אור ברסלב
הברכי יהושע איזה חידושים על ריש נדרים

הברכי יהושע· רבי יהושע טרייטיל מסוכצ'וב

איזה חידושים על ריש נדרים

חידושי דיני עירובין

בנדרים דף וא"ו ע"ב בר"ן ז"ל ד"ה יש יד לצדקה וז"ל פי' את"ל דיש יד לפיאה כיון דחמירא דבע"כ חייבי' רחמנא בעיקר פיאה לצדקה מאי כך פירשו רבותי ולא נראה לי דהא בעיקר צדקה נמי בע"כ מיחייב וכו' לכך נראה דהני תרתי בעי' לאו בהדדי אתמר ולא שייכי באת"ל עכ"ל ולולא דבריהם הקדושים היה נלענ"ד לפר באת"ל דיש יד לפיאה כיון דחמירא דאין לבעה"ב רשות לחלק למי שירצה ואפילו כשנוטלים בעצמם אין לבעה"ב רשות לסייע לאחד מהם משא"כ צדקה. שבתי וראיתי בחידושי הרשב"א על נדרים שכ' לפרש הך איבעיא באת"ל וז"ל את"ל דיש יד לפיאה אע"ג דלא איתקש בהדיא מ"מ כיון דחמירא דצדקה בעל כרחי' הוא אבל צדקה דמדעתי' לא וכו' עיי"ש על דף הנ"ל ד"ה יש יד לפיאה ולענ"ד כוונתו כמו שכתבתי בעזה"י ואם שגיתי בכוונתו יסלח ה' לי:

דף זיין

בר"ן ד"ה ולענין הלכה וז"ל אבל במאי דקאמר דקיי"ל נמי דכל תיקו דאיסורא לחומרא ונראה שהסכים ג"כ לזה הרשב"א ז"ל ותמהני עליהם שהרי סוגיא מפורשת היא בסוף פרק הזרוע שספק ממון עניים הרי הוא ספק ממון וכו' והנה הרי"ף והרא"ש ונ"י פוסקים ג"כ כהרמב"ן ולענ"ד יש ליישב תמיהת הר"ן דלענ"ד יש לדקדק בתירוצא דרבה התם דקאמר הכא פר בחזקת פטורה קיימא קמה בחזקת חיוב קיימא דקשיא לענ"ד ריש דבריו לסוף דבריו דקאמר פרה בחזקת פטורה קיימא דמשמע אי לאו הך חזקה הוי אמרינן מצד הספק להחמיר והדר קאמר קמה בחזקת חיוב קיימא דמשמע אי לאו הך חזקה הוי אמרינן מצד הספק להקל ולענ"ד צ"ל דדיוקא דרישא עיקר ומצד הספק הוי אזלינן לחומרא ומאי דקאמר בסוף דבריו הוא לאו דוקא ואלא דקושטא דמלתא הכי הוא ומש"ה קאמר קמה בחזקת חיוב קיימא ודוגמא לזה איתא בהרא"ש על חולין דף ע"ו והובא בט"ז יו"ד ר"ס נ"ה] ולפ"ז נתיישב קושיית הר"ן ז"ל ואלא דצ"ל דהא דמשני בתר הכי על קושיית אביי מעיסה דאין לדמות מתנות כהונה לחלה משום ספק איסורא לחומרא וספק ממונא לקולא אין הכוונה ככל ספק ממונא דעלמא ואלא הכוונה דאין לדמות לספק חלה דיש בה ספק איסור שיש בה עונש מותר הלכך אפילו אחזקה לפטור לא סמכינן משא"כ ספק מת"כ וכן ספק לקט דלית בהו עון מיתה סמכינן בהו אחזקה לפטור. ואין להקשות לפ"ז דעיקר החילוק היא רק דבחלה יש עונש מיתה ובמת"כ ליכא עונש מיתה דזה חסר מן הספר והא בגמ' מפורש רק החילוק דבחלה היא ספק איסורא ובמת"כ הוא ספק ממונא די"ל דהנה צריך להבין מאי דקמשני רבה ספק ממונא לקולא הלכך סמכינן אחזקה לפטור וכדמשני מעיקרא פרה בחזקת פטור קיימא והרי גבי ממונא בלא אחזקה לפטור נמי יש לפטרו משום חזקת ממון דידי' והמוציא מחבירו עליו הראיה. ואלא לענ"ד הענין הוא כך דהנה במת"כ יש בו משני צדדים אחד צד האיסור שחייבה רחמנא ספק רחמנא ליתן וצד השני היא צד הממון וכמו שכ' הר"ן בשם הרמב"ן בחידושיו על סנהדרין דף למ"ד דהקשה שם על הא דאיתא שם בגמ' מי שבא ואמר ראיתי את אביכם שהטמין מעות וכו' ואמר של פלוני הם של מעשר שני הם וכו' זה הכלל כל שבידו לטלן דבריו קיימין והקשה והא מע"ש איסורא היא וקיי"ל ע"א נאמן באיסורין אפי' אינו בידו וכ' בשם הרמב"ן דמע"ש למי אפוקי ממונא היא שהוא מוציא ממון מרשות הדיוט לרשות גבוה וע"א לא מהימן אלא באיסור גרידא וכו' וכ"כ הר"ן פ' האומר ועיי"ש וא"כ לענ"ד לפרש דהכי קמשני חלה יש בה עונש מיתה אבל מת"כ ולקט דנהי דיש בה צד איסור דבספק שבה ניזל לחומרא מ"מ עכ"פ מהני צד הממון דאית בה שיועיל להקל ע"י איזה חזקה שהוא אפילו חזקה גרועה. והנה הגם שמפרש"י ז"ל ד"ה חלה לא נראה לפרש כן אבל לענ"ד להנך רבוותא י"ל דמפרשים כן ולענ"ד ק"ק להבין פירש"י למאי לא כ' בקיצור לחלק חלה יש בה קדושה משא"כ מת"כ דאינו אלא דין ממון גם מה שכ' בד"ה ובכור בהמה טמאה דמפרש בכולהו יש בהו עון מיתה דמשמע דמש"ה אזלינן בהו לחומרא ומאי נאמר גבי בכור פטר חמור וצ"ע כעת. ועוד נלענ"ד ליישב תמיהת הר"ן כאן די"ל דמאי דקאמרי הכא דכל תיקו דאיסורא לחומרא כוונתם לאיסורא דנדר שנדר לצדקה דקאמר הדין זוזא לצדקה והדין א"כ ספיקא דאיסורא היא אי והדין נמי קאמר ונדר הדין זוזא נמי לצדקה או לא ואין להקשות א"כ מאי איבעיא להו אי יש יד לצדקה והלא ודאי יש יד משום הנדר י"ל דהך סוגיא היא לפי מאי דמפקי להו ידות מלהזיר עיין בר"ן דף ה' ע"ב ד"ה אתמר וא"כ י"ל דאיבעיא להו בצדקה משום דלא דמי נדר דצדקה ללנדור נדר דקרא דקרא איירי בנדרי איסור או בנדר קרבן דנאסר לכל העולם ודומה לנזיר שאוסר א"ע ביין משא"כ נדר דצדקה דאין בו שום איסור ולענ"ד ע"כ צריך ליישב ולפרש הך איבעיא דלפי הפשוט קשיא לענ"ד דמאי איבעיא להו והלא זה מלא בש"ס ובראשונים ובאחרונים דנדר לצדקה אפילו בקבלה בעלמא מהני ומחוייב לקיים וא"כ מאי קמבעיא להו דהא בנדרים אמרינן דיש יד אלא ודאי צריך לחלק בין נדר דצדקה לשאר נדרים וסוף סוף לענין אי מחויב לקיים ודאי י"ל דספיקא דאיסורא היא ככל תיקו דאיסורא:

דף חית

בר"ן ד"ה והלא מושבע ועומד הראשון וז"ל מסתברא לי דה"פ דמעיקרא קס"ד דר"ג אתא לאשמעינן ששבועה חלה על דבר מצוה בדבר הרשות ומוכח. לה מדכתיב נשבעתי ואקיימה ומש"ה פריך והלא מושבע ועומד הוא דהא מוכחין בפ' שבועות שתים בתרא דהא דכתיב להרע או להיטיב בדבר הרשות כתיב וכו' וכי תימא הנ"מ לקרבן וכו' אבל בל יחל איכא אפילו בדבר מצוה א"כ מאי נשבעתי ואקיימה וכו' ולענ"ד קשה דהא איתא לקמן דף י"ז מימרא דר"ג מנין שאין נשבעין לעבור על המצות ת"ל לא יחל דברו וכו' ומקשה הגמ' שם מהכא נפקא לי' מהתם נפקא לי' דתניא וכו' ומשני חד קרא למיפטרי' מקרבן שבועה וחד למיפטרי מן לאו דשבועה ופי' הר"ן היינו קרא דלא יחל דברו עיי"ש וא"כ אמאי לא תירץ הר"ן בפשיטות דלר"ג לשיטתו פריך ומשני אלא הא קמ"ל וכו' כלומר וליכא משום שבועת שוא דסד"א כיון דשבועה כזו אינו חל ודומה לנשבע לבטל את המצוה דלקי משום שבועת שוא עיין בר"ן ד"ה על סיפא דאידך בבא בדף ט"ז ע"ב קמ"ל כיון דעביד לזרוזי נפשי' ליכא משום שבועת שוא שנאמר נשבעתי ואקיימה וצ"ל לענ"ד בפירוש הר"ן אם לא דאימא שהי' פשוט עיניו הקדושים של הר"ן ז"ל דמימרא דר"ג הוא דוקא לענין לעבור אבל לקיים חל בל יחל להדיוט כמוני הוא דוחק ה' יאיר לי. ויזכני ה' שאוכל להביא לבית הדפוס מה שכתבתי על מסכת נדרים כולה אמן כן יהי רצון:

תוכן העניינים

הברכי יהושע

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה