הברכי יהושע· רבי יהושע טרייטיל מסוכצ'וב
מסכת עירובין · דף פ
ריש ע"ב ל"א מצד שאני והגיה הגאון מו"ר אליהו ז"ל מווילנא בצדו בב"ד שאני ונלענ"ד דר"ל דהכי קאמרינן בגמרא דהתוספתא דכופין מיירי דכופין ע"י ב"ד וליכא סייעתא לשמואל דבני מבוי יכולין ליטול ממנו בעל כרחו בלא ב"ד. ובאמת איתא בש"ע סי' שס"ג דאפי' באינו רגיל דאין רשאין בני מבוי לטול ממנו בעל כרחו אפי' לשמואל מ"מ ע"י ב"ד כופין אותו כן נלענ"ד כוונתו ואם שגיתי ה' יסלח לי ואנכי הדל בבינה ובספרים קשה לי מאוד לומר דהש"ס מוקי להתוספתא דדוקא בב"ד עיין ברי"ף פ"ק דב"ב על דף וא"ו וברא"ש שם ובש"ע חו"מ ר"ם קס"ב והב"ח ז"ל בהגהותיו מחק לגמרי הלשון אחר. ולולא דבריהם הקדושים הייתי אומר שיש לגרוס מחיצות שאני ופירושו דאין לדמות עירוב למחיצות ונהי דאפשר לפרש דפי' של לישנא אחרינא היינו הך דלישנא קמא ועיין בפירש"י ובתוס' ומ"מ משום דבגמ' דף פ"א ע"ב בעירובין אמרתי לך ולא במחיצות י"ל להכי בחרו לגרוס בזה הלשון אבל לענין דינא י"ל דלא פליגי לשון ראשון עם ל"א ואין לתמוה ע"ז דהא לפי' התוס' נמי ליכא נ"מ בין לספרים דגרסי דאיכא מחיצות להספרים דגרסי בהיפך דליכא מחיצות וכמוהו אשכחן טובא. אמנם זאת קשיא לענ"ד דכאן קאמר מחיצות שאני להקל ועירובין להחמיר ובסמוך בדף פ"א הנ"ל אתמר איפכא במחיצות לחומרא ובעירובין להקל והגם שיש לחלק אבל אחזוני רעיוני שלולא דבריהם הקדושים א"צ לשבש הגרסא שלפנינו לדחוק לפרש מצד שאני דקאמרי כלומר דהאיש נשאר להיות בפני עצמו מצד כמו שהי' בראשונה דלת וקורה אינו עושה שום עירוב ושותפות להדרים באותו מבוי משא"כ ע"ח ושחופי מכואות דף י"ז נעשים מעורבים יחד איכא למימר שפיר. דאינם יכולין לכוף זא"ז להיות מעורב עמו ה' יאיר עיני:
שם ע"א יש ט"ס בעין משפט. המראה מקום דנ"ב אות מ"ו וצ"ל ב"ב דף וי"ו: