אור ברסלב
הגדה של פסח – אור דניאל מגיד › שִׁירַת הָאֱמוּנָה שֶׁל הָרַבִּי מִבֶּעלְז

הגדה של פסח – אור דניאל

מגיד · שִׁירַת הָאֱמוּנָה שֶׁל הָרַבִּי מִבֶּעלְז

לְבָנִים בְּנֵי תּוֹרָה זוֹכִים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ

מוּבָא בְּרַשִׁ''י (בְּרֵאשִׁית מט, א), שֶׁ''בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ וְנִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה''. הִקְשָׁה הַסַּבָּא קַדִּישָׁא ר' יִשְׂרָאֵל מֵרוּזִ'ין, מִפְּנֵי מָה נֶעֱנַשׁ יַעֲקֹב שֶׁנִּסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה?

אֶלָּא, יַעֲקֹב בִּקֵּשׁ לְגַלּוֹת אֶת הַק''צ שָׁנִים שֶׁהוֹרִיד לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁנִּגְזַר עֲלֵיהֶם בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, בִּגְלַל קׁשִׁי הַשִּׁעְבּוּד שֶׁעָבְדוּ בָּהֶם בַּפֶּרֶךְ בְּמִצְרַיִם.

צֵא וַחֲשֹׁב: לוּ יָדְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבִּזְכוּת קׁשִׁי הַשִּׁעְבּוּד הֵם ''מַרְוִיחִים'' ק''צ שָׁנִים, לֹא הָיוּ חָשִׁים בְּקׁשִׁי הַשִּׁעְבּוּד. אַדְּרַבָּה, הָיוּ עוֹבְדִים אֶת הָרד''ו שָׁנִים בְּשִׂמְחָה.

וְזֶהוּ שֶׁאוֹמֵר רַשִׁ''י: ''בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת אֶת הַקֵּץ'' - בִּקֵּשׁ יַעֲקֹב לְגַלּוֹת אֶת הַפְחָתַת ק''צ שְׁנוֹת הַשִּׁעְבּוּד. וּבִכְדֵי לִמְנֹעַ זֹאת מִמֶּנּוּ, מֵהַטַּעַם שֶׁבֵּאַרְנוּ, ''נִסְתַּלְּקָה מִמֶּנּוּ שְׁכִינָה''. (עַל פִּי ''עִירִין קַדִּישִׁין'')

הָרַבִּי מִבֶּעלְז זַצַּ''ל מִגְּדוֹלֵי עוֹלָם הָיָה, וְעַשְׂרוֹת אֲלָפִים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל נָהֲרוּ לְשָׁמְעוֹ, לַחֲזוֹת בְּפָנָיו הַקְּדוֹשִׁים וְלִזְכּוֹת בְּבִרְכוֹתָיו. אַךְ הִנֵּה, נָחֲתָה הַשּׁוֹאָה הָאֲיֻמָּה, וַהֲמוֹנֵי עַם יִשְׂרָאֵל עַל גְּדוֹלָיו וּקְטַנָּיו, הוּבְלוּ כַּצֹּאן לַטֶּבַח, ה' יְרַחֵם. וְהָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ עֵינָיו רוֹאוֹת, וְצַעֲרוֹ עוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו, חָשׁ עַל בְּשָׂרוֹ אֶת סֵבֶל הָעָם.

בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה, תּוֹךְ כְּדֵי אֵימֵי הַשּׁוֹאָה, הִתְגַּלְגֵּל הָרַבִּי וְגָלָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הִתְחַזָּה כְּאִכָּר פּוֹלָנִי וּבְדֶרֶךְ מְנוּסָתוֹ רָאָה לְנֶגֶד עֵינָיו מַחֲזוֹת נוֹרָאִיִּים וְיִסֵּר עַצְמוֹ בְּצַעֲרָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְהִנֵּה לְאַחַר הַנְּדוּדִים בְּדַרְכֵי תְּלָאוֹת הִגִּיעַ, בְּדֶרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ, לְשַׁעֲרֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְעִיר הַנָּמֵל חֵיפָה, וּזְמַן בִּיאָתוֹ עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח.

קֹמֶץ יְהוּדִים אֲשֶׁר בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִרְעֲדוּ. הֲזֶהוּ הָרַבִּי הַמְפֻרְסָם, הַקָּדוֹשׁ מִבֶּעלְז? פָּנָיו מְיֻסָּרוֹת, קוֹמָתוֹ שְׁחוּחָה, סִבְלוֹת עַם יִשְׂרָאֵל עַל כְּתֵפָיו. בִּקְשׁוּ אוֹתָם יְהוּדִים מֵהָרַבִּי הַקָּדוֹשׁ שֶׁיִּשָּׂא מִדַּבְּרוֹתָיו, אַךְ הַדִּבּוּר קָשָׁה עָלָיו, הֵן זֶה עַתָּה נִצַּל מֵעֵמֶק הַבָּכָא, מִילְיוֹנִים מִשְּׁלוּמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל יַד ה' הָיְתָה בָּהֶם וְהֵם נֶעֶקְדוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מַפְצִירִים הֵם בָּרַבִּי הַקָּדוֹשׁ, חֲפֵצִים לִשְׁמֹעַ מִדַּבְּרוֹת קָדְשׁוֹ. פָּתַח הָרַבִּי וְאָמַר:

''הֵן הַשַּׁבָּת פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח הִיא, הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם. וְהִנֵּה עוֹמְדִים יִשְׂרָאֵל עַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׁרִים: 'אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל', 'אָשִׁירָה לַה''. שִׁבְעָה יָמִים קֹדֶם לָכֵן מֵתוּ מִקִּרְבָּם שְׁמוֹנָה מִילְיוֹן נֶפֶשׁ, עַצְמָם וּבְשָׂרָם, אַחִים, הוֹרִים, בָּנִים, מַכָּרִים וִידִידִים. כָּל אֶחָד מֵהַשְּׂרִידִים שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם קָבַר בִּשְׁלשֶׁת יְמֵי הָאֲפֵלָה הַרְבֵּה מִן הַקְּרוֹבִים אֵלָיו בְּיוֹתֵר.

''וְאִם כֵּן, זוֹעֶקֶת לָהּ הַשְּׁאֵלָה וְהַתְּמִיהָה, אֵיךְ מְסֻגָּלִים הֵם לָשִׁיר שִׁבְעָה יָמִים בִּלְבַד לְאַחַר שֶׁקָּבְרוּ אֶת יַקִּירֵיהֶם? כְּלוּם צַעֲרָם וְאֶבְלָם נִדְחֲקוּ וְנִשְׁכְּחוּ מֵחֲמַת שִׂמְחַת הַצָּלָתָם? כֵּיצַד נִתָּן לִשְׁכֹּחַ אֶת כָּל אֲשֶׁר קָרָה אִתָּם שָׁבוּעַ יָמִים קֹדֶם לָכֵן? הַאִם לִבָּם לֵב אֶבֶן?

''אֶלָּא שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוְּנוּ חֲכָמִים, 'אָז שָׁר' משֶׁה לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא 'אָז יָשִׁיר', מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה (סַנְהֶדְרִין צא:). הִנֵּה יוֹם יָבוֹא וְכֻלָּם יָקוּמוּ לִתְחִיָּה וְשׁוּב נִזְכֶּה לִרְאוֹת זֶה אֶת זֶה. אָכֵן בְּכֹחַ הָאֱמוּנָה בְּבוֹרֵא עוֹלָם הַמְחַיֶּה מֵתִים בְּמַאֲמָרוֹ יָכוֹל אָדָם לָשִׁיר וּלְהַלֵּל לֵאלֹקָיו גַּם כַּאֲשֶׁר זֶה עַתָּה מֵתוֹ הָיָה מֻטָּל לְפָנָיו, כַּאֲשֶׁר קָבַר אֶת יַקִּירָיו וְהָיָה עֵד לְמוֹתָם שֶׁל מִילְיוֹנִים מִיִּשְׂרָאֵל - זוֹ שִׁירַת הָאֱמוּנָה בְּהִתְגַּלְּמוּתָהּ.''

אֵלּוּ הָיוּ דִּבְרֵי רוֹמְמוּת הָאֱמוּנָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ מִפִּי הָרַבִּי מִבֶּעלְז תְּקוּפָה קְצָרָה לְאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ חֻלַּץ בְּחַסְדֵי מָרוֹם מֵעֵמֶק הַבָּכָא וְרָאָה לְנֶגֶד עֵינָיו בְּחֻרְבַּן הָעָם.

אִם כֵּן, כָּל הַנֶּאֱמָר כָּאן הֲרֵיהוּ הַקְדָּמָה לְסֵדֶר הַהַגָּדָה, תֵּאוּר קְשִׁי הַגָּלוּת שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, וְתֵאוּר חַסְדָּם הַנִּפְלָא שֶׁל חֲמִישִׁית מִן הָעָם אֵלּוּ עִם אֵלּוּ, וַאֲשֶׁר רַק בִּזְכוּת הַנְהָגַת הַחֶסֶד שֶׁלָּהֶם זָכוּ לִשְׂרֹד לְהִגָּאֵל מִמִּצְרַיִם. וּפֵרוּשׁ זֶה, בְּעֹמֶק הַפְּשָׁט, הוּא פִּלְאֵי פְּלָאִים, וְלַמִּתְבּוֹנֵן בְּבִינַת הַלֵּב, דָּבָר נִפְלָא נֶאֱמַר כָּאן.

''כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת'' (מִיכָה ז, טו). הַגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה שֶׁתָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, כִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם תִּהְיֶה. תִּקְדַּם לָהּ הָאֲפֵלָה, חשֶׁךְ נוֹרָאִי שְׁלשֶׁת יָמִים וּבוֹ יָמוּתוּ אַרְבַּע חֲמִישִׁיּוֹת מֵעַם יִשְׂרָאֵל, וְרַק חֲמִישִׁית יִשָּׁאֲרוּ וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ - וְאֵלּוּ יִהְיוּ בַּעֲלֵי הַחֲסָדִים! וַאֲזַי עוֹלָם חָדָשׁ יִבָּנֶה, וְעַל חֶסֶד יְהֵא הוּא מֻשְׁתָּת, ''עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה'', וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ. נִפְלָא!

מְכַסֶה אֶת הַמַּצּוֹת וּמַגְבִּיהַ אֶת הַכּוֹס.

וְהִיא שֶׁעָמְדָה לַאֲבוֹתֵינוּ וְלָנוּ. שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵינוּ. אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵינוּ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם:

יַנִיחַ הַכּוֹס מִיָדוֹ ויְגַלֶה אֶת הַמַּצּוֹת עַד ''לְפִיכָך''

''שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו''

עַל פִּי הַפְּשָׁט אָנוּ מְבִינִים שֶׁלֹּא אֻמָּה אַחַת בִּלְבָד קָמָה עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ, אֶלָּא עַמִּים רַבִּים חֲפֵצִים בְּכִלְיוֹנֵנוּ.

בְּרַם, שָׁמַעְתִּי פֵּרוּשׁ נִפְלָא, וְהוּא אוּלַי מְפָרֵשׁ בַּכִּוּוּן הֶהָפוּךְ אֶת פֵּרוּשׁ הַפָּסוּק:

מָתַי הָעַמִּים חֲפֵצִים לְכַלּוֹתֵנוּ? כַּאֲשֶׁר אָנוּ בְּמַצָּב שֶׁל ''שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד'', כַּאֲשֶׁר אָנוּ לֹא מְאֻחָדִים בִּבְחִינַת ''אֶחָד'', אָז קָמוֹת עָלֵינוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְכַלּוֹתֵנוּ, וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר אָנוּ בְּאַחְדוּת, בְּאַהֲבָה וְעוֹבְדִים אֶת ה' יִתְבָּרַךְ - אָז אִי אֶפְשָׁר לְכַלּוֹתֵנוּ, אָז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.

צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִּי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ. שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט, וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה, אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר. וַיָּגָר שָׁם. מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד לְהִשְׁתַּקֵעַ אֶלָּא לָגוּר שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה, לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ, כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ, כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶן:

''שפרעה לא גזר אלא על הזכרים''

תוכן העניינים

הגדה של פסח – אור דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה