אור ברסלב

הגדה של פסח – אור דניאל

צפון

שלחן עורך

לְכַתְּחִלָּה, יֹאכַל שְׁנֵי כַּזֵּיתִים מִן הָאֲפִיקוֹמָן הַשָּׁמוּר בְּמַפָּה, כַּזַּיִת אֶחָד זֵכֶר לְקָרְבַּן הַפֶּסַח שֶׁהָיָה נֶאֱכָל עַל הַשָּׂבָע, וְכַזַּיִת אֶחָד זֵכֶר לַמַּצָּה הַנֶּאֱכֶלֶת עִם הַפֶּסַח [וְאִם אֵין בְּכֹחוֹ לֶאֱכֹל שְׁנֵי כַּזֵּיתִים, יֹאכַל כַּזַּיִת אֶחָד, זֵכֶר לַפֶּסַח], וְיֹאכַל אוֹתוֹ בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּקָרְבַּן הַפֶּסַח, וּבַהֲסִבָּה.

הִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת אֲכִילַת אֲפִיקוֹמָן לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. וִיהִי נֹעַם יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:

זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח הַנֶּאֱכַל עַל הַשָּׂבָע:

וְלֹא יֹאכַל שׁוּם דָּבָר אַחֲרָיו. וּמֻתָּר לִשְׁתּוֹת רַק מַיִם [וּלְצֹרֶךְ גָּדוֹל מֻתָּר לִשְׁתּוֹת קָפֶה].

זמן אכילת האפיקומן

נִפְסַק לַהֲלָכָה (שו''ע או''ח תעז, א): ''לְאַחַר גְּמַר כָּל הַסְּעוּדָה אוֹכְלִים מַצָּה הַשְּׁמוּרָה תַּחַת הַמַּפָּה, כַּזַּיִת כָּל אֶחָד, זֵכֶר לַפֶּסַח הַנֶּאֱכָל עַל הַשּׂבַע, וְיֹאכְלֶנּוּ בַּהֲסִבָּה וְלֹא יְבָרֵךְ עָלָיו. וִיהֵא זָהִיר לְאָכְלוֹ קֹדֶם חֲצוֹת.''

וּמֵאַחַר שֶׁלַּהֲלָכָה נִפְסַק שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת זָהִיר לֶאֱכֹל אֶת הָאֲפִיקוֹמָן קֹדֶם חֲצוֹת, עָלֵינוּ לְבָרֵר מַה יִּהְיֶה אִם אָדָם הַנִּמְצָא בִּתְחִלַּת הַסְּעוּדָה אוֹ בְּעִצּוּמָהּ רוֹאֶה כִּי חֲצוֹת הַלַּיְלָה מִתְקָרֵב וְלֹא יוּכַל לְהַסְפִּיק לֶאֱכֹל אֶת הָאֲפִיקוֹמָן לִפְנֵי חֲצוֹת - כֵּיצַד יִנְהַג?

דָּבָר מֵעֵין זֶה אֵרַע לְהַגְּרָ''א מִוִּילְנָא, כְּפִי שֶׁמְּסֻפָּר בְּ''תּוֹסְפוֹת מַעֲשֵׂה רַב'':

פַּעַם אַחַת הֶאֱרִיךְ בַּהַגָּדָה וּפֵרוּשִׁים וְסִפּוּרִים, וְהִבִּיט בְּהַמּוֹרֵה שָׁעָה שֶׁחֲצוֹת מְמַשְׁמֵשׁ וָבָא. וְאָז תֵּכֶף צִוָּה לֶאֱכֹל אֲפִיקוֹמָן, וְנִשְׁאֲרוּ כָּל הַמַּאֲכָלִים וּמִינֵי מְגָדִים עַל הַשֻּׁלְחָן, וְלֹא אָכַל שׁוּם אֶחָד מֵהֶם וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ.

הֲרֵי שֶׁהַגְּרָ''א סָבַר שֶׁאֵין שׁוּם עֵצָה אֶלָּא לְהַקְפִּיד לֶאֱכֹל אֶת הָאֲפִיקוֹמָן קֹדֶם חֲצוֹת.

הרב שבדרון אכל את האפיקומן אחר חצות

כְּשֶׁהִתְאָרַח ר' שָׁלוֹם שְׁבַדְרוֹן זַצַּ''ל, הַמַּגִּיד הַיְרוּשַׁלְמִי, בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִמַּכָּרָיו, בְּלֵיל הַסֵּדֶר אֲשֶׁר חָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הַמַּלְכָּה...

הִזְכַּרְנוּ אֶת הַיּוֹם בַּשָּׁבוּעַ, שֶׁכֵּן יֵשׁ בּוֹ כְּדֵי לְלַמְּדֵנוּ כִּי אֶת עֲרִיכַת הַסֵּדֶר בְּאוֹתָהּ שָׁנָה הֵחֵל ר' שָׁלוֹם בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת לְמַדַּי, רַק לְאַחַר שֶׁאִמּוֹ הָאַלְמָנָה שֶׁל הַמְאָרֵחַ - אֲשֶׁר הֵסֵבָּה אֶל שֻׁלְחָנוֹ כְּמוֹ הַצַּדִּיק הַיְרוּשַׁלְמִי - סִיְּמָה אֶת הֲכָנוֹתֶיהָ, הֲכָנוֹת אֲשֶׁר לֹא נִתָּן הָיָה לַעֲשׂוֹתָן אֶלָּא לְאַחַר יְצִיאַת הַשַּׁבָּת.

וְהִנֵּה, מִנְהָגוֹ שֶׁל ר' שָׁלוֹם בְּבֵיתוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הָיָה לְהַקְפִּיד עַד מְאֹד עַל שְׁעַת אֲכִילַת הָאֲפִיקוֹמָן. אֶת חֲצוֹת הַלַּיְלָה הוּא לֹא הָיָה עוֹבֵר בְּטֶרֶם אָכְלוּ אֶת הַ''כַּזַּיִת'' הָאַחֲרוֹן הַזֶּה - וִיהִי מָה! אוּלָם הַלַּיְלָה, עָסוּק הָיָה ר' שָׁלוֹם בִּדְבַר מָה אַחֵר, חָשׁוּב יוֹתֵר...

סֵדֶר הַפֶּסַח הֵחֵל, כָּאָמוּר, בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת לְמַדַּי, וְהִנֵּה הִבְחִין ר' שָׁלוֹם כִּי בַּעַל הַבַּיִת מִשְׁתַּדֵּל לְהִזְדָּרֵז וּלְזָרֵז אַף אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ, תּוֹךְ שֶׁהוּא מוֹנֵעַ אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו מִלְּהַרְצוֹת חִדּוּשִׁים וּפֵרוּשִׁים שֶׁנֶּאֶמְרוּ לָהֶם בִּמְקוֹמוֹת לִמּוּדֵיהֶם, וְזֹאת עַל מְנָת לְהַסְפִּיק וּלְסַיֵּם אֶת הַסְּעוּדָה עַד לַחֲצוֹת הַלַּיְלָה. הוּא הִפְנָה אֵלָיו פָּנִים זוֹעֲפוֹת וְעָמַד עַל כָּךְ שֶׁיֶּחְדַּל מִמַּעֲשָׂיו תֵּכֶף וּמִיָּד!...

כְּפִי שֶׁיְּכוֹלִים אָנוּ לְתָאֵר, אֶל שְׁלַב אֲכִילַת הָאֲפִיקוֹמָן הִגִּיעוּ הַמְסֻּבִּים רַק בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת, הַרְבֵּה הַרְבֵּה לְאַחַר שְׁעַת חֲצוֹת. הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו שֶׁל הַצַּדִּיק הַיְרוּשַׁלְמִי שֶׁבָּהּ לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְהַקְפִּיד עַל אֲכִילַת אֲפִיקוֹמָן בִּזְמַנּוֹ. אוּלָם אִם סְבוּרִים אָנוּ כִּי פָּנָיו עָגְמוּ וְהָעַצְבוּת קָבְעָה אֶת מִשְׁכָּנָהּ בְּלִבּוֹ - הֲרֵי שֶׁאֵינֶנּוּ אֶלָּא טוֹעִים... הַהַחְמָצָה לֹא נִכְּרָה עַל פָּנָיו!

עַל פָּנָיו שֶׁל ר' שָׁלוֹם נִכְּרָה רוֹמְמוּת הֶחָג בִּלְבָד, שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, מִצְוָה אֲשֶׁר הִתְקַיְּמָה תּוֹךְ שִׁקּוּל דַּעַת הִלְכָתִי-תּוֹרָנִי צָרוּף: ''אֲכִילַת אֲפִיקוֹמָן לִפְנֵי חֲצוֹת - הֲרֵי זֶה דִּין דְּרַבָּנָן בִּלְבָד!'' - הִבְהִיר ר' שָׁלוֹם שָׁעוֹת סְפוּרוֹת מְאֻחָר יוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר נִגַּשׁ מְאָרְחוֹ וְהִתְנַצֵּל עַל שֶׁבְּעֶטְיוֹ נֶאֱלַץ הַצַּדִּיק לְשַׁנּוֹת מִנְהָגוֹ אֲשֶׁר נָהַג מֵעוֹדוֹ... ''לְצַעֵר אַלְמָנָה לְעֻמַּת זֹאת'' - חִדֵּד הַ''מַּגִּיד'' אֶת הַמֶּסֶר - ''הֲרֵי זֶה לָאו דְּאוֹרָיְתָא בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל סָפֵק!''

''דַּאֲגָתִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה לֹא הָיְתָה נְתוּנָה לַ'חֻמְרָה' שֶׁלִּי עָלֶיהָ לֹא אוּכַל לְהַקְפִּיד. מֵאַחַר שֶׁעָשִׂיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאֵל יָדִי, בָּרוּר כִּי הָרִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי יוֹתֵר!'' - הִטְעִים ר' שָׁלוֹם. ''דַּאֲגָתִי הָיְתָה נְתוּנָה אַךְ וְרַק לְאִמְּךָ הָאַלְמָנָה, וּלְכָךְ שֶׁתֵּהָנֶה בְּרֹב נַחַת מִילָדֶיהָ וּנְכָדֶיהָ הַצּוֹעֲדִים כֻּלָּם בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר, וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בְּאַהֲבָה!''

הוֹסִיף הַ''מַּגִּיד'' וְהִסְבִּיר:

''רְאֵה נָא! אִמְּךָ בְּלֹא כָּל סָפֵק מַמְתִּינָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה לַלַּיְלָה הַמְרוֹמֵם הַזֶּה, לֵיל הַסֵּדֶר, בּוֹ תָּסֵב עִם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתְּךָ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ, וְאֶת לִבָּהּ תְּמַלֵּא גַּאֲוָה יְהוּדִית אֲמִתִּית כַּאֲשֶׁר תִּשְׁמַע אֶת הַיְלָדִים הַמְסַפְּרִים אֶת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם, אֶת הַבַּחוּרִים הַמְחַדְּשִׁים וּמְפַלְפְּלִים, וְאוֹתְךָ מְנַצֵּחַ עַל כֻּלָּם... וּבְכֵן, הַאִם יָכֹלְתִּי לָקַחַת מִמֶּנָּה תַּעֲנוּג זֶה? בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן לֹא!'' - סִיֵּם בְּהִתְרַגְּשׁוּת.

וְאָכֵן, מַרְבֶּה הָיָה ר' שָׁלוֹם לַעֲמֹד עַל דְּבָרָיו שֶׁל נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל בִּתְהִלּוֹתָיו, אֲשֶׁר אָמַר: ''לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה, רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו - אֶת הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ''. וְיֵשׁ לְהָבִין, לִכְאוֹרָה, אֵיזוֹ שַׁיָּכוּת מָצָא דָּוִד הַמֶּלֶךְ בֵּין ''גְּבוּרַת הַסּוּס'', בֵּין ''שׁוֹקֵי הָאִישׁ'' - לְבֵין יִרְאַת ה'? אֶלָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ פּוֹנֶה אֶל אוֹתָם ''צַדִּיקִים'': דְּעוּ לָכֶם, לֹא בִּגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפַּץ! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ חָפֵץ בַּגְּבוּרָה שֶׁל הַסּוּס, בְּהִתְגַּבְּרוּת אֲשֶׁר רוֹמֶסֶת אֶת הַזּוּלַת וּמִתְעַלֶּמֶת מִשִּׁקּוּל הַדַּעַת הַתּוֹרָנִי אֲשֶׁר מַנְחִיל לָנוּ בּוֹרֵא הָעוֹלָם.

בְּמִי רוֹצֶה אֵפוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אַךְ וְרַק בִּירֵאָיו! אַךְ וְרַק בְּאֵלּוּ אֲשֶׁר רַק יִרְאַת אֱלֹקִים עוֹמֶדֶת לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם, אֵלּוּ אֲשֶׁר אֵין לָהֶם בְּעוֹלָמָם מְאוּמָה מִלְּבַד רְצוֹנוֹ הָאֲמִתִּי שֶׁל בּוֹרֵא עוֹלָם! בָּהֶם - חָפֵץ ה' יִתְבָּרַךְ.

וְר' שָׁלוֹם בְּעַצְמוֹ, כְּפִי שֶׁרָאִינוּ, הִוָּה אֶת הַדֻּגְמָה הַמֻּשְׁלֶמֶת לְאָדָם כָּזֶה, אֲשֶׁר יָדַע בְּעֵת הַצֹּרֶךְ, כִּי עַל הַכֹּל שָׁוֶה לְוַתֵּר - עַל כָּל ''חֻמְרָה'', כָּל ''הִדּוּר'' וְכָל ''מִנְהָג'' - וּבִלְבַד שֶׁלֹּא לְאַבֵּד אֶת הָעִקָּר, לְהַחֲטִיא אֶת הַמַּטָּרָה הָאֲמִתִּית - קִיּוּם רְצוֹן ה'!

בקשה מיחדת של ילד יהודי לאפיקומן

בּוֹאוּ וְנִרְאֶה אֵילּוּ מִשְׁאֲלוֹת יֵשׁ לְיֶלֶד טְהוֹר לֵב. נָבִיא כָּאן אֶת סִפּוּרוֹ שֶׁל אַבָּא אֶחָד שֶׁהִגִּיעַ אֶל הרה''ג יִצְחָק זִילְבֶּרְשְׁטֵיין שְׁלִיטָ''א מִיָּד לְאַחַר לֵיל הַסֵּדֶר וְכֻלּוֹ נִרְגָּשׁ:

''אֲנִי חַיָּב לְסַפֵּר לְךָ מֶה עָשָׂה הַבֵּן שֶׁלִּי, כְּדֵי שֶׁהַכֹּל יִלְמְדוּ וְיִרְאוּ עַד הֵיכָן מַגַּעַת טָהֳרָתוֹ שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי.

כְּמוֹ שֶׁמְּקֻבָּל בְּהַרְבֵּה בָּתִּים יְהוּדִיִּים, גַּם בְּבַיִת זֶה 'חוֹטְפִים' הַיְלָדִים אֶת הָאֲפִיקוֹמָן וּמַרְאִים אֶת כֹּחָם בִּ'גְבוּרָה' זוֹ. בְּלֵיל הַסֵּדֶר הִתְפַּלֵּאתִי לִרְאוֹת שֶׁאֶחָד מִבָּנַי הַקְּטַנִּים שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּדֶרֶךְ כְּלָל לְהִלָּחֵם בְּנוֹשֵׂא זֶה עִם אֶחָיו, מִתְאַמֵּץ אַף הוּא לְהַגִּיעַ אֶל הָאֲפִיקוֹמָן וְלַחְטֹף אוֹתוֹ.

לְמַרְבֵּה הַפֶּלֶא, כְּשֶׁהִגִּיעוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה לְמִצְוַת הָאֲפִיקוֹמָן הִתְבָּרֵר שֶׁהַבֵּן הַקָּטָן הִצְלִיחַ הַפַּעַם יוֹתֵר מֵאֶחָיו וּכְשֶׁהָאַבָּא בִּקֵּשׁ אֶת הַמַּצָּה נֶעֱמַד הַיֶּלֶד וְהִכְרִיז בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת שֶׁלֹּא יַחֲזִיר אֶת הַפִּקָּדוֹן הַיָּקָר עַד שֶׁיַּבְטִיחוּ לוֹ, כַּמְקֻבָּל מִקַּדְמַת דְּנָא, מַתָּנָה נָאָה.

נִבְהַלְתִּי. כְּשֶׁיֶּלֶד קָטָן מְבַקֵּשׁ מַתָּנָה, לֹא תָּמִיד אֶפְשָׁר לְמַלֵּא אֶת מְבֻקָּשׁוֹ. וּמַה יִּהְיֶה עַל קִיּוּם הַמִּצְוָה? הֲרֵי לֹא יִקְחוּ מֵהַקָּטָן אֶת הַמַּצָּה בְּכֹחַ...

בְּלֵית בְּרֵרָה שָׁאַל הָאָב אֶת הַיֶּלֶד מַה הוּא רוֹצֶה וְהַיֶּלֶד הִפְתִּיעַ בְּדִבְרֵי תְּשׁוּבָתוֹ אֶת כֻּלָּם, וְאַף לִחְלַח אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל כַּמָּה מִן הַנּוֹכְחִים.

'אַבָּא, אֵינֶנִּי רוֹצֶה מַתָּנָה. אֲנִי רוֹצֶה מִמְּךָ בְּרָכָה, שֶׁתְּבָרֵךְ אוֹתִי שֶׁאַצְלִיחַ בְּלִמּוּד תּוֹרָה וְאוּכַל לְכַבֵּד אוֹתְךָ וְאֶת אִמָּא כָּרָאוּי. אִם תְּבָרֵךְ אוֹתִי, אַחֲזִיר לְךָ מִיָּד אֶת הָאֲפִיקוֹמָן'.

מּוּבָן שֶׁהָעִסְקָה בֻּצְּעָה עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וְהָאָב הִנִּיחַ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁ בְּנוֹ וּבֵרְכוֹ בִּלְבָבִיּוּת רַבָּה. הַיֶּלֶד הָיָה כָּל כָּךְ מְאֻשָּׁר, מְתָאֲרִים אֶחָיו, שֶׁשִּׂמְחָתוֹ זוֹ לֹא פָּסְקָה בְּמֶשֶׁךְ זְמַן רַב. שִׂמְחָה עַל כִּי קִבֵּל בְּרָכָה מֵאָבִיו...''

תוכן העניינים

הגדה של פסח – אור דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה