מילואים - אסופת אמרים'' · לָמָּה לֹא מַחֲזִירִים אֶת הָרָשָׁע בִּתְשׁוּבָה?
שְׁאַל בְּנִי
לָמָּה מַרְחִיקִים אֶת הָרָשָׁע וּמַקְהִים אֶת שִׁנָּיו, הֲרֵי אַדְּרַבָּה, צְרִיכִים לְקָרְבוֹ וּלְהַחֲזִירוֹ בִּתְשׁוּבָה? לָמָּה מְשִׁיבִין לוֹ דִּבְרֵי חִדּוּדִין כָּאֵלֶּה, הֲרֵי גַּם הוּא נִקְרָא בֵּן?!
תְּשׁוּבָה:
אֶלָּא, אֵין כַּוָּנַת בַּעַל הַהַגָּדָה בְּאָמְרוֹ ''הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו'' שֶׁצָּרִיךְ לְגַנּוֹת סְתָם אֶת הַבֵּן הָרָשָׁע, כִּי אִם לְהַחֲלִישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע הַפּוֹעֵל בְּקִרְבּוֹ, וְעַל יְדֵי שֶׁיְּבַטֵּל עַצְמוֹ אֶל הֶחָכָם יִהְיֶה גַּם לוֹ תִּקּוּן.
פֶּסַח הוּא זְמַן שֶׁמֵּאִיר אֶת הָאָדָם... כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַמְּצָרִים (מִלְּשׁוֹן ''יְצִיאַת מִצְרַיִם''). אֲפִלּוּ מִי שֶׁדַּעְתּוֹ מְעֻרְבֶּבֶת וְעוֹד אֵין לוֹ מַחֲשָׁבוֹת טְהוֹרוֹת יָכוֹל לְהִוָּשַׁע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּיצִיאַת מִצְרַיִם: ''וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם''. גַּם הָרָשָׁע מְסֻגָּל לִהְיוֹת לוֹ תִּקּוּן בְּיָמִים אֵלּוּ עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה... פֶּסַח הוּא זְמַן לַכֹּל...
אַךְ עָלֵינוּ לִזְכֹּר: רַק עַל רָשָׁע, שֶׁהוּא רָשָׁע בֶּאֱמֶת, נֶאֱמַר ''הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו'', אַךְ אִם אֵין אָנוּ יוֹדְעִים בְּוַדָּאוּת שֶׁמְּדֻבָּר כָּאן בְּאָדָם רָשָׁע וַדַּאי שֶׁחוֹבָתֵנוּ לְקָרְבוֹ וּלְעוֹדְדוֹ.
כָּךְ רָאִינוּ אֵצֶל פַּרְעֹה, שֶׁעָלָיו כָּתַב הָרַמְבַּ''ם, שֶׁמּוֹנְעִים מִמֶּנּוּ דַּרְכֵי תְּשׁוּבָה, כִּי הָרְשָׁעִים אַף בְּפִתְחָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם אֵינָם שָׁבִים. עַד כְּדֵי כָּךְ רִשְׁעוּתָם טְבוּעָה בָּהֶם, שֶׁהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּחְרֵר מִמֶּנָּה, אֲפִלּוּ יוֹדְעִים הֵם אֶת הָאֱמֶת. אַךְ אִם אָכֵן דַּעְתֵּנוּ נוֹטָה בְּבֵרוּר לָדַעַת שֶׁמְּדֻבָּר בְּרָשָׁע נְקַיֵּם אֶת מַאֲמַר הַמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת (א, ז): ''אַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע''. (רַבִּי אַבְרָהָם מָרְדְּכַי אַלְתֶּר מִגּוּר, הָ''אִמְרֵי אֱמֶת'')
יכול מראש חדש