אור ברסלב
הגדה של פסח – אור דניאל מילואים - אסופת אמרים'' › אֵין מְשִׁיבִים לְרָשָׁע

הגדה של פסח – אור דניאל

מילואים - אסופת אמרים'' · אֵין מְשִׁיבִים לְרָשָׁע

''וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם'' (שְׁמוֹת יג, ח)

הַתְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע, מְפֹרֶשֶׁת בַּכָּתוּב: ''וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם 'מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?' וַאֲמַרְתֶּם: זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל.''

וְיָדוּעַ דִּקְדּוּקוֹ שֶׁל הַגְּרָ''א בַּכָּתוּב הַזֶּה: פֵּרְשָׁה תּוֹרָה שֶׁיֹּאמְרוּ הַדְּבָרִים כִּתְשׁוּבָה לִשְׁאֵלַת הַבֵּן - לַשֶּׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל נֶאֱמַר ''וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ'' (שְׁמוֹת יג, ח) לַבֵּן הַתָּם עוֹנִים ''וְאָמַרְתָּ אֵלָיו'', ''וְאָמַרְתָּ לְבִנְךָ'' (דְּבָרִים ו, כא) בֶּחָכָם. אֲבָל כָּאן בַּמִּקְרָא הָאָמוּר בְּבֵן רָשָׁע, נֶאֱמַר ''וַאֲמַרְתֶּם'' סְתָם, וְלֹא נֶאֱמַר ''וַאֲמַרְתֶּם לוֹ''.

וּבֵאֵר אֲדוֹנֵנוּ הַגְּרָ''א, שֶׁאֵין מְשִׁיבִים לְרָשָׁע. שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ גַּם כֵּן לֹא הִפְנָה אֵלֵינוּ שְׁאֵלָה, אֶלָּא קָבַע וְהִתְרִיס לְנֶגְדֵּנוּ, כַּנֶּאֱמַר בָּעִנְיָן: ''וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם'' - וְלֹא כְּהָאָמוּר אֵצֶל הַתָּם וְהֶחָכָם: ''כִּי “יִשְׁאָלְךָ בִּנְךָ''. וְהֵיכָן שֶׁאֵין שְׁאֵלָה, אֵין מִן הַצֹּרֶךְ לְהָשִׁיב. אָמְנָם בְּיַחַס לַבֵּן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל, נִצְטַוִּינוּ בְּ''אַתְּ פְּתַח לוֹ'', אֲבָל אֵצֶל רָשָׁע כְּבָר נֶאֱמַר, ''אַל תּוֹכַח לֵץ'' (מִשְׁלֵי ט, ח).

וְהוֹסִיף וּבֵאֵר בָּזֶה עוֹד אֶת דִּקְדּוּק לְשׁוֹן הַמַּגִּיד כָּאן: ''לִי, וְלֹא לוֹ, אִלּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.'' וּמַשְׁמָע, שֶׁאֵין הָאָב מִתְפַּנֶּה לְדַבֵּר עִם הַבֵּן הָרָשָׁע עַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּרוֹ עִם הָאֲחֵרִים, עָלָיו לְהַפְנוֹת רֶמֶז לְעֶבְרוֹ, לְהַקְהוֹת אֶת שִׁנָּיו. וְ''הַקְהָיָה'' זוֹ, בְּוַדַּאי אֵין בָּהּ מִשּׁוּם גּוּף מִצְוַת סִפּוּר לַבֵּן הָרָשָׁע, אֶלָּא שֶׁהוּא מְחַנֵּךְ בָּזֶה אֶת בְּנֵי בֵּיתוֹ הָאֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרָיו.

וּמָשָׁל נָאֶה אָמְרוּ בָּזֶה:

מָשָׁל לְכַבָּאִים שֶׁהֻזְעֲקוּ לְכַבּוֹת דְּלֵקָה גְּדוֹלָה. בְּהַגִּיעָם לַמָּקוֹם וּבִרְאוֹתָם אֶת עָצְמַת הַדְּלֵקָה הַמִּשְׁתּוֹלֶלֶת, הֵחֵלּוּ לְהַתִּיז מַיִם, דַּוְקָא לְעֵבֶר הַבָּתִּים הַסְּמוּכִים לִמְקוֹם הַשְּׂרֵפָה, אֲבָל הַבַּיִת הַבּוֹעֵר עַצְמוֹ, לֹא שָׁתוּ אֵלָיו לִבָּם וְלֹא הִתִּיזוּ עָלָיו, וְלֹא זָכָה אֶלָּא לְכַמָּה פֵּרוּרֵי טִפִּין שֶׁנִּתְּזוּ עָלָיו מִמֵּילָא.

הַצִּבּוּר הָרַב שֶׁנִּתְקַהֵל בַּמָּקוֹם תָּמַהּ לְפֵשֶׁר הַדָּבָר. וְדַיָּרֵי הַבָּתִּים הַסְּמוּכִים שֶׁהַמַּיִם הֻתְּזוּ עֲלֵיהֶם בְּזֶרֶם שׁוֹטֵף, נִקְהֲלוּ עַל הַכַּבָּאִים בִּמְחָאָה נִמְרֶצֶת: ''מַה לָּכֶם לְהַשְׁחִית אֶת רְכוּשֵׁנוּ? הֲטַחוּ עֵינֵיכֶם מֵרְאוֹת הֵיכָן מְקוֹר הַתַּבְעֵרָה. הֵן לֹא הֻזְעַקְתֶּם לְהַתִּיז מַיִם בְּעָלְמָא, אֶלָּא לְכַבּוֹת הַדְּלֵקָה. וְעֵינֵיכֶם הָרוֹאוֹת שֶׁבְּבָתֵּינוּ לֹא אָחֲזָה הָאֵשׁ. טַפְּלוּ אֵפוֹא בַּבַּיִת הַבּוֹעֵר עַצְמוֹ!''

הֱשִׁיבוּם הַכַּבָּאִים: ''שׁוֹטִים שֶׁבָּעוֹלָם! וְכִי אֵינְכֶם רוֹאִים בְּעַצְמְכֶם, שֶׁמַּצָּבוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַבּוֹעֵר כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ הִנּוֹ בְּכִי רַע. הַסִּכּוּי לְהַצִּילוֹ אַפְסִי, וְגַם אִם הַצֵּל נַצִּיל מַשֶּׁהוּ, יִהְיוּ אֵלּוּ שְׁיָרִים מְפֻחָמִים בִּלְבָד. לְעֻמַּת זֹאת, עָלֵינוּ לִדְאֹג מִבְּעוֹד מוֹעֵד, לַבָּתִּים הַסְּמוּכִים. כָּל עוֹד לֹא הִתְפַּשְּׁטָה הָאֵשׁ וְלֹא אָחֲזָה בָּהֶם, אֶפְשָׁר עֲדַיִן לְהָגֵן עֲלֵיהֶם בְּזִרְמֵי מַיִם כַּבִּירִים לְבַל תִּתָּפֵס בָּהֶם.''

הָרָשָׁע עַצְמוֹ, אֵין סִכּוּי שֶׁיֵּאוֹת לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה וּלְהַפְנִימָהּ. אֲבָל הַבָּנִים הָאֲחֵרִים זְקוּקִים לִתְגוּבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאחַז בָּהֶם אִשּׁוֹ שֶׁל רָשָׁע.

בַּסֵּפֶר ''אֲסֻפַּת מַעֲרָכוֹת'' שׁוֹאֵל הָרַב הַגָּאוֹן יַעֲקֹב חַיִּים גּוֹלְדְוִיכְט זַצַּ''ל: אִם כֵּן, מַהוּ זֶה הָאָמוּר בַּכָּתוּב כִּתְגוּבָה לְדִבְרֵי הָרָשָׁע: ''וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח גּוֹ'''?

וְנִרְאֶה לְבָאֵר שֶׁהָרָשָׁע, אֵין מוֹכִיחִין אוֹתוֹ, אֲבָל מוֹחִין בַּעֲדוֹ. וּמְחָאָה, לֹא נוֹעֲדָה בְּעִקָּרָהּ לִמְנֹעַ בְּיַד הָעוֹבֵר עֲבֵרָה מִלַּעֲבֹר. תֹּרֶף פְּקִידָתָהּ הוּא לְהָגֵן עָלֵינוּ עַצְמֵנוּ, שֶׁנּוֹכַחְנוּ בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. כִּי הָרוֹאֶה מַעֲשֵׂי רָשָׁע וּמִתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יֻשְׁפַּע מִמֶּנּוּ, בִּמְעַט אוֹ בְּהַרְבֵּה. וּכְבָר קָבְעוּ חֲכָמִים לֵאמֹר: ''כָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ, יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן'' (סוֹטָה ב.).

וְכִדְמוּת הַדְּבָרִים, בֵּאֵר הַגָאוֹן רַבִּי אַבְרָהָם אֵלִיָהוּ דֶּסְלֶר זַצַּ''ל, שֶׁעַל כֵּן נֶאֶמְרָה הֲלָכָה בִּמְחֻיְּבֵי מִיתַת בֵּית דִּין: ''יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ'' (דְּבָרִים יז, ז). כִּי הֵם אֵלּוּ שֶׁנּוֹכְחוּ בִּשְׁעַת הָרֶשַׁע, הֵם שֶׁהִתְרוּ בּוֹ וְשָׁמְעוּ אֶת הָ''אַף עַל פִּי כֵן'' הַדַּוְקָנִי שֶׁלּוֹ. וְעַל כֵּן הֵם הַחַיָּבִים יוֹתֵר מִכֹּל, בִּתְגוּבָה הוֹלֶמֶת.

וְכַיּוֹצֵא בָּזוֹ מְבָאֵר הַגְּרִי''ז מִבְּרִיסְק זַצַּ''ל, בְּבֵאוּר מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים: ''אִיּוֹב שֶׁשָּׁתַק (לַעֲצַת פַּרְעֹה עַל יִשְׂרָאֵל) נִדּוֹן בְּיִסּוּרִין'' (סוֹטָה יא.). כִּי הַשְּׁתִיקָה כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ לְתָכְנִית רֶשַׁע שְׂטָנִית, כְּגוֹן זוֹ שֶׁל ''כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ'' (שְׁמוֹת א, כב), הִנָּהּ שֹׁרֶשׁ פּוֹרֶה רֹאשׁ. אִי-הַתְּגוּבָה כְּשֶׁלְּעַצְמָהּ הִנָּהּ חֵטְא הַטָּעוּן כַּפָּרָה.

וְאַף כָּאן, כַּאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים אֶת הֲטָחַת הָרָשָׁע הַמְחֻצֶּפֶת: ''מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם!'' עָלֵינוּ לְהָגִיב מִיָּדִית בִּדְבָרִים אֱמוּנִיִּים: ''זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם וְגּוֹ''', שֶׁאִלְמָלֵא כֵּן, נְהֵא אָנוּ עַצְמֵנוּ נִפְגָּעִים מִן הַבּוֹטוּת הַזּוֹ.

וְכֵן מַשְׁמַע דִּקְדּוּק לְשׁוֹן רַשִׁ''י בָּעִנְיָן: ''בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי'' - כָּאן רָמַז תְּשׁוּבָה לַבֵּן הָרָשָׁע.'' כִּי כָּאן בִּלְבָד, הַדְּבָרִים מְכֻוָּנִים בְּרֶמֶז שֶׁל עֲקִיפִין מִיהָא לַבֵּן הָרָשָׁע. אֲבָל זוֹ הָאֲמוּרָה בִּמְקוֹמָהּ: ''וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח וְגּוֹ''', אֵינָהּ תְּשׁוּבָה לוֹ, אֶלָּא מַעֲשֵׂה מְחָאָה בְּעָלְמָא, שֶׁלֹּא נוֹעָד לְאָזְנָיו הָעֲרֵלוֹת כְּלָל.

תוכן העניינים

הגדה של פסח – אור דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה