצונים שהיו סובבים אותנו והעניק לנו במתנה גמורה בחינת מצה הרומזת לחסר השתדלות וכח ובכל זאת קרבנו המקום לעבודתו .
שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות הלילה הזה מרור
על דרך הנ''ל , בכל ימות השנה עוד יכול האדם לחשב ולהתענג על הצלחתו במעשיו הטובים והשתדלותו בהן כפי כחו , ולזכר פרותיו הטובים שעשה בתורה ומצוות שהם בחינת ירקות ופרות מתוקים וטובים , אולם הלילה הזה - כשאנו משחזרים את אותה תקופת גלות מצרים אין לנו מה לזכר ממעשינו הטובים . הכל היה מרור , היינו פגועים בגוף ונפש , ירידה גופנית ונפשית , שקועים וטמועים בטמאת מצרים , ואין לנו להזכר בשום מתיקות , אלא במרירות בלבד , ולכן מובן גם הגרסא שיש בהגדות והלילה הזה ''כלו מרור'' , שהוא לכאורה לא מובן וכי אין אוכלים בלילה זה גם שאר ירקות , אלא לרמז למה שאמרנו .
שבכל הלילות אנחנו אוכלין ושותין בין יושבין ובין מסבין והלילה הזה כלנו מסבין
בכל הזמנים נתן עוד לאדם לחשב שהוא מרומם את עצמו ומשיג השגים בכחות עצמו , ובהשתדלותו רואה תוצאות , ואף שמאמין ומבין הנהו שאת תוצאות הצלחתו ושגשוגיו בעסקיו או כמו כן את נצחון היצר הרע וכחות הטמאה יש ליחס רק להבורא המסיע אבל מכל מקום מאחר וסוף סוף משתדל ומתאמץ ככל אשר ביכלתו , אזי , במקרה הטוב רואה בהצלחתו סיעתא דשמיא בלבד , כלומר סיוע משמים לאחר שעשה הוא את המוטל עליו , ולפעמים גרוע יותר , מיחס את מלא הצלחתו להשתדלותו כי רואה שהסבות להצלחתו היו טבעיים ומקריים בלבד . ורק לפעמים כשרואה נסי שמים בלבד , שרואה שנושע עם כל חסר הסבות והאפשריות לעזר לעצמו אז לא נשאר לו אלא רק ליחס להבורא את מלא הצלחתו . וזהו שאומרים : שבכל השנה אנו פעמים יושבין באפן זקוף ויש לנו מקום לטעות וליחס את הצלחתנו לכחותינו , ופעמים מסבין בשכיבה שאין בכחנו לעזר לעצמנו ולא נשאר לנו ליחס לעצמנו שום נצחון והשג, אולם הלילה הזה - ליל פסח כלנו מסבין , אין לנו מה ליחס לעצמנו שום השג להוצאת עצמנו ממצרים , כלנו מסבין הינו מחסרי סבות מכל וכל , להיותנו עבדים מחסרי כח גוף ונפש , ולא צפינו לראות מעצמנו איזושהי ישועה , ואפלו השתדלות מטעה לא היתה לנו ולא היה מקום אפלו לטעות , ולא נשאר לנו אלא להודות שרק אצבע אלהים היא שהושיעתנו .
וזאת , הן בישועה הגשמית שיצאנו משעבוד הקשה לרוחה ומחשך לאור גדול , ולעשר רב , והן בישועה רוחנית שקבלנו במתנה וללא השתדלות השגים רוחניים עד להיותנו מגיעים למ''ט שערי קדשה ממ''ט שערי טמאה שהיינו שקועים וטמועים בהם , ודלג הקדוש ברוך הוא ופסח על החקים הקובעים שהעליה צריכה להיות בשלבים ובהשתדלות והושיענו בדרך נס ופלא .
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם. וַיּוֹצִיאֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם. בְּיָד חֲזָקָה. וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם עֲדַיִן אֲנַחְנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ. מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם. וַאֲפִלּוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים. כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים. כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה. מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל- הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:
עבדים היינו לפרעה במצרים .
זו התשובה לכל ארבע השאלות הנזכרות , שהסברנו את תשובתן כבר בתוך כל שאלה ושאלה ,
תשובה לשאלה ראשונה :
ב' פעמים מטבילים אנו בלילה זו , כרפס וחרסת , רמז הוא לב' טבילות טהרה שנטהרנו בהם במצרים והם טהרתנו בדם הפסח ודם המילה , וכידוע טהרת המקוה חק וגזרה היא מאת הבורא שבמעשה חיצוני בלבד של טהרת המקוה יוסר מהאדם טמאתו .
במצרים היו בני ישראל במצב של קטנות המחין וכנאמר בגמרא שקטרגה מדת הדין על גאלתן של ישראל באמרה : הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה , ואם כן היו בירידה גמורה בנפשם הפנימית , ולכן לא דרש מהם השם יתברך אתערותא דלתתא מצד פנימיות נפשם והסתפק במשהו של מעשים חיצוניים בלבד , ונצטוו על קרבן פסח ומילה , והוא דגמת המקוה המטהר במעשה חיצוני ובכך מגרש את כח הטמאה הפנימי שבנפש , וזהו שאומרים שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפלו פעם אחת , כלומר בכל הימים אין מועיל לנו לטהרת הנפש מעבודה זרה או גלוי עריות שום מעשה חיצוני בחינת טבילה אלא נדרש מאתנו לעשות ככל אשר ביכלתנו ולעורר קדשת נשמתנו לאהבתו ויראתו ואזי מבטחים אנו בסיעתא דשמיא , ואלו בליל פסח נושענו בטבילת ב' מצוות פסח ומילה על אף היותם מצוות חיצוניות בלבד פסח השם יתברך מלדרש מאתנו יותר מכך , והסתפק כביכול בזה כדמיון טבילת מקוה חיצונית המטהרת את הנפש . ועל כן לרמז לזה אנו מטבילין ב' פעמים כנגד ב' דמים פסח ומילה שבזכות מצוות חיצוניות אלו בלבד נושענו .
תשובה לשאלה שניה :
כיון שעבדים היינו לפרעה במצרים , עבדים בגוף עבדים בנפש , שקועים בזהמתם ובטנופם , ובשום אפן לא היה לנו אפשרות להשתחרר מהם רק ביד חזקה ובזרוע נטויה של הבורא בדרך נס , ואלמלי לא הוציאנו הקדוש ברוך הוא משם לעולם לא היינו מצליחים לצאת , ואלו היה דורש הקדוש ברוך הוא מאתנו קצת השתדלות והפעלת כחות מצדנו , לעולם לא היינו יוצאים ממצרים משום שנבצר מאתנו מלעשות אפלו משהו למען עצמנו , כי היינו חסרי סבות מלהושיע את עצמנו מלאי קצר רוח מעבודה קשה , וזקוקים היינו שיפסח הקדוש ברוך הוא ויותר כביכול על ההשתדלות מצדנו ויביא את הישועה במתנה ממנו בלבד , וכן עשה עמנו .
לכן זאת רומזים אנו באכילת הלילה הזה מצה בלבד , הרומזת על חסר אפשרות לפעל בכח , וממילא אין לנו ליחס לעצמנו שום גאוה וגבורה , הנרמזת בחמץ התפוח , אלא אזלת יד גמורה ונמיכות רוח כעני בפתח הנרמזת במצה , וזאת רומזים אנו באכילתנו הלילה הזה מרור בלבד , שזה היה פרי עמלנו באותה תקופה פרות מרורים בלב , עניות מתורה ממצוות ומכח פיזי להושיע את עצמנו .
תשובה לשאלה שלישית :
היות ועבדים היינו , עבדים בגוף עבדים בנפש , לכן בבואנו לשחזר את עברנו בלילה הזאת אין לנו לראותו אלא ככלו מרור , ומשם גאלנו השם יתברך מאין המחלט למעלות גדולות ונפלאות .
תשובה לשאלה רביעית :
וכמו כן רומזים אנו זאת בישיבתנו מסבין בלבד , להורות שבאותה תקופה קבלנו הכל בחסר מחלט מהשתדלות מצדנו והכל היה בגדר מתנה גמורה , ונרמז זאת באדם המסב הנמנע מהשתדלות מאחר ולא רואה עצמו מסגל לכלום וכמו שבארנו למעלה באריכות .
ואפלו כלנו חכמים כלנו נבונים כלנו יודעים את התורה חיבים אנו לספר ביציאת מצרים וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח
חובתנו להודות שאמנם הגענו עד הלום להיות חכמים ונבונים בתורה , אבל כל זאת הגיענו בחסד ובמתנה גמורה לפי שהתחלנו שלא בכחות עצמנו כלל , אלא כל ההתחלה היתה עליה תלולה ללא סלם וללא שליבות , אלא ואשא אתכם על כנפי נשרים , הקפצה נסית בפסיחה גמורה על כל השליבות והמהלכים המחיבים בכל התקופות , הרי שבאותה תקופה נהג אתנו הקדוש ברוך הוא בהנהגה אחרת , הנהגה של ותור , כביכול .
וחיבים אנו לזכר זאת בכל שנה ושנה , ולא לתלות את ההשגים של ימינו חכמה ומדע ותבונה בתורה ובצפונותיה מכחנו בלבד , אלא לזכר שאנו עם שנלקח בחסד גמור מצפרני הטמאה לאחר שאותם צפרנים היו נעוצים בנו עמק עמק ולא היה באפשרותנו להחלץ מהם כלל וכלל .
ועל כך להודות ולהלל לה' יתברך וליחס לו בלבד את כל השגינו הנרחבים בתורה והמצוות שזכינו להם .
וכל המרבה לספר ביציאת מצרים מראה בכך שההכרה אצלו חזקה יותר , והתפעלותו מאמת זו מפעילה בו רגשות גדולים עד שמרבה לספר בהן . כאדם המתרגש ביותר מנס ופלא שנעשה עמו וכמה שיותר מבין את גדל נסו , יותר מספר עליו ולא מפסיק מלהשיח בו , כן כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי הוא משבח ומעלה ונראה מכך גדל הבנתו בנסו .
מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וְרַבִּי עֲקִיבָא. וְרַבִּי טַרְפוֹן. שֶׁהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק. וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל- אוֹתוֹ הַלַּיְלָה. עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם. רַבּוֹתֵינוּ הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית:
מעשה ברבי . אליעזר וכו' עד הגיע זמן קריאת שמע של שחרית
הביא המעשה מגדולי התנאים שהרבו לספר מיציאת מצרים יותר מתלמידיהם , להורות דאף שלכאורה ספור יציאת מצרים מתאים יותר לפשוטי העם והתלמידים מאשר לחכמים והגאונים שעסוקים יותר בהויות פלפולי התלמוד .
וכאן הורה לנו , שספור יציאת מצרים תלוי בהתפעלות ובהבנה ובהכרה המלאה , ומי שהבנתו והכרתו חזקה יותר הוא הוא שאינו יכול להפסיק לספר בגודל הנס מגודל התפעלותו והתרגשותו . ומי יותר זכה להכרה מלאה וחזקה מתנאים קדושים אלו , ולכך לא יכלו להפסיק מספור יציאת מצרים . וכשבאו תלמידיהם להפסיקם , אמרו להם הגיע זמן קריאת שמע של שחרית , ובשחרית לכלי עלמא מזכירין יציאת מצרים , ואם כן אין בכך הפסק מספור יציאת מצרים , ובכן יתישב למה באו תלמידיהם ועצרום מספור יציאת מצרים , הרי לא היה סוף זמן קריאת שמע אלא רק הגיע זמן קריאת שמע ואם כן אפשר להם היה להמשיך ביציאת מצרים שהרי התחילו בהתר את עסק ספור יציאת מצרים ודי בכך שהיו מזכירין להן בסוף הזמן כדי שלא יעבר זמן קריאת שמע ולמה תכף כשהגיע זמן קריאת שמע הפסיקום . אלא זו התשובה שבאו תלמידיהם לומר להם ''דבר בעתו מה טוב'' , הגיע זמן חיוב קריאת שמע ובו אנו מזכירים יציאת מצרים ואם כן מה טוב עתה דוקא להזדרז לקרא קריאת שמע ואין בזה הפסק לספור יציאת מצרים שהרי חובה להזכיר יציאת מצרים בקריאת שמע של שחרית .
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה. וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא שֶׁנֶּאֱמַר. לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָּמִים. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה. כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ:
אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה וכו' אמרו חז''ל בגמרא ( ברכות כח ) ''הרי אני כבן שבעים שנה'' יום שנתמנה בו רבי אלעזר בן עזריה בן שמונה עשרה שנה היה ונעשה לו נס וצמחו לו שמונה עשרה שערות לבנות לכבודו , ולכן אמר ''כבן שבעים שנה'' ולא בן שבעים שנה ממש .
לרמז לנו בא רבי אלעזר , הרי אני ראיתי כיצד יפסח האלהים וידלג דלוגים בעולמו כרצונו , וחזיתי זאת על גופי ובשרי , שהרי אני הייתי סך הכל בן שמונה עשרה שנה ביום שנתמניתי לנשיא והקפיצני הבורא ודלג עלי בשנים רבות לכבודי עד שהייתי נראה כבן שבעים שנה . ואם ראיתי זאת על עצמי לצרך ישועתי שאינה מכרחה כל כך , על אחת כמה וכמה שעשה זאת הבורא לעמו ישראל בשעה הנצרכת ביותר להקים לו לעם את ישראל סגלתו , כן למדתי מכך קל וחמר עד כמה יש לנו להודות על פסיחתו הגדולה של הקב''ה בהיותו מדלג ופוסח על שליבות ודרגות העליה בגאלת מצרים ופסח ודלג לעמו להעלותם למרומי הקדשה , כי אם ראיתי זאת בעצמי וחיב אני להודות לו שכבדני להיות נשיא אם כן כמה עלינו להודות לו ולספר בשבח יציאת מצרים גם בלילות כדי שתהא הודאתנו בכל הזדמנות שהיא ביום ובלילה , כי מתי הזמן היותר מתאים להזכיר יכלתו יתברך שאינו תלוי בשום הגבלות ויכול לעשות בעולמו ובעמו כרצונו אם לא בזמן שמיחדים אנו אותו בקריאת שמע , שהנו יחיד בעולמו ועושה בו כחפצו ואינו משעבד לשום חק , ואפלו חק שהוא עצמו קבעו , שאדם צריך להשתדל בעצמו ורק אחר כך זוכה לסיוע , יש זמנים שמותר הקדוש ברוך הוא גם על חק זה ומושיע ללא שום השתדלות כפי שהיה ביציאת מצרים .
וכמו שאכן הביא בן זומא ראיה מהפסוק למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך , ימי חייך הימים , כל ימי חייך הלילות , כלומר שרבתה תורה למצות זכירת יציאת מצרים שתהא ביום ובלילה , באותה הזדמנות שאנו מיחדים שמו יתברך להיותו כל יכול למה שלא נזכיר אז את יכלתו הנפלאת לשנות את העתים והזמנים , וארועים שדרוש להם זמנים ועתים רבים נעשים בימים אחדים כמו שנעשה עמי בפרטיות , ועם בני ישראל בכלליות .
ובאו חכמים ואמרו לו לרבי אלעזר , אנו דורשים את הפסוק לימות המשיח , לומר לך , שאין אנו באים למעט בשבחו של מקום בספור יציאת מצרים , אלא להפך שכונת הכתוב לחיבנו לספר במעלה זו גם לימות המשיח , שעל אף שאז יהיו הנסים גלויים רבים ומפלאים עד שלא יזכרו נסי מצרים ביחס לנסים שיהיו לנו , מכל מקום גם אז נצטרך להעלות על זכרוננו את נס יציאת מצרים , ואם כן אדרבא חשיבות יותר באה לומר לנו התורה לספור יציאת מצרים לספרו לימות המשיח ויותר חשיבות הוא מלספרו בלילות אחר שכבר מספרים אותו בימים .
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ הוּא. כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תוֹרָה. אֶחָד חָכָם. וְאֶחָד רָשָׁע. וְאֶחָד תָּם. וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל:
ברוך המקום ברוך הוא שנתן תורה לעמו ישראל , ברוך הוא , כנגד ארבעה בנים דברה תורה וכו'
לומר לך שעם ישראל בכל מצב הנם בניו של הקדוש ברוך הוא ואפלו במצב של רשע , וכדברי רבי מאיר שאפלו בזמן שאין עושין רצונו של מקום קרויים בנים .
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר. מַה הָעֵדוֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם. אַף אַתָּה אֱמוֹר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח. אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן:
חכם מה הוא אומר וכו'
החכם דורש השתלמות בעבודת ה' להיות דבק בה' , מלא באהבת ויראת ה' , וזו כונתו בשאלתו להיותר חכמים ממנו שכבר זכו למעלות הנפלאות הללו , מהם הדרכים לכך שזכיתם למעלות נפלאות כאלו להיות צדיקים וקדושים ואהובי עליון , הלא גם אני שומר מצוות ועושה רצון ה' ולמה עדין לא זכיתי למעלות השלמות .
ובזה מדקדק שאלת החכם , מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם שלכאורה קשה מה פרוש אתכם זה לא נכון לחכם לומר כך וכי צוה ה' אלהינו על אחרים ולא עליו , הלא זה דומה לשאלת הרשע מה העבודה הזאת לכם ולא לו . אלא כאן מתכון החכם לשאל , לחכמים ולצדיקים ממנו , וכי יש לכם מצוות חקים ומשפטים מיחדים שנצטויתם אתם ולא אני , ואם כן מדוע אתם זכיתם לקרבת ה' יותר ממני ואני עדין לא השלמתי כמותכם , מה העדות החקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם וזהו שאומר החכם : וכי אתכם צוה מצוות שלא צוה אותי , ודאי לא , הלא תורה אחת לכלנו ואם כן במה תלויה העליה והשלמות שזכיתם לה אתם ולא אני .
ועל כך השב תשיב לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן , דהינו שלאחר אכילת פסח אסור לטעם כלום כדי שישאר טעם הפסח בפה . אם אתה רוצה להשתלם בעבודת ה' זכר את ענין הפסח על כל נסיו ונפלאותיו ושנוי מערכות הטבע שנעשו לנו עין בעין , ואז היה תחלת הוצרותנו לעם ואז היינו לקנינו של הקדוש ברוך הוא ואל תסיח זאת מדעתך , כדי שהטעם של הפסח חג האמונה ישאר לך תמיד במחשבתך , וממנו תשאב כחות אהבה טמירים להיות אחוז ודבוק בה' ומצוותיו . וזהו שרמזו לו כמו שאין לאכל כלום לאחר קרבן פסח כדי שישאר טעם הפסח בפה , כן אין להסיח את הדעת מחג הפסח במיחד , ולזכר תמיד בכל הנסים והנפלאות שהיו לנו בו מכות מצרים , קריעת ים סוף , הליכה במדבר ארבעים שנה עם מן , באר וענני כבוד , ובכך מתחזק בלבנו הדבקות בו יתברך .
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר. מָה הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. לָכֶם וְלֹא לוֹ. וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל. כָּפַר בָּעִקָּר. אַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמוֹר לוֹ. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם. לִי וְלֹא לוֹ. וְאִלּוּ הָיָה שָׁם לֹא הָיָה נִגְאָל:
רשע מה הוא אומר וכו' .
מסביר הרב ''נתיבות שלום'' :
לא מדבר כאן ברשע אפיקורוס וכי על בן כזה יש בכלל ענין לשמע מה הוא אומר , אלא על רשע שהרשיע מתוך שנתגבר עליו יצרו והפילו פעמים רבות ואינו יכול להחלץ ממנו ועל כן מתיאש ואומר מה העבודה הזאת לכם ולא לו אתם שזכיתם לשמירה עליונה מיצר הרע ראויים הנכם לעבודת ה' אבל אני שמלא כשלונות מיצרי הרע הבוער בי איך יכול אני לעבד את ה' , ואליו התשובה אלו היה שם לא היה נגאל , פרוש , גם אנו שקועים היינו במצרים במ''ט שערי טמאה , ורק מכח שהתחזקנו ולא התיאשנו מגאלת הנפש עם גאלת הגוף הגענו עד כה , ואלו היה שם לא היה נגאל מחמת עצם היאוש הזה שבו .
עוד יש לומר , כאמור , דלא ברשיעי עסקינן שלא מאמינים בה' חס ושלום , אלא שאינו מאמין בכח הטמיר ונעלם בשרש נשמות בני ישראל , אשר גם בעת ששקועים במ''ט שערי טמאה לא דעך ניצוץ אלק ממעל שבקרבם , ונר אלהים טרם כבה . ועל זה הקהה את שניו שכפר בעקר , כי זה מעקרי האמונה שיהודי מחיב להאמין כי הקדוש ברוך הוא בחר בנו מכל עם , ושוכן אתם אפלו בתוך טמאותם . ואלו היה שם לא היה נגאל , כי רק בכח האמונה הזאת נגאלו אבותינו ממצרים , ורק בכח האמונה הזאת עתידין להגאל . וכנגד האמונה הזאת הסתפק משה ואמר הן בני ישראל לא יאמינו לי , אם כי ידע כי בני ישראל מאמינים בני מאמינים בהקדוש ברוך הוא , אך חשב שלא יאמינו בכחות הטמונים בהם שעל אף היותם במצב כזה שקועים במ''ט שערי טמאה ראויים לגלוי אהבה מאת הקדוש ברוך הוא .
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר. מַה-זֹּאת. וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ יְהֹוָה מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים:
תם מה הוא אומר וכו'
התם לוקה במדת האדישות והקרירות ואינו מתרגש משום דבר שבקדשה ועל כל דבר שרואה שבני אדם מתרגשים ומתפעלים שואל : מה זאת? מה יש להתרגש ולהתלהב .
אף אתה אמר לו אם רצונך להתפעל ולא להיות קר בעבודת ה' התבונן! בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים , ובאותה תקופה מי לא התרגש ומי לא התפעל , הלא התפלץ לבם של עם ישראל מאהבתו ויראתו בראותם נקמת ה' משונאיהם את גדלו ואת ידו החזקה , ובכן התבונן באותה תקופה נפלאה ויתלהב לבך ותצא מאדישותך להיותךָ מתהלך עם נסי אותה תקופה מבלי להסיח דעתך מהם .
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל. אַתְּ פְּתַח לוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר. בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְהֹוָה לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרַיִם. יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ? תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא. אִי בַּיּוֹם הַהוּא, יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם? תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה. בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁמַּצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ:
ושאינו יודע לשאל וכו'
שאינו יודע לשאל , שנמצא במצב של עצבות ומחין דקטנות ולבו אטום חתום וסתום עד שקשה לו אפלו לפצות פיו וסגור ומסגר הוא בתוך עצמו , את פתח לו את סגור לבו להביאו למחין דגדלות ולשמחה , והיות ואי אפשר ליבא מצדו משהו החל אתה להגיד לו , והגדת לבנך ביום ההוא וכו' , הגד לו ספור יציאת מצרים כיצד הוציאנו ה' מהקטנות שהיינו בה ובבת אחת רוממנו לגדלות , ולכן חזקהו לבל יתיאש , כך ימשיך להחזיק באמונה פשוטה ותמימה , ויעשה מה שביכלתו וימתין בסבלנות לישועת ה' ולבסוף ודאי יושע ויצא מסגור לבו להיות לבו פתוח ורחב בעבודת ה' .
כי מי יותר מיאש ולא מאמין בעצמו היה מעם ישראל בתקופת שליטת מצרים עליהם , עם בלא כח ולא נשק , עבדים משעבדים בעבודת פרך , לקויים ופגועים ברוח ובגוף , ובכל זאת התחזקו באמונה פשוטה ולבסוף נגאלו ולכן חזקהו ואמצהו לבל יתיאש ויאמין כי לא יטש ה' את עמו ונחלתו לא יעזב . ( על פי הרב ''נתיבות שלום'' ).
יכול מראש חדש וכו'
מאמר זה חוזר על כל וארבעת הבנים , לומר לך מתי הזמן המסגל בדרך סגלה להושיע את החכם הדורש שלמות , ואת הרשע הדורש נצחון על יצרו , ואת התם הרוצה לצאת מאדישותו , ואת השאינו יודע לשאל הרוצה להחלץ מיאושו ואטימותו . הלילה הקדוש של ליל הסדר . לפי שבלילה זו הקפיץ הקדוש ברוך הוא את עם ישראל למדרגות נפלאות בבת אחת כמבאר בהקדמה , ובפרט מדברי האר''י ז''ל שהאיר הקדוש ברוך הוא הארה נפלאה בבת אחת וגרש בזה את כל כחות הרע והטמאה . ולכן אם אמנם בכל השנה גם אפשר לאדם להתעלות , אולם בדרך סגלה מסגל לילה זה למהר לאדם את ישועתו הרוחנית ולקפץ ולעלות מעלה מעלה בזמן קצר . ולכן בודאי שמצוה מיחדת לספר בשבח יציאת מצרים בכל יום , אולם מעלה וסגלה מיחדת יש ל''והגדת לבנך ביום ההוא '' , דוקא ולא זו בלבד אלא בלילה הזו בשעה שמצה ומרור מנחים לפניך וכמבאר בדברי האר''י שההארה הנפלאה שנעשתה בבת אחת מעלתה כבר בתחלת הלילה ונמשכת עד למחרת ולכן זהו הזמן מסגל לשבר כחות הרע ולהתעלות מכל המפריעים למיניהם .
ומבאר בספר ''נתיבות שלום'' עוד היטב סגלת הלילה הזה במיחד להצלחת השרשת האמונה בבנים יותר מכל ימות השנה :
הזמן הסגלי המכשר ביותר להשריש אמונה - אבות לבנים בליל הסדר
ואפלו כלנו חכמים וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים , וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח . יש לבאר בענין זה של ספור יציאת מצרים מה היא פנימיות המצוה . כמו כן מה המיחד במצוה זו , שכל המרבה בה הרי זה משבח , ולא מצינו ענין כזה בשאר המצוות , אשר תכף כשמקימן יוצא ידי חובתו ואין שום ענין להרבות בהן , כדגמת קריאת שמע שאדם קורא פעם אחת ויוצא בזה , או שופר לולב וכזית מצה שאין בהם ענין לחזר ולקים עוד ועוד פעמים גם בענין יציאת מצרים עצמה יש מצוה בכל יום , למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך , שמקימין אותה על ידי שמזכירים פעם אחת יציאת מצרים בקריאת שמע , ואין בה שום ענין דכל המרבה הרי זה משבח , מדוע אם כן דוקא במצות ספור יציאת מצרים של ליל ט''ו בניסן אמרו כל המרבה הרי זה משבח .
והנה כתב הרמב''ם במצות והגדת לבנך ( הלכות חמץ ומצה פ''ז ה , ב ) : מצוה להודיע לבנים ואפלו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך לפי דעתו של בן אביו מלמדו . כיצד אם היה קטן או טפש אומר לו בני כלנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא ויוציאנו לחרות . ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שארע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו על ידי משה רבנו , הכל לפי דעתו של בן , עד כאן . והנה מדבריו משמע שהמצוה והגדת לבנך שיכת גם כשהבן גדול מאביו בחכמה ויודע יותר ממנו , שכתב דצריך להודיע לכל בן לפי דעתו והבנתו , ולכאורה צריך באור מה ענין יש לספר ביציאת מצרים לבן כזה בשעה שאין לאב כלל מה לחדש לו . כמו כן יש להבין בעצם המצוה והגדת לבנך , שהיא גם באפן שאינו מחדש לבנו בשנה זו יתר על מה שספר לו אשתקד , ומה ענין יש בספור יציאת מצרים כגון דא .
אכן על פי האמור לעיל דפסח הוא חג האמונה , וליל הסדר הוא בחינת ראש השנה לאמונה , וזהו כל ענין המצוה לספר ביציאת מצרים לחזוק והשרשת האמונה בלילה הזה , יש לומר דבמצות והגדת לבנך קבעה התורה הקדושה כח עלאי מיחד המסגל ביותר להשרשת אמונה , שעל ידי שהאב מספר ספור יציאת מצרים לבנו , ומעביר אליו את מה שהוא שמע מאביו ורבו , שהם שמעו גם כן את הספור הזה עצמו מאבותיהם ורבותיהם וכן הלאה עד לדור של יציאת מצרים , על ידי זה הם מתאחדים באמונתם עכשו עם כל שלשלת הדורות של עם ישראל עד לדור יציאת מצרים , וענין זה מסגל ביותר להשרשת האמונה . והזמן המסגל לזה קבעה התורה שהוא בשעה שמצה ומרור מנחים לפניך , שאז הזמן מכשר באפן סגלי להשריש האמונה מאבות לבנים , ועל כן אף אם הבן יותר חכם מאביו ואין האב מחדש לו כלום , או באפן שכבר ספר לו אי פעם את ספור יציאת מצרים , מכל מקום יש על האב בלילה הזה מצות והגדת לבנך , כי הכח העלאי המסגל להשרשת אמונה הוא דוקא על ידי זה ששומע מאביו , וכדאיתא בספרים הקדושים ש ''והגדת לבנך'' הוא לשון המשכה , כמו שמתרגם בפסוק וימשכו את יוסף מן הבור ''ונגידו'' , והכונה כאמור שהמצוה הזאת והגדת לבנך מסגלת ביותר להמשכת האמונה . ועין בספר אוהב ישראל בבאור ההגדה יכול מראש חדש תלמוד לומר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מנחין לפניך שכתב בזה הלשון : שבזו הלילה מתגלה אור השכל האמת והאמונה וחופף בלילה הזה על כל זרע ישראל ואז כשיספר לבנו בודאי יכנסו דברי האב ויאמין בכל לבו .
העקר שבספור יציאת מצרים - הוא להמחיש לעצמו כאלו הוא יצא ממצרים / ספור ( ''נתיבות שלום'' )
ומכאן גדל ענין ספור יציאת מצרים וחשיבותו , כדמצינו שהיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה , וכדאיתא בזהר הקדוש שאומרים קדם ההגדה איך קדשא בריך הוא חדי ( שמח ) בהאי ספור וכו' , כי בלילה הזה נמשכת השפעת אמונה לכל השנה , וכמה שמשריש יותר ויותר בהירות באמונה הרי זה משבח . וזהו באור המעשה שהודיעו מן השמים לבעל שם טוב הקדוש זי''ע על איש כפרי שאמירת ההגדה שלו בליל הסדר היתה חשובה כאמירת ההגדה של הבעל שם טוב עצמו , והלך לראות מה מעשהו של אותו אדם , ושאל אותו מה עשה בליל הסדר . וספר לו אותו כפרי שאינו יודע בכלל מה צריך לעשות בליל הסדר , אלא כשבא מבית הכנסת לביתו נתרגש לבו ביותר והתלהב בדרגה עלאית לספר לבני ביתו שהיה מלך פרעה ימח שמו שעשה לנו צרות רבות והקדוש ברוך הוא עזר לנו והוציאנו משם וכו' , ועל כן נודה להשם יתברך ונשתה כוס יין , ושתה כוס אחת , ואחר כך אמר שוב כנ''ל שהיה פרעה ימח שמו וכו' ונשתה עוד כוס יין , וכך הלאה , והסדר הזה שהיה באמונה חזקה והתרגשות רבה עשה רשם גדול בשמים . והינו , שמדרגת ליל הסדר תלויה בבהירות האמונה , ומכיון שאמונתו היתה בכזו בהירות היה הסדר שלו חשוב ויקר ביותר למעלה והינו להמחיש , שאין יציאת מצרים ענין שהיה לפני כשלשת אלפים שנה אלא הוא ענין נצחי המתחדש בכל שנה ושנה , ולכן יש לראות עצמו כאלו הוא יצא ממצרים .
הסגלות הנפלאות שזוכה להם האדם בספור יציאת מצרים בליל הסדר
כתב עוד בספר ''נתיבות שלום'' :
ויש להרחיב עוד בבאור הענין המיחד שיש בפסח שנצטוינו לספר ביציאת מצרים , ולא מצינו כן בשאר ימים טובים שנהיה מצוים בספור , וכמו כן לא נאמרה מצות ספור בשאר הנסים שארעו לישראל , כדגמת המן והבאר , ובכל העתים והדורות , אף שגם באלו שיך השרשת האמונה . והטעם , כי אצל בני ישראל לא קים המשג זכרונות בעלמא , ואין בתורה הקדושה מצוה לספר את ספורי העבר אפלו כשמדבר בהופעות שמימיות שהיו רק פעם אחת ויחידה מימות עולם . אלא שיציאת מצרים הוא ענין נצחי כי בכל שנה מתעוררת מחדש בחינה דאז , וכמו שאמר הרה''ק המגיד מקוז'ניץ ז''ל שבכל שנה ושנה בחג הפסח נתגלה דבר שהיה בימים ההם ובכל שנה יש נפשות היוצאים ממצרים בחג הקדוש הזה , וכל ליל פסח מסגל להשתנות מזלו מרעה ליפה , והיינו שבלילה הזה מסגל להשתנות לחלוטין ולצאת לחרות מכל מצריו , על דרך אמרם ז''ל בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים , וכידוע כל מקום שנאמר חיב הוא בבחינת מסירות נפש .
והעולה מכל זה שיציאת מצרים לא היתה מארע חד פעמי , אלא היא ענין נצחי , שבכל שנה ושנה יש אצל יהודי הבחינה שהוא נגאל ממצרים . ומעתה יתבאר הענין המיחד שיש בספור יציאת מצרים , והוא על פי מה שכתב הרמ''ק שהמספר ביציאת מצרים גורם בזה לחדש אותם האורות העליונים שנתגלו ביציאת . מצרים , וזו הכונה ספור , מלשון ספיר והארה , על דרך המובא בזהר הקדוש על הפסוק השמים מספרים כבוד אל וגו' מנהרין כזוהרא דספיר , והינו שעל ידי הספור ממשיך איש יהודי את ההארות של גאלת מצרים על עצמו .
והוא על דרך דאיתא בספר הקדוש ''דברי משה'' מהרה''ק רבי משה מדולינא זי''ע ( פרשת שמיני ) טעם שאומרים בליל פסח פסוקי התורה של יציאת מצרים , כי בפסוקים האלה טמיר וגניז ההארה והקדשה של יציאת מצרים , ועל ידי אמירת הפסוקים מעוררים וממשיכים את ההארות הטמונות בהם . ועל כן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים להמשיך בכל שנה את ההארות והבחינות הנצחיות של יציאת מצרים , מה שאין כן בשאר נסים שלא היו אלא לשעתם ועל כן אין בהם מצות ספור . ולכן גם מיחדת מצוה זו בכך שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח , כי כל כמה שמרבה לספר הריהו ממשיך יותר את ההארות של גאלת מצרים .
ועל פי האמור יש לפרש בלשון ההגדה בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא אלא אף אותנו גאל עמהם וכו' , הכונה שגם ענין זה גופו כלול במצות והגדת לבנך , שתספר לו שבעבור זה עשה ה' לי , הינו שזה ענין נצחי , ולא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא אלא אף אותנו גאל עמהם . כי אמנם חלק יסודי במצות ספור יציאת מצרים , לחזר ולספר שיציאת מצרים היא לא רק מארע שקרה בעבר , אלא היא נצחית ומתחדשת בכל דור ובכל שנה בלילה הזה , וכדיוק לשון הרמב''ם הנזכר ''להראות עצמו כאלו עתה יצא ממצרים'' .
גלות וגאלת הדבור
עוד יש לומר בענין המיחד של מצות ספור יציאת מצרים . דהנה בגלות מצרים היה הדבור בגלות כדאיתא בזהר הקדוש ( שם כה ) שלא היה לישראל את כח הדבור ולא היו יכולים לדבר לפני השם יתברך , וכמו דכתיב ( שמות יד ) סגר עליהם המדבר , לשון דבור , וזו היא הגלות הקשה ביותר לאיש יהודי כאשר הדבור סגור ממנו ואינו יכול לדבר לפני השם יתברך וכו' .
ובמקום אחר בארנו , שמתחלה היתה הגלות קשה עוד יותר , שאפלו להתאנח לפני השם יתברך לא יכלו ישראל , כמו שנאמר ( שם ב ) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו וגו' , הינו שבכל השנים שחלפו עד כה היו כל כך בשפל המצב והפה סגור ומסגר שאפלו אנחה לפניו יתברך שמו לא יכלו להאנח , ורק בימים הרבים ההם כשכבר היתה אתחלתא דגאלה וימת מלך מצרים , או אז ויאנחו בני ישראל מן העבדה , כי הקדוש ברוך הוא עזר להם שיכולים כבר להתאנח . וכמו דמצינו שנאמרו שם ד' לשונות של אנחה , ויאנחו , ויזעקו , ותעל שועתם , וישמע אלהים את נאקתם , וכיון שכבר נאנחו וישמע אלהים וגו' ויזכר אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב . אכן זה היה רק אנחה , והדבור עדין היה בגלות , עד גאלת מצרים שאז נפתח להם כח הדבור וכבר יכלו לדבר לפני השם יתברך . וזה ענין מצות ספור יציאת מצרים , כיון שהתחלת גאלת מצרים היתה בזה שהדבור יצא מהגלות , ונפתח פיהם לדבר לפני השם יתברך , על כן מצוה עלינו בלילה הזה של גאלת מצרים לדבר ולספר ביציאת מצרים , וכל המרבה הרי זה משבח , כי הוא זמן גאלת כח הדבור , וכדאיתא שזה נוטריקון פס''ח פה סח .
מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ. וְעַכְשָׁו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר. וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל כָּל-הָעָם. כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם. תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר. וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים:
מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
מתחיל בגנות ומסים בשבח , מסביר הרב ''נתיבות שלום'' מה טעם שמתחיל בגנותנו שעובדי עבודה זרה היו אבותינו , וזה לשונו :
אהבת הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל - אהבה שאינה תלויה בשום דבר ולכן אינה בטלה לעולם
בגמרא ( פסחים קטז ) מאי גנות רב אמר מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ועכשו קרבנו המקום לעבודתו ושמואל אמר עבדים היינו לפרעה במצרים . ויש לומר בטעם הענין שמתחיל בגנות , ולמה לא להתחיל מיד מהשבח שעכשו קרבנו המקום לעבודתו , וכן מה הגנות שעבדים היינו , הרי זו היתה גזרה מהקדוש ברוך הוא בברית בין הבתרים ולא היה על החטא .
והטעם משום שאין עקר מצות ספור יציאת מצרים על האותות והנפלאות שעשה עמנו הקדוש ברוך הוא בשדוד המערכות , אלא על שבחר בנו ביציאת מצרים להיות לעם הנבחר . ולכן מתחיל בגנות , להורות שזה שבחר בנו לא היה מתוך שהיינו ראויים , ורק באהבתו בחר בנו , בחינת ''רצון'' למעלה מכל הסבות , שאין טעם ברצון , אבל אם היתה הבחירה בעת שהיו עם ישראל רצויים ומצינים לפניו יתברך אם כן היה זה בחינת אהבה התלויה בדבר שבטל דבר בטלה אהבה ואין האהבה נצחית , מה שאין כן כשבחר בנו במצב של גנות בהיותנו בשפל המצב בתכלית הרי מה שבחר בנו הוא נצחי . ועל פי האמור נוכל להבין גם למה קרא הקדוש ברוך הוא לישראל בני בכורי בהיותם עוד משקעים במ''ט שערי טמאה , ומדוע לא המתין לקראם כך עד שיעשו תשובה ויהיו ראויים לזה . והענין כאמור , שאם היה השם יתברך ממתין שיהיו ראויים לזה , היתה זו אהבה התלויה בדבר שבטל דבר בטלה אהבה , ונמצא שרק בזמן שיהיו עושים רצונו של מקום יתיחס עליהם התאר בני בכורי ישראל , אך כשלא יקימו רצונו יתברך יתבטל מהם התאר הזה , על כן קרא עליהם הקדוש ברוך הוא את התאר בני בכורי ישראל דוקא בעת שהיו משקעים במ''ט שערי טמאה , לגלות כי אהבתו יתברך לישראל היא אהבה שאינה תלויה בדבר ואינה בטלה לעולם , שבכל מצב שהם נמצאים הרי הם נקראים בני בכורי ישראל , וכמו דקימא לן כרבי מאיר שבין עושין רצונו של מקום ובין אינם עושים רצונו נקראו בנים .
וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר. וָאוֹלֵךָ אוֹתוֹ בְּכָל-אֶרֶץ כְּנָעַן. וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ וָאֶתֵּן-לוֹ אֶת יִצְחָק. וָאֶתֵּן לְיִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְאֶת עֵשָׂו. וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵׂעֵיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם:
ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען
וכך מתאר המדרש את בחירתו וקרבתו של הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו מכל בני דורו . ( מספר ''יציאת מצרים'' )
כתיב ( נחמיה ט' ) ''אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים'' ופרש המצודות שאמרו רבותינו ז''ל כי נמרד השליכו לכבשן האש בארץ כשדים וה' הצילו .
ואיתא בבמד''ר פ''ג אשרי תבחר ותקרב , אשרי מי שבחרו הקדוש ברוך הוא אף על פי שלא הקריבו , וכו' , ואיזה זה שבחרו הקדוש ברוך הוא זה אברהם שנאמר ( נחמיה ט ) ''אתה הוא ה' האלהים אשר בחרת באברם'' , וכן תרגם אונקלוס ( בראשית כ' י''ג ) והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון , יתי קריב ה' לדחלתיה מבית אבא . ונולד אברהם אבינו בשנת אלף ותשע מאות וארבעים ושמונה לבריאת העולם כדאיתא בע''ז ט' . והחזיר בתשובה את כל הקרובים אליו ואת תרח אביו כמו שכתוב ( בראשית ט''ו ט''ו ) ''ואתה תבוא אל אבתיך בשלום'' ואמרו במדרש ( בב''ר פל''ח ) . שבשרו שיחזר אביו תרח בתשובה .
וכשנולד אברהם אבינו ''האדם הגדול בענקים'' ( יהושע י''ד ט ו ) ואמרו רבותינו ז''ל ( בב''ר פי''ג ) למה קורא אותו גדול , לפי שהיה ראוי להבראות קדם לאדם הראשון . אלא אמר הקדוש ברוך הוא שמא יקלקל ואין מי שיבוא תחתיו אז התחיל העולם להתקן . דכשחטא אדם הראשון נתערב רע בטוב והיו יוצאים מאדם הראשון גם נפשות רעות עד שיצאה נפש אחת טהורה שבה כלולות כל הנשמות הקדושות . ונתברר האילן הטוב מחדש .
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן . והתחיל לחשב ביום ובלילה והיה תמה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג , ומי יסובב אותו . כי אי אפשר שיסבב את עצמו . ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא משקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים , ואביו ואמו עובדי כוכבים והוא עובד עמהם , ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת , והבין קו הצדק בתבונתו הנכונה , ואמרו רבותינו ז''ל ( בב''ר פל''ט ) אמר ר' יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת , אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג , הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו אני הוא בעל הבירה . כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג , הציץ עליו הקדוש ברוך הוא ואמר לו אני הוא בעל העולם , ( עד כאז לשון המדרש ומכאן המשך לשון הר''מ ) , וידע שיש שם אלה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלה חוץ ממנו , וידוע שכל העולם טועים , כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שהם הולכים בה , והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבד אלא לאלה העולם , ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך , כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להרגו ונעשה לו נס ויצא לחרן . והתחיל לעמד ולקרא בקול גדול לכל העולם , ולהודיעם שיש שם אלה אחד לכל העולם , ולו ראוי לעבד , והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא , שנאמר ( בראשית כא לג ) ''ויקרא שם בשם ה' אל עולם'' , וכיון שהיו העם מתקבצים אליו ושואלים לו על דבריו , היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שהחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם , ושתל בלבם העקר הגדול הזה , וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו , עד כאן מלשון הר''מ .
וכשהיה אברהם אבינו ע''ה . בן חמשים ושתים נסתימו אלפים שנות תהו ופרש רש''י ( סנהדרין צ''ז ) שהיה העולם כתהו , ואמרו במדרש ( ב''ר פל''ט ) משל למלך שהיה עובר ממקום למקום , ונפלה מרגלית מעל ראשו , עמד המלך והעמיד פמליא שלו שם , ועשה צבורים . והביא מכברות וכבר את הראשונה ולא מצאה . בשניה ולא מצאה , ובשלישית ומצאה אמרו מצא המלך מרגלית שלו , כך אמר הקדוש ברוך הוא מה צרך היה לי ליחס את שם , ארפכשד , שלח , עבר , פלג , רעו , שרוג , נחור , אלא בשבילך , כמו שנאמר ( נחמיה ט' ) ''ומצאת את לבבו נאמן לפניך ואמרו רבותינו ז''ל ( במד''ר פ''א ) אמר ר' אבהו אוצר מלא יין ונכנס לבדקו ומצאו כלו חמץ , בא לצאת מתוך האוצר ומצא חבית אחת יין טוב , אמר חבית זו עומדת עלי כמלא אוצר , כך ברא הקדוש ברוך הוא שבעים אמות הקדמונים ומכלם לא מצא הניה אלא בישראל עד כאן לשון המדרש .
וכתב הרמב''ן ( סוף פרשת בא ) והיא כונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין אל חפץ בתחתונים , מלבד שיזדע האדם ויודה לאלהיו שבראו , עד כאן לשונו . ואברהם אבינו שתל זו האמה היודעת את ה' וקוראת בשמו , ומודה לאל שבראם ומפרסמים זה לזה ואומרים בריותיך אנחנו ( מלשון הרמב''ן פרשת בא ומלשון הר''מ פ''א הלכות עכו''ם ) .
ובזכות אברהם אבינו אשר כפר בעבודת אלילים ופסילים ודבק בה' נבחרנו להיות עבדי ה' כמו שנאמר ( ישעיה מ''א ח' ) ''ואתה ישראל עבדי אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי'' ופרש הרד''ק ''ואתה ישראל עבדי'' אינך כגויי הארצות , כי עבדי אתה ואני בחרתיך להיות לי עבד , ולמה שאתה זרע אברהם אהבי שאהבני . ודבק בי ויצא מתוך עובדי פסילים ואלילים . עד כאן לשונו . הרי שנבחרנו להיות עבדי ה' בעבור אברהם אבינו שכפר בעכו''ם ודבק בה' .
ועל שם שאנחנו מיחדים שמו יתברך אנו נקראים יהודים כדאיתא במדרש ( אסתר רבה פ''ו ) ''יהודי'' למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא , אלא שיחד שמו של הקדוש ברוך הוא כנגד כל באי העולם , ולפי שיחד שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא ''יהודי'' לומר ''יהודי'' ''יחידי'' .
וארבה את זרעו ואתן לו : את יצחק
יצחק ממשיך דרכו של אבא , וכך אומר המדרש ( שמות רבה פא )
אתה מוצא שאברהם יסר את יצחק בנו ולמדו תורה , והדריכו בדרכיו כדכתיב ( בראשית כ''ו ) ''עקב אשר שמע אברהם בקולי'' וכתיב ( שם כ''ה ) ''ואלה תולדות יצחק בן אברהם'' , ללמדך שהיה דומה לאברהם בכל דבר , בנוי בחכמה בעשר במעשים טובים , תדע לך שבן שלשים ושבע שנה כשעקדו אביו , וכתיב ( בראשית כ''ד א' ) ''ואברהם זקן בא בימים'' ( ואף על פי כן ) ועקדו וכפתו ולא נמנע , לפיכך ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק . ( ספר ''יציאת מצרים'' )
ואתן ליצחק את יעקב ואת עשו
לטובת יעקב נתן עשו בחינת הקלפה שקדמה לפרי ונאחזה כל כח הקלפה והסרחון כדי שיצא יעקב מלבן ונקי מכל פסלת וזהמא וכמובא במדרש ( ב''ר פס''ג ) ''ויצא הראשון אדמוני'' ( בראשית כ''ה כ''ה ) למה יצא עשו תחלה כדי שיצא הוא ויתקן סריותיו ( הסרחון ודם לדה ) תחלה . אמר ר' אבהו , כהדין פרביטא שהוא משטף את בית המרחץ ואחר כך מרחיץ את בנו של המלך , פרוש כאותו הבלן שרוחץ את בית המרחץ ואחר כך נכנס בנו של המלך למרחץ נקי . ( ''יציאת מצרים'' )
ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו
כבר אז בזמנו של עשו עשה קדוש ברוך הוא חלקה בין בנו יעקב לבין עשו שנאמר כי הלוא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי , ולכן מיד עשה כבר חלקה לתת לעשו את חלקו בהר שעיר למען הפרד מיעקב .
ומבארים הדברים בספר ''יציאת מצרים''
כתב המצודות ''ואתן לעשו את הר שעיר'' ( יהושע כ''ד ד ) מיד נתתי לו חלקו ושלא ישתעבד במצרים להיות נחשב מזרע יצחק להתקים ''כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם'' . עוד פרש שם בהמשך הכתוב ( שם ) ''ויעקב ובניו ירדו מצרים'' ופרש להיות הם נחשבים לזרע ועליהם יאמר ( בראשית ט''ו י''ג ) ''כי גר יהיה זרעך'' ובהם יתקים ודור רביעי ישובו הנה ( שם ט''ז ) .
ומבאר דדוקא זרעו של אברהם ישתעבדו במצרים . ומי שישתעבד במצרים הוא יקבל את ארץ ישראל כמו שנאמר ''ודור רביעי ישובו הנה'' .
ועל פי זה גם פרש הכתוב ( יהושע כ''ד ד ) ''ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו'' שאנן ושוקט ובגולה לא הלך . ( שם ) ''ויעקב ובניו ירדו מצרים'' והם שקימו גזרת השעבוד ''כי גר יהיה זרעך'' ועליהם נאמר אחר כך בברית בין הבתרים לזרעך נתתי את הארץ הזאת . ( ע''כ מדברי הגרי''ז זצ''ל עה''ת פרשת חיי שרה ) הרי דגזרת השעבוד ונתינת הארץ קשורות זו בזו .
ומבאר על פי זה הכתוב ( בראשית ל''ו ו' ) ''ויקח עשו וכו' וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו'' . ופרש רש''י ( והוא במדרש ב''ר פרק פ''ד ) מפני שטר חוב של גזרת כי גר יהיה זרעך המטל על זרעו של יצחק , אמר אלך לי מכאן אין לי חלק לא במתנה שנתנה לו הארץ הזאת . ולא בפרעון השטר עד כאן לשון רש''י .
וכן כתיב בפרשת חקת ( במדבר כ' יד טז ) ''וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וכו' אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו , וירדו אבתינו מצרימה וכו' נעברה נא בארצך'' ופרש רש''י אתה ידעת את כל התלאה לפיכך פרש אביכם מעל אבינו שנאמר ( בראשית ל''ו ו' ) ''וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו'' מפני השטר חוב המטל עליהם והטיל על יעקב , ''נעברה נא בארצך'' אין לך לעורר על הירשה של ארץ ישראל כשם שלא פרעת החוב עד כאן לשון רש''י .
עוד מבאר דגזרת השעבוד חלה דוקא על זרע אברהם . ( ויעקב הוא זרע אברהם כיון שהוא המחזיק בדתו ובדרכו הישרה כמו שכותב הר''מ בפ''י מהלכות מלכים הלכה ז' ) . וכתב הבית הלוי דמשום הכי כששמע עשו שמת אברהם נתחכם לסלק מעצמו החוב הזה על ידי שעזב דרכו של אברהם לפיכך פקר ואמר לית דין ולית דין , והוציא עצמו מן הכלל כדי שיהא בן חורין מן החוב הזה . ורק מי שהולך בדרכו של אברהם הוא זרע אברהם והוא יהיה בחוב הזה . ולפיכך מכר את הבכורה ליעקב כדי שעליו ( על יעקב ) יחול גזרת השעבוד .
הרי שהוציא עשו עצמו מגזרת השעבוד בשני דרכים חדא על ידי שלא נקרא זרע אברהם וזה על ידי שלא החזיק בדרכו הישרה של אברהם . ועוד ''שהלך אל ארץ'' וירש את הר שעיר , דנתינת ארץ ישראל קשורה בגזרת השעבוד , וזה שכתב המצודות ( יהושע כ''ד ד ) ''ואתן לעשו את הר שעיר'' מיד נתתי לו חלקו ושלא ישתעבד במצרים להיות נחשב מזרע יצחק להתקים בו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם'' , דדוקא זרע אברהם ישתעבדו במצרים , ובהם יקים ודור רביעי ישובו הנה הוא הזרע המחזיק בדתו ובדרכו הישרה של אברהם אבינו ע''ה .
וכמו כן יעקב אבינו נזהר מעשו וברח ממנו כמאש לפי שידע שאינו ממשיך זרע האבות הקדושים אלא הוא ובניו שבטי י-ה , ונאריך בזה קצת לפי שיש בזה מסר לדורנו .
''משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי . אהבתי אתכם אמר ה' , ואמרתם במה אהבתנו , הלוא אח עשו ליעקב נאם ה' , ואהב את יעקב . ואת עשו שנאתי וגו''' ( מלאכי א , א-ג ) .
כתב הרמב''ם : ''אין קנאה כקנאת הדת'' . ומכאן מקור שנאת עשו ליעקב אבינו ע''ה . עשו רואה שאת שושלת היחודיות הנאמרה לאברהם אלהי אברהם , וליצחק אלהי יצחק , יהא הממשיך יעקב אלהי יעקב , ולא עליו יקרא אלהי עשו . יעקב הוא יהא הממשיך שושלת היחודיות . ומכאן מקור שנאתו .
סבה ראשונה היתה לעשו לחשב שהוא ממשיך היחודיות , שהלא בכור הוא , אולם נתבדתה , וסופה הוכיח על תחלתה שאינה סבה לעליונות על יעקב , שהרי מכרה ליעקב בעד נזיד עדשים . ואם כן , לכמוהו , שאינו יודע להעריך ערך בכורה , כיצד תהיה היא הסבה להעלותו על אחיו?
סבה שניה , או יותר נכון הזדמנות שניה נזדמנה לעשו לחשב שעדין אפשרות היחודיות בידו בצווי אביו לעשות לו מטעמים ויברכהו , ועל זה קפץ עשו כמוצא שלל רב : הנה הגיע הרגע בו אוכל אני להתעלות על אחי ולהמשיך היחודיות , והנה נתבדתה יעקב עוקבו ונוטל את ברכתו .
עשו שוב הפסיד במערכה . התבונן ואמר בלבו : מה שנשאר לי מעתה לאחר שנלקחו ממני בכורתי וברכותי להיות עליון על אחי , הוא פשוט מאד להרגו ולאבדו מן העולם ואם כן , מי אם לא אני יקרא עלי ''אלהי עשו'' ?!
''וישטם עשו את יעקב וגו' ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי'' ( בראשית כז , מא ) . אמנם כדי להרג את יעקב ולפרק עלו מעליו , מתנה הדבר , וכנאמר : ''והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך , ''כלומר , כשיפרק יעקב עול תורה ומצוות , ישנה אפשרות לעשו לשלט עליו .
והנה יעקב הולך לבית לבן , עומד שם בנסיונות וביסורים וכנאמר ברש''י ( בראשית לב , ד ) : ''עם לבן גרתי ותרי''ג מצוות שמרתי , ולא למדתי ממעשיו הרבים'' , מגדל בנים ובנות , שבטי י-ה , כלם קדושים וטהורים .
עשו - עברתו שמורה לנצח , והנהו הלך לקראתו וארבע מאות איש עמו . מנסה את מזלו , אולי פרק יעקב עול תורה , ובפרט לאחר שנים רבות שהיה בחברתו של לבן הרשע , ואם כן , אפשר שיתאפשר לו לאבדו .
והנה מתחלה נפגש יעקב עם שרו של עשו ( רש''י ) , ''ויאבק איש עמו עד עלות השחר , וירא כי לא יכל לו וגו' , ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני'' ( בראשית לב ) - הודה לי על הברכות שברכני אבי ( רש''י ) . ובעל כרחו ברכו ונכנע לו . וכיון שנכנע שרו של עשו למעלה נכנע עשו למטה - ''וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו'' ( שם לג , ד ) .
אמר רבי שמעון בר יוחאי : בידוע שעשו שונא ליעקב , אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו . ויש שם מדרש אחר ( ברש''י ) : שלא נשקו בכל לבו , אלא בעל כרחו . כפוף עשו ומתנית ברכתו לשלט על יעקב כשיפרק עול תורה , וכיון שאין פרץ ואין צוחה במחנה יעקב אין שום שליטה על עשו .
אולם עדין מנסה עשו את מזלו לשלט על יעקב , ואומר , אמנם הזדמנות הבכורה לא עמדה לי , וכן הזדמנות הברכות לא עמדה לי , ולהרגו לא יכלתי , אך עדין יש לי אפשרות אחת לערב מאנשי הרעים אתו ולקלקל את מחנה קדשו של יעקב , והרי הוא תחת ידי בפריקתו את עול המצוות .
ולכך מציע עשו : ''נסעה ונלכה ואלכה לנגדך'' אלך עמך לאט לאט כפי אפשרות מהלך שלך ( רש''י ) .
יעקב אבינו תפס מלכדת זו , ובשום אפן לא הסכים , ודחהו . ''אדני ידע כי הילדים רכים וגו' יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה וגו''' .
ועשו מנסה אפשרות נוספת ''ויאמר עשו אציגה נא עמך מן העם אשר אתי'' , שילכו עמך כמה מאנשי .
ושוב דוחהו יעקב ''למה זה אמצא חן בעיני אדני'' . ובזה זכה יעקב לנצחון מחלט נגד עשו , התבדלות גמורה מכל וכל .
הוראה זו הורה לנו יעקב אבינו למעשה לדורות ולדורי דורות . אם רצוננו שלא לתן שום פתח לשליטת עשו עלינו לבצר את מחננו בחומות בצורות ולהתרחק בתכלית מכל קשר עם עשו , ובזה אנו נשמרים ממנו בכך שאינו יכול להחטיאנו וללמדנו ממעשיו , וזהו התנאי שלא יוכל לפרק על יעקב מעל צואריו .
אם הדבר אמור לגבי כל הדורות , על אחת כמה וכמה לגבי דורנו דור עקבתא דמשיחא דור המעתד לגאלה הקרובה במהרה בימינו דור הצריך לעבר נסיונות וברורים לאין שעור דור שיצטרך להתנסות בשער החמשים של הטמאה , כדברי ה''אור החיים'' הקדוש , שבאחרית הימים יתנסו ישראל בשער החמשים של הטמאה . ומה שאבותינו במצרים נתנסו בהכנסם לשער הארבעים ותשע , ולו היו נכנסים לשער החמשים , היו נאבדים לגמרי אנו דור האחרון נצטרך גם משם להתברר ולהתלבן .
בימינו המלחמה בתקפה מלחמת הקדשה והסטרא אחרא . וכדברי רבנו אליהו לאפיאן , שאין דומה מלחמת יריבים הלוחמים עבור שטח אדמה כלוחמים על עצם קיום מדינתם , שאלו האחרונים מפעילים את כל כחותיהם , בידעם שהמנצח נאבד לעולמים , והמנצח מנצח לעולמים , הרי שאז מפעילים את מיטב הנשק והכח .
כן הוא זמננו זמן הקרוב לבטול רוח הטמאה מן הארץ , והמרכבה הטמאה יודעת את זה , ומפעילה את כל מיטב כחותיה להאריך ימיה ולהאריך קץ גלותם של ישראל ולדחות גאלתם , שבזה יהיה חרבנם לנצח .
הנסיונות כמגפה משתוללות מכל כוון . עריות , כפירה , פורקי עול בכל פנה , טלויזיה , רדיו , שדורי מינות וזמה . אין רגע ללא פגע .
עשו מנסה לכבש את יעקב , ובדרך המסכנת ביותר , שהיא להחטיאו , וגדול המחטיאו יותר מההורגו . אנו בשואה רוחנית הקשה ביותר משואה גשמית שידענו אי פעם .
ומה המטל עלינו - זאת למדנו יעקב אבינו בלחמו עם עשו : התבדלות גמורה! קדשת מחננו! בצורי קדש בחומות וחיל ללא פשרות! קיצוניות חד משמעית : אין לנו חלק ונחלה במהרסי הדת . ובזה נוכל להסתר מעשו וכחותיו הרוצים ללכדנו ולנצל את ההבטחה שהבטחה לו ''והיה כאשר תריד , ופרקת עלו מעל צוארך'' .
זאת עלינו לדעת : שאולם כלל ישראל מבטח להשאר חי וקים , ודידן ינצח , ויתקן עולם במלכות שדי ללא ספק , והאלילים כרות יכרתון , ואין השם שלם וכסאו שלם עד שימח שם עמלק , אמנם זה בכללות ישראל , אבל כל יהודי ויהודי בפרטות הוא בסכנה גדולה , וברורים וצרופים רבים יעברו על כלל ישראל בכללות ובפרטות למען יבחן כל אחד ואחד לאיזה מחנה הוא משתייך
וכן נאמר בישעיה ( ו , יג ) : ''ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער וגו''' , ובזכריה ( יג , ט ) '' ''וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב וגו''' .
והטעם פשוט , הלא דורנו הוא דור שמסים את הגלות , וממנו תפתח הגאלה , בעזרת ה' . דור שמצפה לו מה שצפו כל ישראל זה אלפים שנות גלותם : ''ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים'' , ראית השכינה עין בעין . ואם כן , מחיב דור זה לעבר תהליך קשה שלא ראום ולא שמעום דורות קודמים .
ומובא בספרים הקדושים , שמלחמת גוג ומגוג תהיה מלחמה ברוחניות , ואולי גם בגשמיות , אבל הגוג ומגוג הרוחני הוא המסכן ביותר , והם כחות הפתוי של הסטרא אחרא ללכד את נשמות ישראל הקדושות ברשת הטמאה , ולהאבידם לנצח .
נלך בדרך ישראל סבא , נקדש את מחננו ככל אשר ביכלתנו , ואזי אנו מבטחים , שאם נעשה את המטל עלינו במסירות ישמרנו ה' שמירה מיחדת שלא בדרך הטבע , וכהבטחת חז''ל : ''הבא לטהר , מסיעין אותו'' . ואם הבטחה זו נזקקת לאדם תמיד , על אחת כמה וכמה בזמננו , זמן הסתר פנים שלא היה כמוהו , כי כן רצון ה' לנסותנו בנסיונות רבים , ולהראות לנו כביכול שמסתיר פניו מאתנו , שהרי כמה מתפללים אנו על דברים מסימים ולא נענים , אם זה על פרנסה , אם זה על בריאות , אם זה על חזרה בתשובה של בן או בת , ונראה כאלו השערים של התפלה נסגרו ונאטמו , אבל חלילה וחס מלומר כך , כי זהו נסיון ההסתר , כי באמת הקדוש ברוך הוא שומע ומאזין כל תפלה וכל בקשה שרק נאמרה מלב אמתי , ולעתיד נראה התועלת והפרי שנקצר מכל תפלותינו שהיו , לכאורה , כלא נשמעים .
ולכן , לכל הפחות , נעשה המטל עלינו במסירות נפש מבלי להתפעל מצפצופי המלגלגים , אלא בתמימות אבותינו נלך על אף כל הגלים החולפים עלינו ''והיה מחניך קדוש'' .
ויעקב ובניו ירדו מצרים
טעם לשעבוד יעקב ובניו במצרים
נאמר בפסוק ( שמות ג' י''ב ) : ''בהוציאך את העם ממצרים , תעבדון את האלהים על ההר הזה'' , וכן כשנשלח משה לגאל את ישראל נצטוה לומר לפרעה : שלח עמי ויעבדני ( שמות ו ט ז ) .
ועוד אמרו חכמינו זכרונם לברכה בקדושין על פסוק ''כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם'' עבדי ולא עבדים לעבדים .