אור ברסלב
הברכי יהושע מסכת עירובין › דף פח ריש ע"א

הברכי יהושע· רבי יהושע טרייטיל מסוכצ'וב

מסכת עירובין · דף פח ריש ע"א

דף פה ע"ב

ברש"י ד"ה מסתפג אדם וז"ל ביו"ט ובשבת אם רחץ בצונן וכו' ולענ"ד יש לדקדק קצת אמאי לא כ' כסדר בשבת וביו"ט ונלענ"ד דכוונת רש"י בזה דס"ל דהא דאמרינן דרחיצת כל גופו אסור בחמין שהוחמו מע"ש דוקא בשבת אבל ביו"ט מותר לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מעיו"ט עיין בר"יף בביצה על המשנה בש"א לא יחם וכו' דף כ"ח ועיין שם בר"ן ועיין בטור תקי"א ושכ"ו ולהכי נקט מתחלה ביו"ט דמותר בו רחיצה בין בצונן בין בחמין שהוחמו מעיו"ט משא"כ בשבת נקט אח"ז משום דצריך לפרש ביה דוקא אם רחץ בצונן אבל לענ"ד אכתי יש להקשות למאי כ' רש"י דוקא בצונן והא משכחת בשבת נמי אפילו בחמין כגון חמי טבריא (שבת דף מ' ופסקינן כן להלכה מש"ע ר"ם שכ"ו] ואמאי לא נקט רבותא טפי בחמי טבריא ואנן ידעינן דכש"כ בצונן ועוד דהא איירי לפני זה מאנשי טבריא ואפשר דרש"י ס"ל כדעת הסמ"ג דהא דמותר בחמי טבריא דוקא בקרקע אבל לא בכלי עיין בטור וב"י שם או דס"ל לרש"י ז"ל כדעת הרי"ף והגאונים לחלק בין מקורה לשאינו מקורה עיין בש"ע שכ"ו הנ"ל וא"כ אי הוי נקט חמי טבריא הי' מוכרח להאריך לבאר דיניו ולהכי נקט בצונן דמותר בלי שום פרטים ואופנים:

שם דתניא מסתפג אדם באלונטית וכו' ולענד"נ דפליגי רק אי מותר להביאה לביתו ת"ק אוסר ור"ש מתיר אבל אי מותר לכתחילה להסתפג באלונטית בזה לא פליגי דמותר וכדמשמע הלשון מסתפג לכתחילה וצ"ל לענ"ד הא דאיתא בשבת קמ"ז ע"א במשנה ונסתפג לשון דיעבד הוא לאו דוקא ואלא איידי דקתני הרוחץ דיעבד וכדאיתא שם בגמ' תני נמי ונסתפג ואה"נ בבבא אחריתי תני מסתפגין ואין לומר דברישא כיון דאסור להביאה בידו ולהכי ס"ל דאסור לו להסתפג לכתחילה משום שמא ישכח ויביאה בידו ונסתפג דוקא דיעבד לענ"ד א"א לומר כך חדא דגזירה לגזירה היא ועוד לפ"ז הוי שלש מחלוקת בדבר דתנא דמשנה שבת הנ"ל יסבור להחמיר דאפי' להסתפג באלונטית אסור לכתחילה משום שמא ישכח ויביאה לביתו ותנא דברייתא סובר נמי דאסור להביאה לביתו אבל לא ס"ל לגזירה שמא ישכח ומותר להסתפג ור"ש סובר דמותר נמי להביאה בידו לביתו [ועיין במהרש"א בכתובות בסוגיא דמומר ד"ה ספק טמא] אבל ק"ק לי מאי רבותא דברייתא כאן דרבי חנניא בן עקביא התיר לאנשי טבריא להסתפג באלונטית והא להסתפג אי מותר לית בי' שים פלוגתא וכ"ע ס"ל דמותר וזה אין לומר דאשמעינן דהתיר להם לכל אחד ואחד להביאה דעיקר חסר מן הספר ולענ"ד תיקשי עוד דבשבת דף הנ"ל קחשיב רב יוסף התנאים והאמוראים דס"ל דמותר להביאה בידו לתוך ביתו ואמאי לא קחשיב להא דר"ח בן עקביא ומהברייתא זו ידע ודאי רב יוסף חדא דהגמרא מביאה בלשון ת"ר וכל ברייתא שהובא בלשון ת"ר ידועה היא לכל כמו משנה כן איתא במבוא התלמוד בקיצור כללי הגמ' ד"ה כ' בספר גופי הלכות עיי"ש ועוד דהרי רב יוסף נקרא סיני ולענ"ד צ"ע כעת:

שם בסוף העמוד מ"ט אמר רבה וכו' ר"ז וכו' וברי"ף הגרסא אמר רבא וכן באיכא בינייהו גרס נמי רבא עיי"ש ולענ"ד צריך להגיה ברי"ף רבה ועיין בברכות דף מ"ב רבא ור"ז ונ"ב צ"ל רבה ובחידושי בעזה"י על יבמות בהשמטות לדף צ"ג כתבתי טעם דהוכחתי מכמה וכמה הוכחות דר"ז היה קשיש טובא מרבא ואפילו נמי מרבה והא דמקדמי רבה לר"ז יש ליישב עכ"פ ולומר משום דרבה אדם גדול הי' והי' חשוב למיפרך מיני' אכל אמוראים כמו מרב עיין רש"י בבבא קמא ל"ג ע"ב וז"ל דמרב ומרבה פרכינן כאלו פריך ממשנה או מברייתא, שבתי וראיתי בק"נ ז"ל כאן שמגיה נמי דצ"ל רבה וב"ה שכוונתי לדעתו ואלא דכ' טעם להגהתו דשייך רק טעמו כאן דכ' דהא בסמוך אמר רבא מתניתין קשיתי' לתרץ דבריו של ר"ז עיי"ש באות טי"ת ועיין מסכתין לעיל דף כ"ה סוף ע"א רבא אמר ונ"ב צ"ל רבה וגרסת הרא"ש שם רבה עיי"ש אח"כ ראיתי במהרש"א על דף צ"ב במסכתין תוס' ד"ה א"ל רבא לאביי וז"ל ולא ניחא להו למימר דגרסינן רבא ור"ז וכו' דלא הוי מקדמי רבא לר"ז אבל רבה קודם לר"ז ובמילתייכו שהשיבו לאביי דמקדים תשובת ר"ז לתשובת רבה י"ל דמסדר להו התלמוד כדרך תשובתן שר"ז אסיק אדעתי' להשיב לאביי מקמי שהשיב לו רבה עכ"ל ולענ"ד לפרש מה דכ' המהרש"א אבל רבה היה קודם לר"ז ר"ל בחשיבות וכמו שהבאתי בשם רש"י ב"ק דלענ"ד ליכא למימר דכוונתו דרבה קשיש מר"ז עיין ברש"י בכתובות דף ע"ג ע"ב ד"ה והא מתניתין דטעות אשה א' היא כ' דרבה לא הי' בדור של רב שמואל עיי"ש ור"ז איתא כמה פעמים בש"ס אר"ז ואמר רב חולין בסוגיא דכחל בשבת ק"ל ע"ב ובמסכתין דף פ"א ארזא'ש ובפסחים דף ק"ו ועוד דנראה מכמה דוכתי שר"ז בי' בדור אחד עם רב אסי ורב ירמי' בר אבא חולין מ"ט נ"ז ורב אסי וריב"א היו תלמידי דרב חולין מ"ד ע"ב ובברכות כ"ז ע"ב ודוכתי טובא ולענ"ד צ"ל שר"ז האריך שנים הרבה עד שהי' בימי אביי ורבא וכדכ' רש"י ז"ל על רב אדא בר אהבה ועל ר' יאשי' בקידושין ע"ב ע"ב ד"ה ביום ושם דף ל"ו ד"ה לר' יאשי'. עוד יש לפרש מה שכ' המהרש"א אבל רבה קודם לר"ז כוונתו דמצינו כמה פעמים בש"ס דמקדמי רבה לר"ז שבת מ"ח עירובין פ"ח צ"ב פסחים צ' מגילה זיי"ן ועוד דוכתי טובא ואם שגיתי בכוונתו ימחול ה' לי. ועפ"י שכ' המהרש"א ובמילתייהו שהשיבו לאביי וכו' י"ל דמסדר להו התלמוד כדרך תשובתן וכו' נתיישב לי מה דהי' קשה לי מבבא קמא דף ס' דמקדמי אביי ורבא לר"ז דהתם נמי יש לומר כן אבל קשה לענ"ד מסנהדרין דף ע"ז דמקדמי רבא לר"ז ואין להגיה דצ"ל רבה דהא רש"י בד"ה כפתו לפני ארי כ' בכולהו גרסינן אמר רבא עיי"ש ושם לא שייך תירוצו של המהרש"א ז"ל אם לא דאפרש דכוונת המהרש"א ז"ל היא רק לחלק בין היכי דפליגי בדבר הלכה אז נוכל לקיים הגרסא דמקדמי רבא לר"ז ומשום דאיכא למימר דאסיק אדעתי' קודם לר"ז משא"כ כשמזכיר הש"ס עובדא מהם כמו יתיב רבה ור"ז דכ' המהרש"א הנ"ל ע"ז לא הוו מקדמי רבא לר"ז וניחא נמי עפי"ז הנ"ה דברכות הנ"ל אמנם במסכתין לעיל דף כ"ה הנ"ל לא איצטריך להגיה וכאן בסוגיין הי' אפשר לקיים הגרסא של הרי"ף אם לא הנרגא דשדי ביה הק"נ ז"ל וניחא נמי האי דבבא קמא דף סמיך עיי"ש:

תוכן העניינים

הברכי יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה