מגיד · עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם
כָּתַב בַּעַל ''יְסוֹד וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה'': רָאוּי לְסַפֵּר לִבְנֵי בֵּיתוֹ הָעֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם, וְתִמְצָאֵם בְּפֵרוּשׁ הַבַּרְטְנוּרָא אָבוֹת פֶּרֶק ה'.
לְתוֹעֶלֶת הַמְעַיְּנִים נַעְתִּיק לְשׁוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה מִבַּרְטְנוּרָא, אֲשֶׁר בּוֹ מְתֹאָר הַמַּחֲזֶה הַנִּפְלָא, הַהוֹד הֶהָדָר וְהַיֹּפִי, שֶׁהָיָה בְּעֵת קְרִיאַת הַיָּם, אַשְׁרֵי עַיִן רָאֲתָה כָּל זֹאת:
''עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ עַל הַיָּם''.
א. שֶׁנִּבְקְעוּ הַמַּיִם.
ב. שֶׁנַּעֲשָׂה הַיָּם כְּמִין אֹהֶל, וְנִכְנְסוּ יִשְׂרָאֵל לְתוֹכוֹ, וְכָתוּב ''נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָו'' (חֲבַקּוּק ג).
ג. שֶׁנַּעֲשָׂה קַרְקָעִית הַיָּם יָבֵשׁ וְלֹא חֹמֶר וָטִיט, דִּכְתִיב ''וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה'' (שְׁמוֹת יד).
ד. קַרְקָעִית הַיָּם שֶׁדָּרְכוּ בּוֹ הַמִּצְרִיִּים, שֶׁהָיוּ רוֹדְפִים אַחֲרֵי יִשְׂרָאֵל, נִתְלַחְלַח וְנַעֲשָׂה חֹמֶר וָטִיט, דִּכְתִיב ''חֹמֶר מַיִם רַבִּים'' (חֲבַקּוּק ג).
ה. שֶׁהַמַּיִם הַנִּקְפָּאִים בְּקַרְקַע הַיָּם לֹא הָיוּ חֲתִיכָה אַחַת אֶלָּא חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת כְּעֵין לְבֵנִים וְאַבְנֵי הַבִּנְיָן מְסֻדָּרִים זֶה אֵצֶל זֶה, כְּדִכְתִיב ''וְאַתָּה פּוֹרַרְתָּ בְעָזְךָ יָם'' (תְּהִלִּים עד), שֶׁנַּעֲשָׂה כְּעֵין פֵּרוּרִים.
ו. שֶׁנִּתְקַשּׁוּ הַמַּיִם הַנִּקְפָּאִים וְנַעֲשׂוּ קָשִׁים כַּסְּלָעִים, כְּדִכְתִיב ''שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַּנִּינִים'' (שָׁם).
ז. שֶׁנִּגְזַר הַיָּם לְי''ב גְּזָרִים, כְּדֵי שֶׁיַּעַבְרוּ כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט בְּדֶרֶךְ אֶחָד לְבַדּוֹ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב ''לְגוֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים'' (תְּהִלִּים קלו).
ח. שֶׁקָּפְאוּ הַמַּיִם כְּסַפִּיר וְשֹׁהַם וּזְכוּכִית, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ הַשְּׁבָטִים אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, שֶׁעַמּוּד הָאֵשׁ הָיָה מֵאִיר לָהֶם, וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר ''חֶשְׁכַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים'' (שָׁם, יח), כְּלוֹמַר, קִבּוּץ הַמַּיִם הָיָה כָּעֳבִי שְׁחָקִים כְּעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹּהַר.
ט. שֶׁהָיוּ יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ מַיִם מְתוּקִים שֶׁהָיוּ שׁוֹתִים אוֹתָם, וְזֶה שֶׁאָמַר ''נוֹזְלִים''.
י. שֶׁלְּאַחַר שֶׁשָּׁתוּ מֵהֶם מַה שֶּׁרָצוּ, הַנּוֹתָרִים מֵהֶם הָיוּ נִקְפָּאִים וְנַעֲשׂוּ עֲרֵמוֹת, דִּכְתִיב ''נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְּמוֹ נֵד נֹזְלִים'' (שְׁמוֹת טו). עַד כָּאן.
כּוֹתֵב עַל כָּךְ בַּעַל תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:
מַה שֶּׁכָּתַב בַּנֵּס הַחֲמִישִׁי שֶׁהָיוּ הַמַּיִם נִקְפָּאִין כְּמִין לְבֵנִים וְכוּ', יֵשׁ לְדַקְדֵּק לְאֵיזֶה סִבָּה וָטַעַם נַעֲשׂוּ כִּלְבֵנִים.
וְנִרְאֶה לוֹמַר, שֶׁהָיָה לְנוֹי וּלְתִפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל בִּלְבָד, כְּמוֹ הַנֵּס הַשֵּׁנִי שֶׁנַּעֲשָׂה הַיָּם כְּמִין אֹהֶל, וּבְלֹא אֹהֶל גַּם יַסְפִּיק לָהֶם בְּהִבָּקְעוֹ לְבַד, וְאִם לַאֲהִיל עֲלֵיהֶם מִפְּנֵי הַחַמָּה אוֹ מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, הֲרֵי בְּלִי סָפֵק הָעַנְנֵי כָּבוֹד לֹא סָרוּ מֵהֶם אַף כְּשֶׁהָלְכוּ בְּתוֹךְ הַיָּם.
אֶלָּא לִכְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל נַעֲשׂוּ לָהֶם אֵלּוּ שְׁנֵי הַנִּסִּים. עַד כָּאן.
''וירא ישראל את היד הגדלה וגו'''