הברכי יהושע· רבי יהושע טרייטיל מסוכצ'וב
אעלה על הנייר התיקונים דפ' מי שהחשיך אשר ביארו הפוסקים ז"ל להלכה והראשון ראשון בהיתר טפי משל אחרון
א
אם יש לו ע"ג שיוכל להושיט לו בדרך [כי אסור לעמוד א"ע עם החפץ] הילוכו ושיקבל הע"ג מיד היהודי:
ב
אם אין לו ע"ג ויש לו יהודי שהוא שוטה יתן להשוטה רק כשעקר רגליו ללכת וליטול ממנו כשרוצה לעמוד כדי שלא יעשה השוטה עקירה והנחה וכ"ז יעשה בדרך הילוכו וכאמור גבי ע"ג ואם ירצה יכול השוטה להוליך החפץ עד פתח הבית שרוצה להוליך שמה ויזרקנו כלאחר יד לשם:
ג
חרש שאינו שומע ואינו מדבר הגם דחרש ג"כ פטור מכל מצות מ"מ היכא דאיכא חרש ושוטה לשוטה יהיב ליה ולא לחרש משום דשוטה לית לי' דעת כלל משא"כ חרש דעתא קלישתא אית לי' [ר"פ מי שהחשיך] וליתן לחרש באופן שנתבאר גבי שוטה [בש"ע סי' רס"ו]:
ד
קטן או קטנה דעדיפא מחרש ושוטה דיבואו לכלל דעת מיהו חרש וקטן נותן למי שירצה [שם בש"ע סי' רס"ו]
ה
קטן שלא הגיע לחינוך והחינוך לא פחות מבן ה' או וא"ו שנים שלימות וכל חד וחד לפי חורפי' היודע מענין שבת חייב בקידוש מג"א שמ"ג] וכש"כ שמחוייב לחנכו שלא לעבור על ל"ח דל"ת חמור מעשה (שם פרמ"ג במ"ז):
ו
קטן של איש אחר עדיף ליתן מבנו הקטן:
ז
בנו הקטן שהגיע לחינוך ובתו הקטנה שהגיעה לחינוך לבתו יהיב לה ולא לבנו [מג"א ר"ס שמ"ג]:
ח
אם אינה מחוייב לחנך את בנה [פמ"ג סי' תי"ד בא"א]
ט
בנו הקטן שהגיע לחינוך אע"ג דאביו מצווה לחנכו מ"מ חינוך זה אינו אלא מד"ס והתירו לו חכמים כדי שלא יבוא בעצמו לעשות, ויתן להקטן כמו שנתבאר לעיל בשוטה:
י
לרוץ עד שיבא למקום שהולך שמה וכשיגיע לפתח בבית הנ"ל יזרקנו לשם כלאחר יד וכמו שנתבאר לעיל ותקנתא זו לרוץ מותר לו אפי' דאפשר לו בפחות פחות מד' אמות או ע"י חמור [מג"א סי' רס"ו אות ח']:
יא
שיושיט החפץ לחבירו וחבירו לחבירו להוליך פחות פחות מד' אמות עד הפתח שבבית שדעתו לילך לשם והאחרון יזרקנו כלאחר יד לתוך הפתח:
יב
אם אין לו מכל אלו אפילו אחד וגם א"א לו לרוץ רק לילך לאט לאט יוליכנו הוא עצמו פחות פחות מד' אמות אמנם תקנה זו למעביר ד"א ברשות הרבים ואז כשמעביר פחות מד"א אינו עובר מה"ת אבל לענין הוצאה מרה"י לרה"ר ואפילו לכרמלית לא מהני זה דאסור אפילו בחצי אמה ע"ז רס"ו אות ד'] אבל המג"א ז"ל הוכיח מגמרא דע"ז דף עיי"ן דהמוציא כיס בשבת מרה"י לרה"ר יש לו ג"כ כל היתירים דר"פ מי שהחשיך וי"ל כיון שאינו עומד אלא משום שלא יבא לידי איסור שבת לא הו"ל כעומד ולא חשיב הנחה [ועיין בפמ"ג על המג"א אות יו"ד שם סי' הנ"ל ובש"ע של הרב ז"ל סי' הנ"ל אות י"ז]:
יג
בפמ"ג במ"ז רס"ו אות ד' כ' וז"ל והכלל בזה באדם אחד פחות מד"א שבות חמור הוא יותר משאר שבותים לדידן וחבירו לחבירו אף שכל אחד מוליך פחות מד' אמות וע"ד כן עושין שרי ולית בי' שבות והרבה בני אדם הוא לאו דוקא אלא שני בני אדם יכולין להוליך פחות פחות מד"א:
יד
כ' עוד שם בפמ"ג ז"ל וז"ל עוד אבאר לך שמש"כ המחבר חרש וקטן יתן למי שירצה [הובא לעיל באות ד'] יראה לי היינו דוקא שאין בנו אבל בנו קטן בר חינוך מדרבנן יתנו לחרש ושוטה אף בנו שאין בר חינוך כמו קטן וצ"ע כעת עכ"ל ועיין לעיל בפתיחה כוללת חלק ב' אות טי"ת דחרש ושוטה אעפ"י שהם קטנים אין אביהם מצווה להפרישן כי לא ישמעו לו ואינן בני דעה כלל עכ"ל: