מגיד · לְבָנִים בְּנֵי תּוֹרָה זוֹכִים בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ
מַהוּ אוֹתוֹ עָמָל שֶׁאָנוּ נִדְרָשִׁים לוֹ לְחִנּוּךְ הַבָּנִים? ''מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ''. אִם אָנוּ רוֹצִים לִזְכּוֹת בְּבָנִים בְּנֵי תּוֹרָה, חַיָּבִים לִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ בַּעֲבוּרָם, לָדַעַת לָתֵת אֶת כָּל הַכֹּחוֹת וְאַף לֹא נַחְסֹךְ בְּמָמוֹן לְהַצְלָחָתָם.
יוֹתֵר מִכָּךְ, לֹא יַפְסִיד הָאָדָם לֹא בְּלִמּוּדוֹ וְלֹא בְּמָמוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר יַשְׁקִיעַ זֹאת בְּבָנָיו.
הֲרֵי לְפָנֵינוּ סִפּוּר נִפְלָא שֶׁסִּפְּרוּ בָּנִים בְּעֵת הֶסְפֵּדָם עַל אֲבִיהֶם:
הָיָה זֶה לִפְנֵי יוֹתֵר מֵחֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר הִתְגּוֹרֵר אָבִינוּ זַ''ל בְּקִרְיַת בְּיַאלִיק.
אֲנַחְנוּ, יְלָדָיו, הִגַּעְנוּ לְגִיל שֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לַעֲבֹר לִלְמֹד בְּבֵית סֵפֶר דָּתִי.
אַבָּא חִפֵּשׂ בֵּית סֵפֶר טוֹב בְּקִרְיַת בְּיַאלִיק וְלֹא מָצָא.
בֵּרֵר וְחִפֵּשׂ בָּתֵּי סֵפֶר, עַד שֶׁשָּׁמַע שֶׁבְּקִרְיַת מוֹצְקִין הַסְּמוּכָה יֵשׁ בֵּית סֵפֶר שֶׁל הַחִנּוּךְ הָעַצְמָאִי אֲשֶׁר שָׁם לוֹמְדִים בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. לֹא הָיוּ הַסָּעוֹת אָז וְהָאוֹפְּצְיָה הַיְחִידָה הָיְתָה לָקַחַת מוֹנִית כָּל יוֹם - וְהַמְּחִיר רַב. לָכֵן שָׁקַל הוּא לַעֲבֹר לְקִרְיַת מוֹצְקִין.
הוּא בֵּרֵר אֶת הַמְּחִירִים שֶׁל הַדִּירוֹת וְגִלָּה בְּעָיָה קָשָׁה: הַדִּירָה שֶׁלּוֹ בְּקִרְיַת בְּיַאלִיק עָלְתָה עֶשְׂרִים אֶלֶף לִירוֹת, וְלִקְנוֹת דִּירָה בְּקִרְיַת מוֹצְקִין עוֹלֶה שְׁלוֹשִׁים אֶלֶף לִירוֹת - וְלֹא יָדַע מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרוֹ.
הוּא הָיָה נוֹרָא לָחוּץ - שְׁנַת הַלִּמּוּדִים הַחֲדָשָׁה הִתְקָרְבָה, וְהוּא הָיָה חַיָּב לִמְצֹא דִּירָה בְּקִרְיַת מוֹצְקִין כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִלְמֹד בְּבֵית הַסֵּפֶר הַחֲרֵדִי שֶׁבָּאֵזוֹר.
בְּאוֹתָם יָמִים הִתְפַּרְנֵס אָבִינוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ בַּ''שֶּׁקֶם'', שָׁם הָיָה מְסַדֵּר מוּצָרִים עַל הַמַּדָּפִים. לִמְצֹא עֲבוֹדָה בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה קָשֶׁה מְאֹד, בִּמְיֻחָד שֶׁהָיָה זֶה בִּתְקוּפַת בֶּן-גּוּרְיוֹן, כַּאֲשֶׁר נוֹרָא הֵצֵרוּ מְאֹד לַחֲרֵדִים. בְּחַסְדֵי ה' הָיָה עוֹבֵד בַּ''שֶׁקֶם'' וּמְנַסֶּה לַחְסֹךְ כֶּסֶף לִקְנִיַּת דִּירָה בְּקִרְיַת מוֹצְקִין.
בְּאוֹתָם יָמִים הֶחְלִיט אוֹתוֹ ''שֶּׁקֶם'' לְהַכְנִיס מוּצְרֵי בָּשָׂר לְלֹא הֶכְשֵׁר וּלְמָכְרָם לַצִּבּוּר הָרָחָב.
אַבָּא שֶׁלָּנוּ הָיָה צָרִיךְ לְסַדֵּר עַל הַמַּדָּפִים אֶת אֲרִיזוֹת הַבָּשָׂר, אַךְ רָאָה שֶׁאֵין עֲלֵיהֶן הֶכְשֵׁר וְלֹא יָדַע מַה לַּעֲשׂוֹת.
'מִצַּד אֶחָד זֶה לֹא עִנְיָנִי', אָמַר לְעַצְמוֹ, 'אֲבָל מַה שֶּׁכֵּן, אִם אֶרְאֶה אָדָם שֶׁרוֹצֶה לִקְנוֹת בָּשָׂר זֶה, אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי מְחֻיָּב לָלֶכֶת אֵלָיו וּלְהַזְהִירוֹ שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁהוּא לוֹקֵחַ הוּא לְלֹא אַף הֶכְשֵׁר וּמִי יוֹדֵעַ אִם זֶה לֹא טְרֵפוֹת!'
וְהִנֵּה עָבְרָה לָהּ גְּבֶרֶת אַחַת עִם עֲגָלָה וְלָקְחָה חֲתִיכַת בָּשָׂר אַחַת לְלֹא הֶכְשֵׁר. אַבָּא נִגַּשׁ אֵלֶיהָ וְהִזְהִיר אוֹתָהּ שֶׁהַבָּשָׂר הַזֶּה לְלֹא הֶכְשֵׁר וְאֵין לָדַעַת מַהוּ.
שָׁמְעָה זֹאת הָאִשָּׁה וּמִיָּד הוֹצִיאָה אֶת הַבָּשָׂר מֵהָעֲגָלָה חֲזָרָה לַמַּדָּף.
וּמַעֲשֵׂה שָׂטָן הָיָה, שֶׁאֶחָד מֵהָעוֹבְדִים שֶׁהִסְתּוֹבֵב שָׁם רָאָה זֹאת, רָץ מִיָּד לְבַעַל הַבַּיִת וְסִפֵּר לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁאָמַר אַבָּא לַלָּקוֹחָה.
בְּאוֹתָהּ שְׁנִיָּה הוֹדִיעוּ לוֹ: ''אַתָּה מְפֻטָּר!''
אַבָּא הִצְטַעֵר מְאֹד, עָזַב אֶת הַמָּקוֹם, הָלַךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרֹא תְּהִלִּים וְלִלְמֹד קְצָת תּוֹרָה...
אַחַד הַמִּתְפַּלְלִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת נִגַּשׁ אֵלָיו וְשָׁאַל אוֹתוֹ: ''מַדּוּעַ אֵינְךָ הַיּוֹם בָּעֲבוֹדָה?''
אַבָּא סִפֵּר לוֹ אֵיךְ שֶׁפִּטְּרוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם מֵהָעֲבוֹדָה וְשֶׁהוּא מְאֹד בְּלַחַץ לִמְצֹא דִּירָה בְּקִרְיַת מוֹצְקִין כִּי חֲסֵרוֹת לוֹ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִירוֹת.
מְחַיֵּךְ אֵלָיו אוֹתוֹ מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר לוֹ: ''אַל תִּצְטַעֵר, אֲנִי עוֹבֵד כְּקַבְּלָן וּבְדִיּוּק בְּיָמִים אֵלּוּ סִיַּמְנוּ לִבְנוֹת בִּנְיָנִים בְּקִרְיַת מוֹצְקִין לְיַד אוֹתוֹ בֵּית סֵפֶר חֲרֵדִי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה...
''שְׁמַע, בּוֹא נַעֲשֶׂה עִסְקָה: תֵּן לִי אֶת דְּמֵי הַדִּירָה שֶׁלְּךָ כָּאן בְּקִרְיַת בְּיָאלִיק, וְעוֹד עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים לִירוֹת תַּחֲזִיר לִי עַד לְעֶשְׂרִים הַשָּׁנִים הַבָּאוֹת!''
אַבָּא שֶׁלָּנוּ מַמָּשׁ מַמָּשׁ הִתְרַגֵּשׁ. אוֹתוֹ מִתְפַּלֵּל שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מַמָּשׁ נִשְׁלַח מִשָּׁמַיִם... כָּךְ עָבַרְנוּ לָגוּר בְּקִרְיַת מוֹצְקִין וְשָׁם לָמַדְנוּ.
יוֹם אֶחָד הוּא נִגַּשׁ לְאוֹתוֹ קַבְּלָן וְשָׁאַל אוֹתוֹ: ''תַּגִּיד לִי, מַה מָּצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שֶׁכָּכָה רָאִיתָ אוֹתִי בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבָאתָ לְעֶזְרָתִי. מַה מָּצָאתָ בִּי, שֶׁבִּשְׁבִיל כָּךְ עָשִׂיתָ לִי טוֹבָה גְּדוֹלָה כָּזֹאת?...''
אוֹתוֹ קַבְּלָן עָנָה לוֹ דָּבָר מַדְהִים: ''אוֹתָהּ אִשָּׁה שֶׁעָבְרָה בַּסּוּפֶּר וְאָמַרְתָּ לָהּ שֶׁלֹּא לִקְנוֹת אֶת הַבָּשָׂר הַזֶּה וּבִגְלַל זֶה פֻּטַּרְתָּ - הִיא אִשְׁתִּי. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי שֶׁכָּכָה מָסַרְתָּ אֶת נַפְשְׁךָ לְהַצִּיל יְהוּדִיָּה מִמַּאֲכָל לֹא כָּשֵׁר, אָמַרְתִּי שֶׁעִם אָדָם כָּזֶה אֲנִי חַיָּב לִגְמֹל טוֹבָה!''
בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשֵּׁב אֶת הַקֵּץ, לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר. וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹע תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל:
''שהקדוש ברוך הוא חשב את הקץ לעשות''