הברכי יהושע· רבי יהושע טרייטיל מסוכצ'וב
יח
אנכי ההדיוט שבהדיוטים לא ידענא והלא רכו בקודש של הרב לכתב בצדו המקומות אשר נמצאים כל דין ודין בש"ע שלו וכאן קצת תמיה אנכי רואה שעל בבא ראשונה ועל בבא בתרייתא כ' בצדו המקור ועל בבא מציעתא לא כתב ובתלמוד בבא ראשונה הוא מימרא דר"י א"ר שבא המעשה לפני רבי וגם לפני ר' חייא לאסרו ובבא בתרייתא היא מימרא דר' אלעזר עיין עירובין ס"ה דשם הוא מימרא דר"י א"ר ובדף ע"ה הוא מימרא דר"א והבבא מציעתא בעא מיניה ר"א מרב והוי סלקא אדעתיה לומר דוקא ישדאל וע"ג בפנימית וישראל בחיצונה אז אוסר בן הפנימית לבן החיצונה עד שישכיר אבל להיפך ישראל וע"ג בחיצונה וישראל בפנימית אינו אוסר עד שהשיב לו רב דגם בזה אוסר ועי"ש הרי חזינן דצריכה רבה וזה ודאי דוחק גדול לומר דטעמו שהשמיט המקור לזה משום דרב לא השיב לו דאוסר אלא א"ל הפסוק תן לחכם ויחכם עוד כלומר דמאליו צריך לידע דכמו דהתם בבא דרישא דאוסר כן הכא גבבא דמציעתא אוסר דלא שנא וליישב קצת נלענ"ד דהנה מקשים הדרישה והגהות חידושי מהרל"ח כיון דקיי"ל רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה א"כ אין הע"ג אוסר הואיל דישראל יחידי בפנימית אינו אוסר על בן החיצון ובש"ס מתוקמא הא דאר"י א"ר משמי' דרבי דאסור דס"ל כר"ע דרגל המותרת במקומה אוסרת שלא במקומה אבל אנן דקיי"ל כרבנן דאינה אוסרת ואיך פסקו הרמב"ם והטור כרב ותירץ הדרישה שסובר הטור לפי מה דאמר ר"א דף ע"ה הנ"ל דע"ג הרי הוא כרבים פירש ע"ג בפנימית וב' ישראלים בחיצונה אוסרת דריסת רגלו עליהן עד שישכיר והטעם מפורש בגמ' דאע"ג דישראל לא אסר בע"ג אוסר דסתם ע"ג אי איתא דאוגר מיפעא פעי פירש"י קלא אית ליה דהני לא איגרי ומאן דלא ידע סובר דאין דריסת רגל אוסר וכו' ולפ"ז הא דר"י א"ר מתוקמא אפילו כרבנן דאמרי רגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה שאני הכא דמיפעא פעי ואפילו רבנן מודו דבע"ג אסור מטעם גזירה דר' אלעזר וכן כ' בעל המאור ז"ל ובחידושי מהרל"ח מתרץ נמי בדרך זה רק בקצת אופן אחר עיי"ש וגם הק"נ כ' דנלמוד הנך תרי דינים ממימרא דר"א והך משנה שאינה צריכה ועיי"ש נמצא לפי דבריהם הקדושים כל השלשה בבות דשני חצירות זה לפנים מזה סעיף י"ז מקורו מר' אלעזר דף ע"ה בעירובין א"כ י"ל דהרב הנ"ל זי"ע דבר גדול רמז מה שרשם בצדו על הבבא דרישא רבי משום דבאמת מקורו מר"א ואלא משום דרבי עשה מעשה ומעשה רב ומש"ה לא רשם נמי ר"י א"ר ועל המציעתא דלא נעשה מעשה הניח מלרשום כי סמך עצמו ע"ז שירשום בסיפא ר"א ובסיפא הרי מקור להנך ב' דינים: