ורחץ
יטול ידיו בשביל טבול הכרפס ולא יברך על נטילת ידים, כי כל דבר שטבולו באחד משבעה משקין צריך נטילה (ואשרי הנזהר ליטול ידיו לטיבול משקה בכל השנה)
וקודם שיטול ידיו יאמר בקשה זו (מל''ח ח''א)
לשם יחוד קודשא בריך הוא ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים (יהוה) בשם כל ישראל, הריני מוכן ומזומן לקיים מצוה דרבנן לרחוץ ידי קודם טיבול הכרפס במשקה. כאשר תקנו חכמים זכרונם לברכה בליל חג המצות. כדי לעשות נחת רוח ליוצרי ולעשות רצון בוראי. לתקן שורש מצוה זו במקום עליון. ויהי נועם וגו':
אחר שירחץ ידיו וינגבן יאמר בקשה זו (מל''ח ח''א)
לשם יחוד קודשא בריך הוא ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים (יהוה) בשם כל ישראל, הריני מוכן לקיים מצות עשה דרבנן לאכול כרפס בלילה הזאת ולטבלו במשקה. כמו שתקנו חכמים זכרונם לברכה. בדי לעשות נחת רוח ליוצרי. ולעשות רצון בוראי. לתקן שורש מצִוה זו במקום עליון. ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיעלה לפניך כאלו כונתי בכל הכונות הראויות לכוין בברכה ובאכילה של הכרפס בלילה הזאת. והריני מכוין לפטור בברכה זו שאברך על הכרפס גם את אכילת המרור אשר אוכל בלילה הזאת. ויהי נועם וגו':